ראש ישיבת איתמר
מתי אומרים תפילת נחם בתשעה באב, והאם יש מקום לאומרה בברהמ"ז למי שאוכל
שאלה
א. מדוע נהגו בני אשכנז לומר תפילת נחם רק במנחה של ת"ב ולא בכל התפילות, כבמועדים אחרים.ב. האם מי שלא צם בת"ב צריך לומר נחם בברהמ"ז.
ג. האם יש מקום לשנות את נוסח נחם בזה"ז, שזכינו בחסדי ה' לבניינה של ירושלים.
תשובה
א. מקור תפילת נחם
בירושלמי בברכות (פ"ד ה"ג) מובא "יחיד בט"ב צריך להזכיר מעין המאורע. מהו אומר רחם ה' אלוקינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבלה והחריבה וההרוסה" וכו' וכן מופיע בירושלמי תענית (פ"ב ה"ב). וכן הובא ברי"ף והרא"ש (תענית סוף פ"ד), אלא ששם הנוסח הוא "נחם" ולא "רחם" כמופיע בגירסתנו בירושלמי.עוד מופיע בירושלמי (שם) ששואל רבי אבדימא דציפורין את רבי מנא היכן אומר תפילה זו? ועונה לו רבי מנא "ועדיין אין את לזו? כל דבר שהוא לבא אומרה בעבודה וכל דבר שהוא לשעבר אומר בהודאה ומחניתא אמרה כן ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבוא".
ומבאר הפני משה (שם ד"ה ואדיין אין את לזו) "וכי מסתפקא לך עדיין להאי מילתא? הא כללא הוא כל דבר שהוא להבא אומרים אותו בעבודה שהיא ברכה דרך בקשה להבא, וכל דבר שהוא דרך הודאה על שעבר אומרים אותו בברכת הודאה וכיוון שזו דרך בקשה היא: רחם ה' אלוקינו, אומרים אותה בעבודה".
♦
ב. מנהג העולם
וכתב הרי"ף במסכת תענית (דף י' ע"א) "ונהגי עלמא למימרה בבונה ירושלים וסמכי אהאי דאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין אותה ברכה אומר".אך הריטב"א (חידושים על תענית דף ל' ע"א ד"ה ירושלמי) דוחה את דברי הרי"ף וסובר דדברי רב יהודה בריה דרב שמואל נאמר על יחיד ששואל צרכיו בשומע תפילה, אבל צרכי רבים של כל ישראל אין אומרם אלא בעבודה, וסיים "ואין משנין מנהג בדבר זה".
ואכן קשה על הרי"ף, מנין מצינו תפילה "מעין המאורע" שאומרה בברכות האמצעיות, והלא לא מצינו תוספות למועדים אלא בעבודה או בהודאה, ות"ב נקרא ג"כ מועד (ע"ש הפסוק "קרא עלי מועד"), שעל כן לא אומרים בו תחנון ועוד. וא"כ מניין חידוש זה. והרא"ש (תענית פ"ד סי' ל"ד) תמה תמיהה נוספת וז"ל: "כל ימי תמהתי למה נהגו שאין אומרים נחם אלא בתפילת המנחה, כיוון דקאמר יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע מסתמא בכל התפילות קאמר ערבית ושחרית ומנחה כמו ראש חודש פורים ותענית".
ואכן הטור (או"ח סי' תקנ"ז) הביא בשם הרב יהודה ברצלוני שמזכירין תפילה זו בכל ג' בתפילות, ערבית ושחרית ומנחה. והוסיף "ואיכא דוכתי דנהיגי למימר ערבית ושחרית רחם ובנחה נחם והאי מילתא תליא במנהגא אע"ג דליכא שינוי בין נחם לרחם, דאנן כל יומא דתשעה באב מצלינן על נחמה ובעינן רחמים על הא מילתא".
וכן כתב הכל בו (סי' ס"ב) "ובכל תפילות ט' באב אומר אותה כדאמרינן בירושלמי רבי אחא אומר מעין המאורע בתשעה באב ומאי ניהו רחם".
וכן הרמב"ם (הלכות תפילה פ"ב הי"ד) סובר שיש לאומרה בברכת בונה ירושלים, וכ"כ הרמב"ן בתורת האדם (דף פ"ז ע"ב) והמאירי (תענית דף ל' ע"א). ומשמע שאומרה בג' התפילות.
וכן כתב בסדר רב עמרם גאון (ח"ב דף קל"ב ע"א) וז"ל: "בתשעה באב, ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ובברכת בונה ירושלים אומר רחם ה' אלוקינו וכו', וחותם בא"י מנחם ציון ובונה ירושלים, וזו היא תפילה שמתפללים בערבית שחרית ומנחה". וכן כתב הלחם משנה בהלכות תענית (פ"ה סוף הלכה י') שכן הוא דעת הרמב"ם שיש לאומרה בת"ב בשלוש התפילות ערבית שחרית ומנחה.
