♦
ענף א' – הדיורין הנצרכים בקרפף יותר מבית סאתיים
א. שיעור הדיורין להגדיר 'מקום דירה'
דין קרפף יתר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה נתבאר במסכת עירובין ריש פ"ב, דאיתא התם לגבי פסי ביראות – "ר"י אומר עד בית סאתים, אמרו לו: לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף, אבל אם היה דיר או סהר או מוקצה או חצר - אפילו בית חמשת כורין אפילו בית עשרה כורין מותר".וכן איתא שם בדף כג. "ועוד אמר ר"י בן בבא: הגנה והקרפף שהיא ע' אמה ושיריים וכו' מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה או שתהא סמוכה לעיר... ר"ע אומר: אפילו אין בה אחת מכל אלו מטלטלין בתוכה, ובלבד שתהא ע' אמה ושיריים". והלכה כר"ע דבע' אמה ושיריים ופחות מכאן – אין צריך שומירה, אבל יתר מכך צריך.
וצריך לדון מהו שיעור הדיורין הנצרך בהם דודאי אין לדמותו ל'שם דירה' שלגבי עירובי חצירות, ששם עיקרו ב'פיתא ולינא' (ונחלקו התנאים בדף עב: בבית הבקר והאוצרות וכו'), וגם לא לדירה שנאמרה בעירובי תחומין, דשנינו בברייתא בדף נה: כמה מיני מקומות שיש בהם בית דירה ועי"ז נחשב המקום כולו כדירה שמצטרף לעיר, כגון קבר שיש בו בית דירה לשומר, ובית הכנסת שיש בה בית דירה לחזן, וכו'. והרי לגבי מוקל"ד שנינו דכזו דירה (שנועדה לשמור אויר שחוצה לה) אינה מועילה כדירה.
ועיין בחת"ס (בתשובה צ"ה) שהתקשה ג"כ בגדר התשמישים הנצרכים להתיר טלטול, והוסיף להקשות מדיר וסהר, דמוכח בגמ' שאין בהם תשמיש אדם בעצמם אלא כניסה ויציאה. וכדפירש"י "...אם תשמישו לדירת אדם לכניסה ויציאה תמיד", מבואר שזהו שימושם במה שנכנס ויוצא לצרכיו[1]. והרי לגבי עיבור לא מצאנו שימושים כאלו.
ולכן כתב החת"ס דגדר הדירה ילפי' ממזוזה, דשם נאמר דבית התבן בית העצים ובית הבקר חייבים במזוזה, והיינו דשימושים אלו גם מגדירים את המקום כדירה. ואף שהנוב"י (תנינא מז) דחה את הדמיון ממזוזה לשבת, שהרי בשבת חלקו בין ישב ולבסוף הוקף ובין הוקף תחילה ובמזוזה לא חילק, יישב החת"ס את קושייתו, דבשבת במחיצה תליא ולכן צריך שהמחיצה תיעשה לשם הדירה, משא"כ במזוזה שתליא בתשמיש לבד, אבל לגבי ההגדרה מהו תשמיש אין חילוק ביניהם. [אמנם גם הנוב"י למד כן בדיר וסהר שהוו דירה בפני עצמם, ופירש הטעם שהאדם נכנס ויוצא שם, אבל דירת בהמה לא מועילה].
♦
ב. הדיון במקלט לענין מזוזה, והאם נוגע להכא
וא"כ, יש לדון בדין המקלט מצד הלכות מזוזה, ויש לדון מצד שני הייעודים, מצד הייעוד בדרך כלל – כמחסן, ומצד הייעוד בזמני מלחמה ח"ו – להגנה.הנה בש"ך (רפ"ו סק"ב) הביא בשם הפרישה דבית האוצר חייב במזוזה כיון דנכנסים ויוצאים בו תדיר. ומבואר בדבריו דאם אין נכנסים ויוצאים תדיר אינו חייב במזוזה. ומזה למדו הפוסקים דה"ה שימוש מחסן שבמקלט אינו מחייב במזוזה, כיון שבדרך כלל אין נכנסים ויוצאים שם[2].
וכן מצאנו סברא זו בפירוש גם בדיני קרפף, שכתב רש"י לגבי אויר שתשמישו לדירה דהיינו כניסה ויציאה תדיר, וכ"כ הביה"ל ר"ס שנ"ח, דמוקצה וכו' שקרוי בית דירה היינו כשיוצא ונכנס בו
ומצד הייעוד של הגנה בזמן מלחמה, גם כלפי זה נקטו חלק מהפוסקים שאינו מחייב במזוזה, כמש"כ בזכור לאברהם (טז) ובשד"ח (מערכת מ' כלל קי"ח), על הבורח לכפר מחמת דבר, דפטור ממזוזה לפי שאינו דירת קבע. וכ"כ בברכ"י (רפ"ו ג') לגבי בית האסורין, דכיון דעיקרו לדירת עראי, הו"ל כבתים שבספינה ודכוותייהו, דפטורים.
