אדם שכל בגדיו מכובסים ולא הספיק ללבוש אותם לפני שבת חזון, האם יכול ללובשם במשך השבוע שחל בו ט באב, או שיש להצריכו לזורקם על הקרקע וללכלכם בעפר כעצת כמה מן הפוסקים. לעומת סוגיות רבות הנוגעות לימים אלו ולאבלות, שמקורן במנהגים החורגים משורת הדין התלמודית, סוגיה זו מיוסדת בעיקר על איסור כיבוס, שמקורו כבר במשנה והרחבתו בתלמוד.
♦
פרק א - דיון בדברי התלמוד
א. דברי המשנה - אסור לכבס
שני איסורים בלבד מצאנו במשנה הנוגעים לזמן הנקרא בפי כל "שבוע שחל בו ט' באב", ואלו הן (תענית, פרק ד משנה ז. ובגמרא דף כו:): "משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה - אסור מלספר ומלכבס".בקריאה פשוטה אין סיבה לומר שאסור ללבוש בגדים מכובסים. ואם יאמר פלוני שכל הבעיה היא לא בכיבוס אלא בלבישת הבגדים המכובסים והנקיים, נשאל אותו אם כך הוא הדין לעניין תספורת, שאין בעיה בפעולת התספורת אלא ששערו של האדם מסודר ומסופר ולכן גם אסור להיכנס לשבוע שחל בו מסופר. ואם לדעת אותו פלוני אין דין זה שווה בין תספורת לכיבוס, למה איפה המשנה נקטה אותם בחדא מחתה ובאותו הלשון? אם כן, הבנה זו איננה סבירה, וההבנה הסבירה היא שעצם פעולת הכיבוס היא הבעייתית.
♦
ב. שיטת רב נחמן – אסור ללבוש בגד מכובס
אמנם אפשר שהאמוראים דנו בשאלה זו ממש בגמרא (תענית כט:): "אמר רב נחמן: לא שנו אלא לכבס וללבוש, אבל לכבס ולהניח - מותר, ורב ששת אמר: אפילו לכבס ולהניח אסור, אמר רב ששת: תדע, דבטלי קצרי [=הכובסים] דבי רב".רב נחמן מתיר את פעולת הכיבוס בשבוע שחל בו כל עוד אין האדם לובש את הבגדים המכובסים. כלומר, לכאורה הבעיה לדעתו היא לא בפעולת הכיבוס אלא בלבישת בגדים מכובסים. אך אם כך, למה לא אומר רב נחמן שגם בגדים שכובסו לפני אסורים בלבישה? למה הוא מביא דווקא מקרה של בגד שכובס בשבוע שחל בו? לכאורה, אפשר היה לומר בדרך חידוש שיש כאן הבנה נוספת בגדר האיסור, שרב נחמן לא אוסר ללבוש סתם בגד מכובס, אלא בגד שכובס בשבוע שחל בו. כלומר צריך שני תנאים לאסור, גם הכיבוס וגם הלבישה של אותו בגד.
אך אני לא מצאתי לסברה זו טעם למה שרק במצב כזה יהיה אסור? ולכן מה שנראה שהאיסור לדעתו הוא לבישת בגד מכובס. והסבר דברי הגמרא לפי זה הוא, שאסור לכבס לצורך הלבישה ולכן לכבס ולהניח מותר, כלומר לא הכיבוס הוא הבעייתי אלא לבישת הבגד המכובס בלבד. המציאות שיהיה לאדם מעט בגדים ובשביל ללבוש בגד מכובס הוא היה צריך לכבס את הבגד שעל גופו הייתה מציאות רווחת, ולכן לנסח את איסור לבישת בגד מכובס כאיסור לכבס הוא מסתבר ואפשרי. וב"ה ראיתי שגם כך מסביר הרא"ש (סימן לב) את שיטת רב נחמן: "ולא מסתבר למימר דרב נחמן שרי למלבש כלים שנתכבסו קודם לכן ולא אסר ללבוש אלא כלים שנתכבסו באותה שבת דמילתא בלא טעמא היא".
אומר הרא"ש – רב נחמן אסר ללבוש בגדים שנתכבסו בשבוע שחל בו כי הוא דיבר על הכיבוס, אך הטעם שאסור לכבס וללבוש זה שהלבישה עצמה היא בעייתית.
