היאך הכניסה אסתר עצמה לאונס בהליכתה אל המלך
הגמרא סנהדרין (עד, א-ב) דנה, מהו מקור הדין של יהרג ואל יעבור בנערה המאורסה. ויליף לה מרוצח: "ומקיש נערה המאורסה לרוצח, מה רוצח יהרג ואל יעבור, אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור. והא אסתר פרהסיא הואי, אמר אביי אסתר קרקע עולם היתה".ובגמ' במגילה (טו, א) איתא: "לך כנוס את כל היהודים וגו' עד אשר לא כדת, אמר רבי אבא שלא כדת היה, שבכל יום ויום עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון, וכאשר אבדתי אבדתי - כשם שאבדתי מבית אבא, כך אובד ממך".
וברש"י פירש וז"ל: "אבדתי ממך - ואסורה אני לך, דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה, וברצון אסורה לבעלה", וכן כתב בפירושו למגילת אסתר (ד, טז).
ויש לעיין, דמשמע שכל מה שחששה אסתר מלבוא אל המלך היה כעת, בזמן שזו ביאת רצון, כפי שציווה עליה מרדכי להיכנס אל המלך ולהתחנן לו, אבל על ביאות האונס שקדמו לזה לא חשה אסתר כלל שתיאסר על מרדכי.
וצריך ביאור, מדוע קודם לכן לא נאסרה על מרדכי, והלא על ידי כך שהלכה אל המלך מרצונה, אף שלבסוף הייתה זו ביאה בעל כרחה ובאונס, מכל מקום הלא זהו מכניס עצמו לאונס, שיש דעות מן האחרונים[1] שאין זה נחשב כאונס. ואם כן, בעצם הליכתה לבית אחשוורוש מרצונה, היא היתה צריכה להיאסר על מרדכי כדין מכניס עצמו לאונס קרקע עולם, שאין לזה דין אונס.
ויש לדון בשני נידונים: א. לגבי עריות הדין הוא שיהרג ואל יעבור, וההיתר לאשה לעבור ולא למסור את נפשה הוא משום שאשה היא קרקע עולם (סנהדרין שם). וכאן הלא עצם ההליכה לכאורה תיחשב כמעשה (ולא קרקע עולם), ואם כן שיהיה בזה דין מסירות נפש לשיטות שחייבים מיתה על ביאת נכרי. [וראה מה שכתב הקובץ שיעורים (כתובות אות יב), שעצם הליכתה של אסתר לבית המלכות אף שהכניסה את עצמה לאונס, אינה נחשבת לאביזרייהו דעריות, ולכך אין צריכה למסור את נפשה על כך, עיי"ש. וראה עוד להלן אות יד מדברי הגרש"ש].
ב. לגבי להיאסר על בעלה, שמכניסה את עצמה בהליכתה לאונס קרקע עולם, ואם כן תיאסר משום מכניס עצמו לאונס, לשיטות שאוסרים.
ב.
פלוגתת התוספות והרמב"ם בדין קרקע עולם
שאלתנו יסודה בהררי קודש, דלשיטת ריב"ם בתוס' (כתובות ג, ב; סנהדרין עד, ב; יומא פב, ב; עבודה זרה נד, א) שיש היתר קרקע עולם במקום שהאשה אנוסה, בכך שאינה עושה כל מעשה. [ולומדים התוספות מכאן היתר לרוצח שזורקים אותו על תינוק בלא שהוא עושה מעשה, שאין צריך למסור את הנפש, דחשיב קרקע עולם.] ויש לדון, במקום שמכניסה האשה את עצמה לאונס, ובשעת הביאה אינה עושה מעשה, האם נחשב לאיסור גמור של ביאת עריות. או שנחשב רק להכנה, ובשעת הביאה עצמה נחשבת לאנוסה.אבל להרמב"ם (פ"ה מיסודי התורה ה"א), שלומד שאין היתר קרקע עולם באשה ואין הדבר תלוי במעשה כלל, דעריות חייבים אף בלא מעשה, וכפי שמבאר בחידושי רבינו חיים הלוי (שם) בדעת הרמב"ם, שאסתר היתה פנויה[2], או שאין חייבים מיתה על ביאת נכרי. וכל שאלת הגמרא (סנהדרין עד, ב) קאי על מה שאסתר פרהסיא הואי, ומשני דקרקע עולם שאני.
