התנאים לקבלת עול הרבנות, חובש פאה נכרית לענין הנחת תפלין, נסיונות במאכלים בשביל לימודים

בס"ד, בני ברק, יום ד' באייר התשמ"ב
לכבוד ידידנו החה"ש והכולל בישראל להלל הרה"ג הנכבד כמה"ר ר' מ. ח. שליט"א, ירושלים ת"ו.
שלום וברכה!
קבלתי יקרתו מתאריך ה' באדר עם מגלה עפה בשו"ת האריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו. ואני בעניי אין לי פנאי לשום דבר והלואי שאעמוד בשלי, כי טרדותי האישיות והמשפחתיות מחוץ לטרדות הלימודים והפרנסה אפפוני כתרוני מנוחה הדריכוני. והאי שמעתתא בעיא צילותא כיומא דאיסתנא ועסק הוא לפנוי, וכפי שכתב ר' יהודה הלוי באחד משיריו "מיוגע ועמל, ולחוץ ואמל, ונכסף לכרמל, וקרית יערים". העבודה, שבזמן שרבנים אחרים נחים מעבודתם ביומי הפגרא ובשבתות וי"ט, אני בעניי לא שכב לבי ויש לי תמיד מה ללמוד ומה לעשות. ומה מצא בי לפנות אלי ובביתי אין לחם ואין שמלה. למרבית הצער איבד כת"ר מרגלית אחת שהיתה בנתיבות שעליה רמז הכתוב באיוב (כ"ח י"ג) "לא ידע אנוש ערכה (וכעת) לא תמצא בארץ החיים (שכבר שבק חיים לכל חי ותנצב"ה)". ובטח הבין למה אני מכוון.
אם כת"ר מוצא בעצמו שאין לו נכונות נפשית לקבל עליו את עול הרבנות, ראוי לו שלא לקבל. כי מתנאי הרב נשיאת עול ואחריות מלאה ובטחון עצמי מושלם, ולא תגורו מפני איש (דברים א' י"ז) כתיב. ואם בגלל ש... נ"י כעס עליו ואמר "פגעת בי", יפייסנו בדברים ובמכתבים עד שיתפייס, וכפי שאמר בן סירא: שתין אימלוכי אימלוך ומליכו דנפשך לא תשבוק. והדברים ברורים ופשוטים.
ובכ"ז שלא להשיב פני כת"ר ריקם, הצצתי לפום ריהטא בקונטרסיו המונחים לפני, והנני משיב בקצרה לענין הדין וכת"ר יבחר ויקרב. והנני מבקשו במפגיע שלא להעמיס עלי תארים אומללים אשר אין בכחי ובבריאותי להגיע אליהם, כגון מחזיר עטרת הלימוד ליושנה ולתפארתה וכיו"ב. הלואי וזכיתי למעשר מזה. ורבי שמואל הנגיד אמר: "ואם היללוך (בני אדם) באשר אין בך, שקוד עד תהי צדק תהלתם". ולצערי גם זו רחוקה ממני, כי אין בריאותי הרופפת מסכימה לכך.
בענין מי שחובש פאה נכרית לראשו מחמת קרחת אם יניח תפלין על פאתו, יפה העלה כת"ר בשלש העצות שכתב (אלא שהאריך הרבה בדברי אגדה בתחילה ואין זה מתאים לשו"ת). והעצה השניה נכונה מכולן, ואפי' קשה לו לצאת מביתו לביהכ"נ מעוטר בטלית ותפלין, יוכל להניח תש"ר בעזרת בית הכנסת או בחדר צדדי, ויכנס לביהכ"נ כשהוא מעוטף שזו ג"כ מצוה גדולה לומר ואני ברוב חסדך וגו' כשהוא מעוטף. ומה שנסתפק כת"ר אם הבושה בכלל צער, יש לציין לדברי התוס' הידועים במסכת שבת (דף נ' ע"ב) דכיון שמתבייש לילך בין בנ"א אין לך צער גדול מזה. ע"ש.