לגבי דעתו של רב ששת - נראה שהוא סובר שעצם פעולת הכיבוס, גם בלי הלבישה, היא אסורה בשבוע שחל בו, כהבנה הסבירה שהצענו בדברי המשנה. ומביא ראיה לכך מכובסי בית רבי שבטלו ממלאכתם בימים אלו, אפילו מלכבס בגדים שיהיו מונחים לאחר ט באב.
♦
ג. דחיית דברי רב נחמן ויישובם
עד כאן ראינו שתי הבנות באיסור כיבוס - הבנת רב נחמן שכיבוס היינו כדי ללבוש באותו זמן, והבנת רב ששת שהכיבוס אסור אך הלבישה מותרת. עכשיו רב המנונא מקשה על שיטת רב נחמן שאמר שאפשר לכבס ולהניח בשבוע שחל בו. "מתיב רב המנונא: בחמישי מותרים מפני כבוד השבת. למאי? אילימא לכבס וללבוש - מאי כבוד שבת איכא? אלא - להניח. ובחמישי הוא דשרי, אבל השבת כולה – אסור".הרי הברייתא אומרת שהותר כיבוס בשבוע שחל בו רק לכבוד שבת ורק בחמישי, וכל שאר השבוע אסור לכבס ולהניח, אז איך רב נחמן מתיר לכבס ולהניח כל יום בשבוע שחל בו? והגמרא מתרצת את דברי רב נחמן: "לעולם לכבס וללבוש, וכשאין לו אלא חלוק אחד. דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן: מי שאין לו אלא חלוק אחד - מותר לכבסו בחולו של מועד".
הגמרא מיישבת שההלכה היא אכן שמותר לכבס ולהניח, ואסור לכבס וללבוש – כדברי רב נחמן. ומה שהתירו בבריתא לכבס ביום חמישי זה רק אם אין לו אלא חלוק אחד והוא מלוכלך ולא תהיה לו אפשרות לכבסו לפני שבת (שט' באב יוצא בשישי) וילבש בשבת חלוק מלוכלך – רק במקרה כזה התירו לכבס בחמישי וללבוש.
♦
ד. דחיית דברי רב נחמן איננה דוחה את האיסור ללבוש בגדים מכובסים
עכשיו הגמרא דוחה סופית את דברי רב נחמן: "איתמר נמי, אמר רבי בנימין אמר רבי אלעזר: לא שנו אלא לכבס וללבוש, אבל להניח - מותר. מיתיבי: אסור לכבס לפני תשעה באב אפילו להניח לאחר תשעה באב, וגיהוץ שלנו ככיבוס שלהן, וכלי פשתן אין בהם משום גהוץ! – תיובתא".רבי אלעזר סבר כרבי נחמן שמותר לכבס רק ע"מ להניח. והקשו על דעתו מברייתא – אסור אפילו לכבס ולהניח, ועל זה אומרת הגמרא – תיובתא. כלומר, לדעת הגמרא למסקנה אין לכבס בתשעת הימים אפילו להניח והלכה כרב ששת. כלומר, נפסק להלכה שפעולת הכיבוס אסורה. אך למרות שדעת רב נחמן נדחתה יש לשים לב שהגמרא דחתה רק את דבריו שמותר לכבס ולהניח, אבל עצם האיסור ללבוש בגדים מכובסים את זה לא דחו.
דבר נוסף, לפני התיובתא יש תוספת בדרך אגב בעניין גיהוץ. רבי אלעזר אומר שאסור לכבס כלל בשבוע שחל בו, ולבני בבל (כמוהו) גם גיהוץ אסור, כי גיהוץ של בני בבל ככיבוס של בני ארץ ישראל שאסור. ומוסיף שכלי פשתן אין בהם גיהוץ, והמשמעות של אמירה זו היא אולי שמותר לבצע בהן כל פעולה שאינה כיבוס, אפילו בבבל. כלומר יש גיהוץ[1] שהוא בדרגה פחותה מכיבוס שאותו מותר לבצע ויש גיהוץ שהוא בדרגת כיבוס ולכן אסור.