♦
ג. המנהג לאומרו במנחה בלבד
לעומתם כתב הרוקח (סי' שי"ב) שאין מתפללין נחם בברכת ירושלים אלא במנחת תשעה באב. ורבי דוד אבודרהם (עמ' רנ"ד) כתב שהוא מחלוקת בין רב עמרם גאון שסובר לאומרו בג' תפילות לבין רבינו סעדיה גאון שאינו אומרו אלא במנחה וכתב "ושפשט המנהג כדברי רבינו סעדיה שאינו אומר אותו אלא במנחה". וכתב הב"י (או"ח סי' תקנ"ז ד"ה וכתב אדוני אבי) בטעם הדבר "משום דלעת ערב הציתו בו אש (עיין תענית דף כ"ט ע"א) הלכך באותה שעה מזכירין שפלות ירושלים ואביליה ומתפללין על תנחומיה".ואת חילוקו של הר"ר יהודה ברצלוני, שכתב לומר בערבית ושחרית "רחם" ובמנחה "נחם", באר הריטב"א בתשובה (סע' ס"ג) וז"ל "לענין נחם בתשעה באב דעתי דכיון דמשום המאורע אמרינן ליה עפ"י הירושלמי אומרו בכל תפילותיו ערבית שחרין ומנחה ככל מעין המאורע שבכל מקום, אלא שבערבית ושחרית שהוא כמי שמתו מוטל לפניו ואינו בנחמה אומרים רחם, ולמנחה אומרים נחם שדומה למי שנקבר מתו". וסיים דבריו "ומ"מ שליח ציבור אינו אומרו אלא במנחה כמו שנהגו". דהיינו, שהוא מחלק בין היחיד המתפלל תפילה זו בג' התפילות, לבין הש"ץ שמתפלל תפילה זו רק במנחה.
והמהרל"ח (הובא בחידושי הגהות על הב"י או"ח סי' תקנ"ז ס"ק א') הוסיף שמכיוון שכיום המנהג לומר "נחם" ולא "רחם", זה הטעם שפשט המנהג שאין אומרים אותו אלא במנחה.
ונראה שהוא הבין שלא כדברי הטור (או"ח סי' תקנ"ז) "שאין שינוי בין "רחם" ל"נחם" שכל יומא דתשעה באב מתפללין על נחמה ובעינן רחמים". המהרל"ח הבין שנחמה אין לאומרה כל תשעה באב אלא בסופה, דהיינו בתפילת מנחה, ומכיוון שהנוסח הנהוג אצלנו הוא "נחם" ולא "רחם", לכך אין אנו נוהגים כהירושלמי וכדמשמע מדבריו שיש לאומרו בג' התפילות, אלא אנו אומרים זאת רק במנחה.
♦
ד. הטעם לאומרו במנחה בלבד
אף שהב"י הסביר את טעמו של רב סעדיה גאון שנהג לאומרו רק במנחה (משום דלעת ערב הציתו בו אש), מ"מ בשו"ע כתב מרן (או"ח סי' תקנ"ז ס"א) "בתשעה באב אומר בבונה ירושלים נחם ה' אלוקינו את אבלי ציון וכו' ועננו בשומע תפילה ואם לא אמר לא זה ולא זה אין מחזירין אותו".ומדלא כתב שאומרו במנחה דווקא, משמע שסבירא ליה שיש לאומרו בכל הג' תפילות. וכן כתב המ"ב (שם ס"ק א') דמסתימת המחבר משמע שאומרו בכל התפילות והביא (בשם הברכי יוסף) שכן הוא מנהג בירושלים. ולפי"ז גם הש"ץ צריך לומר נחם בקול רם בחזרת הש"ץ בשחרית ומנחה.
אולם הרמ"א כתב (שם) הגה "והמנהג פשוט שאין אומרים "נחם" רק בתפילת מנחה של תשעה באב לפי שאז הציתו אש במקדש ולכן מתפללים אז על הנחמה". וכן כתב בדרכי משה (שם ס"ק א') שנוהגים כדברי רבינו סעדיה גאון.
♦
ה. האם אומרים נחם בברהמ"ז
ובדרכי משה (שם ס"ק ב') כתב בשם המהרי"ל (הלכות ת"ב עמ' רמ"ה סי' י"א) שמי שאכל בתשעה באב צריך לומר נחם בברהמ"ז, אלא שהוסיף דאם לא אמרו, אין מחזירין אותו. וכן כתב בהגהותיו לשו"ע (שם).אלא שאז קשה, שהרי אם בתפילה לא נהגו לומר נחם רק במנחה, א"כ מדוע לא חילק הרמ"א וכתב שדווקא אם אוכל בשעת מנחה יאמר נחם? ואכן המג"א (שם ס"ק א') הקשה קושיה זו וכתב "ואף שבתפילה לא נהגו לאומר ורק במנחה, מ"מ בברהמ"ז דליכא מנהג יש לאומרו". וכן כתב המ"ב (שם ס"ק ה'). ודבריו לא ברורים ולא מובנים.
