רב ואב"ד קוברין
על השמועה כי באה היום על פטירת הרב הגאון הצדיק ר' חיים סאלאווייצ'יק אבד"ק בריסק[3]
לספר שבחו כדי להכיר חסרונו * הזכרת שמו מודיעה מעשיו * כל ישראל חייבים לספוד לחכם * יש להצטער על שגורמים שהקב"ה מצטער בצערן של ישראל * מיתת הצדיק היא כנטילת הנשמה מן הגוף של כלל ישראל * בקשת מחילה מהצדיק על גרימת הסתלקותו * בעת הזאת כל אחד יכול להתעורר מעצמו * הנפטר בא להספדו * פי שניים ברוחך אלי * עד שלא כבתה שמשו של זה זרחה שמשו של זה
הנביא יחזקאל כתב מה שאמר לו הקב"ה בעת שבאה לשם השמועה מחורבן ביהמ"ק (כא יא-יב): 'ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים' - והוא באשר אמרו חז"ל (ברכות נח:) אנחה שוברת חצי גופו של אדם וי"א כל גופו. 'ובמרירות תאנח לעיניהם' - היינו שלא יעשה האנחה בסתר בביתו אלא האנח לעיני כל העם בפרסום ובמרירות למאוד. 'והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח, ואמרת אל השמועה כי באה' - ר"ל כי כולם ידעו מהשמועה אשר באה, אך לפלא היתה בעיניהם למה הוא בא לפטור חובתו באנחה בעלמא, הלא הוא הצופה (כמו דכתיב (יחזקאל לג ז) 'ואתה בן אדם, צופה נתתיך לבית ישראל, ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני'), ועליו מוטלת החובה לעורר את כל העם לבכות על השבר הגדול מחורבן ביהמ"ק, לכן היה נדרש לבוא לפני העם בצעקה ולבכות בקול גדול עד אשר יתעוררו מאתו כל העם להרבות בבכי. לכן ישאלו מאתו 'על מה אתה נאנח' כי בלתי אפשר להיות שתאנח בשביל שמועת החורבן, אשר ע"ז היית בא בקולות וברעש גדול ובבכיה עצומה.אבל באמת עשה כן השי"ת בכדי שיתפלאו עליו, וישאלו מאתו, ואז יכנסו דבריו בליבם יותר ויתפעלו בהתרגשות גדולה להרבות בבכי כמו שעושין שינוי בפסח בסדר כדי שיתעוררו וישאלו הבנים, ואז המענה יעשה עליהם רושם גדול. וכן הכא, בטח ישאלו ויתמהו על האנחה שלו, ואז 'ואמרת' להם אל תדמו בדעתכם כי האנחה שלי היא מורה על זה כי לא ארגיש כ"כ האבידה שאיבדנו, אלא הוא להיפך 'אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח' - ור"ל כי השמועה באה היום ועשתה התפעלות גדולה על כל השומעים עד אשר נמס אצל כולם הלב ונשארו בלא כח, לכן לא אוכל לבכות ורק לאנחות יספיק כוחי, וגם זה הוא בכוחי כוחות אשר קשה עלי הדיבור.
וכן הוא מורי ורבותי, על השמועה ששמענו היום, מהראוי היה לעמוד לפני העם בבכיה עצומה ולהרים קול גדול, אבל השמועה עשתה עלי רושם גדול ברפיון כח, עד אשר לא אוכל לצעוק וגם לבכות בקול, ורק אני נאנח במרירות לעיניכם.
♦
לספר שבחו כדי להכיר חסרונו
והנה דרך המספידים, להגיד מראש מעלות הרב הנספד ולספר תהילתו, בכדי שעל ידי זה שידעו את התועלת שהביא הנספד בעולם, אז יכירו את הנחסר כעת בהעדרו מן העולם ויתעוררו כולם לבכות על המחסור, וכן עתה כאשר נפטר הרב הזה מהעולם.וראיה לזה מדכתיב (ישעיה סו י) 'שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה' שכל אדם אשר בא להתאבל על ירושלים מחוייב להקדים את המשוש שהיה לנו בהיות המקדש על מכונו, ואח"כ יתאבל על המצב הרע שלנו אחרי שנחרב הבית. וכן מצינו בזה דכתיב (בראשית כג ב) 'ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה' ר"ל מקודם להספיד ולספר שבחה ואח"כ יתעוררו לבכותה.