ומאידך, עי' ברעק"א (יו"ד רפ"ו א') שהביא פלוגתת שער אפרים ובית הלל אם בית האסורין חייב, ומצד דאינו דירה של כבוד, ונראה דלא ס"ל לפטור מצד עראי, אמנם הפת"ש שם הביא את הברכ"י. ועי' גם באבני נזר (יו"ד ש"פ) שדן לגבי בית חולים, וכתב דאין להתיר מצד עראי, אלא מצד שאינו שלהם.
ובאמת י"ל דמקלט גרע מבית האסורין, ששם סו"ס כל דירתו שם בזמן ששוהה, אבל כאן אין דרים במקלט אלא רק בזמנים קצרים ומיד כשמתאפשר יוצאים מתוכו.
ושו"ר ב'דעת נוטה' (הל' מזוזה תשובה ק"ט) שהשיב הגרח"ק זצ"ל לגבי מקלט שאם נכנסים לתוכו לעיתים קרובות חייב במזוזה, ומבואר דבלא"ה פטורה.
♦
ג. הנדון מצד מקורה
ומה שיש לדון הוא בהיתר מקורה, שהביא הביה"ל (ר"ס שס"ב) דברמב"ם מבואר דיש בו שם קרפף, וכן נקט החזו"א (פט ס"ק יז), שמה שהוא מקורה אינו מוציאתו מתורת כרמלית, דכל שאינו ללינה ולא מקום לינה פתוח לתוכו, לא חשיב מוקף לדירה, אבל ברש"י בדף כ"ב גבי דירה שתשמישה לאויר, שכתב דבאינו עשוי לדירה אפילו מקורה לא מהני., וכ"כ בתוס' בדף צ. ולמד כן מהגמ' בדף כב. "קרפף יותר מבית סאתים וקירה בו בית סאה כו'", ומבו' שם דהקירוי מהני.ובפמ"ג (מ"ז ר"ס שנ"ח) נקט כן להלכה דמקורה מותר. ובטעם בדבר כתב שהרי כל מה דגזרו בקרפף הוא משום שדומה לרה"ר, והרי ברה"ר מקורה קי"ל דהוי כרמלית, וא"כ בקרפף כה"ג ליכא למיגזר.
אמנם במ"ב משמע דהצד להקל הוא משום שהקירוי נותן חשיבות דירה, וליכא למיחש דיחליפו ברה"ר, שלכן כתב המ"ב דבדירה חשובה מודה רש"י דהקירוי מועיל לה. (ולא דיבר רש"י אלא בדירה שתשמישה לאויר, שאין הקירוי נעשה לדירה כלל).
וכן משמע ברש"י לקמן נה. שכתב "וכל שכן אם מקורות הן מזו לזו בגג דהוו להו דירה מעלייתא". ומשמע דהקירוי תמיד מוסיף חשיבות דירה. וה"ה בקרפף שיש בו מקצת דירה שהקירוי מחשיב את הדירה המועטת, ומעתה לא ניכר המקום כיוצא מתורת דירה.
♦
ד. קירוי להגנה אי מהני
ויש לחקור בקירוי העשוי להגן מן השמש והרוח (או בנידו"ד שמגן מפגיעת כלי משחית), האם מהני לתקן קרפף. ושורש הספק הוא באשר לגבי מחיצות מצאנו חסרון בכה"ג, כדאיתא בדף כו. דמחיצות אדרכלין לא שמה מחיצה, דלצניעותא בעלמא עבידא.ושם ברש"י איכא תרי לישני, דבל"ק פירש דהוי מחיצה לצניעות יום ולילה ולמחר סתרי לה. ומשמע דהוי גדר במחיצות שאינן עשויות לזמן רב, אבל אם המחיצות אינן עראיות לא אכפ"ל שהשימוש עראי, וכ"ש בגג די"ל כן.
אבל בל"ב דרש"י נראה דהגריעותא היא בשימושים, דלפי' שם לא מיירי על השומירה שעשו בבוסתנא, שהיא באמת רק לשבת זו, אלא מיירי על מחיצות האבוורנקא עצמן, דלצניעות עבידא "להשתמש להניח בה טליתותיהן ולבושיהן שפושטים שם ושאר כלי תשמישם". ושם הרי נעשה תשמיש זה באופן קבוע, ומ"מ נידון כמחיצה דצניעות.
