♦
א.
על פי הנגלה אין חשש
והנה, על פי הנגלה בוודאי אין כל חשש לתת צדקה בלילה, ונביא כאן ראיות לזה.מצינו בשו"ת הרשב"א (ח"ז סי' נא): "שאלת, מי שנדר ליתן פרוטה בכל יום, צריך ליתן ביום ממש או אפילו בלילה. תשובה, במה שכתוב יום אחד בתורה, אינו אומר יום ממש. אבל לשון בני אדם לילה ויום קורין יום, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ושנינו בנדרים פרק קונם יין (ס, א) יום אחד שבת אחת שבוע אחד אסור מיום ליום, כלומר וביום אחד אסור מעת לעת, הנה שהלילה בכל לשון יום אחד. גם בכתובים בהרבה מקומות יכללו הלילות בכלל ימים". ומ"מ משמע בפשטות מדבריו דאין לחלק בזה, ויכול לתת צדקה בלילה ללא חשש.
והרמב"ם פסק בפשטות (פ"י מהל' מתנות עניים הט"ו): "גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפילה ואחר כך מתפללין, שנאמר אני בצדק אחזה פניך". ומשמע ממש"כ "קודם כל תפילה", דאף קודם תפילת ערבית היו נותנים צדקה. וכן הביא כלשונו הטור (יו"ד סו"ס רמט) והשו"ע (שם סעיף יד).
והחינוך (מצוה תעט) כתב על מצוות הצדקה: "ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות" וכו'. ומשמע אף בלילה.
ובמנורת המאור הקדמון (כלל ז, ח"ב פ"י) כתב: "והעני שמתבייש מלקבל צדקה ביום, יתננה לו בלילה". והביא ראיה לדבריו מהגמרא בברכות (נח, ב), המספרת על אודות מנהגו של רב חנא בר חנילאי [במנורת המאור שם גרס חנן בר טובי]: "ביתא דהוו בה שיתין אפייתא ביממא ושיתין אפייתא בליליא ואפיין לכל מאן דצריך". וכן מובא שם: "והוו שדו ליה חטי ושערי בשני בצורת אבראי, דכל מאן דכסיפא מילתא למשקל ביממא אתי ושקיל בליליא".
בשו"ת שיח יצחק (סי' תכט) כתב להביא ראיה דשרי לתת צדקה בלילה, מהא דאיתא בסנהדרין (לה, א): "כל תענית שמלינין בו את הצדקה כאילו שופך דמים". וביאר רש"י שם (ד"ה כל תענית): "רגילין היו בלילי תענית לעשות צדקה והיו עיני העניים נשואות לכך". הרי בהדיא דשרי לתת צדקה בלילה.
♦
ב.
מקור החשש על פי הקבלה
ומקור החשש לתת צדקה בלילה הוא ממנהגו של האריז"ל, המובא בשער הכונות (ריש דרוש א מדרושי הלילה): "ובענין הצדקה, אין צורך לתת קודם תפלת ערבית כמו בשחרית, יען שעתה הוא זמן דינים קשים". וביתר ביאור בפרי עץ חיים (שער מנחה ומעריב פ"א): "ענין הצדקה [בתפילת מנחה], אמר לי מורי זלה"ה שאינו כ"כ ענין הצדקה כמו בשחרית, כי עקרו בשחרית. אך עכ"ז היה נותן לצדקה שלשה פרוטות ג"כ במנחה אבל בערבית אין זמן צדקה כלל, כי החצונים גברו מאוד".ורבי יעקב צמח בספרו זר זהב (סי' נא) הביא גירסה שונה מעט בדברי הפרי עץ חיים: "אע"פ שעיקר הצדקה בשחרית, עכ"ז מורי זלה"ה היה נותן ג' פרוטות גם כן במנחה. ובערבית שאז הוא זמן דין גמור, אינו זמן צדקה". וביאר שם מהר"י צמח: "נ"ל, שר"ל, שאינו זמן ראוי כל כך כמו בשחרית שהוא רחמים פשוטים, כי גם במנחה הוא דין. והרב היה נותנה במנחה, כי כל עת וזמן הוא לצדקה, ואינו מפסיד דכתיב עושה צדקה בכל עת". וקצת משמע מלשונו, שאף בלילה אין חשש לתת צדקה. וכן למד בדבריו החיד"א בברכי יוסף (או"ח רלה, א) ובכסא רחמים (על אבות דרבי נתן פ"ג). ובשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ג יו"ד סי' קפא) כתב שלדעת מהר"י צמח אין חשש כלל לתת צדקה בלילה, אלא שאין לכוון בלילה את אותן כוונות שמכוון ביום. ולפי זה כתב, שלהמון העם, שאין מכוונים כלל בשעת מתן צדקה, אין חשש כלל ויכולים לתת בכל זמן.