♦
הזכרת שמו מודיעה מעשיו
אבל על הרב הגאון אשר באנו להספידו כעת נוכל לומר עליו כאשר מספרים, ואבותינו סיפרו לנו, אשר בעת שנפטר הגאון רע"א, והוא ציוה לפני מותו שלא יספידו אותו, עמד הגאון רבי אבלי בווילנא ופתח ואמר, הלא כוונת הגאון רבי עקיבא אייגר היתה שלא לספר בשבחיו, באשר הוא עניו גדול, אבל כתיב (תהלים קה א) 'הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו' - ור"ל שאם באים להודות לה' סגי בזה שקראו בשמו, כי אחרי שמזכירים שמו ידעו כולם תהילותיו, אבל בעמים שאין יודעים גדלותו של השי"ת - לכן 'הודיעו בעמים עלילותיו'. וכן הגאון רבי עקיבא אייגר, ידעו כולם את ערכו הרם, לכן סגי אם יקראו בשמו לאמר שרבי עקיבא אייגר נפטר, אז ידעו כולם מעלותיו ויבכו עליו הרבה[4]. כן נוכל לומר על הגאון הזה שבאנו להספידו, אם אנחנו מזכירים את שמו לאמר שרבי חיים בריסקער נפטר מאתנו והלך כדרך כל הארץ, אזי נודע לכל כל תהילותיו ויתעוררו לבכיה. כי מי יוכל לספר שבחיו, גודלו בתורה ובחסידות, בעל מעשים טובים, אהוב ונחמד לכל אדם, ורוח הבריות היתה נוחה ממנו, ובטח כן היה גם רוח המקום נוחה הימנו, וצדיק אבד לדורו אבד.♦
כל ישראל חייבים לספוד לחכם
והנה כל ישראל מחוייבים לספוד ולבכות על חכם שמת, כדאמרינן בגמ' שבת (קה:) 'חכם שמת הכל קרוביו הכל קורעין עליו הכל חולצין עליו'. וההסבר בזה שאמר הכל כקרוביו, ר"ל דאל יאמר אדם דאין החיוב לבכות על חכם שמת כי אם בפניו, אבל שלא בפניו כגון שהמת בעיר אחרת רחוקה מפה שאינו מחויב לבכות ולהתאבל על מיתתו, לכן אמר דהכל נחשבין כקרוביו. וכמו שאם שמע שמת אחיו בעיר הרחוקה מאתו, בטח לא יתאפק מלבכות ולהתאבל על אחיו שמת, כן מחוייב לבכות ולהתאבל על חכם שמת, אפילו אם הוא במקום רחוק כמו שמתאבל על קרובו. וכתב שם התוס' (ד"ה הכל), אפילו אם הוא אינו רבו כדאמרינן במסכת מו"ק (כה.) 'מי תניא הרב שמת, חכם שמת תניא'. והוא מבואר כן בתורה לגבי מיתת נדב ואביהוא, דכתיב (ויקרא י ו) 'ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'' - ור"ל אחרי דכל בית ישראל נחשבין לאחים של ת"ח שמת, לכן ואחיכם כל בית ישראל מחוייבים לבכות, חדא על השריפה עצמה שגדולי ישראל כמו נדב ואביהו נשרפו בשריפת נשמה וגוף קיים, ועוד מחוייבים לבכות על זה ששרף ה'.♦
יש להצטער על שגורמים שהקב"ה מצטער בצערן של ישראל
ובשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת 'קלני מראשי וקלני מזרועי', ור"ל שהשכינה אומרת קלני - לשון בושת וקלון שאני מתבייש לפני התפילין שלי שאני הולך בהם על ראשי ועל זרועי, והוא מבואר לפי דברי הגמ' במס' ברכות (ו.) על השי"ת, 'את ה' האמרת היום ואשר המירך היום' - 'אמר הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב שמע ישראל ה' אלהינו, אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם דכתיב מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ', והנה זה ידענו אשר חטיבה אחת הוא איזהו דבר חשוב למאוד, אבל לא נודע מה זה הוא.ואמרתי להסביר לפי מאי שכתב הרמב"ם בספר המורה (עי' ח"ג פכ"ד) כי בלתי אפשר להיות שיאהב אדם שני דברים כאחת אהבה אמיתית, כי דבר שנתבטל אהבתו נגד דבר אחר, זה לא נקראת אהבה אמיתית זולת דבר שלא נתבטל אהבתה לפני שום דבר בעולם, והיא אהבה אחרונה זהו הנקרא אהבה אמיתית.
