במנהג לתקוע בר"ח אלול ובכל החודש
איתא בפרקי דר"א (פרק מ"ו) ובר"ח אלול אמר הקב"ה עלה אלי ההרה (דברים י' א') והעבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עולה להר שלא יטעו עוד אחר הע"ז והקב"ה נתעלה אותו היום באותו השופר שנאמר (תהילים מ"ז ו') עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעין בשופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה [והובא ברמב"ן עה"ת (שמות ל"ג ז') ובטור או"ח סימן תקפ"א ובעוד ראשונים].ובביאור עניין התקיעה כנגד מה שתקעו כשעלה משה להר כתב הרא"ש (ר"ה פ"ד י"ד) 'ולכך התקינו חכמים שיהו תוקעין שופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה כדי להזהיר את ישראל שישובו בתשובה שנאמר אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב את השטן שלא להשטין על ישראל'. וכ"כ בר"ן ר"ה יב: (מדפה"ר). והיינו דר"ח אלול הוא זמן לשוב בתשובה כמו שעלה משה להר ביום זה ולהכי יש לעורר את ישראל ביום זה לתשובה, וכן השטן משטין על ישראל ביום זה ולהכי יש לתקוע בשופר לערבב את השטן. (וצל"ע במה דהשטן מערבב את ישראל ביום זה.) אך יעו"ש שכתבו דמכאן נהגו באשכנז לתקוע כל חודש אלול לאחר התפילה. והיינו דיסוד התקנה הוא בר"ח אלול ולא כל החודש, והוא זכר לתקיעה שתקעו באותה השנה כשעלה משה להר ונתעלה הקב"ה בתקיעה זו וכנ"ל. ומ"מ תו נהגו לתקוע כן כל חודש אלול, והוא ג"כ מה"ט לעורר את ישראל לתשובה ולערבב את השטן.
ואכן ר"ח אלול עצמו הוא זמן המיוחד לתשובה, זולת מעלת התשובה בכל ר"ח אלול. וידועים דברי הגר"א (יונה ג' ג') 'שעיקרו של אדם להתהלך לפני אלקים תמיד כמ"ש בכל הצדיקים אבל נינוה לא הלכו לפני אלקים רק ג' ימים והם ר"ח אלול בהתראה ראשונה ור"ה ויו"כ'. ועי' ג"כ בהגר"א (ע"ד הרמז) אסתר א' ד' שהזכיר ד"ז. ובמטה משה (עמוד העבודה תשע"ח) כתב דעיקר זמן התשובה הוא בר"ח אלול יעו"ש [וע"ע במשי"ת להלן אי היינו בא' אלול או בל' אב].
אמנם בטור (סימן תקפ"א) איתא הכי 'וכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החדש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג') אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב השטן'. ונראה קצת דמעיקר התקנה הוא לתקוע בכל החודש ולא רק בר"ח גרידא. [ובהגהות מהרל"ח כתב דכוונת הטור דתקנו חכמים לתקוע בר"ח אלול, וכן החודש תוקעים לעשות תשובה ולערבב השטן. אך בדברי הרא"ש הנ"ל מבואר דהיינו ג"כ טעם התקיעה דר"ח אלול.]
וברוקח (סימן ר"ז) כתב דתוקעין בשופר כל ארבעים יום מר"ח אלול עד יוה"כ על שם מ' יום אחרונים שעלה משה למרום ואמר לתקוע בכל יום כדי שלא יטעו עוד בע"ז. וכתב שם דבמקומו נוהגין לתקוע רק עד ר"ה. ומבואר דס"ל דאה"נ לא תקעו בשעה שעלה משה להר רק בר"ח אלול, אלא תקעו בכל יום ויום מהני ימים, ולהכי אף אנו נוהגין לתקוע בכל יום ויום. אכן בפרקי דר"א ובהרבה ראשונים מבואר להדיא דתקעו רק בר"ח אלול ולא בכל יום ויום.
ובהגהות הרד"ל (פרק מ"ו סקי"ח) כתב להגיה בדברי הפרקי דר"א כדברי הרוקח דתקעו בכל הימים, הואיל ועיקר הטעות בעלייה הראשונה לא ביום העלייה עצמו היה, שהרי הודיע להם אז שעולה להר אלא טעותם הייתה על עיכובו לירד. וא"כ כשעלה בשניה היה צריך להעביר שופר כל יום עד שיבא. [ועי' בלבוש שכתב כישוב לזה דהודיעו ע"י העברת השופר שעכשיו נשלם יום הראשון של עלייתו, ומשם ואילך ימנו להשלים מ' יום ולא יטעו עוד אחר עבודה זרה.] ועיי"ש בדברי הרד"ל שכתב דמה דאין נוהגין לתקוע עד יוה"כ כיון דלא שייך טעמא דעירבוב השטן אלא עד ר"ה.
