שו"ת איתן קשתו. הרב איתן קופיאצקי. תשפ"ה. ekupietzky@gmail.com 0547610194.
קמ"ג סימנים בספר שלפנינו, המאסף את מאמריו ותשובותיו בהלכה של הרב איתן יעקב צבי קופיאצקי: פ"ג באורח חיים, כ"ז ביורה דעה, והיתר בהלכות שונות. תשובותיו של הרב קופיאצקי, שכמה מהם פורסמו לראשונה בירחון האוצר, מתאפיינות במקורות רבים בכלל, ומחכמי דורנו בפרט, שלרבים מהם מוקדם התואר 'מו"ר'. על הרב איתן אני קורא: 'איזהו חכם, הלומד מכל אדם' (אבות ד, א), וכן: 'האי דמחדדנא מחבראי – דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה' (עירובין יג, ב).בין הנושאים שנידונו: ברכת 'חכם הרזים' על שישים ריבוא מישראל, ברכות הראייה על מצבים שונים שמעוררים התפעלות, ברכת הטוב והמטיב על החלטת ממשלה לאשר בנייה משמעותית המרחיבה את ההתיישבות בארץ, ברכת האינג'רה והטורטיה וברכת לשמור חוקיו, כיוון התפילה בבית כנסת שאינו מכוון לירושלים, עליית כהן לתורה כשמלבושיו אינם מכובדים, הליכה בחדר מדרגות בשבת עם תאורה המופעלת על ידי חיישן, ענידת שעון חכם וצמיד מצוקה בשבת, חימום 'סופלה' בשבת, חיתוך נייר טואלט ונייר אל-בד בשבת, הקרבת קרבנות בזמן הזה, סוכה מפרגולה, כיבוי כיריים ביום טוב, דיני חיות מחמד וכלב נחייה, תרומת כליה בהלכה, האם מותר לחלוק על גדול הדור, נוסח חתימת הברכות בהר הבית, טומאת איבר באיברים מתורבתים ומודפסים, הלכות שונות הנוגעות להר הבית, קו התאריך, מעמד המצוות בחו"ל ובארץ ישראל (ושם כתב על יציאה לחו"ל לצורך לימודים: 'אך לענ"ד יש להיזהר מזה טובא, מחשש שישתקע שם לאחר לימודיו'), וקונטרסים מיוחדים להלכות שהתבררו בתקופת מגפת הקורונה מחד גיסא ומלחמת חרבות ברזל מאידך גיסא.
לא רבים מהם ספרי השו"ת שבהקדמתם ניתן למצוא הודאה לאימו של המחבר, 'על כך שאימי תמיד דחפה אותי קדימה למרות לקויות הלמידה שהיו לי'. הודאה מרגשת ומעודדת, כמים קרים על נפש עייפה. אכן, מלמדנו הרב איתן, התגדלות בתורה אינה עניין של כישרון והעדר קשיים, אלא עניין של חיבור נפשי ונשמתי, אהבה, מסירות ועמל – כפי שניתן לחוש ממעבר בין בתרי הספר.
יישר כוח לרב איתן על תשובותיו הרבות והמעשירות, יהי רצון שימשיך להגדיל תורה ולהאדירה.
♦
וידעתם כי אני ה'. משיעורי הגרי"ש זילברמן זצ"ל – שיעורים באמונה וביטחון. מכון י"ש משכיל להוצאת כתבי הגריש"ז. 8423801@gmail.com. 0548423801.
אחד בדורו היה הרב יצחק שלמה זילברמן זצ"ל, בעמל שהשקיע בבירור יסודות האמונה והביטחון. תלמידיו, ובפרט אלה שזכו לחברותא אישית עימו, השתאו לראותו חוזר ושוב ושוב ללבן אמיתות יסוד, ומתחקה שוב ושוב אחר הגדרתן המדויקת של מושגים ופירושם הבהיר של מקראות. סבלנותו ושקידתו הייתה עצומה, מאהבתו את ה' ותורתו. יכול היה לעסוק שעות רבות בלימוד הפסוק הראשון של 'שמע ישראל', ולאחר זמן לשוב ולעסוק בו מההתחלה, כאילו לא עשה זאת בעבר. ובכלל, המקום שקיבל חומש דברים בלימודו ובשיעוריו היה מרכזי ביותר.עוד בחייו זכה הרב זילברמן ללמוד ממורים הרבה, לחדש בעצמו הרבה, ולהעמיד תלמידים הרבה. כדרכם של גדולים רבים בישראל, שעסקו בתורה מבפנים ותורתם הכריזה עליהם מבחוץ, כך ארע עם הרב זילברמן. בירורי העומק החודרים, שנעשו על ידו במסגרת בירור חובתו בעולמו, כבשו גם דרך לרבים, ובכללם בעלי תשובה רבים שראו ברב זילברמן כתובת לבירור ומענה, ועם הזמן התדפקו על דלתותיו יותר ויותר. המפורסם שבהם הוא הרב אורי זוהר, אך היו עוד רבים אחרים. ואין כאן המקום להאריך עוד בדברים על אורחות חייו ופעולותיו של הרב זילברמן, ורק אוסיף שברבות הימים הצטברה בלבבות רבים ציפייה לפגוש את תורתו כשהיא כתובה וערוכה, ומאפשרת לימוד מעמיק ולא רק היכרות שטחית.
