מים קדושים

דינים פרטיים להסדר

א. יערוך שולחנו מבעוד יום כדי לאכול תיכף משחשיכה, וייפהו בכלים ומצעות נאות כפי יכולתו [א] ומהרי"ל היה מעמיד כלים נאים הממושכנים תחת ידו [ת"י] על שולחן מיוחד בפסח [טור תעב].
ויעמוד מהר מבית המדרש כדי שיאכל מיד שלא ישנו התינוקות ומפני זה המנהג שמניחין במדינות אלו לתינוקות לחטוף את האפיקומן כי ע"י זה יתעוררו לשאול [חוק יעקב ס"ק ב].
♦
מעין נובע
[א] ומהרי"ל וכו' כן הגירסא במהרי"ל וכן הובא בחק יעקב. אכן לפי הגירסא שבמהרי"ל שהי' לפני המ"א שלא היה משתמש וכו' רק בפסח, הקשה המ"א (ס"ק ב') וכי בפסח מותר לגזול וכו', עיי"ש.
ולי נראה דאף לפי הגי' שהיה לפניו כך הפירוש במהרי"ל (שלאמת) [שבאמת] הי' נותן לו העכו"ם רשות ל[ה]ש[ת]מש בהכלים כל השנה. רק דכל השנה נכון למעט אף בכליו של עצמו כמ"ש המהרי"ל ובבאר היטב בכאן (ס"ק ב), משום זכר לחורבן. אבל בפסח שמצוה להרבות בכלים מכלים שונים השתמש גם בהם ולשמוח.
וזה היא משמעות לשונו: 'שלא היה משתמש וכו' רק בפסח', הרצון, אף שהיכולת הי' בידו תמיד לשמש בהם מ"מ לא (שימש) [השתמש] רק בפסח.
[ונ"ל טעם הדברים אלו כדי לזכור החסד שעשה הקב"ה עמנו במה ששאלו לנו במצרים כלי כסף וזהב ושמלות יקרות].
ועי' יו"ד ט"ז (סי' ק"כ סק"י) משמע אף בלא רשות עכו"ם מותר לשמש בכליו, וכמ"ש הפר"ח, עיי"ש.
♦
ולענין טבילת כלים (ש"ג) של גוי הממושכנים, עי' יו"ד (קכ סעיף ט') דאם דעת הגוי לפדותו [ואפי' בסתמא] הדין דיטבול בלא ברכה וכמ"ש הפר"ח, לא כש"ך שם, ולא כבעל עמק ברכה (הלכות פסח) שהסכים לדעת להש"ך, עיי"ש. ועיין מ"ש לקמן (ס"ק יד) מענין טבילה.
♦
ואגב ראוי לעורר [אם כי הסכמתי לבל לכתוב רק מדינים המצרכים לליל זה בלבד] מה שנוהגין להשתמש במשכנות ורבים מכלי כסף חדשים, וידעו ההמון כי די להם בטבילה אחרי שהכפות והמזלגות חדשים ועדיין לא נשתמש בהם [כמו שידוע להם בבירור] וכן נוהגין כל השנה כשעושין להם כלים הללו מכסף, שיטבלו אותם וישתמשו בהם כרצונם, וזה אין נכון כי מה שנודע לי מעשה הצורף אשר לא יוכל לעשות הכלי שוע וחלק [פאלירט] על פניהם רק ע"י שירתיח הכלי בקדירה אצל האש עם שמרי יין, והשמרים עפ"י רוב הם מיין נסך, [ואם כי יש לעיין בדבר זה מחמת דהוי נ"ט לפגם ושאר טעמים אחרים דמותר דיעבד].
ואחרי כי אנחנו בליל זה מדקדקים בכל דבר, ואפי' בדבר שטיבולו במשקה, וכשמ"ל בסימן כרפס, ראוי ליזהר גם מזה.
♦
וכתב בספר קב הישר [פ' צא] וז"ל: כדאיתא בזוהר ויקרא וכו', עיקר הכוונה צריך לרגל ההסיבה לכבוד הקב"ה ושכינתיה, וע"כ חלילה וחלילה.
♦ ♦ ♦