הדלקת נר לכבוד שבת קודש, זו אחד מהמצוות החשובות שעושים לכבוד שבת, עד כדי שחז"ל אומרים שנר שבת קודם לנר חנוכה.
האמת היא שיש בזה גם כבוד שבת וגם עונג שבת.
ונקדים הקדמה קצרה, שבהדלקת נר לכבוד שבת יש שני חלקים. יש חלק אחד, שבמקום הסעודה שאוכלים את סעודת שבת חייבים שיהיה אור, כי סעודה בלי אור זו לא סעודה חשובה. וזה לא מתאים לשבת קדש לאכול בחושך. כתוב בגמרא שעיוור הוא לעולם לא שבע. זה מצד השובע של האדם, אבל האמת היא שזה הרבה יותר מזה, זה כבוד שבת. זה הכבוד, אנחנו מתארחים, בשבת אנחנו מתארחים על שולחן המלך. וזה לא מתאים לאכול את הסעודה בחושך. עד כדי כך, שאצל החסידים אומרים, שמי שלא נח ביום שישי אחרי צהרים, אז סעודת שבת אצלו זה ארוחת ערב. רואים כמה חשיבות צריך לתת לסעודת שבת קודש. שרים זמירות, אומרים דברי תורה, אבל המינימום מה שצריך, זה שיהיה אור.
חוץ מזה יש הלכה של משום שלום בית. מה זה נקרא שלום בית? זה טעות לחשוב ששלום בית הכוונה שלא יריבו. שלום בית הכוונה, אפילו אדם שגר לבד, שיהיה שלום בבית, מנוחת אהבה ושמחה, מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח, מנוחה שלימה שאתה רוצה בה.
שבת קודש צריך להיות מצב של רוגע, מצב של מנוחה, להרגיש את בורא עולם. אם יש חושך בחדרים, כמובן מדובר על חדרים שאדם משתמש בהם בשבת, אז אם יש חושך, אדם עלול להיתקל בכל מיני דברים, וזה לא מצב נעים. בשבת קודש אנחנו צריכים לדאוג שיהיה נעים להיות בבית.
זו כוונת חז"ל, שחז"ל אומרים שנר שבת קודם לנר חנוכה משום שלום בית, כתוב שזה קודם אפילו לסעודת שבת, כי השלום בבית, הרוגע בבית, השלוה בבית, זה כל כך חשוב, שזה קודם אפילו למאכלים הנוספים שאנחנו מכינים לכבוד שבת.
המשנה ברורה אומר שאם אין לו אפילו בשביל לקנות חלות לשבת, בשביל לאכול לחם בשבת, אז זה כן קודם לנר, כי המינימום זה לפחות שבן אדם לא יהיה רעב, שלא יצום בשבת. אבל יש נידון גדול כמה המינימום של לחם שצריך. למעשה הביאור הלכה מביא שהדרך החיים אומר שצריך שיהיה לו לחם כדי שביעה, אבל - אומר הביאור הלכה - שאם יש לו כדי שביעה לשתי סעודות, ולסעודה שלישית יש לו רק כביצה, אז זה מספיק, ואת השאר יוציא על הנר של שבת קודש. רק מספיק נר אחד, העיקר שלא ישב בחושך. אבל אם זה מצב כזה, שהוא או לשבת באור ולא לאכול, או לאכול בחושך, אז אין ברירה, אז עדיף שיאכל כדי שביעה ולא יישאר רעב.
אבל לכתחילה כתוב שצריך אפילו לחזר על הפתחים. לשון השולחן ערוך (סימן רס"ג סעיף ב') אחד האנשים ואחד הנשים, חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת; אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא. זה חלק מהעונג שבת, הקב"ה רוצה שבשבת לא נשב בחושך כמו אבלים רחמנא ליצלן.
♦
שואל מורינו הרב וואזנר בשבט הלוי (חלק ז' סימן י'), הרי אנחנו יודעים שהמצות הדלקה חז"ל תיקנו את זה על האשה, מכמה טעמים, מבואר בסעיף הבא, שעיקר המצוה מוטלת על האשה. גם על פי סוד מפני שזה מתקן את החטא של אדם הראשון שחוה גרמה לו לאכול מעץ הדעת. היא כיבתה נרו של עולם, אז היא מדליקה עכשיו את האור בבית. וגם מסיבה טכנית, כי הן יותר מצויות בבית. האבא לפעמים עסוק, אם בבית מדרש, אם בעיסוקים אחרים, האשה זה יותר מצוי שהיא דואגת לזה. אבל - אומר הרב וואזנר - פה כתוב מחזר על הפתחים, משמע שהאיש צריך לחזר על הפתחים.
