הרב עידוא אלבה

מקום המקדש לפי מבנה הכיפה והצח'רה

על ענין זה כתבתי בגליונות עח, פ ואבאר עוד מה שהתחדש לי על ענין זה.
♦

א. ההיכל, הכיפה והצח'רה

יש ג' ענינים שמצאתי התאמה בינהם ולענ"ד על פיהם מתבררת המסורת בענין מקום המקדש:
א. אבן הצח'רה שבלטה בקדה"ק: ידועה המסורת הכתובה ברדב"ז ובמקורת קדומים שבזמן הכיבוש המוסלמי התגלתה אבן השתיה, והיא הצח'רה. הידיעה שהיא האבן התבססה על יהודים שזמן קצר לפני כן בנו מזבח והקריבו קרבנות והם סימנו לישמעלים כיצד למצוא את האבן הידועה. יש מדרשים מהם עולה שאבן השתיה אינה דוקא החלק שבלט בקדה"ק, אלא היא הסלע מממנו נברא העולם וכללות ההיכל נמצא עליו. אך מהרדב"ז עולה שזו האבן שהיתה בקדש הקדשים, ובלטה בו ג' אצבעות. משמע שג' האצבעות הם החלק הגבוה שבאבן.
הצח'רה שאנו רואים היום בתמונות מתגבהת במערבה, (בנספח תמונה א). ועל כן נראה שמערב האבן הוא שבלט בקדה"ק. נמצא שהמציאות שאנו רואים כיום מתמונות תוכל ללמדנו על המיקום המדויק, בהתאם להנחה שמקום הבליטה בקדש הקדשים היה במזרח קדש הקדשים, וכפי שנבאר להלן שכך משמע מהמשנה והגמרא.
ב. כותלי הכיפה: בגליון פ' כתבתי שלענ"ד מדברי הרדב"ז עולה שלפי המסורת יש קשר בין כתלי הכיפה להיכל, שכן הוא אומר למדוד מכתלי הכיפה כאילו הם כתלי ההיכל, ומשמע שאין הכוונה רק לקביעה כללית שהכיפה היא באיזור ההיכל שנובעת מעצם זיהוי אבן השתיה[2]. גם מהמקורות הקדומים[3], משמע שישנה ידיעה שעברה במסורת, מזמן בנית הכיפה שהכיפה נבנתה על פי סימון שעשו יהודים למקום ההיכל, וכך נשמר התחום של מקום המקדש באמצעות הקישור למבנה הכיפה. המציאות שאנו רואים מביאה להבנה שהתאמה זו היא בכך שתחום מאה על מאה שנקרא במשנה ההיכל[4] הוא הריבוע שחוסם את כותלי הכיפה במקום הכי דרומי, הכי מזרחי, הכי צפוני והכי מערבי. טעם הדבר שהערבים בנו בצורה מדויקת כזו י"ל שהוא מפני שרצו שהכיפה תחשב כמו ההיכל או שעשו כך בגלל תנאים שהציבו להם היהודים כדי לשמר את המקום הזה מכל גיאול[5].
ג. גודל האמה: התבאר בירחון האוצר, סו, סח, ע ו-עד, שגודל האמה העולה ממסורת משקל השקל ועוד מקורות רבים הוא 51.7 ס"מ. בגודל כזה של אמה יוצאים המסורות הנ"ל מתאימים זה לזה יפה.