לפני כמה שנים יצאו לאור שיעוריו של הרב זילברמן על פרקי אבות, וכעת לפנינו לקט משיעוריו באמונה וביטחון. בין היסודות שקבע: 'שאין מכחישים בניסים ואין כאן חוסר אמונה במציאות ה' בתור אלוקי העולם שליט יחיד בעולמו, אלא הטלת ספק בנאמנות ה' ובטובו' (עמ' ב, בעקבות פסוקים בחומש דברים). 'הפירוש המתאים ביותר למילה 'דעת' הוא 'הזדהות אמיתית עם הנושא" (עמ' ח). 'ישנם אנשים שמבינים את היהדות בבחינת 'אסתכל בעלמא וברא אורייתא', כלומר העולם הוא מציאות קיימת (ומשום מה לא שואלים מדוע הוא קיים) ומאחר שיש עולם נצרך שיהיו כללים איך משתמשים בו. מכיוון שיש מריבות בין בני אדם צריך שיהיה ב"ד, וכדי שיוכלו לדון צריך הלכות חושן משפט. כמו כן צריך שהאדם לא ישכח את הקב"ה, לכן הצטווינו על עליה לרגל. הקב"ה יצר בני אדם ונתן להם בשביל סדר החיים שבע מצות, ובתוך בני האדם בחר בעם סגולה להיות נר לגוים, ולכן נתן להם תרי"ג מצות. לפי זה, העולם הוא המציאות המוקדמת והתורה באה לעשות סדר בעולם "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג יז). אולם תפיסה זו היא טעות גמורה, הגם שהרבה גדולים וטובים טועים בה, שכן המציאות האמיתית היא ההפך הגמור 'אסתכל באורייתא וברא עלמא' (עמ' יא).
'השלב הראשון הוא מרישא לסיפא, גם כשאדם נמצא בתוך מלחמה הוא צריך לא לפחד כי מה שהקב"ה יעשה זה הכי נכון, אם הוא יחיה יחיה, ואם חס ושלום לא יחיה אז זה הכי טוב. זה נקרא נכון לבו בטוח בה' שהוא נשען על הקב"ה, הקב"ה לא הבטיח שאף אחד לא ימות במגיפה ולמרות זאת הוא סומך על הקב"ה שיעשה לו את הדבר הכי טוב [...] אחרי שאדם בוטח בקב"ה לא משנה מה יקרה, מגיע השלב השני של מסיפא לרישא – נכון לבו בטח בה' משמועה רעה לא יירא. כשאדם נשען על הקב"ה באמת, כשהוא נותן יד לאבא ומה שהאבא יעשה זה הכי טוב, מי ש'נכון לבו בטוח בה' בצורה כזאת – 'משמועה רעה לא יירא'. הוא לא צריך לפחד משמועה רעה כי באמת לא תיפול שם פצצה ולא תבוא לו שמועה רעה, וזה מה שהלל אמר 'מובטח אני שאין זה בתוך ביתי' (עמ' מח-מט).
'המצות מצד עצמן מוכיחות על אמיתותן, שהרי אף אם המצוות היו דבר קל עם ישראל מעולם לא היה נותן שיחדירו לתוכו מצוות שהתורה לא צוותה. אם מישהו היה מנסה להחדיר מצווה חדשה שבחנוכה נוטלים לולב, הרי כולם היו מתקוממים והיו הורגים את השקרן, אפשר אולי לספר סיפורים שאין להם בסיס, להוסיף מנהגים וסגולות, אבל אי אפשר להחדיר שום מצווה בעם ישראל' (עמ' עג).
'וענין החיזוק בעבודת ה' שיש לאדם ע"י זכירת יצי"מ אינו רק מעצם זכירת היציאה, אלא בידיעה והבנה בגודל החביבות שיש לישראל אצל הקב"ה ואהבתו הגדולה אלינו, וכך הוא ביאור הכתוב בפרשת וארא שהבאנו, שמה שאמר הכתוב 'וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים' אינו בא לאפוקי איזה הוה אמינא שכח אחר הוציאם ממצרים, אלא בא לומר שכל לשונות הגאולה שנאמרו שם, והוצאתי והצלתי וגאלתי הכל הוא בעבור 'ולקחתי אתכם לי לעם', ואין הלקיחה הזו לקיחה גרידא, אלא לקיחה עצומה עד מאד, 'כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אל את כל בית ישראל ואת כל בית יהודה', וידעו ויבינו ישראל שהאותות והמופתים והיד החזקה הם חיבור חזק מאוד שמתחברת האלוקות אליהם. ואין לפסוק הזה שום משמעות אחרת מלבד ההתבוננות על גודל החביבות והדבקות שיש לישראל עם הקב"ה בלקיחה זו' (עמ' קד).
