שאלה מאת רבי פינחס טולידאנו, מבני ברק, האם מותר להשתמש בְּסוּכָּר שמיוצר בארץ, במפעל שפועל גם בשבת על ידי יהודים. או שמא יש לאסרו מפני שנעשה באיסור.
תשובה בשלחן ערוך סימן שי"ח סעיף א, נפסק, המבשל בשבת במזיד אסור למבשל עולמית, ולאחרים מותר במוצאי שבת מיד. וכתב המגן אברהם, לכאורה זהו דוקא כשבישל בשבת לעצמו, לכן מותר לאחרים במוצאי שבת, הואיל ולא נתקיימה מחשבתו, אבל המבשל בשבת לצורך אחרים, יש לאסור התבשיל עולמית גם לאחרים, וכמו שמצאנו בשלחן ערוך יורה דעה סימן צ"ט שהמְעַרֵב איסור של תורה כגון נבלה או טריפה בתוך תבשיל של היתר שיש בו פי ששים על האיסור, הואיל ועשה כן לכתחלה, אסור התבשיל באכילה לאותו אדם, ומותר לאחרים, ואם עירוב האיסור בתוך ההיתר, באופן שיש ששים בהיתר כנגד האיסור לצורך שיאכלו ממנו אחרים, אסור גם לאחרים שנתבטל האיסור עבורם. והוא הדין כאן. ושוב דחה, שבאיסור שבת אין אדם חוטא ולא לו, ולכן אין לחוש שישראל יחלל שבת לצורך אחרים, לפיכך אפי' אם בישל לצורך אחרים, מותר להם התבשיל למוצאי שבת. וכן פסקו האחרונים. ולפי זה יוצא איפוא לכאורה שמותר להשתמש בסוכר המיוצר בשבת.
אולם אחר התבוננות נראה שהמגן אברהם מדבר באופן שנעשה הדבר באופן מִקְרִי, אבל מפעל שעובד בקביעות בשבת, להפיק רווחים מחילול שבת, לא שייך לומר בזה הכלל שאין אדם חוטא ולא לו, שהרי הוא חוטא על מנת להרויח מהתוצרת שלו, ונבנה מחורבנו של השבת, וכן מבואר בשאלות ותשובות כְּתָב סופר סימן נ', לענין מאפיה של יהודים שעושים שבתם חול ואופים פת בשבת, שאסור לשום יהודי לקנות מן הפת הזה שנאפת בשבת גם לאחר השבת הואיל ונעשה כן בקביעות, והקונה מן הפת הזה הרי הוא מסייע ידי עוברי עבירה, וכן פסקו להחמיר בשאלות ותשובות מהר"ם שיק סימן רי"ב. וכן העלה הגאון רבי משה גרינוואלד בשאלות ותשובות ערוגת הבושם סימן סח. וכן פסק הגאון מסַטְמָר בשו"ת קרן לדוד סימן צז. וכבר כתב רבינו יצחק בר ששת בשאלות ותשובות הַרִיבָ"ש בסימן תצ"ח שאף על פי שהדבר נעשה על הסתם, לכל מי שירצה לקנות, ולא לשם אדם מסויים, גם בזה יש לאסור לקנות ממנו, הואיל ונעשה בו איסור. ולכן גם כאן שהדבר נעשה לצורך שיווק כללי, יש לאסור את המצרך שנעשה בשבת.
אולם בהיות ומפעל הסוכר עובד בכל ימות השבוע, ורוב הסוכר המיוצר על ידו נעשה בחול בהיתר, יש לכל קונה לומר שאני קונה מן הרוב, דכל דפריש מרובא פריש, ואפילו אם נדון לחשוב הדבר כדין קבוע, וכל קבוע הרי הוא כמחצה על מחצה, כמבואר בכתובות דף טו ע"א, ומבואר בתוספות פסחים דף ט ע"ב, שכל שפירש בפני ישראל דינו כקבוע, מכל מקום הואיל ועיקר דין המבשל בשבת שאסור לו עולמית, אינו אלא מדברי סופרים, וכמבואר במסכת חולין דף קט"ו ע"א, שאין מעשה שבת אסורים באכילה מן התורה, שנאמר ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם, היא קודש ואין מעשיה קודש, לפיכך כל שיש ספק בדבר אם המצרך הזה נעשה באיסור, דהיינו בשבת, או בהיתר, דהיינו בחול, הרי הוא ככל ספקא דרבנן דאזלינן לקולא. וכן פסק הפרי מגדים שכל שיש ספק בדבר אם נעשה בהאיסור או לא, יש להקל ולהתירו באכילה, וכן פסק גם בשאלות ותשובות זית רענן חלק ב סי' ה.
ומכל האמור אנו למדים שהוא הדין לפירות שהובאו לשוק ביום ראשון, ואין אנו יודעים אם נתלשו באיסור, דהיינו ביום שבת, או שנתלשו בהיתר, ביום ששי, או במוצאי שבת, שמותר לקנותם וליהנות מהם, מכיון שאין הדבר ברור שנעשה בהם איסור של חילול שבת. וספיקם להקל. וכן בכל כיוצא בזה. וכן העלה בשאלות ותשובות אזני יהושע סי' ב להקל. וכן כתב בשו"ת אהל יוסף אורח חיים סימן ו. ועוד.
♦ ♦ ♦