כיסוד לעיון נחזור לציין את מידות כתלי הכיפה, כפי שהתבררו לי עתה בצורה יותר מדוייקת ממה שכתבתי במאמר הקודם. יש תכנת GIS שמאפשרת לבדוק את המרחקים של מבנים בדיוק רב. לפי תכנה זו, מתברר הקו שמקיף את הכיפה כרוחות העולם במקום הכי דרומי, הכי מזרחי הכי צפוני והכי מערבי, ואנו יודעים שמצפון לדרום הוא 52.6 מטר, וממזרח למערב 52.75 מטר. הכיפה מצופה באבני שיש שעוביים 3 ס"מ (ולא כפי שכתבתי במאמר הקודם 45 ס"מ), והיא בנויה עם פילסטרים (עמודים לנוי שהם חלק מהמבנה, ויוצרים כעין תוספת למבנה) שהם בעובי 28 ס"מ (כך שמעתי מפרופ' מיכלסון[6]). אם המבנה בא לציין את ההיכל במידותיו, יתכן שהציון של המבנה לא כלל את הפילסטרים, ואם כך יש לחשב את המרחקים 31 ס"מ פחות מהמידות הנ"ל מכל צד. כלומר בלי הפליסטרים המידות הן 51.98 מטר מדרום לצפון. 52.13 מטר ממזרח למערב.
ומה שאמרנו שהאבן בלטה במזרח קדש הקדשים הוא מפני שכך עולה מהמשנה והגמרא ביומא נב שמתארות את מסלול הליכת הכהן הגדול ביום כיפור ואין בו אלא הליכה לבין הבדים עם הפרוכת. וכן אמרו בירושלמי שהוא מגשש והולך, ובפשטות הכוונה מגשש את הפרוכת או את הקיר.
וכך כתב רש"י ביומא נב ע"ב: "מהלך לשמאלו עם הפרוכת - שהמהלך מצפון לדרום שמאלו למזרח, והפרוכת היתה לו למזרח החלל לבין שני הבדים, והבדים היו ארוכים עד הפרוכת - ראשן אחד למערב והשני למזרח, אחד בראש הארון לצפון ואחד בראשו לדרום, ואורך אמתים וחצי של ארון ביניהן.
דרך כניסתו - כשם שנכנס כשהולך לדרום עד שהגיע לארון פניו כלפי דרום, כך כשיצא לא היסב את פניו לצאת, אלא יוצא דרך אחוריו, ופניו לארון".
מדוע הוצרך לבאר שהבדים הגיעו לפרוכת? נראה שזה משום שברור לו ששם הוא מניח את הקטורת. רש"י אומר שהוא הולך לדרום וחוזר עם פניו לדרום, ולא מתאר כלל הליכה למרכז, וחזירת פניו למערב. ונראה שהטעם הוא שמקום השראת השכינה בין הבדים ממקום הארון עד בליטתו בפרוכת.
לכאורה יש להקשות על זה ממה שנאמר במשנה שם שהארון היה מונח על אבן השתיה, וכ"כ רש"י בסנהדרין כו ע"א "אבן היתה שם- תחת הארון". וגוף הארון היה בפשטות במרכז קה"ק, כפי שאמרו במגילה י ע"ב "תניא נמי הכי: ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח".
אך התירוץ מבואר ביומא דף נב ע"ב "מאי הגיע לארון - מקום ארון. - והא קתני נתן את המחתה לבין שני הבדים! - אימא: כבין שני הבדים". אם כן מבואר ש"הגיע לארון" היינו למקום בין שני הבדים ולא לארון עצמו, והגמרא אומרת שם שאין הבדל בין בית ראשון לשני, אלא בזה שכאן יש ארון וכאן אין ארון. ואם כן מובן שמה שכתוב במשנה "משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים ושתיה היתה נקראת גבוהה מן הארץ שלש אצבעות ועליה היה נותן" פירושו שהאבן בלטה ג' אצבעות במקום הקטורת, אבל גוף הארון בלי הבדים לא היה מונח כלל על בליטת ג' אצבעות.
והנה במאמר בגליון עח לא ידעתי מה מידת האורך מהקו המקיף את הכיפה במזרח לקו שמקיף אותה במערב, לכן חשבתי שיש חריגה גדולה במערב, שמבנה הכיפה יוצא מתחום מערב ההיכל, אך בגליון פ' כבר עמדתי על כך שהחריגה קטנה יותר. ועתה, לאור הנתונים שהתבררו, יוצא שלפי אמה של 51.7 ס"מ מבנה הכיפה בציר דרום צפון בלי הפילסטרים[7], חורג ממידות ההיכל מאה על מאה 15 ס"מ בלבד, ובציר מזרח מערב החריגה היא 43 ס"מ בלבד. ואם הערבים ציינו את המבנה בבנין עם הפילסטרים, החריגה היא 45 ס"מ בצפון ובדרום, 30 ס"מ במזרח ו70 ס"מ במערב.
