תחילה צריכים אנו לברר מה הטעם שתיקנו חז"ל נטילה זו. והנה במקום אחר (בברכות יד:) אמרינן: "ואמר רבי יוחנן: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה - [טו.] יפנה ויטול ידיו, ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל - מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב: ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'... אמר ליה רבינא לרבא: חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר: מי שאין לו מים לרחוץ ידיו - מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית! אמר ליה: שפיר קאמר, מי כתיב, ארחץ במים? בנקיון כתיב - כל מידי דמנקי. דהא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא, והני מילי - לקריאת שמע, אבל לתפלה - מהדר. ועד כמה? עד פרסה. והני מילי - לקמיה, אבל לאחוריה - אפילו מיל אינו חוזר; [ומינה] - מיל הוא דאינו חוזר, הא פחות ממיל - חוזר".
הנה המשמעות הפשוטה היא שנט"י נתקנה בשביל ק"ש ותפילה, רק שבק"ש אינו צריך לחזר אחר מים ובתפילה צריך לחזר אחריהם עד גבול מסויים.
וכ"כ הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פ"ד א-ב): חמשה דברים מעכבין את התפלה אף על פי שהגיע זמנה, טהרת ידים, וכיסוי הערוה, וטהרת מקום תפלה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב. טהרת ידים כיצד? רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל, היה מהלך בדרך והגיע זמן תפלה ולא היה לו מים אם היה בינו ובין המים ארבעה מילין שהם שמונת אלפים אמה הולך עד מקום המים ורוחץ ואחר כך יתפלל, היה בינו ובין המים יותר על כן מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה ומתפלל.
♦
רוח רעה
אולם מהגמ' בשבת (קח:) נראה לכאורה טעם אחר בדבר: "אמר מר עוקבא אמר שמואל: שורה אדם קילורין מערב שבת ונותן על גב עיניו בשבת ואינו חושש. וכו'. שלח ליה רבי ינאי למר עוקבא: לישדר לן מר מהנך קילורין דמר שמואל! - שלח ליה: שדורי משדרנא לך, דלא תימא צר עין אנא. אלא הכי אמר שמואל: טובה טיפת צונן שחרית, ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית, מכל קילורין שבעולם. תניא נמי הכי, אמר רבי מונא משום רבי יהודה: טובה טיפת צונן שחרית, ורחיצת ידים ורגלים ערבית, מכל קילורין שבעולם. הוא היה אומר: יד לעין - תיקצץ, יד לחוטם - תיקצץ, יד לפה - תיקצץ, יד לאוזן - תיקצץ, יד לחסודה {מקום ההקזה} - תיקצץ, יד לאמה - תיקצץ, יד לפי טבעת - תיקצץ, יד לגיגית - תיקצץ. יד מסמא, יד מחרשת, יד מעלה פוליפוס. תניא, רבי נתן אומר: בת חורין היא זו, ומקפדת עד (שירחוץ ידיו) שלש פעמים. אמר רבי יוחנן: פוך {פי' כוחל} מעביר בת מלך, ופוסק את הדמעה, ומרבה שיער בעפעפים. תניא נמי הכי, רבי יוסי אומר: פוך מעביר בת מלך, ופוסק את הדמעה, ומרבה שיער בעפעפים".ופי' רש"י: טיפת צונן - לתת בעיניו. ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית - נמי מאירה העינים. יד לעין - שחרית, קודם שיטול ידיו. תיקצץ - נוח לו שתקצץ, שרוח רעה שורה על היד ומסמתו, וכן כולן. לפי טבעת - נקב הרעי, שעגול כטבעת. תיקצץ - ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה. [קט.] לגיגית - שמטילין בה שכר. תיקצץ - דלא תיגע קודם נטילת שחרית. יד - לעין מסמא, קודם נטילה. יד - לאזן מחרשת. יד - לפה או לחוטם. מעלה פוליפוס - ריח החוטם והפה, ולי נראה: דיד לאמה לאו לענין שחרית נקט לה, אלא משום דמביא לידי קרי, ובמסכת נדה (יג:) אמרינן בה תקצץ משום האי טעמא, ומשום דתניא בה נמי לטותא דתיקצץ - תנייה נמי גבי הנך, וכן, יד לפי טבעת למשמש בה תדיר, מביאתו לידי תחתוניות. בת חורין היא - הרוח השורה על הידים לפני נטילה. ומקפדת - בנטילתו, לנוטלה יפה עד שישפוך מים יפה שלש פעמים על ידיו. פוך - אם נותנו בעיניו. מעביר בת מלך - אם הזיקה לעיניו.