וזהו ההסבר מהא דקאמר חטיבה אחת בעולם, ועל זה קאמר הקב"ה 'אתם עשיתוני חטיבה אחת דכתיב 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' - ר"ל הרחמים והדין הוא אחד, לכן 'ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך' - ואפילו נוטל את נפשך. והנה כל אשר לאיש יתן בעד נפשו, והנה אם גם נפשו יתן בעד אהבת ה' מוכח מזה שאהבת השם היא אהבה אחרונה והיא החטיבה אחת, כן אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת - שאהבת ישראל נחשב אצל הקב"ה אהבה אחרונה ומבטל אהבת עצמו בשביל אהבת ישראל.
כמו דמצינו בירבעם בן נבט שהקריב קרבנות לעכו"ם והקב"ה לא תבע מאתו עלבונו, וכאשר רק רמז לחטוף את הנביא נתייבש ידו. הרי דתבע הקב"ה עלבונו של הנביא קודם לעלבון של עצמו. ואם הקב"ה עושה דין בעולמו יש לו צער גדול על זה ואומר 'קלני מראשי וקלני מזרועי', היינו שהוא מתבייש עצמו מלפני התפילין שלו שהוא עושה דין בישראל החביבים עליו ביותר, והוא כמו דכתיב (יחזקאל יח כג) 'החפץ אחפוץ מות רשע כו' הלוא בשובו מדרכיו וחיה', והוא כופל לשון 'החפץ אחפוץ' ור"ל, הן זה בודאי שאם אני עושה דין בודאי נעשה על ידו רצוני וחפצי בזה, אבל האם אחפוץ שיהא חפצי כן, אף כי מוכרח אני לחפוץ, אבל באמת חפצי בשוב רשע מדרכו וחיה, לכן כתיב בקרא כי לבד אשר יבכו על השריפה, עוד יבכו על הביאו לזה ששרף ה' והצטער בעצמו על צערן של ישראל.
♦
מיתת הצדיק היא כנטילת הנשמה מן הגוף של כלל ישראל
והא דהצריכה התורה דווקא שיבכו בדמעות, משום דבגמ' אמרו (שבת לג:) דבזמן שיש צדיקים בדור צדיקים נתפסין בעוון הדור, לכן עלינו לפרסם ולבכות לפניהם על זה וכל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות, ומש"ה אמרו בגמ' (שבת קה:) כל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עוונותיו, ואפילו למ"ד במס' עירובין (סג.) דנדב ואביהוא בחטאם מתו, אבל כתיב 'ואם נשיא יחטא לאשמת העם', ר"ל דמי גרם לזה שהנשיא יחטא הוא לאשמת העם. וכן הוא במד"ר על הפסוק (ויקרא א ב) 'אדם כי יקריב מכם קרבן' - 'אמר ליה משה להקב"ה תינח בזמן שבהמ"ק קיים אבל בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהם, א"ל הקב"ה אני נוטל צדיק אחד מהם ומתכפר עליהם' עכ"ל[5].וכן מצינו בשמואל ב' (כד טו-טז) 'ויתן ה' דבר בישראל' - על החטא שחטא דוד המלך במה שמנה את ישראל, 'וימת מן העם כו' שבעים אלף איש' 'וינחם ד' אל הרעה ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך'. אמר ר' אלעזר, א"ל הקב"ה למלאך טול רב שבהם שיש בו כדי לפרוע מהם כמה חובות, באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין. ואיתא בילקוט (שמואל ב רמז קסה) 'לא מת רק אבישי בן צרויה לבדו וה"ד וימת מן העם שבעים אלף מישראל'[6] - ר"ל שהגזירה היתה על שבעים אלף מישראל שימותו, וע"י זה שמת אבישי בן צרויה שהוא שקול כנגד שבעים אלף מישראל בתורה ומעש"ט שלו, נתכפר להם ופדאן מן המיתה, עכ"ל.
