מבוא לפירוש רבי משה חלאיו על מגילת איכה
בסיעתא דשמיא זוכים אנו לפרסם מחיבור נוסף של רבינו משה ב"ר יצחק חלאיו, לאחר שראה אור לאחרונה חיבורו של רבינו למגילת רות – על דרך הפשט והמדרש (קובץ יאר יצחק ח"ג [להורדה], שפורסם בירחון האוצר קג).לא נודע רבות על חייו, פעולותיו ומקומו, ויש ששיערו שפעל בתחילת האלף השישי באזור ביזנטיון[1], אולם מחיבוריו הגדולים ניכר שידיו רב לו בתורה ובמחשבה, בדקדוק ובפילוסופיא יהודית. בהקדמה לספר 'שלושה פירושים על שיר השירים' (י"ל בסביבות שנת של"ז) כותב המדפיס: '... ור' משה ן' חאליאואה, ואמר לי בדמשק החכם ר' יודה ן' חליאואה ז"ל שזה המחבר היה נכדו של רבינו בחיי' (ב"ר אשר מפרש התורה)[2]. [אמנם יש לציין כי מכלל ספק אם מחברינו הוא, לא יצאנו].
חיבוריו – מגילות: שיר השירים[3], אסתר[4] איכה[5], ורות. מתוך כתביו מתברר שאף כתב בראשית חיבוריו פירוש על איוב[6], חיבור זה לא נמצא לע"ע.
על מגילת רות חיבר רבינו ב' פירושים: א. על דרך הפשט והמדרש, שפורסם ביאר יצחק חלק ג' הנ"ל. בנוסף חיבר רבינו פירוש על רות על דרך הנסתר (פילוספיא יהודית בדרכו של הרמב"ם במורה נבוכים)[7].
זוכות שפתותיו של אותו גאון קדמון זצ"ל, לדובב בדורנו אנו, וכעת מובא ראשית חיבורו למגילת איכה. יש לציין כי רבינו כתב מבוא לחיבור זה, אולם מעט ממנו שרד. בעוד הפירוש למגילה השתמר בשלימותו. ולפנינו מובא תחילתו של הפירוש (פרק א, א-ה).
רבינו אף בחיבור זה הולך רבות בדרכו של רבי אברהם אבן עזרא (להלן אב"ע) למגילת איכה, וכן בחיבורו 'פירוש הטעמים לאבן עזרא' (הוצאת לוין אפשטיין תשכ"ט).
טופס כתב היד מקורו בספריה היהודית של וינה, ולאחר מכן ורשה המכון להיסטוריה יהודית, עותק ממנו בבית הספרים הלאומי, התודה לפרויקט כתיב. בסוף כתב היד מציין המעתיק: 'ברוך רחמנא דיהב חילא לבר אמתיה בהשלמת של מגילות רות ואיכה ומגילה פרישת לרבי משה ב"ר יצחק חלאיו זצ"ל'.
תודות: כתב היד פוענח וסודר על ידי הרב נתנאל אדיר שליט"א madirim@gmail.com שידיו רב לו בפיענוח גנזים. השלמת המקורות וציונים, נעשו על ידי הרב משה אהרן שליט"א, ותשו"ח לו. תודתינו נתונה להרב רועי זק שליט"א על הארותיו. התודה והברכה להרב אריאל אביני שליט"א שההדיר את פירושו של רבינו על מגילת רות (על דרך הפשט והמדרש) והפנה אותנו לכתב יד זה, והוסיף הערות חשובות.
יהיו הדברים לעילוי נשמתם של הרב יצחק נתן ב"ר שמואל זאב לוי ז"ל, עורך ספר הזכרון עדות ליוסף [להורדה] לזכרו של רעהו הקדוש יוסף דב ויסמן הי"ד, מתלמידי חברון. ת.נ.צ.ב.ה.
♦
פירוש מגילת איכה [א, א-ה]
... ובהמה, ובמגלת איכה אין בה זכר נבואת ישראל ויהודה וכל הגוים. ולא זכר בבל ומלכהּ[8]. ועוד כי מגלת איכה היא סדורה על דרך הקינה וההספד, ומכאן ראייה כי לא נכתבה רק לאחר חרבן הבית כי אין אדם מקונן קודם התקלה, מצורף אל מה שארז"ל (ברכות יט, א ועוד) לעולם אל יפתח פיו לשטן.