וכן הביאו רוב ככל הראשונים שבאו אחריו, וכ"פ בשו"ע (סי' ד ג-ה).
ובדרך אגב יש להעיר על מה שתמהו על הרמב"ם שלא הביא את כל הענין של נט"י שחרית שהוא משום רוח רעה (גם בגאונים לא מצאנו מי שיאמר כן), והרבה נדחקו לתרץ את העניין. אולם בהגלות נגלות דברי רבינו פרחיה, שהיה מבית מדרשו של הרמב"ם ואחותו הייתה נשואה לבנו ר' אברהם, מתיישב הדבר אל נכון. והוא, שאינו מפרשו כלל משום נט"י שחרית, אלא כעין מה שעוסקת בו הגמ' בענייני רפואה. וכך הם דבריו שם:
יין לתוך העין. פירוש משום רפואה. ואין עושין רפואה בשבת גזירה משום שחיקת סממנין. אבל על גבי העין דליכא למיגזר מותר:
יד לעין תקצץ. כלומר המרבה לעסוק בידיו על עיניו מרפה אותם ויחלוש אורם, שהרי נהיו כאבר מעוך: חסודה. מקום שהקיז הדם בזרועו, שמתעסק בגיד שיצא ממנו הדם וממרס בו: לאמה. מקום המילה. ואף על פי שאסור משום מקשה עצמו [לדעת], הוי נמי מכחיש גופו: טבעת. מזיק התחתוניות, והן השיניים שבטבעת: גיגית. טיבור: פוליפוס. אמרינן בכתובות מאי פוליפוס אמר רב יהודה אמר שמואל ריח החוטם במתניתא תנא ריח הפה:
תדע שגם הרי"ף (לט.) מפרש כן, שהרי לא כתב כלום מרוח רעה השורה על הידים, ובכל זאת הביא את הגמ' יד לעין וכו'. ומוכח שהוא משום רפואה בלבד. ואע"פ שאין דרכו להביא דברי רפואות, מ"מ כיון שלעניין יד לאמה תקצץ היינו משום איסורא, הביאו והוסיף על זה ממסכת נדה כל היד המרבה וכו', ולשם כך הביא מימרא זו.
והנה בגרסת רבותינו הראשונים הנ"ל, המילים ומקפדת עד "שירחוץ ידיו" שלש פעמים אינם, כדמוכח ברבינו חננאל (שבת קט.): תניא ר' [נתן] אומר בת חורין היא. פי' רוח רעה ששורה על [גב] העין יש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם ואינה עוברת עד ג' פעמים ופוך מעבירה. עכ"ל. ואינו כגירסא שלפנינו "ומקפדת עד שירחוץ ידיו שלש פעמים". וכן גירסת הערוך (ערך בת חורין).
גם מוכרח שרוח רעה זו אינה שורה על הידים, שהרי הוא אומר 'ופוך מעבירה', ופוך הוא כוחל לעפעפיים. אולם אכתי לא מובן המשפט 'ומקפדת עד שלש פעמים' וצ"ע. ואולי אפשר לפרש שצריך להעביר פוך על עיניו שלש פעמים. מ"מ נטילת ידיים מאן דכר שמיה.
לפ"ז מובן מה שלא הביאו כלל שום הלכה שצריך ליטול ידיו אחר שקם משנתו. אלא הלכה אחרת שונה לגמרי: שצריך ליטול ידיו לפני התפילה שחרית מנחה וערבית, כמו שהבאנו לעיל בדברי הרמב"ם והרא"ש. ונפק"מ עצומה בדבר: שאם משום רוח רעה יש לו להקדים ולהסמיך את הנטילה כמה שיותר לקימה בבוקר, אך אם משום התפילה יש להסמיכה כמה שיוכל לתפילה, וכמו נט"י לסעודה שצריכה להיות סמוכה לסעודה.