אבל יש להתבונן למה ימית הצדיק בשביל הרשע, ומי חשוד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא, השופט כל הארץ לא יעשה משפט. אבל באמת כל ישראל ערבים זה בזה והוא מטעם שאמרו בגמ' (יבמות סא.) 'אתם קרויים אדם', והוא דכל ישראל נחשבים כולם כאיש אחד פרטי. וכמ"ש בזוה"ק פ' פנחס (ח"ג ריח.) דכל ישראל נחשבין כאיש אחד, וכמו שאם יש מרעין בישין באדם מקיזין הזרוע וכל גופו מתרפא כך ישראל אם חוטאין אזי מלקה הקב"ה את הזרוע שלהם שהוא הצדיק, וממית אותו והוא מכפר על כולם, עכ"ד.
ואני אמרתי להסביר הדבר לפי דברי הזוהר הנ"ל, דכל ישראל נחשבין כאיש אחד, וכמו שיש באדם רמ"ח אברים, וידוע שיש בהאדם אברים רבים ושונים זה מזה, יש כמה אברים פחותים בערכם ואינם נחוצים כ"כ לחיי האדם ואפשר לחיות גם בלעדיהם, ויש אברים גבוהים במעלה יותר מהם ונחוצים המה לטובת האדם אבל גם בחסרונם הוי בעל מום ויכול לחיות, ויש אברים שיוכל לחיות בחסרונם י"ב חודש ולא יותר, כאשר קי"ל טריפה אינו חיה יותר מי"ב חודש, אבל הראש שבאדם הוי אבר שהנשמה תלויה בו, ואינו יכול לחיות בלעדיו אפילו רגעים אחדים, ואם ח"ו ניטלת הנשמה מהאדם - עכ"ז לא ניכר שום חיסרון בגופו ובאבריו, והוא שלם בגופו לאחר מיתתו כמו שהיה בחייו, רק כח הרוחני שבו אפס מאיתו, ורוח ממללא ונפש חיונו שהיתה לו ניטלה ממנו, לכן נשאר כאבן דומם ולא יוכל לזוז בשום אבר מאבריו. כן בעם ישראל יש אנשים פחותי ערך אשר האומה יכולה להתקיים בלעדיהם, ויש ג"כ אנשי מעלה שנחוצים המה לטובת הכלל ולקיום הלאום, אך אין חשיבותם שווה ויקרת ערך, כל אחד לפי הטובה שמקבלים מאתו שמשפיע לבני דורו ברוחניות או בגשמיות כל אחד לפי פעולתו הטוב ולפי מדרגתו, ביתרון החכמה והמעלות שנמצא בו נגד יתר האנשים, אבל הגבוה להם ויראה להם הוא הגדול שבדור אשר הוא נחשב כמו הנשמה לגוף, כן הוא הראש לאנשי דורו אשר בלעדיו לא יוכלו לחיות אפילו רגעים אחדים.
