ויל"ע בטעמי הדבר, ואולי גם בנפק"מ היוצאות מזה.
ונראה בס"ד להציע כמה טעמים:
♦
רש"י שם כתב: "דכי עסיק גופו במצוות מקבל שכר טפי", והיינו לפי המשנה בסוף אבות (פרק ו' כידוע הוא ברייתא): "לפום צערא אגרא".
♦
א. ב.
ועוד אפ"ל שמראה בזה את חביבות המצוה וכבודה, שטורח בעצמו ועושה. וכעי"ז לכיוון השלילה כתב דברים נפלאים בספר סדר היום הל' חנוכה, שאם יכול לעשות בעצמו ומינה שליח הרי זה כעין ביזוי המצוה: "וידליק הוא בעצמו ולא ע"י שלוחים, וכן בכל ענין מצוה, שלא יראה כמי שאינו מחשיב המצוה כראוי אחר שאינו עושה אותה בידיו ובגופו, אלא יודה וישבח לאדון הכל שזיכהו במצוה ההיא, ויעשה אותה באהבה וחיבה. ויאמר מי אני ומה חיי שפל ואפל, והלואי אעבוד בכל כוחי וגופי וממוני ביום ובלילה ואשיג צד מה רצונו וחפצו שימצא נחת רוח בעבודתי ומעשה ידי, אחר כל ההכעסות שאני מכעיסו בפועל כפי ובעלילותי בעבור רצונו בכל רגע ובכל שעה והוא מאריך אפו ונותן לי חיים ושלום ואינו מקפח מזונותי וטובותי מפני זה, ואיך אני לא אכיר בטובתו הגדולה ובגמולו השלם וכשיבוא לידי מצוה גדולה וקטנה אשתעבד עצמי וממוני לעשיית המצוה ההיא בכל לב ובכל נפש. ובפנות האדם אל הענין הזה לא יתרשל בשום מצוה להניחה שתעשה ע"י אחרים, אלא יאזור כגבר חלציו ויעשה המצוה בכבודו ובעצמו בזהירות ובזריזות". וכ"כ מרן הראי"ה זצ"ל: "... שלוחו של אדם כמותו במצוות, ומ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו, והיינו שהרחבת השליחות באה להשתמש בה במקום שאין היד מגעת לגמור הפעולה בעצמו צריך לגמור ע"י שלוחו, אבל המשתמש בשליח מפני שהוא מבזה את המצוה לעשותה בעצמו, הוא מחלל את הקודש. דומה ליששכר איש כפר ברקאי דכרך ידו בשיראי ועבד עבודה, דהיה נחשב למבזה קדשי שמים" (קבצים מכתב יד קדשו, פנקס אחרון בבויסק, מהד' ישיבת רמת גן, עמ' מח).[באיגרת התשובה לרבינו יונה אות פא כתב לגבי הדלקת נרות שבת: "ותדליק היא בעצמה לא ע"י עבדה ושפחתה ואפילו הם יהודים, ולא ע"י חברתה, כדי שתיטול היא שכר המצוות, שיהא ניכר לכל החיבה שהיא מחבבת המצוות". ולכא' נראה שהם שני טעמים שונים, ואצ"ל "ושיהא ניכר" וכו', וצ"ב].
ועוד אפ"ל בטעם הדבר, שאמנם קיי"ל "שלוחו כמותו", מ"מ עדיף לא לסמוך על מה שהוא "כמו" ו"כאילו", אלא הידור מצוה לעשות בעצמו בלי להסתמך על "חידוש". וכעין זה נמצא שעדיף לעשות סוכה בדפנות שלמים, בלי להשתמש בחידושים של לבוד וכיו"ב (ראה ברמ"א סי' תרל, ובמ"ב שם מהרי"ץ גיאות). וכן לגבי "שומע כעונה", עדיף שיאמר בעצמו ולא ישמע ויחשב כעונה, ובתוס' סוכה לח, ב ביארו את שיטת רש"י: "אע"ג דשומע כעונה מ"מ עונה עדיף ומצוה מהמובחר". וראה היטב בזה מש"כ בנספח בחוברת אור שלמה (נמצא באוצה"ח), לגבי "שוה כסף ככסף", האם יש מעלה בכסף מאשר בשוה כסף.