ובמחצית השקל (שם סי' א') ניסה להסביר את דברי המג"א וכתב דמכיוון דרוב הפוסקים ס"ל דיש לאמרה בין בערבית בין בשחרית ובין במנחה, אלא שהמנהג לא לאומרה אלא במנחה, וסמכו על רב סעדיה דס"ל כן, והב"י ביאר טעמו שבתשעה באב לעת ערב הציתו בו אש, ולכן המנהג לאומרו רק במנחה. אבל בברהמ"ז דאין מנהג, דרוב העולם צמים ואינם חולים, א"כ יש לעשות כדעת רוב הפוסקים שראוי לאומרה כל היום. ועדיין דבריו קשים, שהרי מקור התפילה זו מופיע בירושלמי ושם כתוב לאומרו בתפילה ולא נזכרת ברהמ"ז א"כ כיצד ברהמ"ז הופכת לדין חמור יותר מאשר התפילה, שבברהמ"ז אומרו אפי' בשחרית ואפי' בערבית, וצ"ע. והמ"ב (שם) הביא בשם השערי תשובה פוסקים שמפקפקים על זה.
ואכן מצאתי בספר מועד לכל חי להגר"ח פלאג'י שכתב (חודש מנחם אב סי' י' ס"ק פ"ג) שאה"נ חולה האוכל בתשעה באב יאמר נחם בברהמ"ז רק אם הייתה אכילתו מזמן מנחה גדולה ואילך. ולפי דבריו דברי הרמ"א מיושבים, שפסק לומר במנחה בתפילה ובברהמ"ז והדברים זהים, אלא שקשה כיצד לא כתב כן הרמ"א במפורש שרק אם אוכל מזמן המנחה יאמר נחם. וצ"ע.
♦
ו. קושיית הגר"א על פסק הרמ"א
אלא שפסק הרמ"א לומר נחם בברהמ"ז קשה, וכן הקשה בבאור הגר"א (או"ח סי' תקנ"ז) על דברי הרמ"א, שהרי גמ' מפורשת (שבת דף כ"ד ע"א) שם מובא ברייתא "דתני רבי אושעיא: ימים שיש בהן קרבן מוסף, כגון ר"ח וחוה"מ – ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה, ואומר מעין המאורע בעבודה, ואם לא אמר – מחזירין אותו, ואין בהן קדושה על הכוס, ויש בהן הזכרה בברמה"ז. ימים שאין בהן קרבן מוסיף, כגון שני וחמישי ותעניות ומעמדות. שני וחמישי מאי עבידתייהו? אלא: שני וחמישי ושני של תעניות ומעמדות, ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמנה עשרה, ואומר מעין המאורע בשומע תפילה, ואם לא אמר – אין מחזירין אותו. ואין בהן קדושה על הכוס ואין בהן הזכרה בברהמ"ז".הרי מפורש שבימים שאין בהם מוסף אין בהם הזכרה בברמה"ז.
והגר"א הבין שהרמ"א פסק כן כפי שפסק למי שאוכל ביוה"כ כמובא בשו"ע (באו"ח סי' תרי"ח ס"י) שחולה האוכל ביוה"כ צריך להזכיר יעלה ויבוא. אולם, יוה"כ לא דמי לתשעה באב, שהרי ביוה"כ יש מוסף ולכן יש הזכרה, משא"כ בת"ב שאין מוסף, וא"כ לא צריכה להיות הזכרה בברהמ"ז.
שמא תקשה, והרי בחנוכה מזכירים על הניסים בברהמ"ז למרות שאין בו מוסף, על כך כותב הגר"א דלא דמי משום ב' סיבות: א. בחנוכה אומרים משום פירסומי ניסא, משא"כ הכא. ב. חנוכה זה קביעא ולכן תיקנו על הניסים בברהמ"ז, משא"כ אכילה בת"ב לחולה אין זה דבר קבוע, ולכן לא מצאו לנכון לתקן זאת. וע"כ דחה הגר"א את דברי הרמ"א וס"ל דחולה האוכל בת"ב לא יאמר נחם.
ובספר נפש הרב לגאון הרב צבי שכטר שליט"א כתב (עמ' קצ"ח) בשם הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל שאמר בשם דודו, הג"ר מנחם קרקובסקי זצ"ל, שאין כוונת הרמ"א להוסיף את תפילת נחם בברהמ"ז כפי שהיא מופיעה בברכת ולירושלים עירך בשמונה עשרה, אלא שבמקום להתחיל בברכה השלישית בברהמ"ז במילה "רחם ה' אלוקינ ועל ישראל עמך" וכו' יש לשנות ולומר "נחם ה' אלוקינו" וכו'. והרצה דברים אלו לפני האור שמח ונהנה מדבריו. ואין זה שינוי ממטבע שטבעו חכמים, שהרי הרמב"ם כתב בהלכות ברכות (פ"ב הלכה ד'-ה') "ברכה שלישית (של ברהמ"ז) פותח בה רחם ה' אלוקינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך, או נחמנו ה' אלוקינו בירושלים עירך" וכו' עיי"ש. וא"כ משמע שכל השנה אפשר לומר את ב' הנוסחים, והשאירו את הביטוי "רחם" לכל השנה ותיקנו לומר "נחם" בברהמ"ז בת"ב למי שנאלץ לאכול. ואם יש חילוק בין ההלכות היה לו לרמ"א לפרטם.