לכן אם חטאו ישראל ונתחייבו מיתה למקום, נוטל מהם הנשמה והוא גדול הדור אשר הוא נפשם וראשם של כל ישראל, ונשארו כולם כפגרים מתים, והוא כאשר מצינו (מ"ב ב יב) בעת שנלקח אליהו לשמים ואלישע רואה והוא מצעק 'אבי אבי רכב ישראל ופרשיו', ומצעק ר"ל לא קאי על זה לבד שהוא היה צועק לעורר את עצמו, רק הוא היה מפעיל ג"כ לאחרים שהם יצעקו עמו, וכולם יענו ויאמרו כמותו 'אבי אבי'. והוא דאמרינן במס' נידה (ט:) 'ואיזהו זקנה כל שקורין לה אימא אימא ואינה בושה' הרי דזה שכופלין את שמה להקרא לה אימא שני פעמים הוא סימן על זקנה.
וכן איתא במס' ב"מ (לג.) 'אבידת אביו ואבידת רבו אבידת רבו קודמת שזה מביאו לחיי העוה"ז וזה מביאו לחיי העוה"ב', לכן הוא מכפיל על רבו לומר אבי אבי להעלות מדרגת הרב נגד אביו שהוא מביאו לחיי העוה"ב. רכב ישראל שרוכבין עליו בחייו בעוה"ז, אבל הוא פרשיו שרוכב עליהם לעוה"ב. והמהנה ת"ח מנכסיו בעוה"ז זוכה להיות עמו במחיצתו לעולם הבא כמבואר במס' כתובות (קיא:) , לכן כאשר חטאו ישראל בימי דוד במה שמנה את ישראל ונתחייבו מיתה, א"ל הקב"ה למלאך המשחית בעם טול רב שבהם ויכפר על בני ישראל, וכמאי דכתיב 'וינחם ד' על הרעה' והוא שנטל אבישי בן צרויה שהיה שקול בתורה ובמעש"ט כמו שבעים אלף מישראל.
כן רבותי השמועה ששמענו היום, על הגאון הצדיק ר"ח ז"ל שנתפס בעוונותינו, הוא נחשב ג"כ כשבעים אלף מישראל ואם היתה באה השמועה על שבעים אלף מישראל שמתו בפתאום כולם יחד, בטח היינו נרעשים ונפחדים ותסמר שערות בשרינו, וכ"ש אם הייתה כזאת לפי ראות עינינו שעוברת לפנינו לויה של שבעים אלף מתים שנהרגו בפעם אחת, כן עלינו להרגיש את המצב הנורא בעיר ווארשא היום, בהלוויית המת האדם הגדול ששקול כשבעים אלף מישראל.
ואוי נא לה אמרה העיר ווארשא, וביותר אנשי בריסק הנמצאים שמה, שאבדה כלי חמדתה. כי בהיותו בבריאותו חמדו אנשי ווארשא בעודנו בהיותו בחיים, לשכון כבוד בתוכה, ותהא כתר הרבנות הולמתו, ועליו מכל לומר ארץ ליטא הרה וילדה, כי העיר וולאזין, בה נולד אותו צדיק ונתגדל שם בין ברכי ת"ח גדולי ישראל המסתופפים בצלה, עד אשר זכה להתרומם ערכו וגדלו בתורה יותר מכולם ונתנה שמה להיות להם לראש מתיבתא וכל בני הישיבה שתו בצמא את דבריו, בערך חכמתו ורוב תבונתו, וארץ צבי גדלה שעשועיה, כי בהיותו לרב בעיר בריסק היה עסקן גדול לרומם את מעלות הישיבות אשר בירושלים עיה"ק, ועל ידי זה נתפרסם שמו בעולם למאוד. ואוי נא לה אמרה העיר ווארשא אשר בתוכה אבדה כלי חמדתה, ור"ל אע"פ שכמה עיירות גדולות היו מתקנאים בה, על אשר זכתה להיות אותו צדיק טמון בתוכה לעולמי עד, אבל היא בעצמה אומרת אוי לה שלא זכתה להיות משכנו בתוכה בהיותו בחיים, ורק שברי לוחות מונחות בארון שמה, ולא יוכלו עוד לקחת ממנו עצה ותושיה.