אמנם, מהר"י צמח עצמו כתב בפשיטות בספרו נגיד ומצוה (ברוך שאמר והזמירות): "בלילה, שאז תגבורת הדין, אינו זמן ראוי לצדקה", וכן כתב בספרו לחם מן השמים (לפני תפלת ערבית): "וכבר נודע שבערבית הוא זמן דין ולכן אז אינו זמן ליתן צדקה", וצ"ע.
ובסידור קול יעקב, מהמקובל ר' יעקב קאפיל (דפוס סלוויטא דף קלה ע"ב) הובא: "בערבית אין ליתן צדקה, כי אז היא זמן שליטת דינין גמורין וכתיב לא תחסום שור בדישו, כמבואר בספר הקנה".
ובספר נתיבי עם (ח"א סי' צב ס"י) כתב: "בערבית לא נותנים צדקה, ואפילו בתפילת מנחה אזהרה שמענו שלא לתת... וככה נוהגים בבית אל, שלא נותנים לשמש לאסוף צדקה במנחה".
♦
ג.
בעניין דברי הירושלמי
בברכי יוסף (או"ח רלה, א[1]) כתב להביא ראיה לדברי המקובלים שאין לתת צדקה בלילה, מדברי הירושלמי בשקלים (פ"ה ה"ד): "רבי חיננא בר פפא הוה מפליג מצוה [של צדקה] בליליא חד זמן פגע ביה רבהון דרוחייא, א"ל לא כן אלפן ר', לא תסיג גבול רעך (דברים יט, יד) א"ל ולא כן כתיב מתן בסתר יכפה אף (משלי כא, יד) והוה מסתפי מיניה וערק מן קומוי". ומשמע בפשטות דטען שר הרוחות דאין לתת צדקה בלילה.אך יעוין בקרבן העדה שם, שביאר את טענת שר הרוחות: "לא תסיג גבול רעך ולילה גבול של רוחות לילך ואין לבני אדם לצאת אז". ולפי זה הטענה לא היתה על עצם מה שנותן צדקה בלילה, אלא ע"ז שיוצא בלילה לשם כך. ולפי"ז אם אינו יוצא כדי לתת את הצדקה אלא נותן לגבאי או בקופה של צדקה, אין חשש. וכן מבואר בתקלין חדתין, שכתב: "ובלילה זמן הרוחות ואמרו אל יצא ת"ח יחידי בלילה". הרי דטענת שר הרוחות הייתה על היציאה ולא על עצם הצדקה. וכעין המעשה בשקלים שם, הובא גם כן בירושלמי סוף פאה, ועיין ביפה מראה ובר"א פולדא שם, שביארו כנ"ל, דטענת שר הרוחות הייתה משום שיצא בלילה. וכ"כ בפתח הדביר (רלה, א). ובלא"ה מבואר דלמעשה הוכרע כר"ח בר פפא, דמתן בסתר יכפה אף ושרי לצאת בלילה לצורך צדקה, וע"כ שר הרוחות נמלט מפניו.
ובספר מעלות המדות (המעלה השישית), הובאה אגדת הירושלמי בנוסח שונה מעט, וז"ל: "ונמצא באגדה שתלמידי חכמים היו מהלכין לחלק צדקה בלילה, ופגעו בהן רוחות ושדין ומזיקין. אמרו להן: לא כן כתוב בתורה, לא תסיג גבול רעך? וכתוב (תהלים קדף כ) בו תרמוש כל חיתו יער. כלומר, הלא אתם יודעין שהתחום והגבול שלנו לילך בתחומנו שהוא הלילה. אמר להם, שוטים אתם! אילו היינו הולכין לצורך עצמנו, יפה אתם אומרים. עכשיו לא יצאנו אלא לעשות רצון המקום, שגולל אור מפני חושך וחושך מפני אור. אמרו להן, לא כך כתוב: מתן בסתר יכפה אף? מיד ברחו והלכו להן". הרי משמע כנ"ל, שטענת הרוחות לא הייתה מצד הצדקה אלא מצד שהולכים בלילה.