♦
ג. ד.
ועוד אפ"ל שאם שלח שליח לא תמיד יכול לדעת אם אכן עשה את שליחותו (חזקה שליח עושה שליחותו היא במילי דרבנן). וכן לא יכול לדעת האם יעשה כראוי וטוב את המצוה, מבחינה מעשית ומבחינת רעותא דליבא, שהרי סוף סוף עושה השליח לטובת האחר ולא לעצמו, ובד"כ דרך האדם שמשקיע יותר לטובת עצמו. ולפ"ז יתכן שהיא מעלה בחפצא של המצוה, שתיעשה מסתמא יותר כראוי.[שני הטעמים האחרונים לא ראיתי באחד מהספרים, אבל נראה מסברא שנכון לומר כך. וממו"ר הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל שמעתי פעם בדרך מליצה, שאפשר להגיד סברות טובות ונכונות, גם אם עדיין לא נמצאת סברא זו בראשונים ובאחרונים שלפנינו, יתכן שהיא נמצאת בראשונים שעדיין בכת"י בגניזה... וכעת ראיתי ע"י אוצה"ח בספר כרם יוסף על קידושין, לרב יוסף חי סימן טוב שליט"א, עמ' רלז-רמ, שכתב כמה טעמים, עיי"ש בדבריו].
♦
נפקא מינות מהטעמים
יל"ע לגבי הכשר מצוה האם אומרים בזה "מצוה בו יותר מבשלוחו".
ובסוגיה בקידושין תחילת פרק ב' מבואר הידור זה לגבי קידושין, ולשיטת הרא"ש כתובות פ"ק הנידון הוא לגבי הכשר מצוה של פו"ר. [וביותר לפי הלישנא השניה בגמ', שמבואר הידור זה גם לגבי האשה, ובר"ן שם (טז, ב בדפי הרי"ף) ביאר שהיא מסייעת לאיש במצוותו, ואפילו בזה נאמר מצוה בו יותר מבשלוחו. אמנם במסייע אפ"ל מצד זה שנחשב כמצטרף לעיקר המצוה, אבל עכ"פ כאן יש הכשר מצוה של פו"ר, וגם מסייע להכשר מצוה זה.] וע"ע בדבר יעקב שם שמנה ח' אפשרויות ליישב את סוגייתנו כך שאינה הכשר מצוה מצד האשה.
וממה שמבואר בסוגיה הידור זה לגבי הכנה לשבת אין ראיה ממש, מפני שאפ"ל שהיא נחשבת כמצוה ממש, מפני "והכינו את אשר יביאו" (המקנה) או מפני כבוד שבת בהכנה (שו"ע הרב).
ויל"ע בזה לפי הטעמים שהתבארו לעיל. ונראה שטעם "לפום צערא אגרא" שייך גם בזה, שהרי סוף סוף נצרך כעת להכשר מצוה זו, ויקבל שכר, וכגון שטורח לבנות בעצמו סוכה ודאי יקבל שכר משמיא אע"פ שזה רק הכשר מצוה. וכן לפי הטעם שמראה את חביבות וכבוד המצוה, הרי זה גם בהכשר מצוה, שודאי הבונה סוכה בעצמו מראה את כבוד המצוה. ומצאנו שאברהם אבינו חבש בעצמו את חמורו, ללכת לעקידה, ויוסף הצדיק אסר בעצמו את מרכבתו, ללכת לקראת אביו. אבל הטעם השלישי נראה שלא שייך בזה, שהרי אין זו מצוה אלא רק הכשר, ודוק.