אז הוא עונה, פשוט מאוד, בוודאי שהמצוה חז"ל תיקנו-זיכו את האשה לעשות את הפעולה של הדלקת הנר, אבל מי שאחראי לדאוג לכסף בשביל זה, זה כמובן הבעל, זה התפקיד שלו. זה לא שייך לחייב את האשה לחזר על הפתחים בשביל שיהיה כסף להביא נרות לשבת. זה התפקיד של הבעל להביא את הנרות, וגם להכין אותם כמו שצריך, שיהיו נרות יפים. כתוב שבזכות זה זוכים לבנים תלמידי חכמים, בזכות שמאירים את האור של השבת בבית. ואם אדם זוכה לשמח את אחרים ולדאוג שגם להם יהיה אור בשבת בבית, אז ודאי שהוא יזכה לבנים תלמידי חכמים, או לדברים אחרים שטובים כמו בנים, יש כל מיני דברים שאדם זוכה שטוב מבנים ומבנות. יזכה למצוות, יזכה להגדיל תורה בעולם, בזכות שהוא מאיר את האור של השבת.
מהסעיף הזה, שרואים שכל כך חשוב שיהיה אור בשבת בבית, שיהיה שלום בבית, אז ודאי שאם אדם דואג להיות בשמחה בשבת, וכל שכן אם הוא דואג שאחרים ישמחו בשבת, אז ודאי שהוא יזכה לדברים מאוד גדולים.
דרך אגב, מספרים סיפור, שהיה פעם אחד מגדולי הצדיקים[1], שעמד להדליק נרות חנוכה, ואשתו עדיין לא הגיעה, אז הוא חיכה וחיכה וחיכה וחיכה, והתמהמה הרבה מאוד. כמובן למד בינתיים, לא ביטל את הזמן, אבל שאלו אותו, הרי כבר הגיע הזמן, וצריכים להדליק נרות חנוכה. אז הוא אמר, שכתוב שאם יש אדם שיש לו מעות מצומצמות רק לנר אחד, וזה שבת חנוכה, אז נר שבת קודם לנר חנוכה, למה כי שלום בית יותר חשוב מנר חנוכה. אז כל שכן שצריך לחכות שהיא תגיע ולא להדליק עכשיו נר חנוכה, כדי שיתווסף שלום בית.
אבל כמו שאמרנו, השלום בית פה זה לא רק שלום בין האיש לאשה, זה באופן כללי שיהיה מצב בבית של אוירה של שלום ושמחה ונעימות, כי בשבת קודש אנחנו מעין עולם הבא, ואצל הקב"ה יש רק עוז וחדוה במקומו, הוא לא רוצה שנהיה עצובים בשבת.
היה אפילו סיפור עם רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שהוא פעם סיפר לתלמידים שלו, שבסעודת שבת, תוך כדי שהוא אכל סעודת שבת, בא אליו היצר הרע, ולחש לו באוזן: אה, לוי יצחק, עכשיו אתה אוכל בשמחה, בתפילה לא היית כל כך בשמחה, אז זאת אומרת שאתה שמח באוכל יותר מאשר בתפילה, איפה אתה נמצא, תראה איפה אתה נמצא. אמר רבי לוי יצחק: דבר ראשון, גירשתי את המחשבות האלה, אמרתי ליצר הרע, אני לא אתן לך להפריע לי את השמחה של שבת, בשבת יש מצוה להיות שמחים, ואסור לי להיות עצוב, אפילו על דברים רוחניים, עכשיו זה לא הזמן, אחרי שבת נעשה חשבון הנפש. אחר כך למעשה הוא עשה שם פלפול שלם, שהוא אמר שתפילה זה מצוה דרבנן, והסעודת שבת זה מצוה מדברי נביאים... פלפול שלם... אבל לא משנה, מה שלומדים מהסיפור הזה שמאוד מאוד חשוב להיות בשבת כל הזמן בשמחה.
♦
כמובן שמי שיכול להתחזק בשמחה של מצוה, וללמוד תורה בשבת, אז זה בכלל... כתוב שתורה של שבת זה ברמה עצומה מאוד, אין לנו מושג בכלל כמה זה חשוב בשמים, כל חיזוק שאדם זוכה להתחזק בשבת קודש ולשמח את הבני בית שלו, לשמח את הילדים.
כשהייתה מלחמת המפרץ, אז היה פחד מאוד גדול, בפרט באזור גוש דן, כידוע. אנשים שאלו את מורינו הרב שך זצ"ל במה להתחזק, אז הוא אמר כמה דברים להתחזק, הוא אמר לברך ברכת המזון מתוך הסידור, הוא אמר להוריד את הקפידות מהלב על אנשים, והדבר השלישי שהוא אמר, לחזק את השולחן שבת. לחזק, לשמח את הילדים, לדבר איתם דברי תורה.
