הצעת הסוגיא ומשא ומתן בדברי התורת גיטין
כתובות [ב, ב]: אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש הרי זה גט, מת וה"ה לחלה, דלמא מת דוקא דלא ניחא לי' דתיפול קמי' יבם. ובתוס' שם וז"ל: וא"ת באכלו ארי אין לנו שיהא גט, ואמאי הא לא ניחא לי' דתיפול קמי' יבם. ותירץ דאונס דלא שכיח כלל לא מסיק אדעתי' שירצה שיהא גט.♦
והקשה התורת גיטין מה לנו דלא אסיק אדעתי' הלא ברצונו שיהא זה נחשב לקיום תנאו, אפילו אין טענת אונס בזה כלל. ותירץ דכונת התוס' שיש חסרון בלשון, שלא אעמוד מחולי זה כוונתו מחמת חולי זה, ואם אסיק אדעתי' אז נכלל גם האונס דאכלו ארי בלשונו, אבל מפני שלא אסיק אדעתי' אז אין משמעות לשונו רק מחמת חולי זה.
וקשה על דבריו מתוס' [ג, א ד"ה וסברה] מפני תקנת עגונות ופרוצות בתנאי אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי דלא הוי גט, ועיי"ש. ואם איתא שיש חסרון בלשונו כהתורת גיטין, ע"ז לא שייך תקנת עגונות ופרוצות.
ולכאורה ראי' מתוס' דלעיל שהקשו אם מת תוך י"ב חדש נמי יהא גט, דזימנין דלא מת וסברה דמת, עיי"ש. הלא שם החסרון דאין גט לאחר מיתה, ובכ"ז הקשו דיהא גט.
אבל[1] נוכל לומר (בד"א) בדרך אחרת שקושית התוס' מה תועלת יש בתקנתן, הלא יש לה לחשוש תמיד שמא מת, ואין גט לאחר מיתה. וע"ז תירצו בשביל החשש הזה לא תתעגן ומיתבא דמיתה קלא אית לה.
♦
ועוד הקשה על ה[-שו"ע] אבן העזר (קמד, א) שפסק בדין אם לא באתי ואכלו ארי, דודאי לא הוי גט, ובדין אם לא אעמוד מחולי זה פסק (קמה, ו) דהוי ספק גט, עיי"ש.
♦
ב.
בגדרי תנאי ומחילת תנאים
ונראה לי לבאר על דרך אחר, ויש לחקור בדיני תנאים אם המעשה נעשה בכל אופנים, והחלות אינו תלוי בקיום התנאי, רק להיפך דביטול התנאי מבטל המעשה, או להיפך דכל קיום וחלות המעשה תלוי בקיום התנאי ואם מתקיים התנאי מתקיים המעשה.ויש[2] להביא ראי' מתשובת הרא"ש (כלל לה) דיש לבטל תנאים, דאתי דבור ומבטל דבור, ואם נאמר דהחלות חלה בקיום התנאי, היאך יכל לבטל, הלא התנאי מקיים המעשה, שהמעשה תלוי ועומד אם יקיים התנאי אם לאו, שהמעשה נעשה רק על אופן זה.
ונוכל לומר שאע"פ שקיום המעשה תלוי בקיום התנאי, בכל זאת יכולים לבטל דהמעשה בפני עצמה נעשה בכל האופנים, רק כ"ז שיש תנאים אז מעכב החלות ותלוי בקיומה, ואם מבטל התנאי אז חל המעשה בלא תנאים, דהמעשה היה אפשר לחול לולא התנאי, אלא שהתנאי מעכב קיומה, וכ"ז אם יש התנאי.
♦
ג.
הוכחה משיטת הרא"ה
אבל יש ראי' מדברי הרא"ה וז"ל: היכא שהתנה אם אבוא מכאן ועד ל' יום יהא גט, ונאנס ולא בא דלא הוי גט, אע"פ שלא נתבטל התנאי, אבל ג"כ לא נתקיים.ואם נאמר דהמעשה חל, רק אם ביטל התנאי אז מבטל, ואם בטול התנאי הי' באונס אז יש טענת אונס בבטולה וממילא המעשה מתקיים, כי התנאי באונס אינו מבטל המעשה. אבל לצד השני שכל החלות מתקיים רק בקיום התנאי, אז פשוט שאפילו לא נתקיים התנאי באונס, סוכ"ס התנאי חסר לנו בקיום המעשה.
וגם ראי' מכל יש טענת אונס בגיטין דאם לא באתי, והתנאי מתקיים באונס, ושם האונס בביטול התנאי, וזה שייך רק דאם לא בא מקיים המעשה, ואם לא בא באונס אז מבטל המעשה כי קיום התנאי באונס אינו קיום, אבל אם נאמר דאינו תלוי בקיום רק להיפך דביטול התנאי מבטל מפני שלא בטל באונס והלא לא נוכל לחשוב כמו שבטל התנאי.
♦
ובדרך זה נוכל לבאר דבהתוס' הנ"ל כיון דכל קיום המעשה תלוי בקיום התנאי, ממילא מה דאסיק אדעתי' אז נכלל בתנאי כמו שחשב, אבל מה שלא אסיק אדעתי' לא נוכל לחשוב ג"ז לקיום התנאי.