ובענין אם מותר לעשות נסיונות ובדיקות במאכלים בשביל לימודים (כנראה בשיעורי טבע וכדומה) אע"פ שהמאכלים נשחתים אח"כ ומתקלקלים כליל, כל מה שהביא כת"ר מהזכרת שם שמים לתינוקות אינו ענין לכאן, ששם הכרח הוא לצורך לימוד תורה, אבל בנ"ד אין פה לימוד תורה רק חכמות ומדעים. ועוד שאפשר גם להסביר לתלמידים בע"פ שתפוחי אדמה (למשל) מכילים עמילן ע"פ נסיון זה וזה, באין צורך להראות להם החושה אל העין. אולם נלע"ד ללמוד היתר ממ"ש הרמ"א באה"ע (סוס"י ה') שכל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים אין בו משום איסור צער בעלי חיים, ולכן מותר למרוט נוצות מאווזות חיות, אלא שהעולם נמנעים משום אכזריות. ע"ש. וסתמא קאמר למרוט נוצות ואפי' לצורך כתיבה של חול כגון אגרות וכדומה, כיון שהוא לצורך בנ"א שרי. והדברים קל וחומר, ומה התם דצעב"ח דאורייתא והם חיים ומרגישים אפ"ה מותר מעיקר הדין להשתמש לצורך בני אדם, כ"ש הכא שאין המאכלים חיים ומרגישים דלצורך בני אדם מישרא שרי, שבסופו של דבר יש בלימוד תועלת לצורך בני אדם לגלות חדשות ונצורות מסודות הבריאה. ואם נפשך לומר דצעב"ח שאני שאין בו עשה ולא תעשה רק איסורא בעלמא מדאורייתא (ע' להשד"ח בכללים ריש מערכת הצד"י) אבל בל תשחית הוי לאו דאורייתא, ומנ"ל שהותר לצורך בני אדם, גם זה אינו, דמן התורה ליכא בל תשחית רק בהשחתת אילנות בלבד אבל מאבד מאכלות דרך השחתה אסור רק מדרבנן כמ"ש הרמב"ם (פ"ו מהלכות מלכים ה"י). וע' בשו"ת תורה לשמה (סוס"י ח'). ע"ש. וא"כ קל וחומר הוא, אם בבעלי חיים דאיכא מיהא איסורא דאורייתא שרי לצורך בנ"א, בהשחתת אוכלין שאיסורו מדרבנן לא כל שכן. וכעת ראיתי בשדי חמד אסיפת דינים מערכת א"י אות ו' (ח"ו עמוד 140) תשובת רבני טבריא לענין הבגדים ששורפים בהילולת רשב"י וכו', שכתבו בתוך דבריהם דכל מה שהאדם עושה להנאת גופו או ממונו או הנאת רצונו אין בו משום בל תשחית, ומטו בה מהגאון חקרי לב (מ"ב מיו"ד סי' י"א). ע"ש. וכ"כ בספר המועדים בהלכה (מהדורת תשט"ז, עמוד שג) בשם הג"ר שמואל העליר רבה של צפת בקונטרס כבוד מלכים, שהעלה דלא אסרה תורה אלא בעושה דרך השחתה ואין לו שום טעם והנאה אלא גוף ההשחתה. עש"ב. ודון מינה ואוקי באתרין שיש טעם בדבר לצורך לימוד דמישרא שרי.
ולאפס הפנאי קצרתי, והנני בזה דוש"ט כל הימים באה"ר וידידות, נאמ"ן ס"ט.
♦