אולם גם לדברי רש"י וסייעתו אין עיקרה של נט"י שחרית משום רוח רעה אלא לק"ש ותפילה, וכמ"ש הרשב"א (שהבאנו לעיל): ואני לא מצאתי בשום מקום דבר מבורר שיצטרך אדם ליטול ידיו שחרית בכלי. דאי משום שיבתא ובת מלך די ברחיצה. עכ"ל. וכ"כ המשנה ברורה (סי' ד סק"ח): צריך ליטול גם משום רוח רעה השורה על הידים אך היכא דהנטילה הוא משום רוח רעה לבד לא היו מתקנים ע"ז ברכה. עכ"ל. וכמו במים אחרונים שלא תיקנו בה ברכה כיון שהיא נועדה כדי להציל מן הסכנה, וכל דבר שהוא משום סכנה אין מברכין עליו. (רמב"ם הלכות ברכות פרק יא הלכה ד).
♦
מחלוקת ראשונים בטעם הנטילה
בבית יוסף ובאחרונים הובאו שתי דעות בטעם נטילת ידים שחרית:הרא"ש (ברכות פרק ט סימן כג) כתב: כי משי ידיה אומר ברוך אקב"ו על נטילת ידים לפי שידיו של אדם עסקניות הם ואי אפשר שלא ליגע בבשר המטונף בלילה. תיקנו ברכה קודם שיקרא ק"ש ויתפלל... ונראה שאם אין לו מים ומנקה את ידיו בצרור ועפר שמברך על נקיות ידים דחייב אדם לנקות ידיו בשעת תפלה כדאמר לעיל (טו.) דכתיב ארחץ בנקיון כפי. מזה יש ללמוד דהוא הדין בתפלת המנחה ובתפלת הערבית אם עשה צרכיו ונוטל ידיו מברך על נטילת ידים, אבל כל היום כשעושה צרכיו אין צריך לברך כי אם אשר יצר, דלא נתקנה ברכת על נטילת ידים כי אם לסעודה ולתפלה כי הך דהכא. עכ"ל.
כלומר שבתפילות מנחה וערבית אם היו ידיו מטונפות, כגון אחר בית הכסא, נוטל ידיו בברכה, אבל בשחרית אומרים ברי שידיו מלוכלכות מפני שהן עסקניות, אפי' לא עשה צרכיו.
אולם מדברי הרמב"ם הנ"ל משמע שאפילו סתם ידיים חייבות בנטילה, ולאו דווקא אם יודע להם טומאה. וההבדל ביניהם הוא שאם במנחה וערבית לא יודע להם טומאה, לדעת הרא"ש אינו צריך נטילה ולהרמב"ם צריך בכל אופן, ובשחרית לכ"ע צריך נטילה.
ברם הרשב"א (שו"ת חלק א סימן קצא) הבין שכל נטילת ידים לתפילה אינה אלא בשחרית בלבד: איברא כך נהגו בכל מקום לברך בשחר על נטילת ידים ומקפידים בה בכל תנאי הנטילה כבשעת סעודה. ואני לא מצאתי בשום מקום דבר מבורר שיצטרך אדם ליטול ידיו שחרית בכלי. דאי משום שיבתא ובת מלך די ברחיצה. ואי משום תפילה וקרית שמע די ברחיצה או בנקיון עפר וצרורות. וכדאמרינן מידי (תהלים כ"ו) ארחץ במים כתיב בנקיון כתיב בכל דבר דמנקה. וגרסינן בברכות (טו.) רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא. וכו'.
ועוד אמרו בפרק היה קורא (שם) אמר רבי יוחנן הנוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קרית שמע זו היא קבלת מלכות שמים שלימה. מדקאמר נוטל ידיו ולא קאמר רוחץ ידיו כמו שאמרו בערב רוחץ פניו ידיו ורגליו. משמע לכאורה שצריך בשחר ליטול ידיו בכלי. ואם תשאל מאי שנא תפילת השחר מתפילת מנחה וערבית. יש לומר לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב (איכה ג) 'חדשים לבקרים רבה אמונתך' וכמו שבא להם ז"ל במדרש. וצריכין אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו. ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן ברכות שאנו מברכין בכל בוקר ובוקר. ולפיכך אנו צריכין להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו. עכ"ל.
הרשב"א מודה לרא"ש (ב"י סי' ד סעי' כג, שו"ת הרשב"א א קנג) שאם ישן ערום ונגע במקומות המכוסים אינו יכול לברך עד שינקה את ידיו, אלא שהוא סובר שבמקרה כזה די ברחיצה ואינו צריך ליטול את ידיו. ורק בשחר שנעשה כבריה חדשה וכו' אז צריך נט"י גמורה לק"ש ותפילה. משא"כ במנחה וערבית שאין טעם זה, סגי ברחיצה.
נמצא לדעת הרמב"ם: נטילה גמורה בברכה בכל התפילות.