ואכן ההשוואה לברהמ"ז לחולה שאוכל ביום כיפור שאומר יעלה ויבוא, לברמה"ז ביום תשעה באב לחולה שאוכל, קשה, שהרי יש לחלק ביניהם, שהרי אפי' בחנוכה ובפורים אמרו בגמ' שבת (דף בד' ע"א) שאינו מחוייב להזכיר על הניסים בברמה"ז, אלא שאם רצה להזכיר מזכיר. וא"כ כ"ש בתשעה באב שהכל מתענים, ורק במקרה של חולי הותר לאכול. א"כ נראה שודאי לא תיקנו חז"ל להזכיר מעין המאורע בברהמ"ז כלל.
וכדעת הגר"א שאין לומר נחם בברמה"ז כתב בעל חוות יאיר בספר מקור חיים (סוף סי' תקנ"ז). וכן כתב בסידורו בעל התניא, שו"ע הגר"ז, שלא לומר נחם בברמה"ז.
ואף על יו"כ חלקו הט"ז והמג"א שאין להזכיר מעין המאורע בברהמ"ז, נגד השו"ע והרמ"א. וכתב הא"ר (ס"ס תקנ"ז) שאף השו"ע שפסק לומר ביוה"כ אפשר שיודה בתשעה באב שאין להזכיר, ולכן לא כתב כן בסי' תקנ"ז.
והחולקים הסוברים לא לומר מעין המאורע ביוה"כ, מסתמכים על בעל שבולי הלקט (סי' שי"ב דף קמ"ו ע"א) שכתב בתשובה לרבינו אביגדור כ"ץ שחולה שאוכל ביוה"כ, מסתבר שביום האסור באכילה לא תיקנו חז"ל הזכרה בברמה"ז כלל אפי' לכתחילה למי שהותר לו לאכול, כיוון שאין היום גורם, ורק משום פקו"נ הותר לו לאכול, לכך לא תיקנו לאומרו בברמה"ז ביוה"כ. וכתב שה"ה בתשעה באב.
וכתב בכף החיים (סקי"א) דכיוון דאיכא פלוגתא בזה, א"כ שב ואל תעשה עדיף.
♦
ז. ישוב דעת הרמ"א
אלא שלמרות הקושיות הנזכרות לעיל, הרמ"א פסק לומר נחם בברכת המזון, ואף המ"ב (שם) שהביא את דעת הגר"א, לא קבע מסמרות בדבר, ומשמע שהוא מתיר לאומרו. וכן פסק הגרש"ז אוירבך זצ"ל (מובא בספר שלמי מועד עמ' תצ"א) שיש לומר נחם בברמה"ז למי שאוכל בת"ב, ולא הוי הפסק, כפי המובא בשו"ע (או"ח סי' ק"ח סי"ב) דהמזכיר מאורע של שאר ימים לא הוי הפסק. וא"כ צריך ביאור לדברי הרמ"א. וכמו"כ צריך ביאור כנ"ל מדוע הוא לא סייג זאת דווקא לשעת מנחה כהתפילה.ונראה ליישב שיש מחלוקת בהבנה מהי תפילת נחם. השו"ע הבין כהירושלמי, שצריך להזכיר "מעין המאורע" כמו יעלה ויבוא וכמו על הניסים, וא"כ ברור שכמו שהם נאמרים בכל התפילות אף נחם צריך להיאמר בכל תפילות היום, בלא חילוק ביניהן. ובברמה"ז סבירא ליה לשו"ע שאין להזכיר נחם, כפי שהגמ' בשבת (כ"ד ע"א) פסקה, שבימים שאין בהן קרבן מוסף – אין בהם הזכרה בברהמ"ז.
אך הרמ"א לא הבין כן, וכנראה שהוא סובר כהבבלי, שלא הזכיר תפילת נחם כלל, ולא נכתב בשום מקום להזכיר "מעין המאורע" בת"ב. וע"כ סבירא ליה שאין הזכרה מעין המאורע בתשעה באב.
אלא שהא גופא קשיא, מדוע לא תיקנו בבבלי להזכיר מעין המאורע בתשעה באב?
ושמעתי יישוב לדבר מפי ידידי ורעי הרב אילן סלע הי"ו, שלדעת הרמ"א אין חובת איזכור מעין המאורע, והסיבה היא, כי לא המאורע הוא העיקר, והתאריך לא כ"כ חשוב, אלא עיקר הצרה זה מה שחסר לנו עכשיו.
