זכה דורנו לשפע עצום של זמינות למידע תורני, ובזכות זו גם לספרים רבים עד אין קץ. הספר העומד כאן לסקירה: ספר ענפי המצוות, משיעורי הגאון הרב אוריה עינבל שליט"א, שיצא לאור ממש בימים אלו, יש בו ייחודיות, כי הוא לוקח את כל המידע הזה אל המקום של החיבור בנפש, ובולל אותו (תלמוד בבלי), ומעלה מכל זה דבר חדש שלא היה לעולמים.
אם היינו מכנים או משווים אותו למחבר אחר, שמעתי הגדרה קולעת מאחד מהעורכים הבכירים שלו בעבר, מעין רבי צדוק הכהן, בעל מחברם של הספרים הידועים: תקנת השבין, רסיסי לילה וכו', אבל לא מלובלין - אלא מארץ ישראל. כמוהו, תלמיד חכם שבקי בכל מכמני התורה, ועם כל זה, הוא לוקח את זה למקום שלו ומנביע משם משהו חדש - המתאים לדור דור ודורשיו.
ספר זה נכתב, אחרי עשרות רבות של שנים של שיעורים בע"פ במגוון עצום של תחומים, מדרך הלימוד בישיבות, עד עניני השקפה כלליים (המחבר כתב גם את החוברת: מלחמת הרוח), פשט ודרש, ועוד סוגיות מסוגיות שונות, עליהן הדיבור בישיבות -מכוח המסורת הנהוגה- נעשה מקופיא בעלמא, במסדרונות, בדרך לבית המדרש, או ממנו החוצה. המחבר פתח צוהר לשאלות הגדולות של ההיסטוריה, ובכלל להיקף של כל התופעות, כמתבונן מבחוץ, אבל בעצם מאד מבפנים.
כעת הספר הנוכחי בא לקרוע טפח ולהציץ אל עולמו הפנימי ביותר ותורתו. שם הספר "ענפי המצוות". תוכן הספר טמון בשמו. המצוות יוצרות אילן מסועף שאי אפשר לבחון אחד מענפיו לבדו. צריך להיכנס לסבך הענפים, לעבור מאחד למשנהו, לרדת אל השורשים, לטפס אל הצמרות. ובכלל, המחבר כפי המתגלה, כופר בחלוקה לדיסציפלינות. אין מצוות לחוד ואגדה לחוד, הלכה בנפרד ו'מחשבה' בנפרד. אלא הכול מן האילן. ולכן תלמיד חכם צריך להיות מסוגל להביט במבט אחד על האילן כולו, אבל לא במבט 'מלמעלה', באיבוד פרטי הסוגיות, אלא במבט שיכול בשחייה אחת לרדת ולהחזיק בכל עלה ועלה ולהסביר במה הגוון הירוק שלו שונה משל חברו.
התנועה האחדותית (ההרמונית) נמצאת בלבה של הספר הזה. הרעיון הבסיסי הוא שכל נושא ונושא בתורה מחובר בשורשו העמוק לכל התורה כולה, ומצד שני יש לו מאפיינים ייחודים לו. הספר בעל מעל לארבע מאות עמודיו, עוסק בענפי שלוש מצות בלבד: מצות כיבוד אב ואם. מצוות המשפט. ומצות קריאת שמע. הבחירה נעשתה דווקא מפני שאלו מצוות תמידיות המקיפות את ההווה היומיומי.
♦
המחבר לוקח כל מצוה לרום ולעומק, לרוחב ולאורך.
מצות כיבוד אב ואם - קשורה גם למצות אותו ואת בנו ושלוח הקן, ומאידך קשורה לבן סורר ומורה, שדווקא ממנו הוא מתחיל את הדיון. יש כאן עניין פסיכולוגי עמוק. כידוע יחס הבן לאב, בחז"ל ובמחקר הכללי, הם נחשבים היחסים הסבוכים והמורכבים ביותר. צד אחד - זהו היחס של הענף אל השורש שממנו הוא מגיע. צד שני - הענף רוצה לגבור על השורש, ולהיות שורש בפני עצמו. וככלל, עניין האבהות והאימהות מהווה שורש לכל מושג האב והאם בבריאה, ובהיסטוריה, המתבטאת בתורה נביאים כתובים, ובעיקר בספר משלי, שנבנה על מוסר האב. דוגמה מהדיונים על ספר בראשית וכיבוד אב, הוא ההבדל בין כיבוד האב של עשיו, הנבנה על הרגש הטבעי שבין אב לבנו, ולכן הוא אינו מרחיב לכבוד של סב, ולכן אין בינו לאברהם כלום (ואברהם נפטר לפני שגדל ויצא לתרבות רעה), לבין יעקב, שאצלו כיבוד אב שייך לתפיסה של מסורת והשתלשלות הדורות.