אמנם בפירוש פני זקן בשקלים שם כתב כהחיד"א, ואלו דבריו: "לא תשיג – ובלילה זמן שליטת מדת הדין ויונקין משם הקליפות והרוחות ואין ליתן צדקה בלילה כידוע מדברי מרן אלקי האר"י, והשיב לו דמשום מתן בסתר יכול ליתן אף בלילה וכופה מדת הדין ונעשה רחמים כי גדול המצוה של מתן בסתר אם העני מתבייש. ומכאן נראה אף שהזהיר מרן שלא ליתן צדקה אחר מעריב אם מתכוין שלא לבייש העני מתן בסתר יכפה אף"[2]. ומזה נראה דאדרבא, אי נותן צדקה בסתמא לידי הגבאי או לידי הקופה, אין לתת בלילה, ורק מתן בסתר הותר בלילה. ועיין ברגל ישרה (ב"ק טז, ב) שכ"כ.
וכן האדמו"ר בעל המנחת אלעזר ממונקאטש בספרו דברי תורה (סי' קיז) כתב להוכיח כהברכי יוסף, וז"ל: "וכן נ"ל כדברי הברכי יוסף דאי כדברי פירוש מהר"א [פולדא] הנ"ל, הוו"ל למימר דר"ח בר פפא יצא יחידי ותלמיד חכם אסור לצאת יחידי בלילה וגם יש להם רשות ח"ו להזיקו על כן אמר לו כן והוא השיב לו מתן בסתר יכפה אף אבל כיון דלא נזכר שהלך יחידי משמע ששאל לו רק על נתינת הצדקה בעת שליטתם שהוא נקרא גבולם ועוד מה שייך בזה לא תסיג וגו' הלא אם היה הולך בשלשה בני אדם אין לו רשות אפילו להתראות בפניו מכל שכן להזיקו כלל כדאמרינן בש"ס (ברכות מג, ב) אם כן ממילא אינו גבולו ורשותו שלהם בפרט בישוב בין בני אדם גם בלילה כיון דיש לו רשות לבני אדם לכתחילה לילך בשלושה וברבים (וגם לא נזכר שם כלל שהלך יחידי כנזכר) אלא ודאי כדברי הברכי יוסף הנזכר".
♦
ד.
בדברי החרדים
ובספר נחלת יעקב יהושע (פר' ראה על הפסוק ולא ירע לבבך) הביא בשם הגאון רבי מנחם זעמבא הי"ד, ראיה דאין לתת צדקה בלילה, מדברי ספר חרדים (בהקדמה למצות) שכתב: "ויש מצוות עשה שחיובן בלא שום סבה, אך אין חיובן תמידי, רק לזמנים ידועים מן השנה או מן היום, כגון תפילה ותפילין, צדקה, שופר סוכה לולב וכיוצא בהם". הרי מוכח מדבריו שמצוות צדקה אינה נוהגת בכל זמן אלא יש לה זמנים ידועים, והגר"מ זעמבא אמר לפרש בכוונתו כנ"ל, דאין מצוות צדקה נוהגת בלילה.ובנחלת יעקב יהושע כתב ליישב, דאין כוונת החרדים על הלילה אלא על שבת, שהיא זמן שאין נותנים בו צדקה. אך שוב דחה, דמלשון החרדים שכתב "לזמנים ידועים מן השנה ומן היום", משמע דזמן צדקה הוא בחלק מסויים מן היום.
ועיין בשו"ת קנין תורה (ח"ה סי' קא) שהביא בנוסח השאלה את דברי הגר"מ זעמבא, וכתב: "ולא אכחיד כי חיוך קל עבר על פי בראותי שורותיו אלו, וח"ו להאמין כי דבר זה יצא מפי אותו גאון זצ"ל, דשפיל לסיפא דדברי החרדים שם, שכתב ויש מצות שחיובו בלא סיבה וגם חיובו תמידי ולא יפסקו מן האדם אפילו רגע אחד בכל ימיו, ואלו הן א' להאמין מציאת השם והשגחתו וכו' וכו', וממילא מובן על ידי זה הרישא מה שכתב דאין חיובן תמיד, דהיינו שלא בכל רגע מימי חייו רק לזמנים ידועים כתפלה ותפילין לזמנים ידועים מן היום ושופר סוכה ולולב וכיוצא בזה לזמנים ידועים מן השנה, וצדקה אמנם אינו לזמן ידוע רק דלא שייך כל רגע מימי חייו לפזר צדקה כמו החיוב דאמונה במציאת השם והשגחתו יתברך".
