ירושלמי (וילנא) מסכת מעשרות פרק ב הלכה א: "היה עובר בשוק ואמר טלו לכם תאנים אוכלין ופטורין, לפיכך אם הכניסו לבתיהן מתקנים ודאי".
וביאר בפני משה שהמשנה "בעם הארץ איירי שאינו נאמן על המעשרות, ואם הי' עובר בשוק ואמר טלו לכם תאנים אוכלין מהן עראי ופטורין, דתלינן שלא ראו פני הבית ולא הוקבעו למעשר, ואף על גב דמכר קובע למעשר? האי מתנה הוא דיהיב להו, והמתנה אינה קובעת. והכי מוקי לה שמואל בגמרא דהאי סתמא דמתני' דר"מ הוא. דאמר אין מתנה כמכר".
ובגמרא: "היה עובר בשוק כו'. שמואל אמר דרבי מאיר היא, דרבי מאיר אמר אין מתנה כמכר. אמר רבי יוסי דברי הכל היא".
והר"ש סיריליאו ד"ה דרבי מאיר אמר אין מתנה כמכר: "פלוגתייהו בסוף פרק יש בכור (משנה בכורות ח, י) דתנן אלו שאין חוזרין ביובל הבכורה, והיורש את אשתו, והמייבם אשת אחיו, והמתנה דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים מתנה כמכר, עד כאן. ומפרש התם (גמרא בכורות נב, ב) טעמא דרבנן "תשובו" (ויקרא כה, א) לרבות המתנה".
ובביאור הגר"א כת"י ב ד"ה אמר רבי יוסי דברי הכל: "פי' אפי' רבנן דאמרו מתנה חוזרת ביובל, מודו הכא לענין מעשרות דאין מתנה קובע".
וביארה הגמרא בהמשך שהסיבה היא "מאליהן קבלו את המעשרות: פי' מדרבנן , לפיכך הקלו במתנה".
הנה לולא הלימוד מ"תשובו" חכמים היו מודים לר"מ שאין מתנה חוזרת ביובל.
וצריך להבין מדוע צריך לימוד הרי לכאורה אין הבדל בין מתנה למכר, שבין במכר בין במתנה מתחלפים הבעלים והבעלות עוברת מאחד לחברו.
והנה לרבי מאיר יש הבדל בין מכר למתנה לענין קביעת מעשרות, שלכאורה שהמכר יותר מפריד בין הבעלים הראשון מאשר המתנה, שהמכר קובע למעשרות ואין המתנה קובעת, ואילו בחזרה ביובל המתנה חזקה יותר מהמכר, שאין המתנה חוזרת ביובל.
♦
ונראה להסביר הבדל יסודי בין מכר ומתנה.
המכר נעשה מתוך חולשה. המוכר בעצם היה מעדיף את הנמכר אצלו, אך כיון שהוא זקוק לחליפי הנמכר הוא נפרד ממנו אפילו שהוא מצטער, כדי שיוכל לקבל את חליפיו.
אבל הנותן מתנה מעונין לשמח את מקבל המתנה, והנותן מרגיש בכל הנאה שיש למקבל כאילו הוא עצמו נהנה.
מעתה לגבי קביעות למעשר, המוכר נפרד מהפירות ולכן הם נקבעו למעשר, אבל הנותן בהנאת המקבל עדיין נהנה מהפירות, ולכן הרי הפירות כאילו עדיין אצלו, ולכן המתנה אינה קובעת למעשר.
וכן לגבי חזרה ביובל, התורה קבעה את החזרה כי המוכר הצטער במכירה ומכר מתוך אילוץ[1], אולם הנותן מתנה שמח במתנתו, ומשום כך אנו צריכים לימוד שגם במתנה האחוזה חוזרת ביובל.
♦ ♦ ♦
מה בין מכר למתנה?
✍️ הרב משה אהרן קושלבסקי | 📰 גיליון קה [אב ה'תשפ"ה]
הערות שוליים
- ↑ חרי שכתבתי דברים אלו מצאתי שהם הם דברי הרמב"ן ויקרא (בהר כה, כט), וז"ל: ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה - בעבור שממכר ביתו של אדם קשה בעיניו מאד ויבוש ממנו בעת שימכרנו, רצתה התורה שיגאלנו בתוך השנה הראשונה. ובעבור כי האדם לשדה נעבד וממנו יצא לחם למחיתו, רצה שיצא השדה ביובל. אבל הבית לאחר היאוש ששינה דירתו ועמד שנה בבית אחר לא יזיק לו, כי לא תמעט מחיתו אם יחלט. ובתי החצרים עשויים לשמירת השדות ולהיותם מושב לעובדי האדמה, ועל כן דינם כשדה הארץ: