[כג, א] [ורמינהו, האשה שנחבשה בידי עובדי כוכבים, ע"י ממון - מותרת לבעלה, ע"י נפשות - אסורה לבעלה, אלא לאו ש"מ, שאני לן בין לכתחלה לדיעבד. ממאי, דלמא לעולם אימא לך אפילו דיעבד נמי לא, והכא היינו טעמא, דמתיירא משום הפסד ממונו. תדע, דקתני סיפא: ע"י נפשות אסורה לבעלה, ותו לא מידי].
כתב המהרש"א (תוד"ה תדע[1]): תדע דקתני כו' אמאי נקיט רישא הפסד ממון ליתני שלא ע"י נפשות כו', עכ"ל. ותלמודא דנקט במלתיה תדע דקתני סיפא על ידי נפשות כו', לכאורה רישא דעל ידי ממון מותרת ה"ל למנקט, דמדיוקא הא שלא על ידי ממון אסור אפילו שלא על ידי נפשות. וי"ל דה"ק תדע, דע"כ ליכא לפלוגי בין לכתחלה לדיעבד, דא"כ בע"י נפשות אמאי אסורה, אלא ע"כ דשלא ע"י נפשות נמי אסורה כדיוקא דרישא, וברישא נמי לא שרי אלא משום טעמא דמתיירא משום הפסד ממונו, אבל אדיוקא דסיפא איכא למימר דנקיט הכי להשמיענו דאף לישראל אסורה, והר"ש כהן בשאלות ותשובותיו האריך בכל זה לאין צורך, כי הדברים ברורים הם וק"ל[2]'.
צ"ע לכאורה דמה שכתב דע"כ ליכא לאפלוגי [בין לכתחילה לדיעבד] דא"כ בעל ידי נפשות אמאי אסורה וכו', קשה הא כתבו התוס' דהכא בעל ידי נפשות איכא למימר מחמת פחד נתרצית לו ותובעתו כו'.
רק שי"ל דדברי מהרש"א הכי הוא, דע"כ צ"ל דוקא ברישא בעל ידי ממון מותר[ת], משום דמתירא משום הפסד ממונו, אבל בעלמא היכא דליכא הפסד ממון לא, דאל"כ בעל ידי נפשות אמאי אסורה, דאפי' אם תאמר דמחמת פחד נתרצית לו ותובעתו, מה מהני הא הוא מירתת. אלא ודאי היכא דליכא הפסד ממון לא מרתת, וא"כ הוא הדין בשלא על ידי נפשות נמי אסורה לכהן, רק דבעל ידי נפשות אסורה אפילו לישראל, דמחמת פחד נתרצית לו ותבעתו, אבל באמת אפילו שלא על ידי נפשות נמי אסורה לכהן וכו'.
רק (עז"ק) על זה קשה, א"כ ל"ל, (ותו"ל) ותו ליכא לתירוציה, מדלא קתני ברישא שלא על ידי נפשות כו', הא מסיפא גופיה מוכח דאסורה כדקאמרינן.
ול"נ דודאי על סיפא לחודיה לא רוצים התוס' לסמוך, דהיה לן סברא לומר איפכא, דע"כ שלא ע"י נפשות מותרת, מדלא קתני בסיפא שלא ע"י נפשות. ועל תירוצם דבא להשמיענו דאפילו לישראל אסורה לחודיה, לא רוצים לסמוך, לכך קאמרי תוס' דסברא זו מדלא קתני בסיפא שלא ע"י נפשות אסורה, לא סברא, דהא אפילו לטעמיך דאמרת שלא ע"י נפשות שרי, קשה לן מרישא למה לא תני ברישא שלא ע"י נפשות, אלא ודאי דהך סברא מדלא תני וכו', לא סברא. והשתא שפיר מוכח מסיפא כדאמרינן לעיל, והשתא צרופי מצרפי להתוס' להך סברא דבא להשמיענו וכו' בהד[ד]י, כלומר דהשתא לדידי דאמר דשלא ע"י נפשות אסורה, עדיף אפי' מלדידך דאמרת מותרת, (דלדידי') [דלדידי] לא קשה הא דלא תני בסיפא שלא עי"מ אסורה, די"ל דבא להשמיענו דאפי' לישראל אסורה, אבל לדידך דאמרת דשלא ע"י נפשות מותרת, קשה למה לא תני ברישא שלא ע"י נפשות מותרת וכו', וא"כ שפיר מוכח מסיפא כדלעיל, וקאמר הגמ' שפיר תדע דקתני סיפא כו', דמסיפא מוכח שפיר, ודוק.
[כד, א] בגמ' והתניא, אמרו לו לר' אליעזר, מעשה ולקחוה מן העובד כוכבים ודמא שמו, ואמרי לה רמץ שמו, אמר להן רבי אליעזר, משם ראיה, ישראל היו משמרין אותה משעה שנולדה, וניחוש דלמא רבעי לאמא כי הוה מעברה, דאמר רבא: וולד הנוגחת אסורה - היא וולדה נגחו, וולד הנרבעת אסורה - היא וולדה נרבעו, אימא ישראל היו משמרין אותה משעה שנוצרה. וניחוש דלמא רבעוה לאמא מעיקרא וכו', אימא, ישראל היו משמרין אותה לאמא משעה שנוצרה.
ויש לדקדקג מאי פריך הגמ', הא אמרינן לעיל (טו, א; כב, ב) דנכרי חס על בהמתו שלא תעקר, וא"כ נשמע מזה דאי רבעה לה (נעשה) [נעשית] עקרה, א"כ מאי פריך הכא: הא חזינן דילדה, וא"כ ע"כ לא רבעה לה.
ובוודאי אין להקשות מאי פריך דלמא רבעה לאמה מעיקרא וכו', הא נכרי חס על בהמתו. דהא קיימינן השתא אליבא דרבי אליעזר, ורבי אליעזר לית ליה האי סברא דנכרי חס וכו'. מכל מקום הסברא אמת, דאם רבעה נעשית עקרה, וא"כ מאי פריך הגמ' וניחוש דלמא רבעה לאמה מעיקרא, הא חזינן דילדה.[3]
וי"ל לפי מה דאמר ר' יוחנן בסמוך ע"כ גבול יש לה, פחותה מבת ג' שנים נעקרת, בת ג' שנים אינה נעקרת, פריך הגמ' שפיר וניחוש דלמא רבעה לאמא מעיקרא, דהיינו כשהיתה בת ג' ואז אינה נעקרת וכו', וק"ל.
[כד, א] וניחוש דלמא רבעה לאמא דאמא, כולי האי לא חיישינן.
פי' דטעמא דוולדה אסורה משום בזיון[4] הוא, אבל היכא דרבעה לאמה דאמה כולי האי לא חיישינן להך בזיון, כיון דרבעה לאמה דאמה. אבל אין לפרש כפשוטו, דמאי שנא באמה דחיישינן דנרבעו, ומאי שנא באמה דאמה דלא חיישינן, וק"ל[5].
[כד, ב] ר' יוחנן אמר, גבול יש לה, פחותה מבת ג' שנים נעקרת, בת ג' שנים אינה נעקרת.
ומקשו התוס' (כג, א ד"ה רבינא אמר וכו'): 'וא"ת ור' יוחנן דמשני לקמן (כד, ב) גבול יש לה פחותה מבת שלש נעקרת, בת שלש אינה נעקרת, מה יתרץ מההיא דמקום שנהגו למכור מוכרין, משמע כל בהמות אפילו יתרות על שלש, ועוד דפחות מבת שלש נמי היה לו לאסור שמא תשהה אצלו עד שתהיה בת ג' וירבענה. וי"ל דכן פירוש דבריו פחותה מבת ג' ודאי נעקרת, ובת ג' רוב הפעמים אינה נעקרת, אבל אינו ודאי כ"כ, הילכך במקום שנהגו מוכרין אפילו בת שלש, דעובד כוכבים חס לפי שאינו יודע בודאי ודואג שלא תעקר, ולענין קרבן מוקי ההוא דלוקחין בפחותה מבת ג', ולא מיבעיא במקום שמוכרין דשרי ליקח אלא אף במקום שנהגו שלא למכור לוקחין לקרבן, דכיון דודאי נעקרת חייס עלה ולא רבעה, ומה שנהגו שלא למכור משום חשש דרביעה לאחר שלש כדפרשינן, אבל בת שלש אין לוקחין דאינה נעקרת כ"כ בודאי, ואיכא למיחש דלמא רבעה.
פירוש לדבריהם דקאמרי ולענין קרבן וכו', כוונתם כך הוא, דהשתא לא צריכנא לתירוצם דלעיל, דמשני על קושייתם [לעיל כב, ב] בד"ה ורמינהו: וא"ת כיון דמוקמינן היתר קרבן בכל מקום אף במקום שנהגו שלא למכור כו', בקרבן האיך התירו. ותירצו דלענין קרבן התירו דא"א שלא יתערב בהמה של מקום שנהגו שלא למכור, עם בהמות שנהגו למכור ע"י משא ומתן. אבל לפמ"ש השתא לא צריכנא לתירוצם דלעיל, דאיכא לאוקמי הך דלוקחין מהן בהמה לקרבן וכו' בפחותה מבת ג', וק"ל.