עידוד לת"ח הסובל מאשה רעה

בס"ד, בני ברק, יום ט' באייר התשמ"ח
לכבוד ידידנו היקר הרב הגאון המפורסם איש האשכולות כמה"ר ר'.... שליט"א. שלום וברכה!
קבלתי מכי"ק אתמול (וכבר קבלתי את הספרים בחבילה שלשום ושלחתי מיד תמורתם בשיק), ומה אומר מה אדבר, כי אש היא (א"ש ועוד ה"א) עד אבדון תאכל בעוה"ר. כמה היה העולם יכול ליהנות מספריו המבורכים של מעכ"ת נ"י לולא הצרות והמצוקות אשר סבבוהו. כמה כשרונות איבדה פלונית זו מישראל ומן העולם. ומי יודע אם לא אותו פלוני שנשאר בגללה רווק עד היום, הוא גרם לכל זה בכישופים ובקסמים וכו'. לא הבנתי דבר אחד: אם היתה קשורה לאדם אחר והוא היה קשור אתה, מדוע נפרדו דרכיהם והיתה לרחיים ולהר בצוארו דמר כהיום הזה? ואיך זה הדודים, אֶחָיו של מר אביו.... כה נהפכו לאויבים ושונאים בצורה כזאת, אחים נהפכו לאוחים, וקרובים לעורבים? אין זאת כי אם מעשה ידי הסט"א שראתה איזה אור עתיד לצאת מברוך כשרונות כהדר"ג נ"י ועשתה הכל להחשיך ולסנוור את העולם. אם קרא כת"ר בשיריו הנפלאים של ר"ש בן גבירול על משנאיו ומקנאיו אשר רדפוהו ואיך הוא גבר עליהם בעוז ותעצומות בכח האמת שבקרבו ובעטו המבורך - ימצא הרבה נוחם עידוד ותקוה. ואחר הכל, ב"ה כי לא השבית לנו גואל, שלכל גל וגל נענע לו ראשו וישחק לרעש כידון, יצילהו השי"ת מכל אנשי מרמה וזדון, ויחזה בקיום היעוד ופתאום יבוא האדון. בב"א.
ואגב ארשום כמה הערות בספרו דמר בעת עוברי בו אחת הנה ואחת הנה (ויש לי עוד הערות על דברי כת"ר במה שהשיב על דברינו, ונמנעתי מלכותבן מפני הכבוד)....
ואסיים בבקשה. לפני שנים רמז לי כת"ר נר"ו שרוצה להוציא שנית את ספר..., ולצערנו איננו ערוכים לכך עד היום. עכשיו שמצא כת"ר מו"ל נאמן בעל הוצאת "אמרי פי", יגלגל אתו שיחה אם מוכן לקנות מאתנו זכות הדפסת... ובאיזה סכום (צילום הספר עולה מחצית מחיר ההדפסה כידוע), ונבוא לעמק השוה בס"ד.
ממני מוקירו ומכבדו באה"ר נאמ"ן ס"ט.
♦

פסיקה לשאלות מחוץ לעיר

בס"ד, בני ברק, יום כ"ג בסיון התשמ"ח
לכבוד ידידנו היקר האברך כמדרשו הרב דוד טהרני שליט"א.
שלום וברכה!
נגה עלי כיום אור בהיר ספרו דברי חכמים מהדורא שניה. יישר כח, ויזכה להרבות פעלים לתורה להגדיל תורה ולהאדירה.
בנוגע לשאלותיו, אינני נוהג לפסוק הלכה למעשה לשאלות שמחוץ לעירי (מחוץ למדור "שואל ומשיב" שהדברים מתבררים ומתלבנים ע"י קוראים ומעיינים. ולכן לא קראתיו "נשאל ומשיב" אלא שואל ומשיב). ומה גם לעיקו"ת ירושת"ו המלאה חכמים וגאונים אשר קטנם עבה ממתני. בענין [אם מברכים על עשיית] מעקה [דהרמב"ם בהל' ברכות כתב לברך. וכ"ד כל הראשונים כמעט אשר נקבצו בקונט' היחיאלי (הל' מעקה), זולתי הרוקח (סי' שס"ו) והמאירי (מגילה כא:). וכן הורה מרן הראש"ל, דאמרינן סב"ל]. לפי מה שזכורני שהמנהג הוא לברך, ולכאורה א"א סב"ל נגד המנהג.
נא להוסיף במה שכתבתי לו [בהסכמתי לספרו "שמחת עולם"] לענין שם יורם [שאפשר לקרוא בשם זה לפי שיש לו משמעות טובה, אף שמצינו מלך רשע בשם זה], שכן מצינו במרגלים שם גדיאל, ונמצא בספרי המקובלים חכם בשם רב גדיאל נער, ולא הקפידו לקרוא לו בשמות המרגלים. (עכשיו אין טופס ההסכמה לפני, וכת"ר בחכמתו ידע איך לשלב את הדברים במקומם).
ואחתום בש"ש טו"ב [בשים שלום טובה וברכה].
נאמ"ן ס"ט.