אפשרות נוספת לכאורה (כך הבין הבתי כהונה שיובא להלן) להבנת הגמרא היא שהמשפט "גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם" לא בא כדרך אגב, כי הוא לא מדבר על רמת הנקיות של הבגד אלא על העיסוק שיש בדבר, ומפני שהגיהוץ של בני בבל הוא שווה בריבוי העיסוק כמו כיבוס לכן אסרו בגלל היסח הדעת. ולכן, אין לכבס אפילו להניח כי עצם פעולת הכיבוס היא מסיחה את הדעת, וגם הגיהוץ שלנו מסיח את הדעת ועל כן הוא אסור.
♦
ה. שתי הבנות באיסור ללבוש בגדי פשתן
"שלח רב יצחק בר גיורי משמיה דרבי יוחנן: אף על פי שאמרו כלי פשתן אין בהם משום גהוץ - אבל אסור ללובשן בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה".רבי יוחנן אומר שלמרות שאין גיהוץ מועיל בפשתן – אסור ללובשן בשבוע שחל בו. ניתן להבין בכמה פנים איסור זה:
א. אסור ללבוש בשבוע שחל בו בגדי פשתן כשהן מגוהצים למרות שאין הגיהוץ מועיל בהן.
ב. אסור לגהץ בשבוע שחל בו כלי פשתן וללובשן למרות שאין הגיהוץ מועיל בהן.
לפי פשט דברי התלמוד שאמר "אסור ללובשן" משמע כאפשרות הראשונה, אפילו כשלא גיהץ בשבוע שחל בו, כלומר עצם הלבישה של בגדים כאלה היא בעייתית. כאן בעצם נולדת ההנחה שעצם היותו של בגד מגוהץ\מכובס בזה הוא נאסר בלבוש בשבוע שחל בו.[2] אך מפני שאפשרות כזו לא נכתבה עד כאן, וגם מכאן אין דיבור עליה בדברי חז"ל, האפשרות השניה היא הסבירה ביותר. ועדיף לדחוק את הלשון מאשר את הסברה. כלומר, אסור ללבוש אפילו בגד פשתן שגיהצו אותו בשבוע שחל בו. וצ"ע.
♦
ו. סיכום עד כאן – במבט כללי נראה שאין איסור
ראינו שבמשנה ובדיון הגמרא באיסור כיבוס לא כתוב במפורש שיש בעיה ללבוש בגד שכובס מלפני השבוע שחל בו. וכל הדיון סובב סביב בגדים שכובסו דווקא בימים אלו. ולכאורה רק בדרך אגב, סביב הדיון בהבדל בין גיהוץ לכיבוס נאמר שאין ללבוש בגד מגוהץ, בלי להזכיר מתי הוא גוהץ. אמירה זו מייצרת איזשהו ספק שאנו יכולים לחשוב שיש איסור כזה.♦
ז. מקור לאיסור - ק"ו מגיהוץ
לפי מה שהסברנו, בפשט הגמרא נראה ברור שגיהוץ הוא ניקוי גרוע מכיבוס,[3] ולכן אם לבישת בגד מגוהץ (הקל) אסור בשבוע שחל בו ברור שלבישת בגד מכובס (החמור) יהיה אסור. אך כל זה אם ורק אם. כי הערנו שיכול להיות שמה שהגמרא אומרת שאסור ללבוש בגד מגוהץ זה רק כשגיהץ אותו בשבוע שחל בו.♦
פרק ב - דיון בדעת הרמב"ם
א. דעת הרמב"ם – אסור ללבוש בגד מגוהץ ומכובס
רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה ו: "משיכנס אב ממעטין בשמחה, ושבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס וללבוש כלי מגוהץ אפילו כלי פשתן עד שיעבור התענית, ואפילו לכבס ולהניח לאחר התענית אסור"כשעלתה השאלה לפניי, המקור הראשון שפתחתי היה הרמב"ם כאן. ובקריאה ראשונית הבנתי שלדעת הרמב"ם מותר ללבוש בגד מכובס ורק מגוהץ אסור. כי בלשוננו מכובס הוא נקי ומגוהץ הוא גם מהודר וישר ללא קמטים, חוץ מזה שהוא גם נקי. ולכן חשבתי שאמנם אסור בגד מגוהץ לפי לשון ימינו אך מכובס מותר.
