והנה כל פלוגתייהו היא רק בשאלה אם יכול השני לשמש ככהן גדול, אבל זה שאינו יכול לשמש ככהן הדיוט כו"ע מודו שאינו יכול, דמעלין בקודש ואין מורידין, ופשוט.
♦
א. ב.
בגמ' יומא יב: אייתי להך סוגיא ואמרי' עלה דמודה רבי יוסי שאם עבר ועבד עבודתו כשירה, ופרש"י וז"ל "שאם עבר ועבד - בשמונה בגדים ככהן גדול, עבודתו כשירה, דהא כהן גדול הוא, אלא דאמרו רבנן לא לישתמש משום איבה, אבל בארבעה ודאי פסולה, דהוה ליה חסר בגדים". ומבואר בדברי רש"י דכיון דמעלין בקודש ואין מורידין, הרי הוא נשאר בכהונתו הגדולה, ורק שבפועל אינו יכול לעבוד משום איבה?.♦
התוס' (במגילה כאן וביומא שם) הקשו מאי טעמא אמרי' דאינו יכול להיות ככהן הדיוט משום דמעלין בקודש, תיפו"ל דכיון דראוי להיות כה"ג אי לאו משום איבה, ממילא אם ישמש ככהן הדיוט הו"ל מחוסר בגדים ועבודתו פסולה, כדאי' בזבחים יח. ותי' דמצד זה אפשר לסלקו מדין כהן גדול על פי בי"ד.
ובביאור תי' נחלקו האחרונים האם כוונתם היא דבאמת מסלקים אותו מדין כה"ג על פי בי"ד, אלא דמ"מ אסור לו לעבוד באופן של כהן הדיוט דהו"ל הורדה מקדושה[1], או דמכח דין מעלין בקודש ואין מורידין א"א להורידו מקדושתו כלל. ונפק"מ בעבר ועבד, אי איירי שעבד בח' בגדים וכדפרש"י, או דאיירי שעבד בד' בגדים ככהן הדיוט.
והפנ"י כאן למד דמורידין אותו בפועל מדין כה"ג, וממילא לר"י עבודתו כשירה בדיעבד רק אם עבד בד' בגדים. והשפ"א ביומא הסתפק בזה והכריע דנשאר כה"ג (מטעם שיובא להלן), וכן כתב בפשיטות כאן ותמה על הפנ"י. וציין גם לחיד"א בשער יוסף ריש הוריות (ב. ד"ה ובאותו פרק) שחולק על הפנ"י.
ג. ד.
ויש לדקדק בדברי הריטב"א ביומא שם כדברי הפנ"י, דהריטב"א שם כתב לגבי טעמא דמעלין בקדש ולא מורידין וז"ל "פי' וכיון שאין אנו רשאין להורידו, אם בא לעבוד ככהן הדיוט הוה ליה מחוסר בגדים שעבודתו פסולה, הא אילו היה בנו כח להורידו היינו מורידין אותו להיות כהן הדיוט וכשיעבוד בד' בגדי כהונה בלבד אין כאן משום מחוסר בגדים, וזה ברור, ובזה נסתלקה קושית התוספות שהקשו בכאן דתיפוק לי דהוה ליה מחוסר בגדים וכן תירץ השר ז"ל עכ"ל. ולכאו' צ"ע, הרי זה גופא תי' התוס' דאילולי דינא דאין מורידין שפיר היינו מורידין אותו מדין כה"ג, ושוב אין כאן מחוסר בגדים. ומבואר בדברי הריטב"א דהוא הבין בדעת התוס' דס"ל דמה שאינו יכול לעבוד כדין כהן הדיוט הוא רק מצד מעלין בקודש, אך אין פסול בעצם העבודה אם עבד בד' בגדים. והוא מיישב דאינו כן, אלא מכח זה שאין מורידין ממילא הו"ל מחוסר בגדים. וזו גופא כוונת הגמ' בהא דמעלין בקודש ואין מורידין.וע"ע בחזו"א הוריות סי' טו ס"ק כא, שמתחילה דן לומר כהפנ"י דיורד מדין כה"ג, וביאר דמ"מ שפיר קאמר בגמ' דאינו יכול לעבוד ככהן הדיוט משום מעלין בקודש ואין מורידין, ואף שהרי כבר ירד מדין כה"ג. דעצם הדבר שיעבוד לעין כל ככהן הדיוט חשוב הורדה. ומ"מ הסיק שנשאר כה"ג, אלא שאינו עובד משום איבה.
♦
והנה השפ"א הוכיח כדבריו, דהרי אמרי' בגמ' ביומא שם דאם מת ראשון חוזר לעבודתו משמע דנשאר כה"ג ורק באופן זמני לא יכל לשמש. אמנם אינו מוכרח, דיש לפרש דאם מת אפשר למנות אותו שוב לכהן גדול. דהיה מקום לומר דמשום איבה לא יכול לשמש ככה"ג לעולם, וכדחזי' בדברי התוס' ביומא, לזה קמ"ל דלאחר מיתה אפשר לשוב ולמנותו.
♦
ה. ו.
ויש מקום לפלפל בהאי מילתא. דהנה דנו האחרונים אם כל כה"ג הוא גם כהן הדיוט או לא, והארכתי בזה היטב בחידושי זבחים מהאו"ש בהל' כלי המקדש פ"ה הל' יז, שהעמיד בזה מח' בבלי וירושלמי לגבי חינוך כהן לעבודה. וכן מהצ"פ (תנינא ע' 182) ובחי' הגרי"ד בזבחים (יח.) ואי נימא דהוא גם כהן הדיוט, מה שאם עבד בד' בגדים עבודתו פסולה, צ"ל דהוי חלות פסול על העבודה, ולא מצד מחוסר בגדים. דאל"כ מ"ט דלא תוכשר העבודה ככל עבודתו של כהן הדיוט דעלמא. ע"ש שהארכתי בד"ז.ומעתה יש לדון לפי הצד דאכתי שם כהן הדיוט עליו, מדוע חשו להורדה מהקדושה אם יעבוד ככהן הדיוט, הרי שם זה איתנייהו ביה גם בעודו כה"ג. ויש להתיישב עוד בהאי מילתא.
