הערה על מאמרו של הרב עידוא אלבה "טהרת שדה המכפלה" (עמוד רפ"ה)
במאמר טהרת שדה המכפלה דן הכותב שליט"א אם האבות שהיו לפני הדיבור מטמאים. ויש להעיר שמצינו בגמ' שגם ראשו של עשו קבור שם (סוטה י"ג.) "שקל קולפא מחייה ארישיה נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע". וכן הוא בפרקי דר' אליעזר (פל"ט) "מיד שלף את חרבו והתיז את ראשו ונכנס לתוך מערת המכפלה". ועשו ישראל מומר הוה.ועוד מצינו בילקוט הראובני שאחר פטירתו של משה העבירוהו מלאכים למערת המכפלה [1], ומשה לאחר הדיבור היה. אולם בספרי (פ' וזאת הברכה שנ"ז) כתב אחרת, שלא העבירוהו אלא מחילה יש ביניהם: "ומנין אתה אומר מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתם של אבות נאמר כאן וימת שם משה ונאמר להלן (בראשית מט לא) שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו". ואם כן הטומאה יוצאת דרך המחילה.
ולכאורה יש להקשות על דברי המדרש ממה דאיתא במדרש איכה (פתיחה כ"ד) ששלח הקב"ה את ירמיהו שיקרא לאבות ולמשה רבינו להתפלל: "אמר לפניו רבש"ע איני יודע היכן משה קבור אמר לו הקדוש ברוך הוא לך עמוד על שפת הירדן והרם קולך וקרא בן עמרם בן עמרם עמוד וראה צאנך שבלעום אויבים מיד הלך ירמי' למערת המכפלה ואמר לאבות העולם וכו', הניחן ירמיה ועמד על שפת הירדן". ואם כדברי הילקוט הראובני, למה לו לילך בנפרד לקבר משה, הא המלאכים העבירהו למערת המכפלה. וגם להספרי קשה קצת, שכיון שמחילה מקשרת ביניהם, היה יכול לילך למקום ההוא לקרוא הן לאבות והן למשה רבינו.
וכן יש להקשות ממה דתני (סוטה י"ד. לפי העין יעקב): "ואמר רבי חמא ברבי חנינא מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם מפני שגלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שעתיד בית המקדש ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם שמא יבאו לקבורתו של משה באותה שעה ויעמדו בבכיה ויתחננו למשה ויאמרו לו משה רבינו עמוד בתפלה בעדנו ועומד משה ומבטל את הגזירה מפני שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם". ואם אמרינן שהעבירוהו מלאכים למשה למערת המכפלה, או שמחילה מקשרת ביניהם, היו יכולים בני ישראל להתפלל אצל מערת המכפלה ולעורר משה לעמוד לתפלה בעד ישראל.
ויש לתרץ בשני אנפין: א. דברי המדרש הילקוט ראובני והספרי לא נאמר על פי פשוטו ודברים עליונים הם, ב. או יאמר שהמלאכים, והמחילה, נעשו רק אחר החורבן, ובזמן החורבן עדיין היה משה בקבורתו, ולא היתה אז מחילה עדיין.
נחום מרדכי ראפאפארט
♦
תגובת המחבר
בספרי טהרת שדה המכפלה התייחסתי לדברים שהעלה כבודו (עמ' 299, 382, 483), וכאן אשיב בקצרה.בענין ראש עשיו אין נפקא מינה, כיון שאינו עדיף מהאבות שהיו לפני מתן תורה.
ומכל מקום יש להעיר בזה:
בסוטה (יג ע"א) כתוב "נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב". בעיניים אין שיעור טומאת אהל.
בפרקי דר"א הדרשה מבוססת על הפסוק בישעיהו פרק כו פסוק י "יֻחַ֤ן רָשָׁע֙ בַּל־לָמַ֣ד צֶ֔דֶק בְּאֶ֥רֶץ נְכֹח֖וֹת יְעַוֵּ֑ל וּבַל־יִרְאֶ֖ה גֵּא֥וּת ה'". בתנא דבי אליהו פרקי הירידות פרשה א הנוסח במדרש המקביל לפרקי דרבי אליעזר כתוב: "מה עשה יצחק נטל את ראשו של עשו והיה מביאו לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבש"ע, אחן רשע זה שלא למד צדק כל מצות שבתורה, מאי ניהו: יוחן רשע בל למד צדק, אעפ"י שעל לארץ אל מערת המכפלה, בעול היה מדבר, בארץ נכחות יעול, השיבו הקדוש ברוך הוא אמר לו, חי אני אם יראה גאות ה'".
משמע שלמעשה ראשו לא נכנס, אלא רק יצחק רצה שיישאר והתפלל עליו שייכנס.
במדרש תהלים (יח, לב) כתוב שעשיו נהרג בזמן אחר: "בשעה שמת יצחק אבינו... השחיל עשו עצמו ונכנס למערה, ואמר עכשיו אני הורגו (את יעקב)... מיד עמד יהודה והרגו מאחוריו".
הרי שאין הדרשות על מיתתו בזמן קבורת יעקב מוסכמות.
לגבי עצם ההתייחסות לעשיו, בקידושין יח ע"א איתא "רב חייא בר אבין א"ר יוחנן: גוי יורש את אביו דבר תורה, דכתיב: כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. ודלמא ישראל משומד שאני! אלא מהכא: כי לבני לוט נתתי את ער ירושה".