קֻלּוֹת בדיני טהרה לבעלי תשובה

בס"ד, בני ברק, יום ח"י בתמוז התשמ"ח
לכבוד ידידנו היקר הרה"ג חו"ב ר' חיים רבי שליט"א
שלום וברכה!
מאשר קבלת מכתבו הבהיר מיום ח' תמוז, ומסרתי עבור הספר איש מצליח ח"ג סך 30 שקל למי שמטפל בדבר וביקשתי לשלוח לכם אישור. כמו כן עשיתי פדיו"ן ל.... הי"ו כבקשתו. והקב"ה יעזור לו לפרנסה טובה והצלחה ומציאת שידוך נאה ויאה בקרוב אמן.
בענין מה שכתבתי ע"ד מהרש"א הי"ו [באור תורה תשמ"ח סוף עמוד תתנח[1]]. חלילה לי וחס ליה לזרעא דאבא לחשוד בכוונותיו הטובות ויראת שמים שלו, כי אני מכירו מקרוב ומכיר ענוותו וצדקתו. לא התרעתי רק כנגד הנטייה והנהייה של הדור הזה לחפש במעמקי ארץ אחרי הקולות, בצדק או שלא בצדק, ואין גבול לדבר. גם קבלת הוראות מרן איננה גבול לחיפוש הקולות. ובאמת שמעתי שיש כאלה מחזירים בתשובה ה"מורים" לבעלי תשובה לטבול נשותיהם בסוף השבעה כדין נדה דאורייתא. ולא בחנם כתבתי מה שכתבתי. ואם היתה הוראה לפי שעה במקרה דחוף והורה המורה לסמוך ע"ד רוה"פ דסגי בסופן או בתחלתן, החרשתי. אך לפרסם זאת נגד מרן למרות עיני כבודו וכָתוב בספר, אין זה אלא מן המתמיהין. ועכ"פ ידרוש סליחתו בשמי, ובל"נ בחוברת אלול אפרסם התנצלות על כך במאמר בשולי הגליון איה"ב[2].
והנני בזה ידידו עז דוש"ת באה"ר, נאמ"ן ס"ט.
דבק טוב. לא הבנתי מ"ש כת"ר הי"ו שמדובר בבעלי תשובה שעדיין לא נתחזקו או שצד אחד חזר בתשובה והשני עדיין וכו'. ממ"נ, אם האשה לא חזרה בתשובה, א"כ לא תעשה הפסק טהרה וגם לא בדיקת ראשון ושביעי. ואם הבעל לא חזר ומ"מ מוכן לחכות ז' נקיים, א"כ מה מונע לאשה לעשות כל הבדיקות כדין. ואת"ל ששכחה, מכל מקום הרי בדיקת ההפסק שנשארת עד הלילה מועילה בדיעבד במקום בדיקת מחר כדעת הנוב"י והיבי"א נר"ו. אין זאת כי אם שמקילים להם עוד שלא תשאר בדיקת ההפסק כל בין השמשות שזה בסה"כ כעשרים דקות. ולא עכברא גנב וכו'. ומה ענין זה לשטיפה בחמין דמרן קרי הנפק עלה בשלחנו הטהור, וכמו שכותב החת"ס בתשובותיו שכבודו ותפארתו שלא לזוז מדברי הרמ"א כמלא נימא. על אחת כמה וכמה לדידן שלא לזוז מדברי מרן, וכ"ש להקל במקום שדעתו להחמיר. ומי זוטר מ"ש היבי"א נר"ו (הידוע בכחא דהיתרא העצום שלו) שעלינו לקבל "באימה" דברי מרן הב"י בזה. ואיה מוראו ואיה כבודו. וד"ב.
וש"ר מהנ"ל.
♦ ♦ ♦
האם ניתן להקל בנטילת ידים מכח המעשה בגרף פוטוצקי♦ מניין חוטי הציצית ואופן קשירתם♦ באיסור לדבר בקריאת התורה - בגדר חובתה♦ שגיאת ניקוד בקריאת התורה - בירור הלכתי מקיף♦ כלים שנשתמש בהם הדיוט אם מותרים לתשמיש קדושה♦ קריאת שמו"ת בברכת כהנים♦ בירור בר גיבול ואינו בר גיבול במלאכת לש♦ מלאכת לש תרכובת או תערובת♦ בעניין חיוב תפילה בעת צרה