השקיעה וזמנה במישור החוף - תגובה

לכבוד הרבנים וירחון האוצר
הריני בעז"ה לכתוב מעט בנושא גדר השקיעה וקביעת זמנה, בתגובה למאמרו של הרב בנימין יצחק הלוי (בהאוצר קג) והרב עידוא אלבה שהגיב על דבריו (בהאוצר קד).
מתחילה הגבתי על דברי הרב הלוי, וניהלתי איתו דיון ארוך, אך עקב נסיבות טכניות דברי לא התפרסמו בהאוצר קד, ואכן רובם התייתר בהופעת דברי הרב עידוא אלבה, שכלל את מרבית דברי ובהרחבה וביאור רב, ושלם אני עימו בכך שהשקיעה ההלכתית אינה השקיעה המישורית. אמנם על חידושו בזמן השקיעה ע"פ הירושלמי יש עמדי מעט פקפוקים, כדלהלן.
תחילה אשלים את עיקר הערותי על דברי הרב הלוי שלא נכללו בדברי הרב אלבה.
א. הרב הלוי הקשה בדברי רנ"ג (שבת קיח:) שכתב שבציפורי מאחרין פני המזרח להכסיף, מהמציאות שזמן צאה"כ שווה בהר ובמישור. וכתב זאת ע"פ ספר הזמנים בהלכה, שהביא כן מכמה מקורות (עיי"ש תחילת פ"ז). לענ"ד אולי יש ליישב את דעת רנ"ג שאע"פ שזמן יציאת הכוכבים שווה בהר ובעמק, הכסיף מושפע גם משקיעת החמה בפועל, ועל כן מתאחר הוא בהרים. וכל המקורות שציין הרב הלוי לא עסקו אלא בזמן יציאת הכוכבים, אך לגבי הכסיף רק בספר בין השמשות (עמ' טו) התייחס לזה, ועיין בדבריו שם שהוא כמסתפק ולא פסיקא ליה (וראוי לברר את הדבר).
ב. בביאור דעת המהר"ח או"ז (קפו), לענ"ד ברור שהוא אינו עוסק בשקיעת החמה מעל הרים במערב אלא בהסתלקות הארת השמש מעל ההרים שבמזרח.
ג. בדעת הגרש"ז הובאה עדות הרב גלינסקי, ששמע מעד נאמן ששמש מהגרש"ז לחוש בירושלים לשקיעה המישורית, ולמד שהיא עיקר, ולשקיעה הנראית, שבירושלים היא מאוחרת מהמישורית, אין לחוש. אולם יש כאן עד מפי עד לעומת עדות בשטר, דברים מפורשים מהגרש"ז עצמו, בשו"ת מנחת שלמה (חלקים, ב סימן ד אות לו). שם הגרש"ז כתב לחוש לשקיעה הנראית, ודעתו לחוש בדאורייתא לכל צד, ובדרבנן כתב שם שאפשר ללכת לפי הנראה לעיניים, משמע שכך עיקר, והוא הפוך מהעדות הנ"ל. מלבד זאת ניכר בדברים שם ששני הצדדים אינם שקיעה מישורית ונראית, אלא השאלה אם לנכות את ההרים. כלומר, אין צד כלל שהשקיעה היא המישורית.
במאמרו המקיף של הרב אלבה, מלבד שלילת השקיעה המישורית התחדש זמן חדש של שקיעה - לפי גובה הרי ירושלים, ובכל מקום. ולפ"ז במקום נמוך יותר, אף אחרי שקיעת השמש באופק ללא הסתרות, עדיין אין זו שקיעה.
א. הרב אלבה האריך להוכיח שגדר השקיעה לפי הנראה, ולא כמישורית. אחרי זה הוא כותב "אף שהראינו שבאופן כללי החישוב של השקיעה עצמה הוא לפי הנראה לעין, ולא על ידי חישוב מתי השקיעה המישורית, נראה שבכל זאת יש ענין שאינו מחושב לפי הנראה לעין, אלא בו אנו זקוקים לחישוב נוסף, והוא גדר סוף היום לעומדים בשפילה מתחת לגובה ירושלים". הרי רוב העולם ואר"י נמוכים מירושלים - ויוצאים מהכלל שייסד הרב אלבה.
ב. איחור זמן השקיעה הוא דין יסודי ומשמעותי מאוד, שכל שאינו מפורש בדברי הקדמונים הרי שלא סברוהו (אע"פ שמסכים אני שכן דעת הגר"ז).