ואם תאמרו, למה יסבול הצדיק בשביל הדור להיות נתפס עליהם לכפר עליהם, אמנם כתיב (תהלים קכג ב) 'כעיני עבדים על יד אדונינו כעיני שפחה על יד גבירתה כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו', ואמר על זה הגאון ר' ישראל סאלאנטער ז"ל, כי דרך העבד גם לקרב עיניו לאדונו בכדי שיקח עינו והוא יצא לחירות, וכן גם השפחה עושה כן לקרב עיניה ליד גבירתה בכדי שעל ידי זה תצא לחירות. כן אנחנו מתקרבים אל ה' אלקינו בכדי שיקח אותנו מעוה"ז, בכדי לכפר על הדור וניחא להו לצדיקים שיתכפרו בהו אינשי. וזהו לפי המבואר בכתוב דכתיב (ישעיהו נז א) 'כי מפני הרעה נאסף הצדיק' לפי פירושו בגמ' סנהדרין (קיג:) לכפר על הרע.
♦
בקשת מחילה מהצדיק על גרימת הסתלקותו
לכן עלינו החיוב לבכות ולבקש מחילה מהגאון הנפטר על אשר גרמנו לו להסתלק מן העולם ולהיות נתפס בעוונותינו הרבים. וכ"ש אם נפרש הכתוב 'כי מפני הרעה נאסף הצדיק' כאידך פירושו בגמ' שלא יראה ברעה, פשיטא שמחויבים אנחנו לפשפש במעשים שלנו בכדי להיטיב דרכינו, והחיוב עלינו לומר 'אבינו מלכנו קרע רוע גזר דינינו', ו'אבינו מלכנו חמול עלינו ועל עוללינו וטפינו', ובבכיה עצומה עלינו לומר 'מכניסי דמעה הכניסו דמעותינו לפני מלך מתרצה בדמעות' והשתדלו והרבו תחינה ובקשה לפני השי"ת איש ואיש על נגעי לבבו ומכאוביו, והכל יאמרו לפני השי"ת בדמעות, והקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו לראות אותן ולהשתתף בצערן של ישראל, ולרחם עליהם להוציאם מצרה לרווחה, אחרי שיראה שהם עושים תשובה בלב שלם ונפש חפצה. כדכתיב 'החפוץ אחפוץ במות המת כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה'. ועיקר ההספד הוא הבכיות, כמו שאמרו חז"ל (ב"מ נט.) 'מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה אבל שערי דמעות לא ננעלו'.♦
בעת הזאת כל אחד יכול להתעורר מעצמו
ובפרט לעת הזאת אשר עת צרה היא ליעקב והיוקר יאמיר וכל צרכי החיים אין להשיגם, ואם אין קמח אין תורה, ואנשים רבים נספו ברעב, ועוני הגלות הוכבד עלינו עד מאוד, ואין לך כל יום ויום שקללתו מרובה משל אתמול, ואיך נוכל להתאפק ולחשות מלבכות.והוא משל לעיר שלא היו בה מי מעינות שכיחים ומצויים, והיו יושביה מסתפקים לשתות מים מהנהר אשר היה רחוק מהעיר. לכן היו להם כלים מכלים שונים מיוחדים לכל אחד מבעלי הבתים שבעיר, אשר בעת השריפה שנפלה ח"ו בעיר, היו כל אחד רץ עם הכלי שבידו לשאוב מים מהנהר ולהביאם לחנוק השריפה לכבותה, וכל המרבה לטרוח ולהביא המים הרי זה משובח.
אבל אח"כ בא חכם לעיר לכונן בתוכה וואדע טשארגען [-טעינת מים] אשר כל אחד מהבעה"ב היו לו מים בביתו יוצא מהמרזב אשר קבוע בכותל ביתו. ויהי היום נפלה שריפה בעיר, ובחפזה התחיל כל אחד לחפש אחר הכלים ולנוס להנהר, ויצא אליהם איש אחד ויאמר להם: אחי, למה אתם מייגעים את עצמכם לחינם, ומבלים את הזמן ללכת להנהר הרחוק מכם, ובין כה וכה האש מתגברת והולכת להזיק לכם, זיכרו נא כי כעת כל אחד מכם יש לו הרבה מים בביתו פתחו נא את הברזא והקראן שבכותל, ויהיו מים לכל אחד הרבה לרוב עד אשר מיד תוכלו לכבות את התבערה.