ואם כן, לשיטת התוספות שהכל תלוי במעשה ואינו נחשב למעשה במעשה באונס, אם כן אסתר שנכנסה אל המלך קודם לכן ביודעין, מדוע עצם ההליכה לא תחשב כמעשה, שהרי היא עשתה פעולת הליכה.
♦
ג.
אין איסור מעשה בהכנה לאונס
שמעתי ליישב ממו"ח, הגאון רבי מאיר שמחה סוקולובסקי שליט"א, דאסתר היות והיא נקראת לבוא אל המלך, נחשב שיש עליה כבר כעת אונס ופחד מיתה אם תסרב. והרי הדבר נחשב כאונס להכניס את עצמו לאונס [ולא דמי למכניס את עצמו לאונס, שאינו חייב להיכנס למקום שיאנסוהו לעבור עבירה]. ואף שיש כאן פעולה של הליכה, ואין זה לכאורה קרקע עולם, מכל מקום יש לומר דהדבר דומה לאדם שרוצים לזרוק אותו על תינוק, ומאיימים עליו בעונש מיתה, שיכנס לחדר אחר שיותר קל להם לזרוק אותו על התינוק. ויתכן שלשיטת התוספות אין זה נחשב למעשה, אלא עצם ההליכה היא הכנה, ועצם העבירה היא בלא מעשה.ויש להוכיח דין זה מאסתר, שהכנה אפילו על ידי מעשה, כל שבגוף הביאה היתה אנוסה, נחשב לקרקע עולם.
והוא הדין לגבי הנידון השני, להיאסר על בעלה, היות ואנוסה היא להכניס את עצמה לאונס, פשיטא שהיא לא נאסרת על בעלה.
♦
ד.
חידוש המאירי שהיו מוליכין את אסתר בעל כרחה
הנה בדברי המאירי (סנהדרין עד, ב ד"ה וי"ג) מצינו חידוש גדול, דכתב: "ויש גורסים[3] מפני זה תהרג ואל תעבור אם רצה זה לאונסה, ועל הנערה הוא אומר כן, ואף זו לענין פסק כך הוא, ואם תשיבני אסתר, על כרחה מוליכין אותה[4], ודברינו אינם אלא למי שאומרים לה לכי מעצמך להבעל לפלוני ואם לאו אנו הורגין אותך וכו'. והוא אצלי שאומר[5] קרקע עולם היתה שלא היתה היא עושה כלום ואף שכר הליכה אין בידה שמוליכין היו אותה על כרחה[6] וכו', ואם תשיבני יעל שנשמעה לסיסרא אף ברצונה כמו שאמרו (נזיר כג, ב) ז' בעילות בעל אותו רשע וכו', הצלת רבים שאני וכו'", עכ"ל הנצרך לנו.מבואר שלמדו המאירי והמכתם, שאין היתר של מכניס את עצמו לאונס של קרקע עולם, ואף עצם הליכת אסתר לבית אחשוורוש היתה באונס ובעל כרחה, ואם כן אין זה כלל עניין למכניס עצמו לאונס, מאחר שאף גוף הליכתה היתה באונס.
אולם, לשאר הדעות בראשונים, בפשטות גוף ההליכה היה מרצונה, ואם כן הדרא קושיא לדוכתה - מדוע לא נאסרה אסתר על מרדכי אף קודם לכן בביאות האונס, מאחר שהלכה מרצונה, והרי זה כמכניס עצמו לאונס, שאין לזה דין אונס.
♦
ה.
יחדש דשאני איסור אשה המכנסת עצמה לאונס
הדרינן לדון לגבי אסתר מדוע לא נאסרה על מרדכי כדין מכניס את עצמו לאונס.הנראה לומר בזה, דאף שמכניס עצמו לאונס יתכן שאין לזה דין אונס, אולם מכל מקום אין לזה דין רצון, מאחר שסוף סוף הביאה אינה ברצון גמור אלא בכפייה ובאונס. ואף שהיא הכניסה את עצמה למצב זה, מכל מקום השתא זו ביאת אונס, ואינה נאסרת על בעלה, אף שאין לה את כל דיני פטור אונס. שוב ראיתי שכיסוד דברינו ממש, כבר כתב הגר"ש שקופ בחידושיו (כתובות סימן ה) וראה הערה[7].
