הניסים שהיו בבית המקדש
א. בבית ראשון לא היו עופות פורחים למעלה על המקדש מפני קדושתו[1].ב. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש[2].
ג. לא הסריח בשר הקדש מעולם[3]. יש מבארים נס נוסף שנרמז בזה, שהכוונה באלו ב' דברים שלא באו לידי הרהור עבירה בבית המקדש כלל[4].
ד. לא נראה זבוב בבית המטבחים[5] נס נוסף שנכלל בזה, שהכהנים לא באו לידי מחשבות זרות בעת אכילת הקדשים[6].
ה. לא אירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים[7]. עוד כוונה בזה שלא עשה עבודתו ביום הכיפורים בדרך מקרה, רק בהתלהבות עצומה וכוונה זכה לה'[8].
ו. לא כיבו גשמים אש של עצי המערכה. עוד נכלל בזה שהצטרכותם של בני אדם בדברים גשמיים, שבאו לבקש בביהמ"ק, לא בלבלה את כוונות הכהנים, שמחשבתם היתה בלתי לה' לבדו[9].
ז. לא נצחה הרוח את עמוד העשן[10].
ח-י. לא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים.
יא. היתה ברכה שורה בהני שלשה דברים, ואע"פ שהגיע לכהנים רק כזית מהן היו שבעים מזה, ויש שגם הותירו[11].
יב. אע"פ שבעת שעמדו ישראל בעזרה היו עומדים צפופים, עד שמרוב הדוחק היה צפים למעלה, שרגליהם היו ניטלות מעל הקרקע, ונמשכו עד י"א אמות אחרי הקודש קדשים[12], מכל מקום כשהשתחוו משתחווים רוחים, שכל ישראל בא לפני הקודש, והיה מקום לכל אחד להשתחוויות, וי"א שהיה עוד מקום ד' אמות סביב לכל אחד[13].
יג. בערב פסח אע"פ שבאו כל הקהל, ציבור גדול עד מאוד שהיה מגיע למליוני יהודים בעזרה לא נתמעך אדם (חוץ מפעם אחד והיו קורין אותו פסח מעוכין)[14].
יד. לא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם.
טו. לא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים[15].
טז. שער ניקנור נס גדול נעשו לו שאע"פ שזרקו אותו לים, באו מעצמם עם הספינה עד חוף עכו (יפו), וי"א שבריה בלעה והקיאה אותו על שפת הים[16]. ולכן נשתנה שער זה משאר שערים שנעשו מזהב וזה נשאר מנחושת, מפני הניסים שנעשו עמהם לא שינו אותם[17].
יז. שערי העזרה ננעלו מאליהן, וגם בערב פסח שצריכים שלשה כתות, יש אומרים שסמכו על הנס ולא נעלו את השערים, אלא עיילי ביה אינשי עד שננעלו מאליהן[18].
יח. האש של המזבח היה בו חמשה דברים, רבוצה כארי, וברה כחמה, ויש בה ממש, ואוכלת לחין כיבשין, ואינה מעלה עשן.
יט לא היו צריכים הכהנים להביא עוד עצים למערכה, והביאו רק כדי לקיים את המצוה[19].
כ-כד. שברי כלי חרס נבלעין במקומן, וכן מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי וגם דישון המנורה נבלעין במקומן.
כה. שלמה המלך נטע בבית המקדש כל מיני מגדים של זהב, והיו מוציאין פירותיהן בזמנן, וכשהרוח מנשבת בהן נושרין.
כו. פר של יוה"כ לא הרביץ גללים לעולם[20].
כז. בגורל של יוה"כ היה עולה שם ה' בימין[21].
כח. לשון של זהורית היה מלבין[22].
כט. מי הכיור לא פסקו ולא הסריחו לעולם[23].
ל. הנר המערבי של המנורה, אע"פ שנתנו בו שמן כמו שאר נרות נשאר דלוק כל היום עד הערב, והיה נס זה עדות לכל העולם שהשכינה שורה בישראל[24].
לא. לחם הפנים ביום שסילקו אותו היה עדיין חם, כיום שהניחו שם[25].
לב-לג. מקום ארון אינו מן המדה[26], וכן הכרובים בנס היו עומדין[27].
לד-מג. הקול של כמה דברים שהיו במקדש היו נשמעין בעיר יריחו[28], והם - קול שער גדול שנפתח, קול המגריפה, וכן קול בן ארזה כשהוא מקיש בצלצל, וקול החליל, וקול גביני כרוז, וקול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, קול השיר, קול השופר, וכן היה מריחים ריח פיטום הקטורת ביריחו, וי"א שאף קולו של כהן גדול כשהיה מזכיר את השם המפורש ביום כיפורים היו שומעין אותו ביריחו.