והמגלה הנשרפת נכתבה בעוד בית המקדש קיים כאשר הוא מפורש בפסוקים שכתבנו למעלה כי בימי יהויקים נכתבה ועל פיו נשרפה (ירמיה פרק לו), וכך מצאתי מפורש במדרש איכה רבתי (א, א), ושם שאלו אימתי נאמרה מגלת קינות, ר' יהודה אומר בימי יהויקים, א"ל ר' נחמיה, וכי בוכין על המת עד שלא ימות, אימתי נאמרה אחר חרבן הבית[9]. הרי פתרונו, איכה ישבה בדד.
הנה בפירוש הקשה ר' נחמיה על ר' יהודה שהיה חושב כי המגלה שנשרפה על פי יהויקים היתה זאת, ומביא ראייה כי איננה מגלת איכה, ואמר הר[י] פתרונו, איכה ישבה בדד, ועל זאת השיטה אני מפרש הפסוקים בעזרת המלמד אדם דעת.
תהי ידך לעוזרני כי פקודיך בחרתי.
[א] איכה ישבה בדד. הנראה בעיני כי מלת איכה איננה שאלה רק כאדם שהוא תמה ומשתומם על הדבר. וכן איכה אשא לבדי (דברים א, יב), תמה איך יוכל לשאת המשא ההיא. וכן איכה היתה לזונה (ישעיה א, כא), תמה ומשתומם איך קריה נאמנה שבה להיות זונה. אומנם מלת איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם (דברים יב, ל), היא מילת שאלה. והמלה תתפרש לפי עניינה ומקומה.
בדד תאמר על זכר ועל נקבה בין בלמ"ד בין בחסרונו[10], כמו אתה י"י לבדד (תהלים ד, ט).
יו"ד של רבתי תוספת, כיו"ד היושבי בשמים (תהלים כג, א), שכני בחגוי סלע (עובדיה א, ג).
רבתי האחרון איננו כמו הראשון, רק הוא לשון אדנות ושררה, כמו ורבי המלך (ירמיה מא, א), על כל רב ביתו (אסתר א, ח), והוא חברו של שרתי (פסוק זה).
רבתי שרתי מלעיל, להבדיל בין היו"ד הנוסף ובין המדבר בעדו. ומפני השתנות הבי"ת אל הנסמך, באת מלת גנבתי מלרע.
ועניין הפסוק איכה ישבה בדד, כלומר יחידה בלא בנים. העיר שהיתה מרובה באכלוסין ואיננה בטוחה להיות לה בנים, כאלמנה שאין לה בעל. ואחר שהיתה רבתי בגוים שרתי במדינות כלומר גברת ממלכות, שבה להיות למס עובד.
יש אומרים (יומא ט, ב) כי בית שני חרב בעון שנאת חנם שהיה ביניהם, שכן ראשי אותיות של פסוק, איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה, איב"ה רע"ה. ולפי מה שכתוב במדרש בעון עברות אחרות נחרב, כדאמרינן התם (איכ"ר א, א), שאלו את בן עזאי, רבינו דרוש לנו דבר ממגלת קינות, אמר להם לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם[11], ובמילה שניתנה לעשרים דור, ובעשרת הדברות, ובחמשה ספרי תורה, מנין איכה. א"ר לוי, לא גלו ישראל עד שכפרו בל"ו כריתות בתורה ובעשרת הדברות, מנין איכה ישבה בדד.
בדד, אמר רבה בר חנה, א"ר יוחנן אמר הקב"ה אני אמרתי וישכון ישראל בטח בדד, עכשו בדד יהיה מושבם (פסיקתא איכה א, א).
היתה כאלמנה, ולא אלמנה ממש, אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים (תענית כ א), פירוש ועתיד לחזור, כך סלק הב"ה שכינתו מישראל ועתיד לחזור.
היתה למס, א"ר יוחנן כיון שעברו על תנאי סיני, היתה למס, הוא סיני הוא למס, חשבנא דהדין הוא חשבנא דהדין. א"ר שמואל ברבי נחמן, כיון שעבדו ע"ז היתה למס, הוא סמל הוא למס. אתוהי דהדין הוא אתוהי דהדין. ר' ברכיה אמר הפכיה למס סמל (איכ"ר א, כ).
[ב] בכו תבכה. וא"ו בכו תבכה תחת ה"א, וכמוהו הסכלת עֲשׂוֹ (בראשית לא, כח), כי אותיות אהו"י מתחלפים. והענין בכו תבכה, בכיה אחר בכיה, על חרבן המקדש ועל ירושלים ועל גלות העם[12]. בלילה, ולא כשאר אבלים שישנים בלילה ופוסקים מבכיה, זאת בוכה תמיד. ודמעתה איננה פוסקת מעל לחיה. ועוד כי לא די שאין לה מנחם מכל אוהביה, רק שכל רעיה החברים ואוהביה שהיו לה בימי שלותה בגדו בה באהבתם, ורעה מזאת שנהפכו לה לאויבים להלחם בה.