הדברים יבוארו יותר, על פי דבריו הנודעים של המהרי"ק (שורש קסז), שיסוד האיסור של נבעלת תחת בעלה זהו משום שמעלה מעל באשה, כלשון הכתוב. ומשום כך יצא לדון הנוב"י (תנינא קסא), שאף אשה שהצילה רבים ועשתה מצווה בכך, מכל מקום נאסרה על בעלה כיון שמעלה מעל באישה. ואף במצב שהיתה שוגגת ולא ידעה מהאיסור, מכל מקום הרי איכא מעילת מעל.
ויש לומר, דהוא הדין לאיפוך, מאחר דחדית לן דיסוד האיסור בנבעלת מרצונה תחת בעלה זהו משום המעילת מעל, אם כן, במכנסת עצמה לאונס, שגוף הביאה היה באונס, אין גוף הביאה נחשב כמעילת מעל. ואף שאין אנו דנים אותה כשוגגת, מכל מקום ליכא מעילת מעל, מאחר שאת הביאה לא עשתה מרצונה החופשי ולא התכוונה למעול בביאה, אלא הרי היא אנוסה[8].
♦
ו.
יישוב הליכתה של אסתר לבית המלך מרצונה
אם כנים הדברים, אתי שפיר, מדוע לא נאסרה אסתר על מרדכי קודם לביאת הרצון, ולא נאסרה כדין המכניס את עצמו לאונס.ולמבואר יש ליישב, דאף שאין לזה גדר של 'אונס', מכל מקום להיאסר על בעלה לא סגי במזיד גרידא ובכך שאין זה אונס, אלא בעינן 'רצון' למעול מעל באישה. ומכיוון שאסתר לא חפצה בביאה, אף שגוף ההליכה היה מרצונה, מכל מקום אין לזה דין 'רצון' ומותרת לבעלה.
עוד יש לדון האם אונס ורצון ומכניס את עצמו לאונס חד נידון הוא, ויבואר בעז"ה להלן.
ולדברינו י"ל, דעצם הביאה היה באונס גמור, ואף שהיה גם צד של מכניס עצמו לאונס, מכל מקום אינה נאסרת על ידי כך.
ויש לדון נפקא מינה מחודשת לדינא, במקום שמאיימים על אשה במכות אם לא תסכים לביאה, ואף שמוטל עליה חיוב גמור לספוג את המכות ולא להיבעל, ועוברת על איסור במעשה הזנות, מכל מקום לא תיאסר על בעלה, שכן נתבאר בשם הגרש"ש, שגם אשה שנחשבת לפושעת כשהכניסה את עצמה לאונס, מכל מקום אין זה נחשב לרצון, ומותרת לבעלה. ולפי זה יש לומר, דכשמאיימים עליה במכות ומתייראת מכך שלא כדין ופושעת בכך, מכל מקום אין בכך רצון לביאה, וכהאי גוונא יש להתירה לבעלה.
ז.
יביא מדברי הקצות האם מותר להכניס עצמו לאונס
בעיקר הנידון אם מכניס עצמו לאונס יש לו דין אונס או לאו, יש להוכיח מדברי הקצות החושן (שצ, א) שהביא את דברי הנימוק"י הידועים (ב"ק י, ב מדפה"ר), דהזורק חץ אחר שיצא ממנו הרי הוא אנוס. ומבואר שהמכניס את עצמו לאונס חשיב אונס. ועי' קה"י ב"ק (סימן כא, אות ב) דיל"ד בזה דלא חשיב אונס כל שהוא גרם לזה. ויש לפלפל בראיה זו של הזורק חץ, ואכ"מ.♦
ח.
דבריו המחודשים של היב"ע וביאורו של מרן הרב מפוניבז'
נראה לדון באופן חדש, בהיתר אסתר להכניס את עצמה לאונס משכב אחשוורוש, ולא נאסרה ע"י כך למרדכי.ובהקדם, כתב התרגום יונתן בן עוזיאל (דברים כב, כו) על הפסוק: 'ולנערה לא תעשה דבר', כתב דבר פלא, וז"ל: 'ולעולימתא לא תעבדון מדעם ביש, לית לעולימתא דין קטול, אלהן גברא יפטרינה מניה בגיטא'. ומבואר בדבריו, שבעלה של הנערה המאורסה שנאנסה, צריך לפטור אותה ולשלחה בגט.