וכן נראה ברשב"א ועו"ר שכתבו שמחיצה זו עושין אותה חוצבי אבנים לאכול שם עראי או לעשות מלאכתם בצנעא. ומוכח דהחסרון הוא בשימושים.
[והנה על מה שפי' רש"י בל"ק קשה, דלעיל גבי שיירה פירש"י הגריעותא בהא היאמצד דהוי שתי בלא ערב, ולא בדירה, שהיא ומשמע דהדירה היא דירה מעליא. וקשה, הלא הוי דירה לשעה?
ואפשר דהוי צירוף דתרוויהו, דמכיון דגם המחיצה עשויה בעראיות, ע"כ אין שום חשיבות לתשמישים עראיים, אבל בשימושים גמורים של דירה כמו בשיירא, אפי' אם עשוי לשבת אחת נחשב דירה, דודאי שבשבת זו שם היא דירתם].
והשתא נבוא לדון בקירוי העשוי לצניעות, דלפי הל"ב ברש"י וכמו שפי' הרשב"א, דהנידון בשימושים שהם עראיים, א"כ שמא גם בקירוי נאמר כן, דאם עשוי להגן אינו חשוב קירוי.
ולכאו' הדבר תלוי בפי' הטעם דקירוי מהני - דאם כמשמעות המ"ב דבכה"ג הוי דירה חשובה טפי, א"כ גם בקירוי תלוי לשם מה נעשה. אבל לפי הפמ"ג דהטעם הוא רק משום שברה"ר כה"ג לא גזרו, א"כ בכל קירוי שייכת סברא זו.
♦
ענף ב' – הגדרת הדירה בפחות מבית סאתיים
א. מחלוקת הראשונים בטלטול מבית לקרפף
והנה עד עתה דיברנו ב'ראוי לדירה' שנאמר לגבי יותר מבית סאתיים, אמנם כעת יש לדון לגבי קרפף פחות מבית סאתיים, להסוברים שנאמר בו איסור הוצאה מן הבית, האם שווה גדרו ליותר מבי"ס, וכגון במקורה, האם יהיה בו גם היתר זה.ונקדים בבירור האיסור, שכתבו רש"י בדף כג: ד"ה כדתנן: "אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית והוציאן לחצר - אסור להוציאן מחצר לקרפף וכו' דבית וקרפף ב' רשויות הן ואפי' דחד גברא".
וכ"כ רש"י בדף צ"א. ד"ה וקרפיפות, דהא דס"ל לרבנן דקרפיפות רשות לעצמן ואסור לטלטל מן החצר לקרפף הוא אף בדהוו דחד גברא. ומזה למד דה"ה לר"ש דס"ל דבית וקרפף ב' רשויות הן, הוי הקרפף רשות חלוקה מן הבית אף בדהוי דחד גברא. ולכן כשם שסבר דאסור להוציא מבית לחצר דאחר, שחלוקה בבעליה, כך אסור להוציא לקרפף, שחלוק בשימושים.
וכ"כ התוס' דף פ"ד: ד"ה גג, שפירשו דהא דאוסרין בני רה"ר את הגג, הוא משום דמשוו לי' קרפף, וע"כ אסור לטלטל ממנו לחצר לרבנן, ולר"ש נמי כלים ששבתו בבית אסור להוליך מחצר לגג כיון דנעשה קרפף.
וכ"ה דעת הרא"ש בפירקין סימן ב', והרשב"א בחידושיו בסוגיין, ובעבוה"ק (ש"ג פ"ט וש"ד ספ"ב וספי"א), וכ"ה בתור"פ ובחי' הר"ן בסוגיין, וכ"ה בטושו"ע סי' שנ"ח ס"י.
אמנם הרמב"ם (פ"ג מעירובין ה"כ) כתב: "וכן אם שבת הכלי בבית והוציאו לחצר לא יעבירנו וכו' או לקרפף, אא"כ עירבו אנשי כל המקומות שמעבירין בהן כלי זה עירוב אחד". ומבו' דעת הרמב"ם דמהני עירוב להתיר להוציא מבית לקרפף. ולפ"ז ודאי דאם הוו של אדם א' שרי.