♦
ב.
קדושת המקדש
מקום המקדש נברא מכל כ"ב אותיות ביחד, וכל ההשפעות שנמשכות ע"י האותיות מתגלות שם. ולכן לא נבנה המקדש בעיר לוז, שחיים שם לעולם, כיון שעיר זו מכוונת רק נגד אות ט', שהשפעתה היא חיים, ומקום המקדש גדול מזה, שיש שם את כל כ"ב האותיות. עוד טעם שלא נבנה שם המקדש, כי המקום הזה נותן חיים בעולם הזה, אבל הבית המקדש נותן חיים אמתיים בעולם הבא[29].ונחקק שם ה' במקום הר המוריה[30].
המקדש שלמטה מכוין נגד הבית המקדש שלמעלה, ועומד שם המלאך מיכאל ומקריב שם קרבנות, י"א נשמותיהן של הצדיקים, וי"א כבשים של אש[31]. ושתי מעלות בזה, הן שביהמ"ק של מטה מתקדש מן המקדש של מעלה כיון שהוא מכוון נגד זה. ועוד רואים מזה גודל קדושתו, שעשה הקב"ה מקדשו של מעלה מכוון נגד המקדש של מטה[32].
ביום שהקים את המקדש הייתה שמחה גדולה ועצומה שלא הייתה כמוה מעולם[33].
הביהמ"ק הוא מקור הברכה, וכל יום ויום התרבתה שם הברכה[34].
הביהמ"ק נתקדש יותר בכל שנה ושנה, והיה נחשב כאילו נבנה מחדש בכל שנה בקדושה[35].
מרוב קדושתו של בית המקדש, שקול עוון טומאת המקדש הרבה יותר משאר עבירות, ובאמת היו צריכים להביא על חטא זה קרבן בכל שעה ושעה, אלא שחיסך הכתוב[36].
מן השראת השכינה בביהמ"ק היה יוצא האור שהיה מתפשט בכל העולם לכל הבתי כנסיות ובתי מדרשות, ומהם לתלמידי חכמים ותלמידיהם. וכל מה שנתפשט יותר ניתוסף אור יותר, בדומה לשמש, שעומד ברקיע ומאיר לכל העולם[37].
בביהמ"ק הוא הזיווג האמיתי בין הקב"ה וכנסת ישראל, והוא עיקר הדביקות[38].
כשעמדו בביהמ"ק המקום גורם שיהיה לבו מלא יראת ה' ואהבתו[39].
גם כשאין עושין רצונו כראוי, הקב"ה משרה שכינתו בביהמ"ק כדי לקיים את ישראל. נמצא הקב"ה מקיים את המקדש, והמקדש מקיים את ישראל. וכשעושין רצונו של מקום, אזי הם ממשיכים אור גדול לביהמ"ק, ואותו אור ממשיך את השראת השכינה באור גדול, והקב"ה מתאווה ומשתוקק להשרות שם שכינתו[40].
כל התפילות ומצוות ומעשים טובים שעושים בכל העולם עולים דרך בית המקדש[41].
♦
ג.
בגדי כהונה והעבודה
כשבא אדם ועמד לפני הכהן והיה מסתכל על הציץ, אם הוא היה צדיק, היה שם הוי"ה שהיה חקוק על הציץ מאיר על האדם, וידע הכהן שהוא אדם זכאי, אבל אם עמד רשע שם, לא היה מאיר עליו הציץ, וידע הכהן עי"ז שאדם זה צריך כפרה, והיה מבקש עליו רחמים[42].כשהסתכלו על הציץ היו נשבר לבם בקרבם ונפל עליהם פחד ה', ועשו תשובה[43].
בגדי כהונה היו מכפרים על עוונות בני ישראל[44], ואלו הם:
כתונות מכפרת על שפיכות דמים, על אחרים, כשיודעים מי ההורג, ולא היתה התראה. ויש אומרים שלא מדובר בשפיכות דמים ממש, אלא שמכפרת על כעין שפיכות דמים, דהיינו מלבין פני חבירו. מאידך יש אומרים שהיא מכפרת גם על ההורג ממש, אלא שצריכים עוד דבר לכפרה, דהיינו נגעים[45].