[ונעיר שמה שמצינו גדולי ישראל שעשו בגופם גם הכשר מצוה, לא מוכרח שזה דוקא מצד גדר "מצוה בו יותר מבשלוחו" של הש"ס, ואולי זו חומרא וחסידות מעבר לזה. וכגון מש"כ בספר אריד בשיחי (ב"ב תשפ"ד) עמ' רצו, שהגרח"ק זצ"ל היה טורח בגופו בקטיפת ענפים לסכך, וגם בסיכוך עצמו, אפ"ל שזו חסידות אישית, וכמש"כ במסילת ישרים פרקים יח-יט שמידת החסידות כוללת גם דברים של הרחבת המצוות וההידורים, לפי מה שנראה לחסיד, וכגון שהיו אמוראים שלבשו בגד שחור בערב שבת כדי להבדיל יותר בין השבת לימי החול, וכיו"ב].
♦
א. ב.
יל"ע האם הידור זה נכון גם כשיכולה המצוה להיעשות ע"י אחר ביותר הידור מצד המצוה. וכגון שיכול למול בעצמו, ויכול לתת מצוה זו ליותר צדיק או ליותר מומחה ממנו. והנה לטעם א' של "לפום צערא אגרא" נראה שעדיין עדיף שהוא יעשה בעצמו (אא"כ נאמר שההידור במצוה גובר על ההידור בגברא, וכמסתבר), וכנ"ל גם לטעם ג', אבל לפי טעם ב' של כבוד מצוה, א"כ אדרבה, אם נותן את המצוה למי שיעשה יותר טוב זהו כבוד המצוה. וראה באהל תורה בקידושין שם שכ"כ כמה אחרונים (תבואות שור והחיד"א) שכך עדיף. ולטעם ד' אצלנו, גם יל"ע, שהרי החפצא של המצוה ייעשה יותר כראוי על ידי המחוייב מאשר ע"י השליח.♦
יל"ע האם "מצוה בו יותר מבשלוחו" היינו רק הידור בעלמא, או שכך המצוה לכתחילה. וראה מש"כ בזה לדון בזה בספר אהל תורה (קידושין מא, א בהערה ג), ודייק מדברי תוס' ר"י הזקן שם (כידוע הוא לר"א מן ההר): "יעשה בגופו ולא ע"י שליח", ומשמע שכך צריך לכתחילה לעשות. וציין גם לשו"ת רב פעלים ח"ב יו"ד סי' לה.
ולכא' לפי רוב הטעמים נראה שהוא הידור מצוה, אבל לפי הטעם השני, שאם אינו עושה כך הרי זה כמבזה את המצוה, נראה שיש חובה לכתחילה להתאמץ בזה לעשות בעצמו ולא ע"י שלוחו.
♦
ג. ד.
יל"ע במי שמקיים מצוה ע"י שליח ששכר בכספו, האם עדיין יש מעלה שיקיים בעצמו ולא ע"י שלוחו.ובשו"ת בצל החכמה ח"ה סי' קא דן בזה, והביא גם דברי הישמח משה שעושה מצוה ע"י שליח בשכר הוא כעושה ממש בעצמו, מפני שמה שמבזבז מממונו ליתן לשליח הוא כמו טרחא בגופו. ועיי"ש מה שדן בזה.
ונראה שגם דבר זה תלוי בטעמים, שלפי הטעם של רש"י מצד שיש בזה יותר שכר מצוה, אזי גם הוצאת ממונו מועילה. וכן לפי הטעם של כבוד מצוה, הרי הוא מכבדה. אבל לפי הטעם שעדיף לעשות בעצמו ולא ע"י חידוש של שליחות, א"כ עדיין עדיף שיעשה בעצמו.
וכמובן אודה מאד למי שיאיר עיני ויעיר לעוד נפק"מ אפשריות.
♦ ♦ ♦