משל למה הדבר דומה, לאב שאיבד את בנו ל"ע, תאריך הפטירה לא כ"כ חשוב בעיניו. הוא בצער כל השנה על אובדן בנו. וה"ה ביחס לחורבן המקדש. החורבן לא מבוטא במציאות שהתרחשה בתאריך מסויים, אלא במה שאין לנו כעת. יום החורבן עצמו לא כ"כ משמעותי, כי חז"ל אמרו ש"קמח טחון טחנת, בירה שרופה שרפת". אך הצער הגדול הוא שאין גילוי שכינה, כל העת. וכביכול עזב אלוקים את הארץ, והקב"ה סתם לנו תפילותינו. וככל שעובר הזמן החיסרון גדול יותר ומצער יותר.
וע"כ אין לתקן תפילה "מעין המאורע" בתשעה באב דווקא, כי אנו מזכירים זאת כל ימינו, וכפי שכתב המדר"ר (בראשית י"ג) "וכל שיח השדה – כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ: עשתה הארץ? לא עשתה? וכל תפילתן של בריות אינה אלא על הארץ: רבוני תעשה הארץ, רבוני תצליח הארץ, וכל תפילתם של ישראל אינה אלא על בית המקדש, רבונו של עולם, יבנה בית המקדש, רבונו של עולם מתי יבנה המקדש"?
וידועים דברי הגר"א מוולוז'ין (מובא בביאורי רבינו חיים מוולאז'ין דף קט"ז) על דברי הגמ' (תענית ל' ע"א) דכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, שהמת גזירה שישתכח מן הלב, ועל החי שסבורים שהוא מת אין מקבלים תנחומים. ולפי"ז המתאבל על ירושלים "מוכח מזה שאינה מתה, דאם היתה מתה חלילה לא היה יכול להתאבל עליה", ולכן כתבו בגמ' "זוכה ורואה בשמחתה" בלשון הווה.
ולכן סובר הרמ"א דאע"ג דבת"ב מזכירים אנו את יום חורבן בית מקדשנו, לא תיקנו בתפילה זו להזכיר מעין המאורע. וא"כ מדוע סבירא ליה לרמ"א לאומרו במנחה בברכת ובנה ירושלים?
אלא שהרמ"א סובר שזו נחמה, ואומרים אותה בסוף היום אחרי כל הקינות והאבלות שנהגנו במשך כל היום, ובסוף היום התירו לומר דברי נחמה. ותיקנו לאומרה בבונה ירושלים, כפי שמותר לומר תוספת מעין הברכה בכל ברכה וברכה. ומכיוון שבמנחה זה זמן החורבן, כדברי הרמ"א (שם) "לפי שאז הציתו אש במקדש ולכן מתפללים על הנחמה". וכדברי הריטב"א לעיל, שלאחר הקבורה מתחילה הנחמה.
וכפי שבברכת רפאנו מזכירים תפילה על החולה, אם יש לו על מי להתפלל, ה"ה כשמזכירים את ברכת ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ומרגישים את החוסר של בית המקדש, מזכירים את תפילת נחם.
ואכן, בד"כ הזכרה "מעין המאורע" נאמרת או בברכות הקבועות, כגון הודאה או עבודה, שהן תשתית התפילה, או בברכה בפני עצמה. ואכן הירושלמי (שם) סבר שיש לאומרה בברכת העבודה שזה קשור לתפילת "והשב את העבודה לדביר ביתך", וזו תפילה לעתיד ומתאים ל"מעין המאורע" כמו יעלה ויבוא וכדו'. אך לא מצאנו "מעין המאורע" בברכות פרטיות. (אם כי בגמ' בשבת דף כ"ד ע"א נזכרת תפילת עננו בתענית ציבור בשומע תפילה, וצ"ע). ואכן בירושלמי הנוסח הוא "רחם", שזו פעולה, שינהג הקב"ה במידת הרחמים עלינו, כרחם אב על בנו, ולא הזכיר את הנוסח "נחם".
אך נחמה זו בקשה שיהיו לנו הרגשות נכונות, איך להסתכל על המציאות בראיה נכונה ובאמונה בהשגחתו יתברך.
ומכיוון שלדעת הרמ"א אין זו תפילה "מעין המאורע" לכך מוסיפים אותה בברכות של בקשות (בנין ירושלים), ואומרה במנחה כי אז זה זמן נחמה. כעת ראיתי שהב"ח (בריש סי' תקנ"ז) כתב כן במפורש וז"ל: "לפענ"ד דהקדמונים היתה קבלה בידם שלא תיקנוה אלא במנחה והוא לפי שתיקנו לומר נחם להתפלל על הנחמה, א"כ בערבית ושחרית שהוא סי' שמתו מוטל לפניו ואינו בנחמה אין לומר אותו אלא במנחה".
וראיתי בספר מועד לכל חי לגר"ח פלאג'י (חודש מנחם אב סי' י' ס"ק פ"ב) שהוסיף טעם על דברי הרמ"א שאומרה במנחה דווקא משום שחז"ל אמרו ש"לידת המשיח בעת ההיא", ולכן זה זמן שמתאים לנחמה.