ולכאורה כן מבואר ג"כ בדברי המהרי"ל שהביא במג"א (תקפ"א ב') מהמטה משה דיש מקומות שנהגו לתקוע מב' דר"ח אלול כדי שיתקעו ל' יום, דב' ימי ר"ה משלימין לל' אב וכ"ט אלול דאין תוקעין בהם. ומבואר דאה"נ אין תוקעין ביום שעלה משה להר, וע"כ דאין טעם לתקיעה ביום זה יותר מבשאר הימים.
ונפק"מ רבתא בזה אי התקיעות בכל חודש אלול הוי מנהג גרידא או דחשיב דין מתקנ"ח. דבפרקי דר"א ובראשונים שהביאו את דבריו נראה דהוא תקנת חכמים, אבל בכל החודש נראה בדברי הרא"ש והר"ן הנ"ל ועוד דהוי מנהג גרידא שנהגו באשכנז [ובספר המנהיג סימן כ"ד כתב דהוא מנהג צרפת], אך לדברי הרוקח ופשטות דברי הטור נראה דהוי מעיקר התקנה ג"כ כל החודש.
ועיין בלבוש (תקפ"א) שכתב להדיא דעיקר התקנה הויא בר"ח אלול 'מנהג לתקוע בשופר מראש חודש אלול בכל בקר אחר התפלה ובמקצת מקומות גם בערב עד כ"ח באלול והטעם בראש חודש תוקעין משום שבו עלה משה רבינו עליו השלום להר סיני לקבל לוחות אחרונות כו' לכן אנו תוקעין גם כן כדי למנוע העם מחטא ועון כו' ואח"כ כיון שהתחילו משום סור מרע תוקעין ג"כ כל החדש שיעשו טוב וסמך לדבר תקעו בחדש שופר (תהלים פ"א ד')' כו'. ומבואר כהנ"ל, דעיקר התקנה הוא בר"ח אלול ותו נהגו לתקוע כל החודש. ועיי"ש שכתב עוד 'ומה שמפסיקין ביום כ"ח ואין תוקעין גם בערב ראש השנה הוא כדי להפסיק ולהבדיל בין זה השופר שהוא מתקנת חכמים לשופר של ראש השנה שהוא מן התורה'. ובמג"א (שם סקי"ד) הביא את דבריו וכתב כדי להבדיל בין תקיעות רשות לתקיעות דחובה, והיינו מכיון דאי"ז אלא מנהג בעלמא ולא תקנ"ח וכנ"ל.
אמנם בפשטות נראה דאף מש"כ בפרקי דר"א דתקנו חכמים לתקוע בר"ח אלול אי"ז תקנ"ח גמורה [וכמו דודאי אין מברכים עליה], אלא הוא מנהג קדום שהנהיגו החכמים. ואף בשו"ע לא הזכיר להאי מנהג כלל. ורק דמ"מ נראה דהמנהג בר"ח אלול הוא עיקר המנהג לדברי הראשונים הנ"ל, ואח"כ נוסף מנהג ג"כ לתקוע כל חודש אלול.
ועי' בתשובות והנהגות להגר"מ שטרנבוך שליט"א (ח"ד קל"ג) שכתב שהנהיג בקהילתו לתקוע בר"ח אלול תש"ת תר"ת תשר"ת, כיון דהוא עיקר המנהג וכנ"ל, משא"כ בכל החודש. יעו"ש.
ועיקר המנהג לתקוע הוא בציבור ולא שמענו שיחיד תוקע לעצמו בזה. וכן נשים לא נהגו בתקיעה זו ואפילו בר"ח. ואולי מ"מ י"ל דיש ליחיד לחזר אחר זה, ובפרט בר"ח, ובלא שמע בציבור ושמע ביחיד לכאורה אין גריעותא כ"כ. ויל"ע.
♦
ב.