ואחר לימוד פשט המקורות כפי שראינו עד כאן, ברור שהגיהוץ הוא רמה של כיבוס גרוע. כלומר פעולה מסויימת שמנקה את הבגד אך לא כמו הכיבוס. ולכן ברור שאם הרמב"ם אומר שאסור ללבוש בגד מגוהץ אז קל וחומר שאסור ללבוש בגד מכובס. ולענ"ד אם הרמב"ם היה מבין שהאיסור הוא דווקא אם גיהץ או כיבס בשבוע שחל בו הוא היה צריך לכתוב את זה במפורש, ולכן סביר בעיני שדעתו היא שאסור ללבוש בגד מכובס בשבוע שחל בו.
♦
ב. דברי הלחם משנה – לדעת הרמב"ם מותר ללבוש בגד מכובס
באותו עיון ראשוני דעתי המוטעית התחזקה כאשר קראתי את דברי הלחם משנה (שם): "וללבוש כלי מגוהץ. קשה דאפילו מכובס מבעי ליה כדכתב ה"ה ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל וכתב שכן דעת רבינו ז"ל.[4] אשר על כן נ"ל לומר דהוקשה לו לרבינו ז"ל בפ"ב דתעניות (דף כ"ט ב) על דברי רב נחמן בפירוש מתני' דלספר ולכבס דהיינו לכבס וללבוש דאמאי נקט מתני' לכבס ללבוש לחודא סגי וכבר הקשה הרא"ש ז"ל זה בפסקיו וכתב דאין סברא לומר דלר"נ מותר ללבוש המכובסים קודם לכן".הלחם משנה מקשה על דברי הרמב"ם שכתב שאסור ללבוש בגד מגוהץ, הרי אנו יודעים שגם בגד מכובס אסור לפי מה שכתבו המגיד והרמב"ן (הובא בהערה). הלחם משנה מתרץ תירוץ ראשוני שהאיסור לכבס וללבוש טעמו שאין ללבוש בגדים מכובסים, אך התירוץ הזה הוא קצת דחוק כפי שביררנו בתחילת המאמר שיש לומר שאיסור זה הוא ללבוש בגד שכובס בתשעת הימים עיי"ש. ומפני שתירוץ זה לא חזק מספיק מסביר הלחם משנה שאכן לא קשה על הרמב"ם, כי הוא סובר שאכן מותר ללבוש בגדים מכובסים. וזה לשונו: "ולי היה נראה לומר דרבינו סבירא ליה דדעת ר"נ הוא דמה שהוא מכובס מקודם לכן יכול ללבוש אבל לא המגוהץ דודאי מגוהץ קודם לכן אסור ללבוש ולהכי נקט מתניתין לכבס וללבוש דללבוש המכובס מקודם ודאי דמותר וע"כ לא פליג רב ששת עליה דר"נ אלא בלכבס ולהניח דאסור אבל ללבוש המכובס קודם לכן מודה ליה ולכך כתב רבינו ז"ל דאינו אסור ללבוש אלא המגוהץ מקודם לכן ולא המכובס".
אך לפי דברנו ההסבר הזה ברמב"ם היה נכון רק אם הגיהוץ גורם לניקוי טוב יותר מכיבוס, אך בדברי הגמרא ברור שהגיהוץ הוא כיבוס קל. ואם אסור ללבוש בגד מגוהץ קל וחומר שאסור ללבוש בגד מכובס, ופשוט. וזו דעת המגיד משנה בדעת הרמב"ם. וממשיך הלחם משנה להסביר את דעת המגיד: "אבל ה"ה ז"ל אין כן דעתו אלא הסכים דעת רבינו ז"ל לדעת הרמב"ן ז"ל ולדבריו צ"ל דמגוהץ דנקט רבינו ז"ל ל"ד נקטיה דה"ה מכובס...".
הלחם משנה מסביר שכנראה המגיד סבר שגיהוץ וכיבוס הם שווים לאיסור זה. אך באמת אם זו הייתה דעת המגיד אז אכן היא חלשה, מניין לו להמציא איסורים שלא כתובים בגמרא? אלא ברור שלדעת המגיד יש פה קל וחומר! אם גיהוץ הקל אסור אזי ברור שכיבוס החמור יהיה אסור. ודעתי כדעת המגיד בדברי הרמב"ם.
לכן, אחר כל זה, לענ"ד שיטת הרמב"ם ברורה לאסור.