ולפי דברינו יש נפקא מינה מתי להתפלל מנחה בתשעה באב, דאם הוא משום שזה נחמה, א"כ אין ראוי לומר דברי נחמה אלא בסוף היום. וכן כתב הגר"ח פלאג'י במועד לכל חי (שם) "א"כ נ"מ דלא טוב עושין המתפללין מנחה גדולה (בת"ב), כי עדיין אינו זמן לומר נחם לפי הטעמים הנ"ל". ומכיוון שהציתו אש לעשת ערב בהיכל (כמובא בגמ' תענית כ"ט ע"א), א"כ אז זה דומה לזמן שנקבר מתו ויש מקום לנחמה, וכפי שכתב הריטב"א, הובא לעיל. ולכאורה זה מדוקדק בדברי הרמ"א, שכתב "והמנהג פשוט שאין אומרים "נחם" רק במחנה של ת"ב לפי שאז הציתו אש במקדש ולכן מתפללים אז על הנחמה". וא"כ צריך להיות בזמן מנחה קטנה דווקא.
אלא שלא מצאנו חידוש זה בשאר הפוסקים, וא"כ יש ליישב כפי שכתב הגר"ח פלאג'י (שם) "אלא דיש להם לומר, דכי ינטו צללי ערב שעתא חד אחשיב והכל זמן אחד, דכבר התחיל שעת מנחה". ומוסיף עוד טעם "דשלמים וכן רבים סוברים דהוא בכל התפילות (כהשו"ע ועימיה) ואינו לעיכובא לדקדק כולי האי".
עוד נ"מ בין דעת השו"ע לבין דעת הרמ"א, היא למי ששכח לומר נחם בבנין ירושלים. דהב"י (בסוף סי' תקנ"ז) כתב בשם האבודרהם, שאם טעה ולא הזכירו במקום הנהוג שיאמר אותו בהודאה שהוא מקומו המיוחד לו מן הדין, ואם לא נזכר עד שהשלים תפילתו אינו חוזר. והשו"ע (שם) כתב שאם לא אמר אין מחזירים אותו, אך לא כתב מה הדין שנזכר לאחר שאמר ברכת בונה ירושלים. ובביאור הלכה (שם ד"ה בבונה ירושלים) תמה על האבודרהם מדוע כתב שאם שכח אומרו בהודאה, היה צריך לומר, שאומרו בעבודה כדברי הירושלמי שתפילה להבא אומרה בעבודה. והביא בשם ט"ז שזה טעות סופר וצ"ל בעבודה. וכן כתב המטה יהודה, וכן הוא מפורש ברבינו ירוחם שאומרו בתפילת רצה. וכן מובא בחידושי הרא"ה על הרי"ף (תענית שם) וכן בריטב"א בחידושיו (שם). לעומתם, הט"ז (שם ס"ב א') כתב דכיוון דסמכינן על דברי הגמ' בשם רב יהודה בריה דרב שמואל ששואל אדם צרכיו בשומע תפילה: "א"כ מי ששכח לאומרו במקומו כיוון שהטעם משום שהוא מעין הברכה יש לאומרו בשומע תפילה דזו ברכה כוללת ויש לכל הבקשות שם מקום, דשומע תפילה הוא לכל הברכות מעין כל ברכה". וא"כ לדעת השו"ע דס"ל שתפילה זו היא "מעין המאורע", אם אם שכח יאמרה בעבודה כהירושלמי, שהוא היה המקור לדין הזכרת מעין המאורע.
אך לדעת הרמ"א שאין זו תפילה מעין המאורע אלא זו הוספה "מעין הברכה", כהגדרת הט"ז, א"כ מי ששכח יאמרנה בשומע תפילה דווקא ולא ברצה.
♦
ח. מתי אומרים נחם בברהמ"ז
ועפ"י דברינו ברור ג"כ מדוע הרמ"א הנהיג לומר נחם בברהמ"ז ג"כ.דלדעת השו"ע הסובר שזו תפילה "מעין המאורע", א"כ כיון שאין בהם מוסף אין בהם הזכרה בברהמ"ז כהגמ' בשבת (דף כ"ד א"ע). וכפי שהירושלמי כתב רק לגבי התפילה ולא לגבי ברהמ"ז.
אך לדעת הרמ"א שזו ברכת נחמה בזמן שראוי לנחם, א"כ יש מקום לאומרה גם בברהמ"ז, כפי שמצינו שמנחמים את האבלים בזימון בבית האבל כמופיע בשו"ע (יו"ד סי' שע"ט סעיף א'-ב') שיש המוסיפים בברכה הרביעית "אל אמת דיין אמת... גודר פרצות ישראל הוא יגדור הפרצה הזאת מעלינו" וכו'. ויש שהוסיפו כן בברכה השלישית כמובא בשו"ע (שם ס"ב) "יש מוסיפים בברכה שלישית נחם ה' אלוקינו את אבלי ירושלים ואת האבלים המתאבלים באבל הזה ונחמם מאבלם ושמחם מיגונים כאמור כאיש אשר אמו תנחמנו וגו' בא"י מנחם ציון בבנין ירושלים". ושם פשיטא שאין זו הוספה "מעין המאורע", אלא זו תפילת נחמה שמוסיפים במקומה בברכת הנחמה על ירושלים. וא"כ דון מיניה ואוקמיה באתרין, אף אצלנו בשעת המנחה, שהוא זמן נחמה כעין מתו שנקבר כבר כדברי הריטב"א לעיל, וע"כ יכול לומר כן גם בברהמ"ז ברכת נחמה לאבלים.