לגבי מיקום האבן בתוך הכיפה, אין לנו אפשרות לדעת זאת בתכנת GIS אך נוכל להעזר במפה כשאנו בוחנים את קנה המידה שלה לפי הנתונים שבתכנה הנ"ל. אם נבחן במפת פנטומפ (בנספח תמונה ג)[8], את מרחק כותל קדש הקדשים במקום הסמוך לשיא גובה האבן מהקו המקיף את הכיפה במקום הכי מזרחי, נראה שהקו המקסימלי למזרח שאפשר להציב את הכותל של קדש הקדשים הוא קו האורך האסטרונומי ששורטט במפת פנטומפ (בנספח תמונה ג)[9]. זה הקו הכי מזרחי כיון שאם נציב אותו מזרחה מקו זה יצא שמקום הנחת הקטורת לא יהיה במקום הגבוה שבאבן[10]. המרחק של קו זה מכותל הכיפה במרכז הכיפה לפי המפה הוא 31.25 מטר. המקסימום שאפשר להציב למערב את החלק הפנימי של קדה"ק בהתחשב בעובדה שרואים ששברו וחתכו את אבן הצח'רה במערב, ונראה מהמדרש שהוא נעשה לאחר החורבן[11], הוא 2 מטר יותר מערבה 33 מטר מכותל הכיפה, כיון שמערבה משם יצא שאין חלק כלשהוא מהאבן שנמצא בקדש הקדשים.
לפי אמה של 51.7 ס"מ, 63 אמה שהיו מכותל האולם עד תוך קדש הקדשים הן 32.57 מטר. אם נמדוד מהקו המקיף את הכיפה 31 ס"מ מערבה (בלי הפילסטרים) נמצא את מקום האמה טרקסין מוצב באופן שיש חלק מהאבן שאנו רואים בתחום קדש הקדשים.
אך אם נאמר שגודל האמה הוא 52.7 ס"מ, 63 אמה הן 33.2 מטר, ואם ננסה להציב את האמה טרקסין יצא שאין כל חלק מהאבן שאנו רואים בקדש הקדשים.
ואם נאמר שגודל האמה 48 ס"מ, 63 אמה הן 30.2 מטר, ואם כן כשמודדים מהמקום הכי מזרחי של הכיפה בהנחה שהוא מקום האולם, יוצא מקום סיום האמה טרקסין מטר אחד מזרחה מתחילת המקום הגבוה שבאבן שאנו רואים שהוא 31.25 מטר מהמקום הכי מזרחי והמקום להנחת הקטורת אינו צמוד לפרוכת[12].
אמנם אין להוכיח מזה דוקא אמה של 51.7 בצמצום מוחלט, מכיון שגם לפי דרכינו הצבת אמה טרקסין מטר מערבה מהמקום שבו הצבתיה אפשרית, הרי שגם אמה של 51 ס"מ אפשרית. אך מכל מקום ככל שנקטין את האמה יצא הפרש גדול יותר בין כתלי הכיפה למתחם ההיכל, והתיאומים בין המסורות לגודל האמה פחות טובים.
♦

ב. בענין מסורת הכותל המערבי

במאמרים הקודמים כתבתי לאמת את מסורת הכותל המערבי שהוא כותל הר הבית. דבר זה אינו תנאי להצדקת מה שהעלינו לגבי מסורת הכיפה, כי אין קושיה על גודל האמה שנקטתי ממה שיש יותר מחמש מאות עם אמה בין מזרח למערב המתחם, אם נאמר כדרך שמקובלת אצל הארכיאולוגים שהכותל מערבי של תחום החמש מאות חרב, והוא כותל נסתר שקיים בתוך המתחם.