♦
ה.
הסוברים שאין איסור כלל
רבים מהפוסקים נקטו שאין איסור כלל לתת צדקה בלילה, אף על פי הקבלה. וכן כתב בפשיטות הגאון רבי חיים פלאג'י בספרו עיני כל חי (תענית ה, א): "צדקה וגמילות חסדים שעושה בכפים שהוא תדיר ולא פסיק ביום ובלילה ובשבתות וימים טובים ודוק". וכ"כ בספרו רוח חיים (תכו, ה): "אחר ברכת הלבנה יפריש ג' פרוטות לצדקה לעניים"[3]. וכן האריך בספרו כף החיים (סי' ב אות ז).ובאליה רבה (צב, יב) הביא: "כתב בכתבים שאין ליתן צדקה בתפלת מעריב, ולא ראיתי מי שחש לזה".
ובברית כהונה (או"ח מערכת צ אות ד) הביא: "המנהג פשוט פה [ג'רבא] בכל בתי כנסיות דבאמירת ויברך מסבב השמש על כל הנמצאים בקופת צדקה וכל אחד נותן בה מה שנדבו לבו... וכן במנחה באמירת קדיש תתקבל. וכן בערבית באמירת קדיש תתקבל ונקראת צדקת התמיד כי מזה מוציאים הוצאת הבית הכנסת ההיא".
ועיין בסידור עמודי שמים להיעב"ץ (לפני תפילת ערבית), שכתב לבאר דאין איסור לתת צדקה בלילה, אלא דאין חיוב לתת צדקה לפני תפילת ערבית כשם שישנו חיוב לפני כל התפילות. אבל חלילה למנוע צדקה מהצריך לה.
ובשו"ת שערי רחמים (ח"ב סי' רז) כתב: "הרב לא אמר שאין ליתן [צדקה], דלעולם הצדקה מצוה, אבל כונתו שהפרש יש בין הצדקה דשחרית לערבית שבשחר יש כח להמתיק לאה ורחל ע"י נתינת הצדקה לפי שאז זמן הרחמים אבל בעת ערבית יען שהזמן דינים קשים אין בנו כח להמתיק הדינים ע"י הצדקה משום הכי אין צורך ונחיצות ליתן".
ובשו"ת יין הטוב (ח"א סי' נג) כתב: "הנה לענ"ד דאין נכון להבין כן בדברי גורי האר"י, שלא דברו אלא בענין הצדקה שצריך לתת ליד הגבאי לפני התפלה, וכתבו דוקא שאין צורך לתת לפני תפלת ערבית שהוא זמן דין גמור".
♦
ו.
אם בא עני לבקש מחויב לתת לו
בדברי תורה הנ"ל כתב שיש להיזהר היכא שאפשר שלא לתת צדקה בלילה, אך זה הוא דווקא במצווה שאינה עוברת, וכגון שרוצה לתת לקופה או לגבאי. אך היכא שמגיע עני לפניו וכדו', בוודאי יש לתת לו אף בלילה. והביא שהדברי חיים מצאנז היה נוהג, כאשר היה מגיע עני לפני לבקש צדקה בלילה, היה נותן לו לשם מתנה וכדו', כדי שלא יהיה לשם צדקה. וסיים: "ודלא כאותן הקמצנים אשר לא יחפצו לעשות צדקה, וכשגיע להם עני בלילה אומרים שמחמירים מליתן צדקה בלילה וביני לביני ילך העני לדרכו ויפטרו מליתן, ויש בזה כמה לאוין כנ"ל. ופשוט דזהו רק כנ"ל, ואם ירצה אחד להיות מדקדק יוכל לומר לאיזה צורך מתנה כמנהג רבינו הק' בעל דברי חיים כנ"ל, אבל לא יקפוץ ידו מליתן ביום ובלילה ולא ישיבנו ריקם להעני חלילה". ועיין בדרכי חיים ושלום (אות שיט) שהביא דכן היה מנהגו של המנחת אלעזר עצמו, שלא היה נותן צדקה בלילה.וכעין זה כתב גם החיד"א בספרו ככר לאדן (אבות דר"נ פ"ג) בדרך אפשר, דאם בא עני מחויב לתת לו. ובספר תולדות שמשון על מסכת אבות (פ"ה מי"ב) כתב שראוי שלא לתת צדקה בלילה, אך במצווה עוברת או במתן בסתר יש לתת, אך אין לכוון הכוונות הראויות לכך כי אם ביום.