דומני שדי במדגם זה כדי ללמד על החשיבות הרבה של בירורי האמונה שעסק בהם הרב זילברמן, לא רק להבנת פשטי המקראות ולא רק לקיום מצוות האמונה (וגם אלו אינם דברים של מה בכך!), אלא – גם – לעיצוב העמידה היום-יומית לפני ה', מתוך אהבה, דבקות וחמימות.
♦
קובץ תורני שמחת התורה א-ב. תשפ"ה. 262630y@gmail.com.
קובץ תורני חדש הוא סיבה לשמחה – שמחה על עוד תורה, על עוד כותבים ועוד קוראים, על עוד סגנון או תת-סגנון שיקבל ביטוי מעתה, על עוד שופר להשמעת דבר ה' בעולם. ובקיצור: שמחת התורה. הקובץ שלפנינו (שכמובן אינו הראשון בעל השם 'שמחת התורה') כולל דברי תורה ומאמרים מגדולים מפורסמים כגראי"ל שטינמן זצ"ל ובילחט"א הג"ר מאיר גריינימן, הג"ר יצחק יוסף, הג"ר דוד כהן והג"ר עמרם פריד, יחד עם כותבים נוספים ומגוונים, בנושאים רבים וחשובים ובסגנונות שמביאים ביטוי לבתי המדרש השונים. שמחת התורה הוא אינטרנטי וחינמי, ומתוכנן לצאת לאור מדי חודש בחודשו. מתכונת זו יכולה לאפשר התמדה והפצה של תורה רבה ברבות הימים, בע"ה.בכל אחד משני הגליונות שיצאו עד עתה קיים גם מדור מיוחד למאמרים על דרכי הכתיבה התורנית, מדור 'עט סופר', ובו בכל פעם שני מאמרים מאותם כותבים קבועים: הרב שמואל בלויא והרב עובדיה חן,[1] שניהם עורכים תורניים מוכרים ורבי פעלים. יש להניח שבגליונות הבאים יתרבו הכותבים גם במדור זה.
לעיתים, בקבצים תורניים נדפסים דברים שכבר ראו אור בספרים מצויים, ופרסומם בקובץ הוא בבחינת 'תוספת אורה', שנחלקו הפוסקים בדין ברכתה (טוש"ע או"ח רסג, ח). לא פעם, הפרסום המאוחר נעשה ללא כל אזכור של הפרסום המוקדם. כזה הוא שיעורו של הגר"ע יוסף בפתח הגיליון הראשון של שמחת התורה, שנמסר בתשע"ב ונדפס מאז בספר מעדני המלך – לימוד תורה (עמ' 352 ואילך). כזו היא תשובת הגר"י יוסף בפתח הגיליון השני בעניין הכנת מנחה בשבת, שפורסמה בספר דברי עמוס (בובליל; עמ' רמח), וכך גם שיחת החיזוק של הג"ר צמח מאזוז בגיליון השני, שפורסמה בקובץ כתר מלוכה (גיליון 6 עמ' 30 ואילך, גיליון 21 עמ' 30 ואילך). אם בגיליונות הראשונים ניתן לקבל מדיניות כזו כדי להעשיר את כתב העת בכותבים חשובים, הרי שבגליונות הבאים יש לקוות שכתב העת יקפיד על אומר הבא מן החדש, ולכל הפחות יידוע הקוראים כאשר מדובר בפרסום שאינו ראשוני. עוד אציע ואקווה, שהעורך עלום השם של הגיליון יחשוף בגיליונות הבאים את זהותו, כך נאה וכך יאה.
אחזור על הראשונות. 'שמחת התורה' יצר אצלי ואצל רבים שמחה בתורה, שבע"ה תלך ותגבר עם המשכיותו והתבססותו של הקובץ. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, וכינוסם הנאה להם והנאה לעולם. ראשיתו של קובץ שמחת התורה ישגא מאוד, יהי רצון שאחריתו תשגא עוד יותר!