אלא שמכל מקום לפי האמת אם נאמר כפי שנקטתי שהאמה היא 51.7 ס"מ אין זה עומד בסתירה למסורת הכותל המערבי, כי מה שכתוב במשנה "הר הבית חמש מאות על חמש מאות אמה", ביארתי על ידי דקדוק בלשון המשנה שהכוונה שיש חמש מאות על חמש מאת הר, ומחנה לויה הוא בחומה שמקפת אותו באופן של רובו מהדרום, ונימקתי זאת מכמה טעמים.
למעשה נראה לי שגם בזה יש להצדיק את המסורת, שמייחסת את האמירה לא זזה שכינה מכותל המערבי לכותל הר הבית המערבי ובפרט מצפון לשער ברקלי (כפי שכתב ר' משה בסאולה שהוא בתחום הנקרא ה40- 50 אמה). והיסוד הוא מה שביארנו במאמר בירחון פ' שכבר מדברי יב"מ לפני אלפים שנה עולה שהכותל מצפון לשער ברקלי הוא כותל קדום מימי שלמה[13]. ויש רגלים לזה גם מכך שרואים שהכותל הזה נבנה כשהגיא היתה חשופה בלי הרחוב ההרודאיני, כפי שכבר כתב החוקר הידוע וורן, וגם בגלל אבני הענק שנמצאים בו, כי אנו יודעים מדברי פליניוס שבימי הרומאים התייחסו להרמת אבנים כאלו כפלא בלתי אפשרי בכוחות אדם.
ואמנם מצינו גם מדרשים שמיחסים קדושה יתרה ושכינה לכותל בית המקדש, משמע כותל בהיכל, אך זה מתבאר מדברי הזוהר בפרשת שמות דף ה ע"ב: "דאמר ר' יהודה מעולם לא זזה שכינתא מכותלי דמערבא דבי מקדשא דכתיב הנה זה עומד אחר כתלנו והוא ראש אמנה לכל עלמא". משמע שלא מדובר על שכינה בכותל אחד בלבד, מכל מקום הכותל שלא יחרב לפי המדרש באיכה ובשיר השירים והקליר הוא כותל הר הבית, וכן נראה מדברי הרדב"ז על פי הקבלה בספרו מצודת דוד על שיר השירים[14].
והנה לפי אמה של 51.7 ס"מ נראה שהחמש מאות אמה מצפון לדרום מגיעים מהחפיר הנמצא כ10 מטר מצפון לרמה עד לשער ברקלי. ואנו יודעים כיום שחלק מההר שמערב למתחם שאינו הר המוריה חודר לתחום המתחם בדרום, שכך רואים בודאות ממקום יציאת התעלה הקדומה בכותל הדרומי, ומסברה נראה שאין אפשרות לקבוע את הר הבית כתחום יותר רחב מההר עצמו, וכן דייק האור שמח מהרמב"ם (בית הבחירה ו, י),
ועל כן יש לעיין האם יש חלק טופוגרפי שנמצא מצפון לשער ברקלי ואינו ראוי להקרא הר המוריה שאם כןיתברר שזה המצב לכאורה כד להחזיק בגודל האמה שאמרנו נהיה חייבים לומר ששם אינו הר הבית המקודש, ולשלול את המסורת על כותל המערבי שהוא כותל הר הבית.
אך למעשה פני הסלע במקום זה אינם יודעים ולא נעשו בו חפירות מה שידוע בזה הוא רק שלמרגלות הכותל המערבי עובר עמק הקרוי עמק הטרופיון, והחוקר וורן קובע בספרו[15] משנת 1884 "הכותל חוצה את העמק לצד המזרחי בין קשת וילסון לשער ברקלי"[16], כלומר מה שברור לו הוא רק שחלק מעמק הטרופיון עובר מצפון לשער ברקלי, כי את זה רואים בפיר שנעשו ממערב לכותל המערבי, אך בזה שהעמק חודר מצפון לשער ברקלי אין קושי, כיון שביארתי לפי דיוק מהמשנה במידות ב, א שלא צריך שכל מה שבתחום ההר המקודש יהיה הר אלא הר הבית הוא חמש מאות על חמש אמה של הר שסביבו בונים את התחום של מחנה לויה באופן שניכר מהותו של ההר, ולכל התחום קוראים הר הבית.