והדברים צ"ב, דהלא קיימא לן שאונס באשת ישראל מישרא שרי. אם כן, מדוע צריך בעלה לשלחה בגט.
וראה בספר משאת המלך (פרשת כי תצא), בשם מרן הרב מפוניבז' זצ"ל, דהיונתן בן עוזיאל איירי בגוונא של אונס ורצון גם יחד, ולהכי אסורה לבעלה, וכ"כ הפנ"י (כתובות נא, ב).
נמצאנו למדים, שאונס ורצון גם יחד אוסר באשת איש. ויש לברר, האם זהו דין כללי שאונס ורצון גם יחד נחשב כרצון לכל התורה כולה. או דילמא, דהוי חומרא דאשת איש משום מעילת מעל, כדברי המהרי"ק.
עוד יש לדון, האם אשה המכנסת את עצמה לאונס נאסרת לבעלה, או דשונה אשה הנבעלת באונס ורצון גם יחד, מהמכנסת עצמה לאונס.
♦
ט.
יסוד הגר"ח שמואלביץ שיש בכל אונס ב' מתירין
בספר שערי חיים (להגרח"ש, כתובות סימן י) ייסד, שבכל אונס יש ב' היתרים: א. פטור בגברא שאינו מחויב בדבר, כעין מה שמצינו לגבי חציו עבד וחציו בן חורין, שכתבו התוס' (ב"ב יג, א) דפטור מפרו ורבו, משום שהוא אנוס.ב. היתר אונס חדש, כפי שמצינו בגמ' בע"ז (נד, א), דנעבד באונס לא חשיב נעבד, דאונס רחמנא פטריה, אלא דאין על הדבר תורת 'מעשה המחייב'[9].
ואפשר, שאותם ב' דינים חלוקים גם בב' המקורות של פטור אונס - 'ולנערה לא תעשה דבר', ואידך קרא בשחוטי חוץ (קידושין מג, א): 'הוא ולא אנוס' [וע"ע בריטב"א קידושין שם].
וחידש שם הגרח"ש, שבאונס ורצון מצד פטור המעשה, יש להחשיבו רצון, מאחר שגם לולי האונס היה עושה כן מרצון, ולכך נחשב הדבר כ'מעשה המחייב'. אלא דהפטור גברא שייך גם באונס ורצון, דמאי הוי ליה למיעבד, ואף ללא רצונו היה נעשה הדבר.
ולאידך גיסא, המכניס את עצמו לאונס, כיון שכאשר נעשה המעשה על ידו היה המעשה באונס גמור, ומאי הוי ליה למיעבד, אין זה רצון בגוף המעשה ואם כן אין זה מעשה המחייב, אלא מעשה של אונס.
ומה שאין כן לענין פטור גברא, אין לדון כאן, מאחר שהכניס את עצמו מעיקרא לאונס, ולולי הרצון דמעיקרא לא היה מגיע האונס דלאחר מכן, ואין לו את הפטור גברא.
♦
י.
יבאר בדברי המהרי"ק הנודעים
המהרי"ק (שורש קסז, הובא לעיל אות ג) חידש דאשה האומרת מותר וזינתה, נאסרת לבעלה משום שבמציאות נתקיים 'ומעלה בו מעל'. ויש בדבריו חידוש, שלא מעשה העבירה של זנות אוסר את אשה על בעלה אלא, המעילה שבמעשה, והזנות היא היכי תימצי למעילה.♦
יא.
ידון איזה צד פטור יש באונס ורצון
מעתה נראה לחלק במישור, דשונה אונס ורצון, דאע"ג דמדין אונס רחמנא פטריה חשיב כאונס, דאף ללא רצונה היה נעשה המעשה, מכל מקום ביחס לבעלה יש מעילת מעל, מאחר שאף לולי האונס הייתה עושה את מעשה הזנות, ואיכא רצון מעליא האוסר לבעלה.וזהו ביאור דברי היונתן בן עוזיאל, שעל ידי אונס ורצון גם יחד, נאסרת הנערה המאורסה לבעלה, וכפי שנתבאר עתה.
♦
יב.