יהודי שאל את רבי חיים קניבסקי איזה דברי תורה לדבר בשולחן שבת עם הילדים. הוא חשב שרבי חיים יגיד לו דברים עמוקים, רעיונות חשובים, לחזק אותם. רבי חיים אמר לו: מה שהילדים נהנים.
כי זה עיקר התפקיד של שולחן שבת, וכמו שאמר פעם יהודי חכם, כמו שבני הבית טורחים כל כך להכין את הסעודה של שבת, אז מותר גם לנו קצת לטרוח להכין את הסעודה הרוחנית של שבת. להכין סיפורים יפים, ווארטים יפים, דברי חיזוק קלילים שהילדים ייהנו לשמוע.
ובעיקר בעיקר לשמור על רוגע, ולעשות שהכל יזרום על מי מנוחות.
♦
כתוב (ספרי, הובא בכל בו סי' ל"א, ובבית יוסף סי' ר"נ ובמשנ"ב שם ס"ק ה') שיש אפילו מצוה להשחיז את הסכין בערב שבת, ועל זה נאמר (איוב פרק ה' פס' כ"ד) וידעת כי שלום אהלך.
שאל הראש ישיבה שלי, ראש ישיבת מאור התלמוד הגאון רבי אברהם קוק: מה, וכי בשופטני עסקינן, שאם הסכין לא חותכת חלק, אז הוא יתחיל לעשות מריבה עם אשתו בשביל זה, מה, הוא משוגע? הוא מטורף? אז הוא אמר, רואים מפה, ששלום בית זה הרבה הרבה יותר גבוה, מצפים מאיתנו שלא יהיה שום קרעכץ, שהכל יזרום על מי מנוחות.
וכמה שאדם יותר דואג שהכל יזרום על מי מנוחות בשבת קודש, אז הוא יוסיף הרבה אור ושמחה בכל העולמות העליונים.
ועל אחת כמה וכמה אם הוא מצליח לשמח את הילדים, וללמוד איתם, ואם הוא מצליח אחר כך בעצמו לשבת לעסוק בתורה, אז זה בכלל... כתוב שיש ענין מאוד מאוד גדול, לעסוק בתורה בשבת קודש, זה שבת לה' אלוקיך, זה הזמן שמחבר אותנו באופן מיוחד עם בורא עולם.
כל פעם שאדם לומד הוא ישר מחובר עם בורא עולם, בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, כל פעם שיהודי לומד, בורא עולם יורד מלמעלה, בא ללמוד איתו אישית, כל יהודי שלומד, לא משנה מי. ועל אחת כמה וכמה בשבת קודש שזה הזמן להתחבר עוד יותר עם הקב"ה אז מי שזוכה לשבת וללמוד...
מספרים שהיה אחד הצדיקים שהיה יושב ולומד בליל שבת אחרי הסעודה עד הבוקר, אז שאלו אותו, איך הוא עושה את זה, מה הוא לא עייף. אז הוא אומר: אני אסביר לכם, אני מתחיל ללמוד, יושבים ולומדים ולומדים ולומדים, ופתאום מתעוררת קושיה, אז מה אני אלך לישון, יש פה קושיה, אז אני מנסה ליישב את הקושיה, ומעיין ומעיין, ובסייעתא דשמיא נהיה אור בעיניים, מבינים.
החזון איש היה אומר שיש סברות בלימוד שרק שבשבת קודש אפשר לזכות להבין אותן, בזכות הנשמה יתירה, ואז נהיה אור בעיניים, ואז נהיה כזה מתוק, אז מה, עכשיו אני אלך לישון, איך אפשר לעזוב כזה דבר מתוק, בוא נמשיך עוד כמה דקות, ואז אני ממשיך עוד כמה דקות, ושוב יש דבר שאני לא מבין, ושוב מנסה לעיין, ושוב נהיה אור בעיניים, ופתאום מגיע הבוקר.
כמובן שזה דרגות מאוד גבוהות ליחידי סגולה, אבל כל אחד מאיתנו, אם נשכיל להכין את עצמנו לפני השבת קודש, לנוח טוב, ואחר כך בשבת קודש לנצל את הזמן הנפלא של השבת קודש, גם לעצמנו וגם לבני בית, אז נזכה לשמח מאוד מאוד את בורא עולם, ולהוסיף המון אור ושמחה בכל העולמות, ובזכות זה יהיו הרבה ישועות לכל עם ישראל, וכמובן לנו.
♦ ♦ ♦