ואבאר יותר את דברי. הספרי במדבר (פרשת נשא פיסקא א) אומר "ג' מחנות הן מחנה ישראל ומחנה לויה ומחנה שכינה מפתח ירושלים ועד הר הבית מחנה ישראל מפתח הר הבית עד העזרה מחנה לויה". לפי דרכי הספרי מדבר על פתח הר הבית שהוא שער שבחומה של המחנה המקודש, אך זה לא חמש מאות על חמש מאות כי כשם שלמחנה לויה במדבר לא היה גבול קבוע מהתורה כך למחנה לויה במקדש. המשנה אומרת בתחילתה את הדין שהר הבית צריך להיות חמש מאות על חמש מאות אמה של הר. זה תחום מדויק לא פחות ולא יותר אבל לא נקבע במשנה היכן להציב את החומה, אלא רק נאמר שרובו מהדרום ובהתאם לזה נקבע התחום של רוב תשמיש הר הבית מהדרום. לדרכינו, המשנה מתארת את צורת ההר כי יש לזה השלכה הלכתית, שהתחום המקודש צריך להיות דומה לצורת ההר. כיון שרוב שיפוע בדרום שם אנו קובעים את רוב תשמיש של הר הבית ולכן מהעזרה לחומת הר הבית יש את המרחק היותר גדול.
בלי הפירוש הזה לשון המשנה קשה מאוד, כי לא מובן מה הקשר בין חמש מאות על חמש מאות למילים רובו מו הדרום, שמשמעותן רוב של החמש מאות ולא מרחקים בין העזרה לחומות המתחם? אבל לדברי ניחא שהמילים רובו מן הדרום קאי על המילה הר ולא על המילים "חמש מאות על חמש מאות". ומה שעולה מרמב"ם (בית הבחירה ו, י) שלא מוסיפים על הר הבית היינו כדי שיהיה כאן רק את הר המוריה, על כן אין מוסיפים את ההר המערבי, אבל הוספת העמק אינה גורעת משם הר מפני שברור שהר אינו בדיוק חמש מאות על חמש מאות.
לסיכום, למילים הר הבית יש שתי משמעויות. הר טבעי שהוא הר המוריה. ותחום הר הבית שהוא החומה שסביב ההר הטבעי ולזה לא נאמרה במשנה מידה, אלא שהיא עשויה לפי צורת ההר. דוגמא לזה אפשר להביא את הביטוי "הרי ירושלים" שכולל גם העמקים שבינהם כי העמקים טפלים. הכל תלוי על איזה ענין מדובר.
ועל כן התחום שמעבר לחמש מאות יכול להיות עמק שהוא מרגלות ההר, ורק לא מסתבר שתחום מחנה לויה יעבור לתחום הר אחר כי מרגלות ההר יכולים להחשב כטפלים להר ולא הר אחר.
ומעתה השאלה היא רק לגבי ההר המערבי. האם הוא חודר מצפון לשער ברקלי. בענין זה הדבר אינו ידוע כלל. אמנם לפי השרטוטים בספרו של וורן משנת 1884 מגיע לכ20 מטר מצפון המחילה היוצאת משער ברקלי למזרח. אלא שהוא לא ביאר מה מביא אותו לשרטט כך, ובשרטוט אחר שעשה וורן בשנת 1871[17] צייר את קוי הטופוגרפיה באופן שאין הר מצפון לשער ברקלי. גם מפה זו נכתבה אחרי שגמר את חפירותיו בשנת 1870, והיה לו אותו יידע שהיה לו גם בזמן ששרטט את המפה ב1884. גם במפת קימל 1904 ההר המערבי אינו מגיע מצפון לשער ברקלי. והוא ודאי קרא את מה שכתב וורן לפני שרטט מה ששרטט. על כן נראה שיש שרטוטים שונים כי יש אפשרויות שונות שיתכנו. לכן ענין הטופוגרפיה מסופק ומסורת אפשר לסתור רק בראיות מוצקות.