המשפט – הוא נושא שהמחבר עסק בו גם בהקשר ללימוד הישיבתי, המרבה לעסוק בנשים נזיקין, אבל כמובן בספר מתגלה פן אחר לגמרי, המביט ברחבה אל המושגים האלה, כשהם רחבים בהרבה מעבר ללימוד הזה ולעיסוק הזה. היינו - אל שורש המשפט, שהוא ההנהגה האלוהית המתגלת בבריאה. המשפט מתואר כאן כאיזון של ניגודים, ותוך כדי כך נבחנות כאן הסוגיות של משפטי ישראל לעומת משפט כל האומות, של שם אלוקים לעומת שם הוויה, של הצורך של בני ברית, לראות בממון אחרים כשלהם. ליבון ספר המשפטים בספר שמות, שהם קו המשפט הבסיסי, לעומת מצות המשפט שבספר דברים, המבטא את קו הצדק והיושר של ועשית הישר והטוב. ועם כל זאת, לבחון את המושג של נאמנות עדים, ונאמנות בכלל. הכל בלול מסוגיות הש"ס, כאשר יש דיון רחב על סדרי הסוגיות בכל סדר נזיקין, מהמסד עד הטפחות.
במצות קריאת שמע - לוקח אותנו המחבר למסע אל האחדותיות, מסע המתחיל ביום הראשון של הבריאה, בה היה ה' אחד ביום אחד, עד בא יום שבו יהיה ה' אחד ושמו אחד, ובדרך להראות איך כל ההתפרטויות האלה מובילות אותנו לשם, מבחינת: דע את אלהי אביך ועבדהו.
♦
בספר הזה, היוצא לאור הביקוש הגובר לספרים ממין זה, גם בקרב החברה הישיבתית, יש צורך עצום בעריכה. ודווקא מפני שמדובר כאן במעין שבולל המחבר כל התורה שבמעיו, וחורז אותה לכאן ולשם. עורכים מסורים היו מופקדים מדי שבוע על עריכת השיעורים, ואחר כך, כמו במצוות משפט, נמסרו השיעורים לעריכה נוספת, ע"י האמונים על הלימוד הישיבתי המתחדש, מבית היוצר של הגאון ר' יוסף שריבר שליט"א וכדו'. הדבר מלמד על התוצר המוגמר, שהושקעו בו שנים רבות כפשוטו. כבר שמענו שהספר היה אמור להיחתם לפני למעלה משנה, אבל הוא נשאר לעריכה ועוד עריכה. מלבד זאת, הספר הענק הזה מחולק לפרקים וסעפים ותתי סעיפים, והערות שמכל אחת מהן היה אפשר לפעמים לעשות ספר שלם. יש גם מדור ערכים ומפתחות בסופו, דבר המראה על השלימות והגימור של הספר.
♦
עוד דבר מעניין אנו קוראים בהקדמה הכנה של המחבר, שהוא אינו בא לקבוע מסמרות בשום עניין, אלא מציע יריעה מסוימת, שניתן גם להציע יריעות אחרות ואופנים שונים ומשונים ממנה. ואין הספר בא אלא לתת סגנון וכיון מחשבה. אין זו ענווה ריקה, אלא הצעה לקריאה נוספת. המחבר מבין ברוחב דעתו שאין דבריו אלא טיפה מן הים, והוא בא לעורר בעיקר השראה לקריאות נוספות.
מאידך, לכל מי שהשתתף בשיעורים החיים, יודע, שאין הספר הזה נידון כספר מחשבה ודרוש, שאין משיבין עליו. הוויכוחים העצומים עם בני הישיבות עד לשעות הקטנות של הלילה, ולאחריהן, מלמדים כי יש כאן בית מדרש המהווה המשך לפלפול הישיבתי. ואף שהוא לא ממש מתאים להלך הלימוד הישיבתי, המתרכז בסוגיות מסוימת, על דרך הש"ס וכדו', אבל בהחלט כן למטיבי הלכת, והחפצים להרגיש ולטעום את הטעם של מאחרי הדברים. כמובן, מי שלא טועם כאן את הטעם המיוחד "ידע נאמנה כי לא לו נאמרו הדברים".
יש בספר הזה גם בחינת 'למעשה', בהיותו מדגיש מאד את הצד החי והטבעי של מעשה המצות, כמו למשל את הדומייה הקודמת לקריאת שמע, שעיקרה ההתרוקנות מכל מחשבה אחרת, כדי לתפוס את הנקודה האחדותית, שהיא שלילת כל קיום אחר מבלעדיה.
אילו היינו כותבים עוד ועוד לא היינו מספיקים, והרי הספר 'ענפי המצוות' המרתק מאד הזה - לפניכם, בואו ומשמשו בו... והיה זה שכרנו.
♦ ♦ ♦