הגמרא שואלת שאולי לעשיו יש דין ישראל מומר ואין ללמוד מירושת עשיו, היא לא מכריעה שיש לו דין ישראל מומר.
ובגמרא נדרים לא ע"א איתא "שאיני נהנה לזרע אברהם - אסור בישראל ומותר בגויים. והאיכא ישמעאל! כי ביצחק יקרא לך זרע כתיב. והאיכא עשו! ביצחק - ולא כל יצחק".
ובירושלמי פאה א, א: "מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה שנאמר [תהילים סו יח] און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' הדא דתימא בישראל אבל בגוים חילופא... מחשבה רעה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה דכתיב [עובדיה א ט-י] מקטל מחמס אחיך יעקב, וכי הורגו? אלא מלמד שחשב עליו להורגו והעלה עליו הכתוב כאלו הרגו".
הרי שמהגמרות האלו עולה שלמעשה עשיו אינו נחשב כישראל, וכ"פ הרמב"ם (מלכים י, ז).
בזוהר ויחי (רנ, ב) איתא "כיון דעאל יעקב במערתא הדרא שרגא לאתריה כדין אשתלים מערתא מכל מה דאצטריך ועד יומא עלמא לא קבילת מערתא ב"נ אחרא ולא תקבל".
ובמכילתא דרשב"י שמות פרק יג פסוק יט איתא: "והעליתם את עצמותי אמר להם אני שאני מלך העליתי את אבא כשהוא שלם אבל אתם העלו אותי ואפילו עצמות, וכשאתם מעלין אותי קברו אותי בכל מקום שתרצו מקובל אני שאין נכנס לקבר אבות אלא שלשה אבות ושלש אמהות שנא' שמה קברו את אברהם וגו' ואומר בקברי אשר כריתי לי (בר' נ ה) כי הוא פוסק", והובא ברמב"ן (בראשית מט, לא) בנוסח בסוף "בי הוא פוסק".
ובספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שמח: "שמע ה' קול יהודה, מלמד שנתפלל משה על שבטו של יהודה ואמר לפניו רבונו של עולם כל זמן ששבטו של יהודה שרוי בצער ומתפלל לפניך אתה מעלה אותו מתוכה. ואל עמו תביאנו, שיקבר עם אבות בארץ. רבי יהודה אומר... ומה תלמוד לומר ואל עמו תביאנו שנקבר עם אבות בקבורתם. רבי מאיר אומר הרי הוא אומר בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען, אני נקבר בה ואין אחר נקבר בה ומה תלמוד לומר ואל עמו תביאנו שנקבר עם אבות בארץ".
לכאורה נחלקו עם יהודה נקבר בארץ או עם אבות, אך י"ל שרבי יהודה נמי לא פליג שלא נקבר במערה עצמה, כפי שדרשו מהפסוקים, אלא שהוא סבר שנקבר בסמיכות למערה.
ועל מה שהביא כבודו לגבי משה, יש להוסיף שבספר התמונה (עמוד ס, ב) איתא שבמערת המכפלה קבורים ה' זוגות, ג' ידועות וב' נסתרות, ובפירוש על ספר התמונה פירש שהנסתרות הם אדם וחוה, משה וצפורה.
ובהגהות מהרח"ו לזהר חקת (קפג, א אות ז) איתא שגם מערות הקבורה של אהרן ומרים מחוברות למקום קבורת משה במחילה.
ובפשטות, כדי שלא יחלקו על הדרשות מהפסוק הנ"ל, וכן על מה שהביא כבודו, צריך לומר את הדבר המסתבר שכתב גם כבודו בהערה, שכל החיבורים האלו הם ענין רוחני.
יש שמועות של ערבים על קברות יהודים במקום שהובאו בכמה ספרים, יתכן שהדברים קשורים לעצמות שנמצאו. ובכל אופן נחלקו הראשונים אם יש לחוש לשמועות של גויים, והכרעת האחרונים לא לחוש להם נגד חזקת היתר. ראה משנה ברורה (תסז, ט) אוצר הפוסקים (אבן העזר יז שיג, ג). ובנידון דידן גרע, שאין גוי שמספר דבר שהוא בעצמו ראה, אלא מספרים שיש שמועה כזו. ומסתמא כוונתם לעצמות שנמצאו במערות הקבורה, שלגביהן הראיתי שאין לחוש להם.
ועוד, שכנראה מקור חלק מהשמועות הוא שבאחת הנוסחאות שכתובות בספרו של מוג'יר אדין (שכתב את ספרו בשנת ה' רנ"ו) מביא שמועה שהג'אוליה (מסגד שצמוד ופתוח למבנה המערה אותו הוא מייחס לשלמה המלך) שנבנתה על ידי סעיד אל ג'אול נבנתה על קברות יהודים. אך בנוסחה מדוייקת של ספרו כתוב "פליאה אמיתית שנכרה וסותת בהר, עליו היה כך אומרים קבר של יהודה, אלג'אולי סיתת וכרה ההר, וכיסה החלל בגג ובכיפה". נמצא שלפי הנוסח הזה מדובר בכלל על הקבר של יהודה, ולפי השמועה עצמה יתכן שהקבר פונה בשעת הבניה.
בברכה
עידוא אלבה
♦ ♦ ♦