בעניין עליית מ' ימים אמצעיים
והנה בעיקר סדר עליית וירידת משה להר מצינו בזה כמה דעות וכמשי"ת. ועפי"ז יש לברר כמה עניינים בעיקר המנהג לתקוע כנגד תקיעת השופר שתקעו בשעה שעלה משה להר, וכמו שיתפרש.דהנה במדרש תנחומא וברש"י עה"ת (שמות ל"ג י"א) מבואר דעלה משה להר ג' פעמים - פעם א' לאחר מת"ת מז' סיון עד י"ז בתמוז (ואז נשתברו הלוחות) ובי"ח תמוז שרף את העגל ודן את החוטאים. ופעם ב' עלה בי"ט תמוז ובקש רחמים. ופעם ג' עלה בר"ח אלול לקבל לוחות אחרונות, והיה שם מ' יום עד י' תשרי. וכעין זה איתא בסדר עולם פרק ו' דמשה עלה ג' פעמים להר, אלא דבדבריו מבואר דעליה שניה היתה בי"ח תמוז ולא בי"ט תמוז.
אמנם בפרקי דר"א פרק מ"ו איתא דבין שבירת הלוחות לר"ח אלול היה משה במחנה ולא עלה להר אלא שתי פעמים. וברמב"ן עה"ת (שמות ל"ג ז') נתקשה בזה מדכתיב (דברים ט' כ"ה) 'ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי אמר ה' להשמיד אתכם'. ואי אפשר שיהיה כל זה בארבעים יום האחרונים אחר שנאמר לו (שמות ל"ד א') פסל לך ועלה אלי ההרה כי היו ברצון וכבר ביטל להשמיד אתכם. וברא"ש (ר"ה פ"ד י"ד) כתב דהוא ט"ס בפרקי דר"א, וצ"ל דהיה מ' ימים אלו בהר שעלה ג"פ. אמנם בכמה ראשונים מבואר דנקטו כדברי הפרקי דר"א שלפנינו (ובאבן עזרא (דברים י' א') ג"כ נקט דעלה ב' פעמים, אך בשמות (ל"ד כ"ח) כתב דעלה ג' פעמים).
וברבינו מיוחס (שמות ל"ג י') שכתב ליישב קושיית הרמב"ן ממ"ש ואתנפל לפני ה', דאה"נ התפלל משה מ' יום אמצעיים לפני ה' אך לא עלה באותם ימים להר אלא התפלל לה' במחנה. [ובהגהות הרד"ל לפדר"א הוספות מ"ו ד' כתב דעיקר קושיית הרמב"ן אינה מוכרחת, די"ל דאכתי הוצרך להתפלל אף מר"ח אלול, ובע"כ נאמר כהאי לישנא אף במ' יום אחרונים. עיי"ש.]
ובהגהות הגר"א לסד"ע כתב ליישב את דברי הפדר"א באופ"א, דמשה היה במחנה כל הארבעים יום, אלא דעלה בכל יום להר לבקש רחמים וירד לאלתר ולא נשתהה שם מ' יום רצופים. והביא דכ"מ בתנד"א זוטא פ"ד, דאיתא שם מ' יום האחרונים שעלה משה שניה להר סיני, ומבואר דלא עלה ג' פעמים וכנ"ל.
והנה יל"ע מ"ט אין תוקעים בשופר ג"כ בי"ח או בי"ט תמוז, דבו ג"כ עלה משה להר, והיה צורך לתקוע שלא יטעו אחר ע"ז, וכמו שתקעו בר"ח אלול. ולדברי הרוקח הנ"ל דחזרו ותקעו בכל יום ויום, הרי יל"ע ביותר, דמ"ט תוקעין מר"ח אלול ולא מי"ח תמוז ואילך. והתינח אי נימא דלא עלה משה להר אלא ב' פעמים, או כדברי הגר"א דעלה וירד בכל יום, דלא שייף חשש שיטעו אחר הע"ז, ניחא, אך לדברי הראשונים דעלה משה מי"ח תמוז עד ערב ר"ח אלול פעם שניה, צל"ע מ"ט אין תוקעים בשופר בזמן זה.
ויתכן לומר דאה"נ, אף דשפיר תקעו בשופר אף בי"ח תמוז, מ"מ לא קבעו תקיעה בשופר כנגד זה, שלא נעלה הקב"ה בהאי תקיעה, שהרי אכתי היה בכעס על ישראל. וכל התקיעה דידן הוי רק כנגד התקיעה דר"ח אלול, שבזה נתעלה הקב"ה בהאי שופר, וכמ"ש שם בפרקי דר"א. וביותר, דהא טעם התקיעה הוא לעורר את ישראל לתשובה ולערבב את השטן, וכמ"ש הראשונים. ותו י"ל דדוקא בר"ח אלול, דהוא זמן ריצוי והיה כל הארבעים יום בריצוי, דמעיקרא קודם שעלה א"ל לפסול לוחות, ותו האי עליה הויא עליה בריצוי, ויש כנגד זה להתעורר בתשובה ולערבב את השטן. משא"כ בי"ח בתמוז, דלא אשכחן דהוא עת ריצוי. ומה"ט לא שייך ג"כ לתקוע ד"ז. וי"ל דתו מה"ט ג"כ לא נתעלה הקב"ה בתקיעה זו. וכעי"ז כתב בשו"ת בנין שלמה (ח"א ס"א) יעו"ש.