כן הדבר הזה בימים שעברו אשר ישבו כל ישראל איש תחת גפנו ותחת תאנתו, לכן אם יתהווה מת בעיר והיו צריכים להספידו היה קשה עליהם האבל והבכי, לכן כתיב ירמיהו (ט טז) 'התבוננו וקראו למקוננות ותבואנה ואל החכמות שלחו ותבואנה ותמהרנה ותשנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים'. אבל כעת אין נדרשים להתעוררות לבכי ע"י מקוננות וחכמות כי כל אחד יוכל להתעורר מעצמו, בזכרו את הצרות הרבות שנסבול עם בני ישראל בכלל, והוא עצמו בפרט.
♦
הנפטר בא להספדו
ובעת אשר הרב הגאון הצדיק רבי חיים הנספד נמצא בבית הכנסת, כמ"ש רש"י ז"ל במס' שבת (קכג.) על הא דאיתא שם דא"ל רב לרב שמואל בר שילת 'אחים בהספידא, דהתם קאימנא'. לכן אתם כל הנאספים פה לכבודו לחלוק לו כבוד האחרון, בכו לפניו וספרו לו כל אשר בלבבכם, ובקשו אשר הוא יהיה למליץ טוב בעדינו לפני השי"ת, שימלא משאלותינו לטוב לנו כל הימים, ואנחנו ובנינו ובנותינו נחיה בארצנו, ויתמיד בריאותינו ונוכל להיות עבדים להשי"ת לעשות רצונו ולשמור תורתו.[7]♦
פי שניים ברוחך אלי
ואח"כ אמרתי לבאר האי דכתיב (מלכים ב' ב ט) גבי אלישע שאמר לאליהו טרם פרידתו מאתו, אשר אליהו אמר לו שיבקש מאיתו דבר מה, וא"ל 'ויהי נא פי שניים ברוחך אלי'. ורבים הקשו איך יוכל איש לבקש מחבירו דבר שאין בו, כמו שאמרו (נדה סב ב) 'אם רבי לא שנה רבי חייא מנא ליה'.אמנם נקרא איש אלוקים וכמו שאמרו במדרש רבה (דברים פר' יא ד) על הא שנקרא משה 'איש אלוקים', 'מחציו ולמטה הוא איש, ומחציו ולמעלה הוא אלוקים', באשר על ידו היה מתחבר עולם העליון עד עולם התחתון להשפיע תורה וחכמה על כל אחד ואחד, היינו שמן השמים ישפיעו על גדול הדור כמו שהיה במשה רבינו ואח"כ 'ואצלתיו הרוח אשר עליך ונתתי עליהם' כאשר מבואר באריכות בדרושים שלי, כי אין הקב"ה משפיע גדולה רק בסמוך לו, וזהו פי שנים שנמצא ברוחך להקרא איש אלוקים. כן ביקש אלישע אשר גם הוא יהיה ממלא מקומו בזה שיהיה נקרא איש אלוקים לחבר עולם העליון עד עולם התחתון ועליו ישפיע החכמה ישר מהשי"ת, ואח"כ יהיה 'ואצלתי מן הרוח אשר עליך' ונתפס עליהם ג"כ בסמוך לו, וכן יהיה כסדר על כל ישראל.
והשיב לו אליהו וא"ל, אם תראה אותי לוקח מאתך יהי לך כן, ואם לאו לא יהיה לך כן, ור"ל כאשר נמצא בדור המדבר שירד המן בזכות משה, וענני כבוד בזכותו של אהרן, והבאר היה בזכות מרים, וכשנסתלקו כל אחד מהם נפסקו הענני כבוד במיתת אהרן, והבאר נפסקה במיתת מרים, ואח"כ כשהוסיף משה להתאמץ לעלות המעלה היותר גבוהה מאשר עמד בראשונה, זכה הוא ג"כ להחזיר הענני כבוד, וכן הוחזר הבאר של מרים.