♦
פרק ג - דיון בדברי הגרע"י
א. הרב עובדיה יוסף – ההבנה המקילה ברמב"ם כסניף להקל
הרב עובדיה יוסף בספרו חזון עובדיה - ארבע תעניות (עמ' רלא) מביא את ההבנה שדחינו ברמב"ם כסניף להקל ותומך אותה בעוד מקורות. נביא את דבריו לפי הסדר, נדון במקורותיו ונברר האם יש מקום להבין כדבריהם, ואז אכן ניתן לצרף ספק זה כסניף להקל? או שאולי דבריהם לא מסתברים? או שאולי הבנת החזו"ע בדבריהם לא מסתברת? ובמקרים אלו – אין מקום לצרף את דבריהם כסניף להקל.♦
ב. רש"י והרי"ץ גיאת – דיון ביחס שבין תשעת הימים לאבלות
"... האיסור ללבוש בגדים המכובסים קודם לכן בשבוע שחל בו ט' באב, אינו מוסכם... וכמ"ש התוס' מ"ק (כד:) ד"ה ברכת אבלים, שרש"י היה מתיר ללבוש בגדים שהיו מכובסים קודם האבל".יש לשים לב שדברי רש"י בזה מובאים בנוגע לאבל ולא בהלכות שבוע שחל בו ט' באב. בקצרה אעיר כאן שלענ"ד יש לסייג את ההשוואה בין דיני שבעת ימי אבלות לדיני שבוע שחל בו ט באב. כלומר, יכול להיות שלעניין שבוע שחל בו רש"י גם היה אוסר בגלל דברי הגמרא. בספרי רוב הפוסקים הדיון בהלכות רחיצה בשבוע שחל בו לא שווה לדבריהם לעניין אבל וכן בשאר הסוגיות. אמנם במהותם הלכות שבוע שחל בו לקוחות מדיני אבלות אך בכלליות ולא עם כל פרטיהם.[5] בסוגיה זו של היחס בין הלכות אבלות לבין הלכות אבלות על החורבן יש להאריך במקום אחר. גם הרב עובדיה לא כותב בהלכות השבוע שחל בו "עיין בהלכות אבלות", כי אין מי שחושב שיש שוויון מלא בין ההלכות. ואסתפק בהערה זו כדי לומר שהדיון בדברי רש"י לא כל כך רלוונטי, אלא אם כן נוכיח שיסכים בזה גם לגבי שבוע שחל בו, אך עד אז לענ"ד אין להניח הנחה כזו.
ממשיך הרב עובדיה: "ומצאנו חברים לרש"י, הרי"ץ גיאת (הל' ט' באב עמוד כ)". וז"ל הרי"ץ גיאת: "שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס... וגבי אבילות... קיימא כר' אלעזר בר' שמעון דאמר לא אסרו אלא כלים חדשים לבנים המגוהצים אבל לבנים ישנים אי נמי חדשים צבועים המגוהצים מותר ללובשן. והוא הדין לתשעה באב דאידי ואידי אבילות נינהו. הלכך כלים חדשים לבנים של פשתן ושל שאר מינין המגוהצין ואפילו קודם לכן אסור ללובשן. אבל חדשים צבועים וישנים לבנים המגוהצין קודם לכן מותר ללובשן ודומיא דכלים מכובסין קודם לכן דשרו אבל גהיצי האידנא אסור מדקא (קדמיח)) [מדמי] גיהוץ לכבוס מה כבוס אסור לכבס וללבוש אף גהוץ נמי כן ואפילו כלי פשתן שמותר לגוהצן הרי אמרו אסור ללובשן".