ובמדרש (שם א, כג) בכו תבכה, על עגל ועל עגלים. פירוש על עגל שעשו במדבר, ועל עגלים של ירבעם. על חרבן ראשון ועל חרבן שני. על ציון ועל ירושלים, על גלות עשרת השבטים ועל גלות יהודה ובנימין. ד"א בכו תבכה, בוכה ומבכה האחרים עמה. בכו ומבכה הקב"ה עמה, הה"ד (ישעיה כב, יב) ויקרא ה' אל' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וגו'. בוכה ומבכה מלאכי השרת עמה, הה"ד (ישעיה לג, ז) הן אראלם צעקו חוצה.
בלילה, על עסקי לילה, שנאמר (במדבר יד, א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן, אותו לילה ערב ט"ב היה, אמר הב"ה הם בכו בכיה של חנם אני אקבע להם בכיה לדורות. ד"א בלילה, כל הבוכה בלילה קולו נשמע. ד"א כל הבוכה בלילה כוכבים ומזלות בוכים עמו (תענית כט, א).
ודמעתה על לחיה, [13]היך מה דאת אמר (שמות לב, טז) והלוחות מעשה אלהים המה. ד"א על לחיה, על נבואיה, דכתיב (דברים יח, ג) ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה. ד"א על לחיה, על גבוריה, דכתיב (שופטים טו, טו) וימצא לחי חמור טריה (איכ"ר א, כה).
אין לה מנחם, א"ר לוי כל מקום שנאמר אין לה הוה לה, דכתיב (בראשית יא ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד, והוה לה, וה' פקד את שרה כאשר אמר (שם כא, א). ולחנה אין ילדים (שמואל א' א, ב) והוה לה, כי פקד ה' את חנה (שם ב, כא). ציון היא דורש אין לה (ירמיה ל, יז), והוה לה, ובא לציון גואל (ישעיה נט, כ). אין לה מנחם והוה ליה, אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה מג, יא) (ילק"ש שמואל, רמז עז, ועוד).
כל רעיה בגדו בה היו לה לאויבים, א"ר יעקב דכפר חנין, זה מיכאל וגבריאל (איכ"ר א א), ובאמת כי משחרב בית המקדש נתמעטה ההשגה, ומדת רחמים חזרה למדת הדין[14].
[ג] גלתה יהודה. יהודה זכר ונקבה כישראל ומצרים. ידע ישראל (עפ"י ישעיה א, ג), ותערך ישראל (שמואל א' יז, כא). ויאמר מצרים (שמות יד, כה), ותחזק מצרים (שמות יב, לג). מלת מצרים יש מפרשים[15] מלשון רז"ל דינא דבר מצרא. ור' אברהם בן עזרא ז"ל פירש שהוא מן המצר[16]. ואם הוא משונה מועט, והרי"ש ראוי להדגש.
והענין גלתה יהודה, שבט יהודה, כי כבר גלו עשרת השבטים, מעוני ומדלות שהיתה לה בארצה. ומרב עבודה קשה אשר (עבר) [עובד] בה ולא יכלה לסבול. היא ישבה בגוים, זהו גלתה, גם שם במקום שגלתה לא מצאה מנוח. כל רדפיה השיגוה, כי אבד ממנה מנוס. ואמר ר' אברהם בן עזרא ז"ל[17] כי באה לשוב ורדפוה והשיגוה. ולא ישר בעיני כי זה לא מצאנו. אך כל רדפיה בימי שלוותה כמו סנחריב ונבוכדנצר בבית ראשון ואספיסיינוס וטיטוס בבית שני וכיוצא בהם. בין המצרים, בין התחומים. או בין צרות ומצוקות שהקיפוה מכל צד, כמו שיעד להם הנביא, השוד והשבר והרעב והחרב.
ובמדרש (איכ"ר א, כח): גלתה יהודה ואומות העולם אין גולין, אלא אומות העולם אע"פ שהן גולין אין גלותן גלות, אוכלין מפתן של שבאין, ושותין מיינן אין גלותן גלות. אבל ישראל שאין אוכלין מפתן ואין שותין מיינם גלותם גלות. אומות העולם שהן גולין באסקפטיאות שלהן, פירוש מנעליהם[18], אין גלותן גלות. אבל ישראל שהן גולין יחפין גלותם גלות. (אבל ישראל שאין נושאין גלותן גלות). מעוני, בעון לקט ושכחה ופאה, דכתיב (ויקרא יט, י) לעני ולגר תעזוב אותם. ד"א מעוני, על ידי שחבלו משכונו של עני, דכתיב (דברים כד, יב) ואם איש עני הוא [לא תשכב בעבוטו]. ד"א מעוני, על ידי שעבדו ע"ז, דכתיב (שמות לב, יח) קול ענות אנכי שומע. ר' יודן בשם ר' יוסף אמר אין כל דור ודור שאינו נוטל אונקיאה אחת מחטאו של עגל (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה), כלומר אין לך שום דור בישראל שינצל מצרה בגלות או מעט או הרבה בעונו של עגל, ומביא משל משקל אונקיא.