וכן גם אתה, תכף בהסתלקות של אליהו יהיה נפסק השפעת הקדושה מן השמים אשר היתה עליך, באשר לא ישפיעו מן השמים רק בסמוך לו, ואתה עודנה לא הגעת למדרגה הזאת עד אשר תרגיש כי אנוכי נחסר לך ולוקח מאתך, ותגביה את מעלתך בעבודת ה' ביותר עד אשר תגיע למדרגה הזאת להיות בסמוך לו לעולם העליון כמו שהיה אליהו בהיותו בעולם, אז יהיה לך כן להקרא ג"כ איש אלוקים ובאם לאו לא יהיה לך כן מופסקת ח"ו השפעת הקדושה מאתך, ונבחר מן השמים איש אחר להיות ממלא מקומי, והוא יהא גדול הדור יותר ממך.
♦
עד שלא כבתה שמשו של זה זרחה שמשו של זה
ועוד באופן אחר אמרתי לבאר הדבר לפי דברי הגמ' במס' קידושין (ע.) דאיתא שם 'אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו שנאמר (קהלת א ה) 'וזרח השמש ובא השמש', ומסיק ע"ז ביום שמת רבי נולד רב יהודא וביום שמת רב יהודא נולד רבא, וביום שמת רבא נולד רב אשי, עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע, עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי, והוא תרתי דסתרי אהדדי. דמתחילה קאמר דבכלל זה האי דכתיב 'וזרח השמש ובא השמש' הוא שנולד השני בו ביום שמת הראשון, ואח"כ קאמר דגם בחייו של הראשון זורח שמשו של השני.אמנם אמרתי לבאר זה דהנה הצדיק בהיותו בעולם הוא מנהיג את הדור ופרנס על הציבור לדרוש טובתם והצלחתם, ועוד הוא מגין על הדור כמו שאמרו (ברכות יז:): 'כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני'. לכן בפטירת הצדיק מן העולם נכנסין שני צדיקים למלאות מקומו, אחד הוא הנעשה פרנס הדור במקומו של זה הנפטר, אבל זה לא יוכל להיות מגין הדור במקומו של הראשון, דעדיין נחסר זכותו של הראשון כי השני הנעשה פרנס במקומו היתה זכותו מגין על הדור גם בעודנו הראשון היה חי. שניהם כאחד נחשבים אז לגדולי הדור, להגן בזכותם על הדור, לזאת מפרש הש"ס דבכלל 'וזרח השמש ובא השמש' שני צדיקים נכנסים במקומו, אחד זה הוא הפרנס במקומו זרחה שמשו עד שלא שקעה שמשו של הראשון, והשני נולד ביום שמת הראשון להיות מגין הדור בזכותו של השני.
וזה הוא שביקש אלישע מן אליהו להיות לו פי שנים אשר ברוחו של אליהו, כי לבד שהוא יהא פרנס הדור במקומו של אליהו, יהא ג"כ מגין הדור במקומו של אליהו. והשיב לו אליהו אם תראה אותי לוקח מאתך ותדע אשר זכותי נחסר אז בעולם, ותשתדל להוסיף תורה ומעש"ט יותר מאשר עשית עד כה, אזי תוכל להיות גם מגין הדור במקומי, ובאם לאו לא יהא לך כן, כי יהא נחסר מגין הדור במעש"ט שלי שהייתי עושה בעולם.
לכן אחי ורעיי הנה עיקר ההספד שעושים על צדיק בפטירתו מן העולם, לעורר את העם כולו כי נחסר לנו זכות הצדיק הנפטר מן העולם, ונשים לילות כימים על מגיד זה שהוא משים לילות כימים, ובזכות זה ויבולע המות לנצח, ונזכה לראות הצדיק הזה בעת תחיית המתים, ויבוא גואל צדק במהרה בימינו אמן ואמן.
♦ ♦ ♦