ג. בענין ההסתמכות על דברי הירושלמי, אני מצטרף לדברי הרב הלוי, שהעיר שקשה להביא ראיה מהירושלמי כאשר זה מקור אחד שיכול להתפרש בהרבה אופנים (עיין בהירושלמי המפורש לגר"ש גורן בג' דרכים, אע"פ שבעצמו נדחק שם). ועיין מה שצוין בירושלמי מהדורת שוטנשטיין, וע"ע בספר חידושים ופירושים בירושלמי (תש"א) של לוי גינצבורג. שם (סביבות עמ' 63) הגיה במקום "מנחתא" "נעילה" (כבדפוס אמסטרדם), ועוד הגיה "אשימשא תמן יממא הוא כהא דמר ר' יוחנן". ופירש שהירושלמי אומר שאע"פ שרב התפלל בשעה שהשמש בראש הדקלים - שזה בדרך כלל מאוחר - כיון שרב בבבל והיא זוטו של עולם כדברי ריו"ח - זמן השמש בראש הדקלים מוקדם הוא. ומכאן נלמד שמנחה, הקודמת לנעילה, התפלל רב קודם פלג המנחה כרבי יהודה (שהרי פשט מאז גולתיה והפסיק. ובזה מבואר כפל המאמרים).
לו היה מקור מפורש נגד ענין זה, בודאי הרב מודה שהיינו דוחקים את שמועת הירושלמי הזו, שכן יש בידינו שלל פירושים ואפשרויות לזה. גם מה שרבים פירשו אחרת מורה שפירוש זה כמכחיש המושכל הראשון, שמדוע יהיה טעות. ובצירוף מה שעצם דין זה חידוש גדול ומוזר, ויוצא מן הכלל כנ"ל, ועל כן פחות מתקבל, ולא נזכר להדיא, לענ"ד נוח יותר לדחוק שמועה זו.
ד. אפילו תהיה דעת הירושלמי כדברי הרב אלבה, על כרחנו התלמוד הבבלי חולק על זה - שפשוט שכל אדם מבין שקיעת השמש כהעלמותה במערב (אולי גם בניכוי הרים), ולא יעלה בדעתו לחשב לפי גובה הרים רחוקים - ולפיכך התלמוד הבבלי שלא הזהיר על זה להדיא אינו סובר כך. ומה שהביא מהסוגיא בשבת לה: והקשה שהעורבים חוזרים רק בשקיעה ממש, אינו להדיא כלל.
ה. לפי הבנתי הוכחת הרב אלבה מהירושלמי שעסק בפלג המנחה אינה מובנת לאור דבריו שהשעות הזמניות נקבעות לפי הזריחה והשקיעה המישוריות - ולפ"ז חישוב השקיעה הנראית אינו משפיע על פלג המנחה.
לא מובן מה שכתב שכשם שסוף היום לענין שקיעה מקודם, כך מקדימים את פלג המנחה, שאין אלו אלא דברי נביאות, ומה טעם בדבר. ואפילו נסביר זאת, מנליה לירושלמי זה בפשיטות כ"כ?
ועוד, שלפ"ז אפשר שעקרון זה לא נאמר אלא לר"י.
ו. מה שכתב שאולי יש ב' לשונות בירושלמי, א"כ העקרון שהולכים לפי אר"י (שהוא עקרון של ככל הנראה) נתון במחלוקת בין ב' הלשונות. וא"כ נכריע בלשון הפשוטה יותר.
ז. החשבון לפי גובה הרי ירושלים אינו מוסיף אלא דקות מספר. רב הרי התפלל לפני פלג המנחה, לפי דרכך שמחשבים לפי גובה הרי ירושלים, הדיון בירושלמי על ההקדמה הוא בד' דקות בלבד ומדוע נזקקו אליו. אורך תפילתו של רב יכול להשתנות בהרבה יותר מד' דקות. ויש להוסיף שבעצם ההבדל הוא אף פחות מארבע דקות, שהרי פלג המנחה מחושב גם ביחס לזריחה.