כפי שכתבנו, ההנחה שיש להשוות בין דיני שבוע שחל בו לבין דיני אבלות על מת, צריכה לימוד.[6] והנה, מה שלא פשוט לנו כן פשוט לרי"ץ גיאת, שהשווה ביניהן לכאורה בלי סייג. אך כפי שכתבנו, רוב הפוסקים מייחדים פרקי הלכה נפרדים, על אף הדמיון.[7]
ג. הבנת הבתי כהונה ברמב"ם – וקושיות על שיטת החזון עובדיה בזה
כותב עוד בחזון עובדיה: "וכן דעת הרמב"ם (פ"ה מהל' תעניות ה"ו), וכמ"ש הרב לחם משנה שם בדעת הרמב"ם". הרב עובדיה כותב "וכן דעת הרמב"ם", בלי לציין שיש מחלוקת בדעת הרמב"ם ובלי לציין את דעתו של המגיד. וכפי שראינו, סביר יותר להבין את הרמב"ם שאוסר ללבוש בגדים מכובסים, ולא כמו שהבין הלחם משנה בדעתו.הרב עובדיה מביא חיזוק להבנה זו: "וכ"כ הגאון מהר"י הכהן בשו"ת בתי כהונה (בית ועד דף מט ע"ג) בדעת הרמב"ם". הבתי כהונה מחזק את הבנת הלחם משנה בהבנת הרמב"ם וכותב "ולי הדיוט יראה דעת הרב ז"ל בעיקר הדין שסובר שהמכובסים מותר ללבוש". הוא מסביר שלדעת הרמב"ם כיבוס אפילו ללא לבישה חמור מלבישת בגדים מכובסים. ואת זה הסיק הרמב"ם מהאיסור לכבס ולהניח, שוודאי טעמו משום הסחת הדעת מהאבל. ולכן גם הגיהוץ נאסר בגלל היסח הדעת מן האבל. והטעם שאסר ללבוש בגדים מכובסים הוא משום שמחה שיש בלבישת בגדים אלו, ולא משום היסח הדעת. ולגבי שמחה יש חילוק בין כיבוס שלהם שמנקה ומלבין טובה לבין כיבוס שלנו שלא מנקה ומלבין טובה את הבגדים. אך גיהוץ שלנו מלבין טובא ולכן יהיה אסור לדעת הרמב"ם, וז"ל: "דבכבוס שלהם אסיר כיון דהוו לבנים טובא ויש כאן שמחה ונחת רוח טובא אמנם בכבוס שלנו שאינו מלבין טובא מותר ללבוש אמנם גיהוץ שלנו חשיב ככבוס שלהם שמלבין טובא ואסור ללבוש המגוהצין קודם לכן זו היא סברת הרב ז"ל".
למרות שכאן הוא לומד שלא כמונו, שגיהוץ מנקה יותר מכיבוס, בכל מקרה הכיבוס שיהיה מותר לדעתו בשיטת הרמב"ם הוא רק כיבוס שלא מנקה את הבגדים כמו שצריך. וכיבוס של ימינו, גם הבתי כהונה בוודאי יסכים שהוא ככיבוס שלהם וגיהוץ ויהיה אסור! ואיך הגרע"י מביא מדבריו סמך להקל ללבוש בגדים מכובסים בימינו? הוא מדבר על מציאות של בגדים שלא התנקו כמו שצריך, ורק אז יהיה מותר, ולא כך המציאות בימינו![8].
♦
ד. הלב מבין – לימוד זכות על המקילים – שלא יהא שבוע שחל בו חמור מאבלות
ממשיך הרב עובדיה יוסף: "וכ"כ הגאון מהר"י נבארו בספר לב מבין (דף נא ע"א) ושכן כתב בספר שם יוסף בדעת הרמב"ם, וכתב [הלב מבין], שלכן נהגו במקומו להקל ללבוש המכובסים קודם לכן, שיש להם על מה שיסמוכו. ע"ש".הלב מבין (שם, על הל' תענית, ה ו) פותח דבריו בכך שהוא רוצה ללמד זכות על הלובשים בגדים צבעוניים מכובסים (כשם שמותר באבלות), כלומר, לדעתו מעיקר הדין אסור ללבוש צבעוני חדש בשבוע שחל בו.[9] האיסור לדעתו נשען על דברי הרא"ש שיובאו להלן, הר"ן, הרמב"ן והטור (או"ח תקנא) שכתב: "וכן המכובסים מקודם לכן אסור ללובשן". וכן, לדעתו, הבית יוסף אסר: "וכ"נ להדיא מדברי הבית יוסף והוא פשוט והוצרכתי להאריך משום שראיתי למי שנתעקש בזה והוא פשוט כמו שיראה הרואה". והביא את האחרונים שהבינו בדברי הרמב"ם שמתיר, וכתב שאולי על זה מסתמכים העם. ומוסיף שמצאנו בהלכות אבלות שהרמב"ם התיר ללבוש בגדים צבעוניים מכובסים, ולא סביר שבשבוע שחל בו הרמב"ם יחמיר ויאסור יותר מאבל. אם כן, יש כאן חיזוק לדעה זו ברמב"ם. ומוסיף שאם כבר השוונו להלכות אבלות אז גם רש"י שם מתיר לאבל ללבוש בגדים מכובסים.