♦
תחומין מה. מכון צומת. אלון שבות תשפ"ה. 552 עמ'. mail@zomet.org. 029931442
מזה קרוב ליובל שנים שכתב העת 'תחומין' עומד בחזית המחקר ההלכתי, וכולל מדי שנה מיצוי מרשים של היבול התורני המתחדש במציאות זמננו. אחוז ניכר מהמאמרים מתאפיינים בכך שלא היה ניתן לכותבם לפני מאה שנה, או אפילו עשרים שנה, משום שהם מתייחסים לשאלות שהתחדשו ממש לאחרונה. דוגמאות לכך בגיליון שלפנינו: זמן הפורים בבית שמש לאור הממצאים הארכאולוגיים, סמכות יישוב ביהודה ושומרון במאחזים שהוקמו סביבו, שימוש בבינה מלאכותית בפסיקת הלכה, בית דין לגיור המתכנס ל'מושב' וירטואלי, שימוש במכשירי חשמל ביתיים מבוססי בינה מלאכותית בשבת, הלכות פרוטזה מכנית ואלקטרונית, פיתוח אמצעי לחימה ותרופות בשבת, שימור פוריות לזוגות שנישאו בגיל מבוגר, קבלת טומאה בטלפון סלולרי בעל מקשים ובעל מסך מגע, ועוד ועוד.המעיין ב'תחומין' לא יכול שלא להתפעל מהקצב המהיר שבו השיח התורני מתפתח ומתעדכן, תוך שימוש מתמיד, מושכל ואחראי ביסודות ההלכה ובמקורות הקדומים והמאוחרים, לשם פיתוח התייחסות תורנית למציאות העכשווית. בשם הגרי"ד הלוי סולובייצ'יק מבוסטון נמסר שלו היה יכול, היה מוסיף לי"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם את ה'עיקר' שלפיו התורה ניתנת לקיום בכל מצב ובכל מקום וזמן. 'עיקר' זה מתייחס לתורה עצמה, אך כדי לממש אותו דרוש מאמץ תורני רב של שאיבת מי תורה ממעיינותיהם. העיון ב'תחומין' מעניק תחושה ש'שאיבה' זו אכן מתרחשת בפועל בדורנו, לכל הפחות בשדה הכתיבה.
מסורת היא ב'תחומין' שכל מאמר אוצר בתוכו ידע ומקורות רבים בנושא שבו הוא עוסק, ובמקרים רבים הופך למאמר ליבה, שכל עיסוק עתידי בנושא נעשה בהמשך לו ועל גביו. מסורת נוספת היא צפיפותן היחסית של השורות, המאפשרת לכלול בכל גיליון כ-50 מאמרים עיוניים.
הכרך שלפנינו כולל מינון גבוה יחסית של מאמרי תגובה למאמרים מהגיליונות האחרונים: מאמרו של הרב ד"ר מרדכי הלפרין בעניין גדרי דם מכה, מאמרו של פרופ' בנימין פורת בעניין הטלת המנדט להרכבת הממשלה על נאשם בפלילים, מאמרו של הרב שלומי שטיינמץ בעניין זמן הפורים בבית שמש, מאמרו של הרב יהודה זולדן על מעמד שלושת הצומות בימינו ומאמריהם של הרב דוד כהן והרב יצחק מאיר יעבץ בעניין קדושת הכותל המערבי ושייכותו להר הבית הקדום. אף חברי מערכת תחומין פרסמו שלושה מאמרי תגובה קצרים, כולם מסתייגים מהיתרים מחודשים שהוצעו במאמרים: האחד מסתייג מהיתרו של הרב יצחק רונס לחזרת אב לביתו לאחר הסעת בנו לטיפול רפואי מציל חיים בשבת, השני מסתייג מהיתרו של יצחק ברט לחלל שבת במצבים ציבוריים שונים לא רק לצורך פיקוח נפש, והשלישי מסתייג מהיתרם של הרב בניה מינצר והרב שגיא מזוז במצבים מסוימים למסור מאדמות ארץ ישראל לגויים כדי לחזק את הישיבה והריבונות היהודית ביתר הארץ (המאמר המקורי מהווה בעצמו סוג של תגובה והמשך למאמרי הגר"ע יוסף והגר"ש ישראלי בנושא, בגיליון העשירי של תחומין), ועוד הערות מערכת רבות הפזורות לאורך המאמרים השונים, חלקן קצרות וחלקן ארוכות, כדרכו הברוכה והמושקעת של 'תחומין' (וכדרכו של הגר"ש ישראלי, עורך כתב העת 'התורה והמדינה', שהרבה בהערות עורך מעמיקות, ובמידה רבה ניתן לראות בתחומין המשך שלו גם מההיבט הזה).
חמרא למריה, טיבותא לשקייה. יבורכו חברי מערכת תחומין שעמלים רבות על מנת להשביח את המאמרים, ולהצעיד את עולם התורה בכל שנה עוד צעד קדימה. תוצאות העמל ניכרות, והרבים נהנים מפירותיהם ומפירי פירותיהם של מאמרי 'תחומין'.
♦ ♦ ♦