אלא דלפי"ז יש לומר כן דווקא לעת ערב, או לכה"פ מזמן מנחה גדולה (דשעתא חד אחשיב כדברי הגר"ח פלאג'י) אם אוכל, ולא מי שאוכל בבוקר.
ואכן מצאתי שהבן איש חי (פרשת דברים שנה א' סעיף כ"ז) כתב כן במפורש "חולה האוכל בתשעה באב, אם היתה אכילתו מזמן מנחה גדולה, יאמר נחם במקום רצה והחליצנו ואומר ותבנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו, ברוך אתה ה' מנחם ציון בבנין ירושלים." וכן כתב הגר"ח פלאג'י במועד לכל חי (שם ס"ק פ"ג) "חולה האוכל בתשעה באב יאמר נחם בברכת המזון אם היתה אכילתו מזמן מנחה גדולה ואילך".
ובשו"ת דברי יציב (או"ח סי' רמ"ד) כתב טעם נוסף לאומרו בברהמ"ז, שכיוון שכתב השו"ע (סי' תקנ"ד סכ"ה) שכל האוכל ושותה בת"ב אינו רואה בשמחת ירושלים, לכן גם מי שאוכל מחמת אונסו יש לו לומר נחם בברמה"ז, כדי להראות שלמרות שאוכל, עדיין הוא מתאבל על ירושלים ויזכה לראות בשמחתה.
ויש נ"מ בין הטעמים, דאם זה מטעם הדברי יציב א"כ יש לומר כן בכל שעות היום שאוכל החולה. ובדבריו מיושב מדוע הרמ"א לא כתב דווקא במנחה. אך לפי הטעמים לעיל יש לאומרו דווקא כשאוכלו מן המנחה ולמעלה וכנ"ל.
וכפי שהקינות (נאמרות בד"כ עד זמן מנחה) מסתיימת בדברי נחמה ("רפא נא את שברם ונחם אבלותם... חדש ימינו כימי קדמוני כנאמך בונה ירושלים ה'"), ה"ה שבזמן מנחה אנו מתפללים תפילת נחמה, שזהו סוף היום.
ונראה לפסוק הלכה למעשה למי שאוכל בת"ב מפני חוליו, שאם אוכל עד המנחה שלא יאמר נחם, מטעם ספק ספקא. ספק שמא הלכה כהשו"ע שאין אומרים "מעין המאורע" בברהמ"ז ביום שאין בו מוסף, ואת"ל כהרמ"א, שמא הרמ"א כוון דבריו רק לזמן מנחה, שאז הציתו אש במקדש והוי ליה כאבל שקבר את מתו וכהגר"ח והגרי"ח. וע"כ מי שמחמת חוליו נאלץ לאכול פת בבוקר והוא מבני אשכנז, יאמרו בתוך "הרחמן" שאומרים בסוף ברהמ"ז וכפי שפסק כה"ח (שם ס"ק י"א). ואם הוא מבני ספרד לא יאמרו כלל וכנ"ל.
♦
ט. האם יש מקום לשנות את נוסח נחם בזה"ז
ולכאורה יש עוד נ"מ בין שיטת השו"ע לשיטת הרמ"א. דאם כהשו"ע שנחם זהו "מעין המאורע", א"כ אין בידינו לשנות את הנוסח, כי זהו נוסח שנתקן ע"י קדמונים, וכפי שכתב בסידור רב סעדיה גאון (מבוא עמ' י') שבתפילות ובמטבע הברכות אנו סומכים על מה שמקובל בידינו במסורה מנביאי ה' ואנשי כנה"ג שהיו להם שני סדרים בתפילות, סדר אחד לזמן מלכות ישראל וסדר אחר המיועד לזמן הגלות.אך אם עפ"י הרמ"א שזו רק תפילת נחמה כבקשה פרטית בתפילה, כמו תפילה על החולה ברפאנו וכיוצ"ב, א"כ ניתן לשנות לפי הזמן. ומכיוון שהעיר ירושלים כיום ב"ה אינה חריבה ושוממה, היה מקום לשנות לכאורה ולהתמקד יותר בחורבן המקדש וחילול ההר.