יחלק בין אונס ורצון לבין מכנסת עצמה לאונס
שונה הדבר בתכלית לגבי מכנסת את עצמה לאונס, דאף שלענין פטור גברא ליכא בזה, הואיל והכניסה את עצמה לאונס, ואין כאן את הפטור גברא דמאי הוי ליה למיעבד (וכפי שביאר הגרח"ש לעיל). אולם גוף המעשה היה מעשה אונס גמור וללא רצון כלל, מאחר שגוף הביאה היה באונס גמור ללא מעילת מעל. וכפי שמצינו שבתולה נשאת ליום הרביעי, משום שהצנועות היו מוסרות את נפשן, אף שלא היו צריכות לכך (כתובות ג, ב).וצריך ביאור, היאך נישאו אותן צנועות, והלא עצם הנישואין הם בגדר מכניס את עצמה לאונס בעילת ההגמון. וכבר עמד בזה הגרש"א בחידושי רע"א (כתובות ג, א וראה מה שצוין לעיל אות א).
ולמבואר ניחא, מאחר שגוף מעשה ביאת ההגמון היה באונס גמור, והמעשה מצד עצמו היה אונס גמור ללא צד רצון, אם כן, שוב ליכא מעילת מעל. והמכניס את עצמו לאונס, אף שאין את הפטור גברא מאחר שסיבב את האונס, מכל מקום ההסכמה והידיעה שיהיה לאחר מכן אונס, לא נותנת תורת רצון למעשה המאוחר, שנעשה באונס גמור. אלא, המעשה נחשב כמעשה של אונס, ומותרת האשה לבעלה וליכא מעילת מעל כלל.
♦
יג.
יישוב מחודש היאך היה היתר להליכתה של אסתר מרצונה למלך
מעתה יתיישב היטב, היאך יכלה אסתר ללכת לאחשורוש, מאחר שגוף המעשה היה ביאה בקרקע עולם, ללא רצון כלל מחמתה. ואף שעל ידי הליכתה נסבב שהיא מכנסת את עצמה לאונס, מכל מקום, אין הדבר נותן תורת רצון במעשה, וליכא מעילת מעל. ושפיר יכלה אסתר לטבול מחיקו של אחשוורוש, ולשבת בחיקו של מרדכי.♦
יד.
יישוב נוסף שאני מכניס עצמו להיתר פיקוח נפש
יישוב נוסף יש ליישב את היתרה של אסתר להלך לבית המלך ולהכניס את עצמה לאונס בעילת המלך, על פי מה שכתב עוד הגר"ש שקופ זצ"ל (חידושי הגרש"ש כתובות סימן ה, וכן הביא בשמו בחידושי הגר"ש רוזובסקי כתובות סימן ד)[10] דשאני מכניס עצמו לאונס, ממכניס עצמו לפיקוח נפש דמותר. ובזה הוא מיישב את דברי הגמרא בכתובות שהותר לצנועות להינשא, על אף גזירת תיבעל להגמון תחילה, היות והייתה זו הכנסת עצמה להיתר של פיקוח נפש - או משום שביאת נכרי אין חייבין עליה מיתה, או משום היתר פיקוח נפש בקרקע עולם, וזה מותר, עיי"ש.ומעתה יש לומר דהותר לאסתר ללכת לבית המלכות, משום שהיה בזה מכנסת עצמה להיתר של פיקוח נפש, דשרי, בשונה ממכניס עצמו לאונס.
סיכום הדברים
נמצאנו למדים, שהיו כמה אפשרויות להתיר לאסתר ללכת אל המלך, ולא נאסרה על מרדכי:
א. משום שהיה עליה איום של מיתה אם לא תלך, והרי זה כאונסים אותו שילך למקום פלוני שיאנסו אותו.
ב. משום שמכניס את עצמו לאונס, אף שאין זה אונס, מכל מקום אין לזה דין רצון [וסברא זו נודעת לגבי היתר אסתר למרדכי, ולא לגבי ההיתר להכניס את עצמה לאונס].
ג. היות והאוסר בזנות הוא המעילת מעל, ובמכנסת עצמה לאונס, מאחר שגוף המעשה הוא ללא רצון כלל, אין במעשה תורת מעילת מעל. וחלוק ביסודו אונס ורצון ממכנסת את עצמה לאונס.
ד. חלוק דין מכניס את עצמו לאונס, ממכניס את עצמו להיתר של פיקוח נפש.
♦ ♦ ♦
בגדרי "הורדה מקדושה" בכהן גדול וכהן הדיוט♦ בגדרי כבודו של מלך♦ מטרת העונשים