מכל מקום הוא מסכים לדברינו שאין ללמוד מדיני אבלות לגמרי וז"ל: "ואף דגדול כח הדוחה לומר דשאני ט"ב מאבל דבשלמא באבל ס"ל לרש"י דכביסתן אסרו ומשו"ה המכובסין מקודם מותרין ללובשן אבל גביה ט"ב דחכמים אסרו לכבס וללבוש וכיון דאסרו ללבוש המכובסין נימא נמי ה"ה המכובסין מקודם כמ"ש הרא"ש ז"ל מ"מ הישר הולך דלא חמיר ט"ב מאבל כל כך וכדכתיבנא לעיל".
כלומר הסברה שלא ללמוד מאבלות היא חזקה, והוא אף מוסיף ומחזק סברה זו, אך מכל מקום הוא אומר שיש גם מקום וסברה ישרה לומר שלא יהיה השבוע שחל בו חמור. ואני בשלי עומד, משום שאף שאין סיבה שיהיה יותר חמור – כך פסקו בגמרא, שאין ללבוש בגדים המכובסים כפי שאמרנו. וסיים: "את זה ראיתי להליץ בעד מנהג זה שראיתי ואין פוצה פה ומצפצף ויש קצת מהם יודעי ספר ולא קפדי ולא ידעתי טעמא מאי ולא מצאתי להם זכות זולת מ"ש".
אם כן ראינו שגם הוא לא כל כך שלם עם דבריו אלו להלכה וכתב אותם ללימוד זכות בעלמא.
♦
ה. ספר המנהיג – מקיש מדיני אבלות כהרי"ץ גיאת
עוד בחזון עובדיה: "וכ"כ בספר המנהיג, (הל' ט' באב אות יז)".המנהיג כתב שמותר ללבוש בגדים לבנים מכובסים רק כשהם ישנים, וצבעוניים גם כשהם חדשים. וזה חילוק שמופיע בדיני שבעת ימי אבלות, וכן פסקו לגבי אבל. כלומר, גם הוא וגם הרי"ץ גיאת השוו בין ההלכות ועל כן התירו ללבוש את המכובס.
♦
פרק ד - סיכום והנראה להלכה
א. לאחר דברי הרב עובדיה יוסף – עדיין יש סניף להקל אך אין צורך בקולא בכלל
כפי שכתבתי בהתחלה, נראה די בבירור שהדיון לאיסור סובב סביב הכיבוס והסחת הדעת מהאבלות, ולא סביב עצם לבישת בגד מכובס. והאמירה בגמרא שבגדים מגוהצים "אסור ללובשן" ניתנת להבנה שמדובר בלבישת בגדים שגוהצו בשבוע שחל בו. ועוד יש להסתפק האם בימינו לבישת בגדים מכובסים עושה נחת רוח, או שליבנו גס בזה ואין זה מוריד מהאבלות (ואין לומר שבטל הטעם לא בטלה התקנה, משום שמעיקר תקנתה התחשבו במנהג "כיבוס שלנו כגיהוץ שלהם"). וכל ספקות אלו יכולים להצטרף כסניף לקולא כאשר כל בגדיו של אדם מכובסים. ולענ"ד אין להחמיר בספק דרבנן שכזה.אבל באמת אינני מוצא טעם לקולא בכלל בדין זה, שהרי אם כל בגדיו של אדם מכובסים, אין שום מניעה שילכלך את הבגד בשיעור שיחסו לבגד לא יהיה כיחסו לבגד מכובס ודי בזה. אם כן אינני מוצא מציאות שצריך להקל בה.
ב. הנראה להלכה
נראה שיש להקפיד ללבוש בשבוע שחל בו בגדים שכבר לבש, ואם הגיע לשבוע שחל בו וכל בגדיו מכובסים – יכול ללכלכם מעט וילבשם.[ולענ"ד בגדים שלבש למשך חצי שעה כהצעת כמה אחרונים אין זה מספיק. כי הם נשארו נקיים כפי שהיו, וברמה פסיכולוגית לענ"ד רוב בני אדם דנים בגד כזה עדיין כבגד שיצא מכביסה. ולדעתי דבר זה תלוי בדעתו של אדם, ורק אדם שהיחס שלו לבגד שלבש לזמן קצר שונה מיחסו לבגד שיצא מכביסה יכול לנהוג כך].
♦ ♦ ♦