♦
בעיקר דברי הגמ' מבואר דעדיף שלא יעבוד כלל מאשר לעבוד במדרגה פחותה. והטעם בזה, דכשעובד ככהן הדיוט יש כאן "מעשה הורדה" בקדושה, ומשא"כ כשלא עובד כלל. ולכאו' צ"ע מכאן לשיטת הט"ז באו"ח סי' קנד ס"ק ז, שייסד דהיכא דאינו ראוי לקדושה החמורה עדיף להוריד לקדושה קלה מאשר שייגנז.
ויש לדון ולייסד דכל דברי הט"ז נאמרו רק היכא דאינו ראוי לעולם לקדושתו החמורה, דבזה פסק דעדיף להשתמש בו בקדושה פחותה מאשר שיתבטל מהשתמשות דקדושה כלל וכלל. אבל היכא דבהמשך יוכל להשתמש בו בקדושה החמורה, גם הוא מודה דאין להשתמש בו בקדושה קלה, אף אם בעת הזו אינו יכול להשתמש בקדושה החמורה. ואם כן הוא, א"ש, דהכא שאני דאינו הורדה עולמית, דהרי לאחר שימות הכהן הגדול יוכל לחזור להיות כהן גדול. ומשו"ה אמרי' דעתה לא ישמש לא ככהן גדול משום איבה, ואף לא ככהן הדיוט משום דמעלין בקודש ואין מורידין.
♦
ז. ח.
ובעיקר דברי הט"ז ע' בפמ"ג במשב"ז שם, שתמה עליו מהגמ' לקמן כו: דאמרי' בתיבותא דאירפט מיעבדה תיבה זוטרתי שרי כורסייא אסיר. והיינו ארון שהתקלקל דמותר לעשות ממנו ארון קטן אבל לא בימה. ומשמע אפי' אם התקלקל לגמרי. ובדעת הט"ז י"ל דהתם איירי בדווקא כשיש אפשרות לעשות ממנו ארון קטן, וכדאמרי' התם דזה שרי, ואה"נ, דאם אפי' ארון קטן לא יוכלו לעשות ממנו, יהיה מותר לעשות ממנו בימה.והבכור שור במגילה כו: (ציינו המשנ"ב סי' קנד שעה"צ ס"ק כג) גם מקשה מהגמ' שם. והוסיף להקשות עוד מהגמ' ביומא יב: דדרש רבי דוסא מקרא ד"ילבש" דבגדי כהן גדול ביום הכפורים כשרין לכהן הדיוט, ואמר רבי "שתי תשובות בדבר, חדא דאבנטו של כהן גדול ביום הכיפורים לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט, ועוד בגדים שנשתמשתה בהן קדושה חמורה תשמש בהן קדושה קלה", והיינו דמעלין בקודש ואין מורידין. וקשה, הרי רבי דוסא דרש התם מקרא ד"והניחם שם" שלא ישתמש הכה"ג בבגדיו ליום הכיפורים אחר, וא"כ נמצא שהבגדים הללו לא יבואו לידי שימוש כלל, ובכה"ג שרי להוריד מקדושתם. ומה הוקשה לרבי על רבי דוסא
והיה מקום לומר דאה"נ, וכל קו' של רבי היא לשיטתו, דלא ס"ל כרבי דוסא ומתיר להשתמש בהם יוה"כ אחר, ולהכי קאמר דיש כאן הורדה מקדושה ואסור. וכבר הרגיש בזה הבכור שור, ולכן הוא מוסיף דמשמע התם דאף רבי מודה לרבי דוסא בהאי דינא. ע"ש.
עוד הקשה שם מהגמ' בע"ז נב: דאמרי' גבי אבני מזבח ששקצום אבני יון דגנזום בני חשמונאי כיוון שלא היו ראויים למזבח, ואף דמבואר התם דלשאר עניני קדושה היו ראויים (ויל"ד אולי לא הוצרך להם לשאר דברים). גם הביא מהרמב"ם סו"פ יז מסנהדרין שפסק דראש ישיבה שחטא (היינו נשיא ע"ש) אינו חוזר לשררותו וגם אין חוזר להיות כא' מן הסנהדרין, דמעלין בקודש ואין מורידין.
♦
ט.
ויש לחשב בהאי מילתא דינא דציצית, דאי' בשו"ע או"ח סי' טו דאין להתיר את החוטים מהבגד אם לא נותנם בבגד אחר. והביא המשנ"ב (ס"ק ג) דאם נתבלה הבגד שרי. ולתתם באופן של הורדה מקדושה, כגון לתתם בבגד של קטן, ע' משנ"ב שם ס"ק א דאסור. וציין לפמ"ג שהסתפק אי שרי לקחת החוטים מבגד של צמר ולתתם בבגד של שאר מינים, דחשוב הורדה. ונמצא דהיכא דנתבלה הבגד, דשרי להתיר את החוטים, דלהט"ז יהיה שרי לתתם בבגד של קטן או בבגד החייב רק מדרבנן ולשאר פוסקים יהיה אסור. (ומ"מ ע"ש מהפמ"ג דלכתחילה עדיף שלא להתיר כלל, לחוש לדעות דציצית חובת מנא ויש כאן מציאות קיום מצוה בעצם זה שהחוטים בבגד).♦ ♦ ♦