אך פוק חזי, שגדולי ישראל רובם המכריע פסק לא לשנות את המטבע שטבעו חכמים בתפילה זו. ואף בתוכם רבינו מרן הרצי"ה קוק, שזכה לחיות בזמן כיבוש של ירושלים ובניינה, ואעפ"כ הכריע שבזמן ת"ב מדגישים את החוסר והחורבן, למרות האמונה בדברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה.
ונראה להסביר זאת מכמה טעמים:
א. עיקר יישובה של ירושלים היה בצד דרום של הר הבית (עיר דוד), והוא לצערנו מאוכלס ברובו ע"י נכרים שונאי ציון.
ב. גם העיר העליונה עדיין יש בה אוכלוסיה רבה של נוכרים (נוצרים, מוסלמים, ארמנים) והעיר עדיין מלאה גילולים של ע"ז בכמה כנסיות טמאות.
ג. סביבות המקדש קבורים ישמעאלים ובהר "שועלים הילכו בו" ללא מפריע והם מתפללים בו ואחוריהם אל היכל ה', ואין לך חילול השם גדול מכך.
ד. מצבה הרוחני של האומה ברובה לצערנו עדיין בשפל המדרגה, ורבבות מילדי ישראל מתחנכים ללא תורה וללא מצוות וחומת הצניעות וחילולי שבת ומועד וכשרות ומוסר עדיין פרוצים.
ה. אין ערך לירושלים הבנויה ללא המקדש בראש ההר. וירושלים בנויה ללא המקדש והסנהדרין הרי זה דומה לגוף בלא נשמה, וכאילו אדם חנך את ביתו ואין מים וחשמל בבית, וע"כ אין בו שימוש. ולכן הכניסו את תפילת נחם העוסקת בבנין המקדש ובנין ירושלים בתפילה על ירושלים. אף א"י וירושלים ללא הקודש והמקדש הרי הוא כהעיקר שחסר מן הספר, וכבר נאמר בירושלמי (יומא פ"א ה"א) כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו הוא החריבו. וע"כ יש לזעוק על "בראותי כל עיר על תלה בנויה, וירושלים מושפלת עד שאול תחתיה". ויש לנו להרבות בתפילה עד שירחם ה' עלינו וינחמנו מצרתנו ונזכה לגאולה שלמה ובנין ביהמ"ק בתפארתו אכי"ר.
וע"כ כל עוד לא זכינו לכך "מיהו זה ואיזהו בדורות אלו שיכול להרהיב עוז לתקן ולשנות מנוסח התפילה שנתקן ע"י רבותינו הקדושים אשר רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם" (חזו"ע ד' תעניות עמ' שע"ח).
♦
י. לסיכום
א. מקור תפילת נחם מובא בירושלמי, ושם נכתב שאומרים אותו בברכת ההודאה כ"מעין המאורע". אך כיום נהגו לאומרו בברכת בונה ירושלים. ולדעת השו"ע יש לאומרו בכל ג' התפילות בתשעה באב.ב. באשכנז המנהג היה לאומרו בברכת בונה ירושלים, ורק בתפילת מנחה. והרא"ש תמה על מנהג זה מדוע אין אומרים אותו גם בערבית ושחרית.
ואכן לא מצינו "מעין המאורע" שמזכירים אותו רק בתפילה אחת ביום.
ג. נראה להסביר בשיטת הרמ"א שפסק לאומרו רק במנחה, כי הרמ"א סובר שאין שאין תפילת נחם תפילה של "מעין מאורע" אלא זו תפילת נחמה. וכמו שמנחמים רק לאחר שהמת נקבר, כך אומרים נחם רק בזמן שביהמ"ק הוצת באש, שזה היה לפנות ערב.
ד. לדעת השו"ע מי ששכח לאומרה בבונה ירושלים יאמרה בתפילת רצה. ולדעת הרמ"א מי ששכח לאומרה בבונה ירושלים יאמרה בשמע קולנו.
ה. בני אשכנז הנוהגים כהרמ"א עדיף שיתפללו מנחה קטנה בת"ב, שאז היה שריפת בית אלוקינו וזהו זמן הנחמה, אך בשעת צורך גדול, אפשר להתפלל מנחה גדולה.
ו. לדעת השו"ע אין לומר נחם בברכת המזון למי שחולה ואוכל בת"ב, וכך נוהגים בני ספרד. ולבני אשכנז היוצאים ביד רמ"א, חולה האוכל בת"ב יאמר בברהמ"ז תפילת נחם, כפי שאומרים בבית האבל בברהמ"ז. אך כל זה אם אוכל מהצהריים ואילך, אך אם אוכל קודם מנחה לא יאמר נחם אלא בהרחמן שבסוף ברכת המזון.
ז. כל עוד הר קודשינו מחולל ע"י נכרים וביהמ"ק חרב ובתי ע"ז עדיין בירושלים ונכרים רבים מתגוררים סביבות ההר אין מקום לשנות את נוסח תפילת נחם, וכך הכריעו רוב גדולי ישראל וביניהם מרן הרצי"ה קוק זצ"ל.
ויה"ר שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות. אכי"ר.
♦ ♦ ♦