ומרוב עבודה, רב אמר על ידי שהיו משעבדים בעבד עברי, דכתיב (שם כא, ב) שש שנים יעבוד. היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח, רב יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש אמר, אף זו מדת רפיון, שאילו מצאו מנוח, לא היתה חוזרת. כל רודפיה השיגוה בין המצרים, כההיא דאמר ר' שמעון בן (כנס) [ננס] בסימניה ובמצרניה. ד"א בין המצרים, בין י"ז בתמוז וט' באב שבהן קטב מרירי שולט, דכתיב (תהילים צא, ו) מקטב ישוד צהרים (איכ"ר שם, כט).
[ד] דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד. באים במועדים, כמו שנאמר (שמות כג, יז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. ור' אברהם בן עזרא ז"ל פירש, שהיו באים במקדש, ונקרא מועד בעבור היות כל ישראל נועדים שם. וכן (תהלים עד ד, אב"ע שם) שאגו צורריך בקרב מועדיך, שרפו כל מועדי אל (שם פסוק ח), ויפה פירש.
שוממין נו"ן תחת מ"ם, וכמוהו קח לך חטין (יחזקאל ד, ט, רד"ק), לקץ הימין (דניאל יב, יג, אב"ע שם), בעבור היות המ"ם והנו"ן משרתים בסוף המלה סימן הרבים והרבות[19].
נוגות מבנין נפעל, וכמוהו נוגי ממועד (זכריה ג יח, אב"ע שם), והוא מלשון תוגה ויגון.
וענין הפסוק, דרכי ציון אבלות, כאדם שמת לו מת ומתאבל עליו. ומפרש הטעם למה הם אבלות, מבלי באים במועד בבית המקדש. גם כל שעריה שוממין מזקני ישראל שהיו בעיר או שהיו באים משאר העיירות, והיו נאספים בשערים. כהניה נאנחים על שבטלו מהם העבודות ומתנות כהונה. בתולותיה נוגות, שהיו שמחות בחגים ובמועדים, ומנהגם לחול במחולות[20]. והיא, פירוש ציון עצמה, מר לה על כל הנזכר בפסוק.
[ה] היו צריה. שלו מן שלוה.
הוגה מבנין הפעיל, והוא מגזרת יגון. וכן תוגיון נפשי (איוב יט ב).
הלכו שבי חסר בי"ת, פירוש בשבי. וכמוהו כי ששת ימים עשה ה' (שמות כ, יא), פירוש בששת ימים. וכן הנמצא בית ה' (מלכים ב' יב, ב), פירוש בבית ה'.
ופירוש היו, כל אחד מצריה לראש, כמו בנות צעדה (בראשית מב כב, אב"ע שם), אויביה הם בשלוה ובהשקט, והיא ביגון ואנחה. וכל זאת הרעה באה עליה על רב פשעיה. ויראה לי, כי רב פשעיה משרת גם במקום אחר, וכן פירושו עולליה שאין להם עון, הלכו בשבי לפני צר ואויב על רוב פשעיה[21].
ובמדרש (איכ"ר א, לא), היו צריה לראש, זה נבוכדנצר, אנת הוא רישא דדהבא (דניאל ב ,לח). ד"א היו צריה לראש, כל המיצר לישראל נעשה ראש (גיטין נו, ב). ד"א היו צריה לראש זה אספיסינוס. אויביה שלו זה נבוזראדן. ד"א אויביה שלו זה אדרינוס.
עולליה הלכו שבי לפני צר, א"ר יהודה בר סימון, בא וראה כמה חביבין התינוקות לפני מי שאמר והיה העולם. גלו עשרת השבטים ולא גלתה השכינה. גלו יהודה ובנימין ולא גלתה השכינה. גלו סנהדרין ולא גלתה השכינה. וכיון שגלו התינוקות גלתה השכינה, הה"ד עולליה הלכו שבי לפני צר, ואח"כ ויצא מן בת ציון כל הדרה (איכ"ר א, לב).
♦ ♦ ♦