ולפי דברינו נוכל לתרץ הקושיא על הרא"ה שהוא אומר שטענת אונס שייך רק אם תלה תנאו כזו שבידו לקיים או לבטל התנאי שאז יכל לומר שחשב רק אם יקיים התנאי ברצון יהי' גט, אבל אם יקיים באונס אינו רוצה שיהא גט, אבל אם תלה בדעת אחרת אז על כל אופן חל הגט שלא שייך שטענתו שחשב רק ברצון אבל באונס לא.
ולכאורה קשה על דבריו מאם לא אעמוד מחולי זה (גיטין עג, א), שהחיים והמות אינם בידו ובכ"ז מועיל שם באונס דאכלו ארי לבטל הגט. אבל אם נאמר שהתנאי מקיים המעשה, ותנאי שנתקיים באופן שאסיק אדעתי' יכל לקיים המעשה אבל אם נתקיים באופן שלא אסיק אדעתי' לא יוכל לקיים המעשה יהי' ניחא דברי הרא"ה שימות מארי לא עלה על דעתו וממילא מיתה כזאת לא תוכל לקיים הגט.
♦
ד.
תמיהה ויישוב בשיטת הרמב"ם
ובחקירה זו יתורץ דברי הרמב"ם פ"ח מגירושין (הכ"ב) (וז"ל) שאם גירש על תנאי שתתן לו מאתים זוז ומת, לא תתיבם לאחין וגם לא תנשא לאחר, רק צריכה חליצה מספק. וכתב המ"מ שבשביל שהיא לא בטלה בפועל התנאי שמצדה עוד יכלה לקיים התנאי רק שאין עם מי לקיים התנאי לכן לא נתבטל הגט לגמרי.וקשה לדבריו[3] אם נאמר שהמעשה כבר נתקיים והתנאי בפועל רק מבטל המעשה, צריך הי' להיות לגמרי גט שהלא היא לא בטלה בפועל התנאי.
♦
וג"כ קשה על הרמב"ם שפסק (פ"ט מגירושין הי"א) שאם גירש אשתו מעכשיו אם לא יבא לאחר י"ב חדש ומת בתוך הזמן שמגורשת, ומכל מקום אסור לה להנשא עד שיוגמר הזמן, ומשמע שאסור לה מדאורייתא. ואם נאמר שנתקיים המעשה מיד, למה צריכה להמתין הלא בודאי לא יבטל התנאי.
ואם נאמר שזאת גופא ספק אצלינו, אם להקיום צריכים שתקיים המעשה, או רק צריכים שלא יבוטל בפועל התנאי וממילא נתקיים המעשה, יובנו לנו פסקיו. ולכן פסק שלא תנשא, שאפשר התנאי מקיים המעשה והוא לא קיימה בפועל, וג"כ לא יוכל לקיים שכבר מת והמעשה לא נתקיים, ואפשר תנאי רק מבטל והיא לא בטלה בפועל והמעשה נתקיים ממילא ולכן אסור לה להתייבם ולכן גם אסר להנשא בתוך הזמן מספק שכ"ז שלא נגמר הי"ב חדש לא נתקים התנאי וממילא גם המעשה לא נתקיים עוד.
♦
ה.
יישוב פסקי השו"ע
ובזאת נוכל לתרץ הסתירה שבאה"ע (קמה, א) שהמחבר ג"כ מסתפק אם תנאו קיים, או תנאו בטל. ולכן פסק דאם לא אעמוד מחולי זה ספק גט. אבל באם לא באתי שיש לנו אומדנא שרוצה רק אם יתקיים ברצון, אבל אם יארע אונס אינו רוצה, שאונס דשכיח ולא שכיח עולה על דעת האדם, רק אינו מתנה, שחושב שלא יבא אונס כזו, אבל מחשבה כזו שאם יקרה אונס כזו אינו רוצה, עולה על דעתו וכמו שמפרש בפירוש, שרק אם יתקיים התנאי ברצון יהי' גט, ולכן באונס דלא שכיח כלל כמו אכלו ארי, אע"פ שלא חשב אודותיו מאומה, אבל ממילא נכללת היא תחת האומדנא שהוא רוצה, רק ברצון יתקיים התנאי, והחכמים לא בטלו דעתו, רק תנאי שבעל כרחו תחול הגט, ובאונס דלא שכיח כלל לא תקנו, ולכן בודאי הגט אינו גט.אבל באם לא אעמוד, שם אין לנו אומדנא שחושב שאינו רוצה באונס, ששם אין אונס דשכיח ולא שכיח כלל שמפרש בפירוש שיהי' גט על אונס דשכיח ולא שכיח, שהמיתה גופה היא אונס כזה, ואונסים אחרים אין שם כלל, רק האונס דאכלו ארי שהוא אונס דלא שכיח כלל שאינו חושב אודתיו כלל ולכן נשאר רק הספק אם תנאו קיים או תנאו בטל, ע"כ.
♦ ♦ ♦