המכנסיים מכפרים על גילוי עריות על אחרים ולא על האדם עצמו שחטא. ויש אומרים שלא מדובר בגילוי עריות ממש, אלא שמכפר על כעין גילוי עריות, דהיינו כמו ששהה קיניהן[46].
מצנפת מכפרת על גסות הרוח[47].
האבנט מכפר על הרהורי הלב[48].
החושן מכפר על הדינין[49].
והאפוד מכפר על עבודה זרה[50].
המעיל מכפר על לשון הרע[51].
בגדי כהונה היה מכוון בהם שם ה' - ד' בגדי לבן נגד ד' אותיות הוי"ה, וד' בגדי זהב מכוון על ד' אותיות של שם אדנ"י[52].
חביב לפני הקב"ה מעשה הקטורת יותר מכל העבודות שבעולם[53]. ומעשה הקטורות הוא קיום כל העולמות[54]. ועל ידי מעשה הקטורת היו קושרים את היצר הרע שלא יוכל לקטרג ולעשות שום רע, והוא מציל מן המיתה, ומכל דבר רע[55]. ולכן נקרא מזבח זה מזבח הקטורת, שע"י הקטורת היו קושרים את השטן. ולכן עמד מזבח זה בפנים דווקא, ששמח בעבודה זו רק הקב"ה, ונשפעות כל הברכות על ידי זה[56].
כל מי שהיה מריח מריח עשן הקטורת, היה מתברר לבו לעבוד רק את ה', ונטהר מזוהמת היצר הרע[57].
♦
ד.
שמותיו של בית המקדש
אורו של עולםנח - והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים (ישעיה ב' ב').[58]אריאל[59] - הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד (ישעיה פכ"ט), אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל (זמירות שבת קודש).
בית הבחירה[60] - נקרא בשם זה בגמ' עיין סוטה ל"ח. סנהדרין כ: מכות י.
בית המקדש[61] - כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמיה י"ז י"ב). בשם זה ידוע ביותר, ונקרא כן במשניות ובגמ' ביותר, עיין לדוגמא מעשר שני פ"ה מ"ב, סוכה פ"ג מי"ב, ראש השנה פ"א מ"ג, ושם מ"ד, פ"ד מ"א, ושם מ"ד, ועוד פעמים אין ספור.
בית תפלתי[62] - והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי (ישעיה נ"ז ז').
בית גדול וקדוש[63] - בברכת המזון.
בית ה' - ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן היבוסי (דברי הימים ב').
בית חיינו - נחם י"י אלהינו ציון עירך כי היא בית חיינו, ולעלובת נפש תנקום נקם במהרה בימינו, ברוך אתה י"י מנחם ציון בבניה (מס' סופרים פי"ג הי"א), בניסוח התפלה.
בירהסד - ולשלמה בני תן לבב שלם לשמור מצותיך עדותיך וחקיך ולעשות הכל ולבנות הבירה אשר הכינותי (דברי הימים א' כ"א י"ט).[64]
גורן ארנן[65] - דוד המלך קנה את גורן ארנן לבנות עליו הביהמ"ק, ומכונה בשם זה המקדש בהושענות.
גבעת הלבונה - עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה, (שיר השירים ד' ו').
דביר[66] - בכמה פסוקים נקרא קודש הקדשים בשם דביר, ויבאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית אל קדש הקדשים אל תחת כנפי הכרובים" (מלכים א ח'). "שמע קול תחנוני בשועי אליך בנשאי ידי אל דביר קדשך (תהלים כ"ח). ובתפילת שמו"ע קוראים כן באופן כללי לכל הביהמ"ק "והשב את העבודה לדביר ביתך", ובהושענות יסד הפייטן "דביר המוצנע".
הר המוריה[67] - ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך (בראשית כ"ב ב'), עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה, (שיר השירים ד' ו').
הר ציון[68] - יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב (תהלים מ"ח).
זבול[69] - בנה בניתי בית זבל לך מכון לשבתך עולמים (מלכים א' ח').
חנה דוד - הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד (ישעיה פכ"ט), וכן מתפללים בהושענות.
ידיד[70] - מה ידידות משכנותיך (תהלים פ"ד).
יער[71] - בית יער הלבנון (מלכים א י').
לבנון[72] - פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך, (זכריה י"א).
עינו של עולם[73] - הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם (יחזקאל כ"ד כ"א).
צואר[74] - כמגדל דויד צוארך, וצוארך כמגדל השן (שיר השירים).
תלפיות[75] - כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים (שיר השירים ד' ד').
♦ ♦ ♦