לדעת הרא"ש: אם היו ידיו מטונפות צריך נטילה גמורה בברכה בכל התפילות, אלא שבשחרית ממילא ידיו אינן נקיות מחמת השינה.
לדעת הרשב"א: אם היו ידיו מטונפות אינו צריך נטילה גמורה אלא די ברחיצה בעלמא, רק בשחרית צריך נט"י בברכה משום שהוא כבריה חדשה.
והנה על כל פנים בין לדעת הרמב"ם ובין לדעת הרא"ש (שרוב ככל הראשונים ס"ל כוותיהו, עיין שו"ת דברות יעקב ח"א סי' א) הנטילה אינה בשביל שהאדם יוכל לברך שאר ברכות אלא לק"ש ותפילה בלבד.
ובאמת גם לדעת הרשב"א יש לומר כן דיסוד התקנה הוא משום ק"ש ותפילה. וכן מבואר בדבריו במקום אחר (שו"ת הרשב"א חלק א סימן קנג): ולענין מה שאמרו בפרק הרואה (ס:) כי מיתער לימא הכי וכי שמע קל תרנגולא לימא הכי וכן כולם. ושאלת אם צריך ליטול ידיו תחילה כיון שצריך להזכיר את השם בברכות אלו או אפילו בלא נטילת ידים? ואם איתא, קודם לכולן היה לו ליטול ידיו ולברך כן. והיה להם לומר כי מתער משי ידיה ומברך אשר קדשנו וכו' והדר מברך המעביר חבלי שינה מעיני. אלא אין נטילת ידים עד לאחר כל אלו שהדברים אמורים על הסדר. ועל סדר מעשה האדם משהוא נעור וזוקף ולובש ונועל ונוטל מים לידיו ולהרחצת פניו. וסתם ידים אינם פסולות לברכה. ותדע לך שהם אמרו הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח ואף על פי שהוא צריך לברך על הפירות ברכת הנהנין וברכה אחרונה. ולא תקנו נטילה אלא לסעודה ורחיצה ונקיות לתפילה וקרית שמע. עכ"ל.
וכל מה שכתב את הטעם 'שהוא כבריה חדשה' הוא כיוון שהוקשה לו מאי שנא שחרית שצריך נטילה גמורה ממנחה וערבית שאינו צריך, וע"ז תירץ שבשחר שניא כיוון שהוא כבריה חדשה וכו'.
וכ"כ מרן בשולחן ערוך (סימן ד סעיף כג): לא תיקנו נטילת ידים, אלא לק"ש ולתפלה, אבל ברכות דשחרית יכול לברך קודם נטילה, אא"כ הוא ישן על מטתו ערום, שאז אסור להזכיר את השם עד שינקה אותם.[1]
♦
סיכום
הטעם העיקרי לנטילת ידיים שחרית הוא משום ק"ש ותפילה, ומטעם רוח רעה חלק מן הראשונים לא ס"ל הכי, וגם לראשונים שסוברים כן אין זה עיקר הטעם ואין לברך על הנטילה מחמת טעם זה.הרשב"א והרא"ש אינם חולקים אם הנטילה משום התפילה או לא, אלא כל אחד הביא טעם למה צריכים נטילת ידיים לתפילה. ונטילה זו נצרכה בשביל ק"ש ותפילה אבל שאר ברכות או בקשות אינו צריך ליטול ידיו לפני כן, וכ"פ מרן בשו"ע.
למסקנא: כיוון שלכולי עלמא עיקר הנטילה היא לק"ש ותפילה ולא לשאר ברכות ובקשות, א"כ אדם שאינו יכול לקרוא ק"ש ולהתפלל שחרית, כגון שהוא חולה, או שהוא צריך לנקביו, אינו צריך ליטול ידיו שחרית, אלא מטעם רוח רעה יטול בלא ברכה. וכן נשים שאינן קורות את שמע ומתפללות שחרית, אע"פ שמברכות ברכות השחר ואומרות תפילות ובקשות, אינן צריכות ליטול את ידיהם שחרית. ורק משום רוח רעה יטלו ידיהם בלא ברכה, כי לא נתקנה ברכה אלא לק"ש ותפילה. וכ"פ בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' ע"ב), ובשו"ת מחזה אליהו (ח"א סי' י"א) שמכל מקום לא יברכו 'על נטילת ידים' אא"כ מתפללות שמונה עשרה, או עכ"פ ק"ש וברכותיה.
♦ ♦ ♦