[אמנם בדעת זקנים (דברים י' י') כ' דעלה משה ג' פעמים להר. ועיי"ש בסדר הדברים. ובעלייה שלישית כתב דאמר משה לישראל לתקוע כשעולה להר שלא יטעו כבראשונה. ונראה דבעליה שניה לא תקעו כלל. ויל"ע לדבריו מ"ט לא תקעו בשניה.]
♦
ג.
בעניין זמן עליית משה להר בפעם השלישית
והנה בעניין זמן עליית משה להר בפעם השלישית נחלקו אי היה זה בכ"ט אב או בל' אב או בא' אלול וכמשי"ת. דבפדר"א מבואר דעלה משה להר בר"ח אלול וירד ביוה"כ, ולא נתפרש שם אי עלה להר בב' דר"ח אלול, והיינו בא' אלול, או דעלה בא' דר"ח, דהיינו ל' אב. ובסדר עולם בנוסח שלפנינו איתא דעלה להר בכ"ט אב והיה שם עד יוה"כ [והיינו כשיטתו, דעליה שניה היתה בי"ח תמוז ולא בי"ט תמוז]. אמנם התוס' בב"ק פ"ב. הביאו מהסד"ע דעלה בל' אב, והיינו בא' דר"ח [ולפי"ז יתכן דל"פ ע"ד הפדר"א, ולכו"ע עלה בל' אב].ובתוס' שם הקשו דאי עלה בל' אב הרי עד יוה"כ ליכא אלא ל"ט לילות, והא כתיב דעמד בהר 'כימים הראשונים', ובימים הראשונים כתיב דהיה 'ארבעים יום וארבעים לילה'. וכתבו דאי נימא דעברו לאלול דאותה שנה ניחא. ותו כתבו דאה"נ היה רק ל"ט לילות, והא דכתיב ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים היינו ימים ולא לילות.
אמנם עיי"ש דהקשו מדכתיב ויהי שם עם ה' מ' יום ומ' לילה, וכתבו דקאי אמ' יום אמצעיים. ולכאו' תו תליא בהנ"ל, אי עלה למ' יום אמצעיים או דהיה במחנה, דאי לא עלה, בהכרח דהיה ארבעים לילה בעליה שלישית.
ובב"ח (סימן תקפ"א) כתב די"ל דעלה בתחילת ליל ל' וירד בסוף יוה"כ, ותו הוי מ' יום ומ' לילה. אמנם לגירסת הסד"ע שלפנינו דעלה בכ"ט אב ניחא, דירד ביוה"כ, ולהכי הוי מ' יום ומ' לילה.
ובמדרש תנחומא איתא דעלה להר בפעם השלישית בא' אלול. והקשו התוס' דלפי"ז היאך ירד ביוה"כ. וכתבו דצ"ל דעברוה לאלול. ולפי"ז צ"ל ג"כ כהנ"ל, דהיו ל"ט לילות או דעלה בתחילת הלילה.
ובתוס' שם הביאו מהמדרש דמה שקבעו לימי קריה"ת בשני וחמישי, וכן נהגו להתענות בשני וחמישי, כיון דמשה עלה בחמישי לקבל לוחות האחרונות וירד בשני ונתרצה לו המקום. ולפי שהיה עת רצון באותה עלייה וירידה קבעו בשני וחמישי. ולכאורה לפי"ז בהכרח דעלה וירד במ' ימים ולא במ"א ימים [שלא היה אלא ל"ט לילות או דעלה בתחילת הלילה וכנ"ל], דאל"כ לא הוי עליה בה' או לא ירד בב'.
אמנם הגר"א כתב דלעולם עלה בכ"ט אב וירד ביוה"כ ושהה שם מ' ימים שלמים, אבל הריצוי היה בערב יוה"כ וביוה"כ שחרית ירד עם הלוחות שניות, להשלים מניין ארבעים יום וארבעים לילה. ומ"מ לגבי הריצוי דשני נקבע לפי זמן הריצוי דערב יוה"כ [ואולי יש ליתן טעם לפי"ז במה דיש חיוב סעודה בערב יוה"כ ובראשונים כתבו בזה כמה טעמים ולהנ"ל יתכן דהוא ג"כ משו"ה]. ויש להתבונן בזה מ"ש ריצוי דיוה"כ שנקבע לפי זמן הירידה בפועל, והריצוי דשני נקבע לפי הריצוי דערב יוה"כ.