ועיין בנחלת יעקב יהושע הנ"ל שכתב לחלק, שבתחילת הלילה סמוך ליום שעבר יש לתת צדקה, דהוא נחשב אחר היום הקודם, אך מחצות הלילה אין לתת.
ובמנהגי החת"ם סופר (פ"א אות ז) הובא: "לפני כל תפלה ותפלה נתן צ"ל אחד למתן בסתר לקיים מ"ש אני בצדק אחזה פניך, ואף קודם תפלת מעריב התנהג כן". ובהערות שם הובא דזה דלא כדברי המקובלים שכתבו שלא לתת צדקה בלילה. ועיין בשו"ת בצל החכמה (ח"ג סי' לג) כתב ליישב, דאין האיסור אלא כאשר מביא הצדקה לעני עצמו, אך כאשר נותן לגבאי או לשליח על מנת שיתנהו לעני ביום אין מניעה כלל אף לפי הקבלה.
ובשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ג יו"ד סי' קפא) כתב שאין לתת בלילה אלא מתן בסתר, אך יכול לתת לתוך קופה של צדקה באין רואים, ועל ידי זה נחשב מתן בסתר.
ובדרך אמונה (פ"ז מהל' מתנות עניים אות א) כתב: "גם כתבו [המקובלים] שיותר טוב ליתן צדקה ביום ולא בלילה, מיהו אם נזדמן לו בלילה בודאי יתן והיא מצוה גדולה אך יותר חשוב ביום".
ובשבט הלוי (ח"י סי' ב) כתב: "בענין צדקה בלילה, אין בזה שום פגם אם היא מצוה עוברת ואולי לא גובים רק עכשיו, וכל ענין אין צדקה בלילה אינו אלא ענין סגולי וסודי ע"פ הירושלמי פאה, ואם צריך ליתן עושה כהלכה".
ובתשובות והנהגות (ח"א סי' תקסו) כתב: "ושמעתי מת"ח אחד שדחה הבאים אצלו לקבל כסף ליום, שזהו זמן המוכשר לצדקה, אבל לדעתי אסור לדחות צדקה וראוי לחשוש ללאו דלא תקפוץ ידך אם תבעו ולא נתן וכמבואר ברמב"ם (פ"ז מהל' מתנות עניים ה"ב), דמתנות עניים אם דוחה בלי סיבה שרוצה ליתן לעני אחר, רק שרוצה לתת ביום אין בזה היתר כלל, ואף המקובלים אומרים שהצדקה בכל עת מועלת... ועכ"פ ראוי להבטיח מיד, שעל האמירה מקבל ברכה שנאמר כי בגלל הדבר הזה יברכך, והנתינה יתן ביום אם לא צריך עכשיו הכסף. אמנם האמת נראה שגם המקובלים מיירי בגבאי צדקה שבא לחלק ולא תבעוהו, אבל בתבעו אותו נותן מיד גם בלילה... ומסתברא דבעניים לכתחילה ראוי להשתדל לקיים המצוה ביום, אבל בהחזקת תורה לא שמענו מדקדקין לכתחילה ליתן ביום".
ובספר בני יעקב מהג"ר יעקב שכנזי שליט"א (ח"ג עמ' ג) כתב: "פשוט שאם בא עני ומבקש צדקה, אין לומר לו כעת לילה ואין נותנים צדקה בלילה, ואולי אפשר לייעץ למי שמקפיד על כך, שיאמר לעני שיתכוון לזכות בצדקה מחר ביום".
ובשו"ת ישיב יצחק (חל"ד יו"ד סי' לה) כתב: "ועכ"פ אם בא עני לא ימנע מלתת לו אפילו בלילה".
♦
ז.
סיכום
על פי הנגלה אין כל חשש לתת צדקה בלילה, אולם בשם האריז"ל הובא שהלילה הוא זמן דינים ועל כן אין לתת בו צדקה. ויש הסוברים שאין כוונת האריז"ל שאסור לתת, אלא שליודעי ח"ן אין לכוון בלילה את הכוונות שמכוונים ביום בעת נתינת הצדקה. ויש עוד הסוברים שלא אמר האריז"ל אלא שאין צריך לתת צדקה לפני תפילת ערבית כשם שנותן לפני שאר התפילות. ובוודאי אם מגיע עני לבקש צדקה מחויב לתת לו.♦ ♦ ♦