וכן הביא הריטב"א בשם י"א "דדוקא שהבית והקרפף הם של ב' בנ"א, אבל אם הם של אדם א' מותר, מידי דהוה אבית וחצר דחד גברא שהוא מותר לדברי הכל, ואע"ג דלרבנן אסרינן מחצר לקרפף ואפילו מחד גברא, אפילו הכי עדיף לר"ש בית וקרפף מחצר וקרפף לרבנן כיון דהוו דחד גברא, וטעמא דמסתבר הוא, וכן דעת מורי".
ועי' ביאור הלכה (שע"ב ס"א ד"ה או לגג) שהביא את המחלוקת בזה, וסיים בשם הבי"מ דלכתחילה בודאי יש להחמיר בזה כפסק השו"ע, ובשעת הדחק נראה דיש לסמוך ולהקל.
♦
ב. טעם האיסור בקרפף פחות מבי"ס ויותר, והנפ"מ לגדר הדיורין
ומהשתא נהדר לנידו"ד, בגדר הדיורין הנצרכים בקרפף זה, והאם הוא דומה ליתר מבי"ס. דאם ניזיל בתר הטעם, לכאו' ב' טעמים יש כאן וממילא ב' גדרים - שלגבי יתר מבי"ס נראה ברש"י שהוא חסרון במחיצות, שכך כתב בדף טו. "... ושיעור זה נתנו חכמים לכל היקף המתוקן ואינו מתוקן כל צרכו, כגון למחיצה שאין בה שתי וערב, ולהיקף שלא הוקף לדירה". הרי שדימה קרפף שלא הוקל"ד למחיצת שתי בלא ערב, שהחסרון הוא בודאי במחיצות. וכ"כ בדף יט: "יותר מבית סאתים אסור - שזה שיעור היקף שלא כתיקנו".ואילו לגבי קרפף פחות מבי"ס, הרי שם ודאי החסרון הוא מצד השימושים, כמש"כ רש"י בריש פ"ט דגגין חצירות וקרפיפות שווים, שאין בהם תשמיש מיוחד ותדיר (ונתבאר בהמשך ש'אינו מיוחד' היינו חצרות, דאף שיש בהן תשמיש תדיר, אבל הוא משותף לכל בני החצר, ו'אינו תדיר' היינו גגין וקרפיפות שמיוחדים לבעליהם, אבל אין שימושיהם תדירים). וכ"כ להלן בדף צ: (ד"ה ושמואל) "דקרפף חלוק מחצר, דקרפף מוקצה לתשמיש שאינו תדיר, אבל חצר וגגין שוה תשמישן".
ולפ"ז יש מקום לדון בדין הקירוי, לשיטות דמהני ביתר מב"ס. ואם ננקוט כהפמ"ג דטעם ההיתר בקירוי הוא משום דבכה"ג אינו דומה לרה"ר, א"כ בפחות מב"ס לא יועיל, כיון דאין החסרון מצד המחיצות אלא מצד הדיורין.
והנה רש"י בדף סז: כתב: "דשויוה רבנן ככרמלית לענין טלטול, משום דמחוסר דירה, ומיחלף ברשות הרבים", ומשמע דמה שדומה לרה"ר אינו מצד החסרון במחיצות, אלא מצד חסרון הדירה.
אמנם יש לחלק, ד'חשיבות דירה' שנאמרה לגבי יותר מב"ס, עיקרה נמי תלוי במחיצותיו, שבכל מקום צורת המחיצות היא לפי הייעוד, ובודאי בקרפף שמיועד לתשמישים רחוקים גם מחיצותיו אינם בצורת דירה. וזה מש"כ המ"ב דתלוי בחשיבות הדירה במקום, היינו החשיבות הניכרת בצורת המחיצות, שמצד זה ניכר החילוק מרה"ר.
וא"כ עלה בידינו דאין ללמוד מהיתר קירוי ביתר מב"ס לפחות מב"ס, דבפחות מב"ס אינו תלוי כלל בצורת המחיצות אלא ברמת השימושים.
♦
ג. האם תלוי בזמן קביעת המחיצות
והנה לגבי קרפף יותר מב"ס מצאנו שגדר הדירה שלו נקבע בזמן עשיית המחיצות, ואם יצא מכלל דיורין אין היתר רק ע"י זה שיפרוץ בו פירצה יותר מי' אמות ויתקנה. והשתא יש לדון, לפי השיטות שנתבארו לעיל דדירת עראי חשיב דירה לגבי מזוזה (או דדיורין כאלו אינם עראי), האם נאמר דכיון שעד עכשיו לא שימש לדירה כזו, א"כ יצטרכו לפרוץ ולבנות מחדש[3].ומסברא פשוטה יש לחלק בזה, ולפי החילוק שנת' לעיל דיתר מב"ס תלוי ב'צורת' הדירה, ואילו פחות מב"ס תלוי בדירה עצמה. ולעיל כתבנו כן להחמיר דלא יהני קירוי, אבל כאן לגבי שינוי הדירה טעם זה יגרום קולא. דכל מה שביתר מב"ס לא מועיל שינוי הדירה וצריך להקיפו מחדש, הוא משום שההיקף לדירה שבו תלוי במחיצות, אבל בפחות מב"ס, שאינו תלוי במחיצות, א"כ א"צ לפרוץ שוב.