ובתוס' שם הקשו בהא דאיתא במדרש דיום העליה היה יום ה', דהתינח לר"י (שבת פ"ז:) דר"ח סיון היה ביום א' ניחא, דעלה בה' לפי חשבון דאחד מלא ואחד חסר, דיום ל' באב יום ה' הוה, אבל לרבנן דאמרי דביום ב' הוה ר"ח סיון נמצא יום ל' באב ביום ו', אא"כ עלה ביום כ"ט אב. והקשו לפי"ז במה דירד ביוה"כ. ודנו לומר דהיה אב חסר. אמנם הגר"א כתב ליישב כ"ז לשיטתו להנ"ל, דעלה בכ"ט ונשלם הריצוי בערב יוה"כ, וירד ביוה"כ להשלים מניין מ' יום ומ' לילה.
אמנם בפרקי דר"א איתא דעלה בר"ח אלול. ולפי"ז בהכרח הוא דלא כהנ"ל, אא"כ ס"ל כר' יוסי דר"ח סיון היה ביום א' ונימא דעלה בל' אב. ונתבאר דצל"ע בזה, אי עלה בל' אב או בא' אלול. ונפק"מ רבתא לדברי הפרקי דר"א, דלהכי תוקעין בר"ח אלול. דתו אי יש לתקוע מא' דר"ח אלול או מב' דר"ח אלול. ובמג"א תקפ"א סק"ב הביא שתי מנהגים בזה. והביא מהרבה אחרונים דיש לתקוע בא' דר"ח דאז עלה משה להר ובסו"ד כתב לקיים המנהג לתקוע בב' דר"ח, לדברי התנחומא הנ"ל יעו"ש. וצ"ל דאלול דהא שתא היה מעובר. וצ"ל דעלה בתחילת א' אלול וירד בסוף יוה"כ, וכדברי הב"ח הנ"ל.
ואולי יש לקיים למנהג זה אף אי נימא דעלה להר בל' אב. דהנה בדעת זקנים הנ"ל איתא להדיא דמשה עלה בכ"ט אב. ומ"מ כתב דאמר משה לישראל לתקוע למחרת בר"ח אלול בשופר. ותו י"ל דאף אם עלה בל' אב, יתכן דתקעו רק בא' אלול. [אמנם בכ"ז צל"ע מ"ט המתינו ולא תקעו לאלתר. וכן יל"ע אי יתכן ג"כ דאף אי עלה בכ"ט אב לא תקעו עד א' אלול.]
ולמשנ"ת דעיקר תקנת התקיעה היא בר"ח אלול, אולי יש להחמיר יותר לתקוע אף בא' דר"ח. [ולדברי הסד"ע והגר"א דעלה בכ"ט, אולי יש ג"כ לתקוע בכ"ט. אך נתבאר מהתוס' דאעפ"כ לא תקעו לאלתר וכנ"ל.] אמנם במג"א כתב 'וא"כ אין לזוז מהמנהג להתחיל ביום שני', והיינו דנקט עיקר כדברי התנחומא [ועי' מ"ט הכריע כוותיה]. וראיתי בשו"ת שומע ומוסיף להגר"ש דבליצקי זצ"ל, שכתב דהוא נוהג לתקוע בא' דר"ח אלול מחוץ לביהכנ"ס.
והנה בב"ח סימן תקפ"א הביא מהקדמונים ד'אני לדודי ודודי לי' הוא ר"ת אלו"ל וס"ת ארבעים כנגד ארבעים יום מר"ח אלול ליוה"כ. וצ"ב, דהא אלול הוי לעולם חסר, וליכא אלא ל"ט ימים. ובהכרח צ"ל דהיינו מא' דר"ח אלול וכנ"ל, דאז עלה משה להר. ואכן הב"ח גופיה נקט דעלה להר בל' אב, ואף כתב דהמנהג לתקוע הוא מל' אב. ולשיטתו א"ש האי רמז דמ' ימים. [ובמשנ"ב ג"כ הביאו ריש סימן תקפ"א, אך הביא ג"כ למנהגינו לתקוע בא' אלול.]
♦ ♦ ♦