בברכה אלעזר חיים גרינברג
♦

תגובה מהרב אלבה

לכבוד הרב אלעזר חיים גרינברג יישר כח על ההערות, ואלו תשובותי:
א. התייחסתי לענין השקיעה במישור החוף כדבר אחד היוצא מן הכלל של כל עניני הזמנים, שבכל עניני הזמנים האחרים הולכים ממש לפי ראיה. לכן ענין חישוב השקיעה לפי גובה הרי ארץ ישראל הוא חידוש ודבר חריג. יש להבדל זה יש שורש בגמרא. בניגוד לזריחה, שהגמרא בסנהדרין מדברת על ידיעתה על פי מראית העין הרגילה של אנשים, לגבי השקיעה מצינו שאמר רבא, שהיה בבבל, בשבת לה ע"ב, שרוב העולם לא יודעים לחשב אותה במדוייק. ולכן יש מקום לחלק בזה משאר חישובי הזמנים, כדעת הגר"ז שיש להתפלל לפי הנראה מגובה הרי ארץ ישראל. ואין הכוונה שמחשבים את השקיעה לפי מה שקורה בירושלים, אלא שמחשבים אותה לפי מה שהיינו רואים כאן במישור החוף את כיסוי הגלגל אילו היינו עומדים כאן בגובה הרי ארץ ישראל. גם העומד בירושלים מחשב את השקיעה לפי מה שהיה רואה אילו לא היו הרים שמסתירים לו ממערב. אלא ששם הוא יכול לשער זאת לפי מראה השמים במקום העלמות הגלגל, ואילו במישור החוף אין זה חישוב לפי ראיה בפועל, אלא שמוסיפים כמה דקות לפי הידיעה שמהגובה של הרי א"י רואים את כיסוי הגלגל יותר מאוחר.
ב. אכן כיון שלא הובא חילוק זה בקדמונים כתבתי להתחשב בשיטת הגר"ז רק לחומרה, אלא שלפעמים החומרה בהקדמה אתי לידי קולא, ויש שיקול דעת.
ג. בירושלמי בברכות ד, א איתא לגבי תפילת רב שהיה מתפלל בשמשא בריש דקלי "ושמשא בריש דיקלי תמן איממא הוא הכא דמר רבי יוחנן האומר לצולה חרבי זה בבל". הירושלמי בא להבהיר דבר הנוגע לשינוי שיש בין ארץ ישראל לבבל לגבי חישוב השקיעה בגלל גובה ארץ ישראל. לענ"ד בלי הפירוש שכתבתי על יסוד דברי הגר"ז, הענין נשאר סתום וקשה, כפי שכבר סיימו חלק מהעוסקים בפירושו בצ"ע (כ"כ מהרשד"ם בדעת תורה והרב גורן). כל פירוש שסובר שהגמרא מבהירה את המציאות שבבל נמוכה מארץ ישראל כדי לומר שיש כאן איזה חידוש במה שמתחשבים במה שקורה בארץ ישראל, או לא מתחשבים, הוא פירוש קשה ולא מובן, שכן פשוט הוא שכל מקום צריך ללכת לפי מה שעיניו רואות, ובבבל לא צריכים להתחשב במה שקורה בארץ ישראל.
כאמור, בספרים כתוב "ושמשא בריש דיקלי תמן איממא הוא הכא דמר רבי יוחנן", וכתבת את פירושו של לוי גינצבורג שהגיה "אשימשא תמן יממא הוא, כהא דמר ר' יוחנן". הוא מחסיר את המילים "בריש דקלי" בהגהתו, אך כנראה ההשמטה היא רק למילה "הכא". ופירוש הדברים לשיטתו, שאע"פ שרב התפלל בשעה שהשמש בראש הדקלים - שזה בדרך כלל מאוחר וסמוך מאוד לשקיעה - כיון שרב בבבל, והיא זוטו של עולם, זמן השמש בראש הדקלים מוקדם הוא.
אך מלבד הדוחק בעצם ההגהה, אינו מובן מדוע זה שבבל נמוכה גורם לזה שהשמש בראש הדקלים תהיה מוקדמת, ועוד לפני פלג המנחה. היות בבל נמוכה לא אמור להקדים באמת את הזמן, כי במציאות בבל היא מקום גדול, והיא נשארת נמוכה גם עד קצה האופק. מתמונות משם שהוצגו בירחון האוצר גליון צד (עמ' תצה) רואים במערב אופק מישורי, ושמש נראית על ראשי הדקלים לפני השקיעה, כאשר מעבר לה האופק מישורי בדיוק כמו בארץ ישראל.
ד. כפי שכבר ביארתי באות א, לענ"ד יש מקום לומר שהקדמת ענין חישוב השקיעה לפי הרי ארץ ישראל כלולה בדברי רבא "אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן". והבאתי לזה סמך גם ממה שאמור לאלו שלא יודעים להדליק כשהעורבים הולכים לקיניהם, שהוא בשקיעה. אמנם אין הכרח שהעורבים הולכים לקיניהם בשקיעה, אלא שבמציאות הם הולכים לקיניהם עד השקיעה. וממילא אם האנשים סומכים על העורבים, הם יבואו להדליק נרות עם זמן השקיעה של התכסות הגלגל. ועל כן משמע גם מהבבלי שהשקיעה האמיתית היא אחרי התכסות הגלגל.