וזה מה שנתבאר בחת"ס שהבאנו לעיל, במה שלמד ממזוזה לשבת, והקשה עליו הנוב"י שהרי בשבת חלקו בין ישב ולבסוף הוקף ובין הוקף תחילה ובמזוזה לא חילקו, ויישב החת"ס את קושייתו, דבשבת במחיצה תליא ולכן צריך שהמחיצה תיעשה לשם הדירה, משא"כ במזוזה שתליא בתשמיש לבד. ונתבאר בדבריו דעיקר הנידון דמוקל"ד אינו תלוי במחיצות, ולכן לגבי מזוזה לא נאמר תנאי של פתח ואח"כ הוקף, ולפי הנת' ה"ה בפחות מב"ס.
♦
סיכום
א. בחת"ס כתב דגדר מוקל"ד דקרפף יתר מבי"ס ילפי' ממזוזה, דשם נאמר דכל מקומות המשמשין לאדם חשיבי בית דירה, ולפ"ז יש לדון במקלט, דלגבי הל' מזוזה דנו לפטרו הן מצד שימושו בדר"כ כמחסן, כל שאין נכנסים אליו לעיתים קרובות, וכמו שנאמר ג"כ בעירובין דבעי' שנכנס ויוצא לתוכו, והן מצד שימושו כהגנה, די"א ששימושים אלו עראיים ואינם מחייבים במזוזה.
ב. דעת הרמב"ם דקרפף מקורה שמיה קרפף, וכן נקט החזו"א, אמנם הפמ"ג והמ"ב נקטו להקל, ונחלקו בסברת הדבר, דבפמ"ג התיר בק"ו מרה"ר מקורה, אמנם במ"ב משמע דהצד להקל, הוא משום שהקירוי נותן חשיבות דירה, שלכן כתב דבדירה חשובה מודה רש"י דהקירוי מועיל לה.
ג. עוד יש לחקור בגג הנעשה להגן, דלגבי מחיצות שנינו דאי עבידא לצניעות יום ולילה לא הוי מחיצה, ונת' ב' לישני ברש"י אם הוי חסרון במחיצות או בשימושים, ויש לחקור לגבי הקירוי אם יש חסרון בזה, ולכאו' תלוי בגדר ההיתר, דאם כמשמעות המ"ב דבכה"ג הוי דירה חשובה טפי, א"כ גם בקירוי תלוי לשם מה נעשה, אבל לפי הפמ"ג דהטעם רק משום שברה"ר כה"ג לא גזרו, א"כ בכל קירוי שייך סברא זו.
ד. לגבי קרפף פחות מב"ס – הובא דעת רש"י שאין לטלטל לשם גם אם הוא של אותו אדם, וכן דעת התוס' והרא"ש והרשב"א ועוד ראשו', ואילו הרמב"ם היקל בזה, וכן בריטב"א בשם רבו הרא"ה, ובמ"ב כתב בשם הבי"מ דלכתחילה בודאי יש להחמיר בזה כפסק השו"ע, ובשעת הדחק יש לסמוך ולהקל.
ה. ומצד גדרי הדיורין לכאו' אין לדמותו לדיורין הנצרכים ביותר מבי"ס, שלגבי יתר מבי"ס נראה ברש"י שהוא חסרון במחיצות (וגם מש"כ רש"י שמחוסר דירה, לכאו' ג"כ תלוי בשימושים), ולגבי קרפף פחות מבי"ס, הרי שם ודאי החסרון מצד השימושים, וא"כ יתכן דבכה"ג לא יועיל קירוי.
ו. אם ננקוט דשימוש הזמני חשיב להיקף דירה, לא יהיה חסרון מצד ששימש שלא לשם דירה ויצטרכו לחזור ולהקיפו כמו ביתר מבי"ס, וכמשנ"ת דדוקא שם תלוי במחיצות, אבל כאן דמי יותר למזוזה שתלוי ועומד בשימושים.
♦ ♦ ♦