ראה נספח מפת קימל. מפת וורן 1871. מפת וורן 1884 בתמונות ד, ה, ו.
ולגבי אבני הענק שבכותל המערבי בנדבך רבא, שלענ"ד לא מסתבר שהם נבנו על ידי הורדוס ובוניו, שחיו בתקופה הרומאית, ולא נראה שהם יכלו להרים אבן של 250 טון ומעלה, כפי שהבאתי מדברי פלניוס שאומר על האבן בראש הפירמדות שבלתי אפשרי להניחה על ידי בני אדם. על כן נראה שהאבנים הונחו בזמן שבו כן ידעו לעשות זאת.
לכאורה אםשר לסתור הנחה זו ממה שמצינו אבן ענק גם בחלק שמדרום לשער ברקלי שהאבן שעליה נשען גשר רובניסון היא באורך 14.25 מטר (כ"כ איילת מזר), והחלק הדרומי נבנה ביד אגריפס.
אך בעיון בצילום האבן הגדולה הזו שהיתה הבסיס לשער רובינסון בהשוואה לאבנים הרגילות שבצידה. בנספח תמונה ב. נראה שאבן זו גובהה בערך 1.70 מטר, בעוד שבנדבך רבא האבנים בגובה 3.20 מטר. ואם כן, היא לא יותר מאשר חצי מהמשקל של האבן הגדולה. ועוד, כיון שאבן קשת רובינסון הונחה במכוון כדי לבלוט מעט ולהוות בסיס לשער, מסתבר שהיא גם קטנה יותר מבחינת הרוחב. כדי לעמוד באופן יציב היא יכולה להיות גם ברוחב מטר בלבד. ולכן משקל אבן זו תואם ליכולות הרומאים, ואינו סותר למה שחיזקנו את המסורת משקל האבנים הגדולות בנדבך רבא.
♦

לסיכום

א. מבנה הכיפה תואם לתחום ההיכל מאה על מאה באופן שההיכל מקיף את הכיפה. יש חריגה של הכיפה מתחום מאה על מאה של ההיכל רק ב 15 – 45 ס"מ בצפון ובדרום, ו43 – 70 ס"מ במערב.
ב. האבן שמתגבהת במערבה גלויה לעיננו עד מרחק של 33 מטר מהקו המקיף המזרחי בכיפה. אין אפשרות להתאים את המסורת שהצח'רה היא אבן השתיה שהיתה בקדש הקדשים לאמה בת 52.7 ס"מ, מפני שיצא שאין חלק כלשהוא מהצח'רה שהיה בקדש הקדשים. ואין אפשרות לתאם את המסורת הזו לאמה בת 48 ס"מ, מפני שאם כן מקום הבליטה בקדש הקדשים סמוך לאמה טרקסין אינו בשיא גובהה של האבן. על כן יש לנקוט שהאמה היא בת 51.7 ס"מ.
ג. המסורת שכותל המערבי מצפון לשער ברקלי הוא קדום ובו השכינה שורה, היא מסורת שהוזכרקה כבר אצל יב"מ. אין הוכחה ברורה לסתור מסורת זו, והיא אינה סותרה להנחתינו שהאמה היא 51.7 ס"מ.
♦

נספח - תמונות

תמונה א
תמונה ב – האבן בקשת רובינסון
תמונה ג - הכיפה ההיכל הצחרה וקדש הקדשים
תמונה ד - מפת קימל 1904
תמונה ה - מפת וורן 1871
תמונה ו - פני הסלע וורן 1884