ה. אם הירושלמי מדבר בפלג המנחה צריך לומר שההקדמה לפי ראיה מגובה הרי ארץ ישראל גם לפלג המנחה משמעותה שרב אמר שלמרות ששעות בדרך כלל מחשבים לפי שעון שמש, התואם לזמן הנץ והשקיעה המישוריים כפי שהוא בבבל, להלכה אנחנו מודדים את השעה ורבע הזמנית מהזמן שבו גלגל השמש ייעלם אילו היינו בגובה ארץ ישראל. ולכן זמן פלג המנחה הוא ארבע חמש דקות יותר מאוחר ממה שהיינו אמורים לחשב לפי שעה ורבע לפני השקיעה המישורית.
כפי שהבבלי לא הביא ראיה לכך שלאנשים לא קים להו בשיעורא דרבנן, כך הירושלמי לא צריך להביא ראיה לכך שקים להו שהשיעור של חכמים שונה מהידוע לאנשים.
ו. אכן אין הכרח לפרש את הירושלמי בענין שמשא בריש דיקלי על פלג המנחה. כך צ"ל רק אם אין בירושלמי הזה שתי לישנות, כי הוא מסיים בענין זה של תפילת מנחה שרב התפלל עד פלג המנחה. אבל יש מקום לפרש שדברים אלו שרב התפלל לפי הנראה מגובה הרי ארץ ישראל נאמרו על השקיעה, וכל האוקימתא שרב היה מתפלל כרבי יהודה עד פלג המנחה היא לישנא שניה. אם נפרש את הירושלמי כמביא שתי לישנות בדבר, הדבר נאמר רק על ענין השקיעה.
לא שייך לומר לפי זה שנלך לפי לישנא שעל פיה אין בכלל הקדמה לפי גובה הרי ארץ ישראל, כי גם אם יש שתי לישנות, הרי שהדיון הוא רק מה עשה רב, שהלישנא השניה אומרת שרב התפלל לפני פלג המנחה, ולא באה כלל לערער על האופן שמחליטים מתי השקיעה.
ז. הבהרתי לעיל באות ה שמדובר בהבדל של ארבע חמש דקות, כפי שכתב הגר"ז על השקיעה. מסתבר שבזמנם לא היו מדקדקים בדקות ושניות, אלא עושים הערכה מתוך קבלה שהיתה בידם שיש לאחר קצת את סוף היום בבבל. אם מדובר על השקיעה בודאי שהדבר מובן, כי שמש בראש הדקלים הוא כמה דקות לפני התכסות הגלגל מהעין, כך שהיה לרב יותר מארבע דקות להתפלל בנחת. וגם אם מדובר על פלג המנחה, רב ידע שהחישוב הזה מוסיף לו ארבע דקות. ולכן הוא יכול היה לומר לשמשו להעמידו בזמן שנקבע אצלם לפלג המנחה לפי חישוב שקיעה מישורית, מתוך ידיעה ששמשו יקדים את ההודעה, ולא יחכה לשניה האחרונה כשיראה שהשמש מתקרבת לזמן זה. וכך יהיה לו מספיק זמן להתפלל לפי מה שיודיע לו השמש כמה זמן יש בזמן ההודעה לפני שהשמש עומדת בראש הדקלים.
לסיכום:
א. חישובי הזמנים בכל דבר הוא לפי הנראה לעין ולפי הכלים לחישוב שהיו ידועים בזמן חז"ל. בירושלים מנכים את כיסוי ההרים, כי ניכר לעין שהשמש עדיין לא שקעה.
ב. כתב הגר"ז במישור החוף מחשבים את השקיעה לפי הנראה מגובה הרי ארץ ישראל כשנמצאים פחות מגובהם. דבריו מבהירים סוגיה עמומה בירושלמי, וגם מהבבלי יש מקום להבין כך, ולכן יש לחוש לדבריו.
ג. לגבי יישום הדבר לענין הקדמת פלג המנחה, הדבר תלוי בפרשנות בירושלמי, האם יש בו שתי לישנות או לישנא אחת.
ד. יש להתחשב בחידוש זה רק לחומרה, כיון שהראשונים לא כתבוהו.
בברכה רבה
עידוא
♦ ♦ ♦
♦ סקירת ספרים חדשים: שו"ת איתן קשתו, וידעתם כי אני ה', שמחת התורה, תחומין♦