[כו, א] בגמ' ר"מ אומר: אפי' אחרות עומדות על גבה נמי לא, דזימנין דמנחא ליה ידא אפותא וקטלא ליה ולא מתחזי. כי ההיא איתתא דאמרה לחברתה, מולדא יהודייתא בת מולדא יהודייתא, אמרה לה, נפישין בישתא דההיא איתתא, דקא משפילנא מינייהו דמא כי אופיא דנהרא.
פי' והתם מסתמא עבדי כדינא, דהיינו שהיו אחרות עומדות על גבה, ואפ"ה אמרה דקא משפילנא מינייהו דמא כי אופיא, לכך אפי' אחרים עומדים על גבה נמי אסור, וק"ל.
[כו, ב] בגמ' אבל המינין והמסורות והמומרים - היו מורידין ולא מעלין וכו'. אמר מר: היו מורידין אבל לא מעלין. השתא אחותי מחתינן, אסוקי מיבעי, אמר רב יוסף בר חמא אמר רב ששת לא נצרכא, שאם היתה מעלה בבור מגררה, דנקיט ליה עילא ואמר לא תיחות חיותא עלויה.
וצ"ל דפירושו דעושה עצמו כאילו לא ידע שהוא בבור, מ"מ הוי ליה איבה דלית ליה לאשתמוטי בעינן דלא תעבור חיותא עליה, דמהיכי תיתי דוקא השתא בעידנא דהוא בבור מגררה דלא תעבור חיותא, וא"כ לית ליה לאשתמוטי, והוי ליה איבה. אלא וודאי דעושה עצמו כאילו לא ידע שהוא בבור, וא"כ [אית] ליה לאשתמוטי ולא ה"ל איבה, וק"ל.
[כז, ב] מעשה בבן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שהכישו נחש, ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו, ולא הניחו ר' ישמעאל, וא"ל, ר' ישמעאל אחי, הנח לו וארפא ממנו, ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר, ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו ומת, קרא עליו ר' ישמעאל: אשריך בן דמא, שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה, ולא עברת על דברי חביריך, שהיו אומרים: ופורץ גדר ישכנו נחש, שאני מינות דמשכא, דאתי למימשך בתרייהו.
והקשה הר"ן ממ"נ אי (מת) מתרפא בעבודת אלילים, אפילו נכרי אסור, ואי לא אמר לחש של ע"ז, א"כ מאי קאמר דאתי לממשך אבתרייהו. ותירץ הר"ן מה שתירץ, עיי"ש.
[זה לשון הר"ן (ח, ב מדפי הרי"ף): 'ואם תאמר הא דתניא אין מתרפאין [מהן], אי מן המינין בלחש של עבודת כוכבים דוקא מתוקמא מאי איריא מן המינין אפילו מכל עובדי כוכבים נמי ליתסר. ואיכא למימר דמן המינין חושש לכל הלחשים שלהם, אבל מן העובד כוכבים מתרפאין ממנו בלחש סתם, אא"כ יודע שמזכיר בו שמה של עבודת כוכבים, והכי מוכח בירושלמי דאמר התם (ע"ז ב, ב): בר בריה דרבי יהושע ב"ל הוה ליה בלע, אתא ההוא עובד כוכבים ולחש עליה משמא דעבודת כוכבים, א"ל מאי אמרת עלאי א"ל מלת פלן. א"ל ניחא ליה דלימות ולא משמע הדא מילתא, אלמא דסתם לחשין של עובד כוכבים מותרין, ואינו אסור אלא בידוע, אא"כ הוא מין].
[כה, ב] (בהרי"ף) [ברא"ש (ב, ד)] מביא דעת הירושלמי (ב, א) וז"ל: 'ירושלמי, יכולה האשה להטמין עצמה ולומר עובדת כוכבים היא. והאיש אינו יכול להטמין עצמו[6]. אין לדקדק מכאן שיהא מותר לישראל לומר עובד כוכבים הוא כדי שלא יהרגוהו. דודאי כופר בעיקר הוא. דכיון שרוצין להורגו אם לא יהפוך לדתם ויהיה עובד כוכבים כמותם. ודאי כשאומר עובד כוכבים הוא הודה לדתם וקבל עליו אלוה שלהן. וההיא דירושלמי ה"פ ותיפוק ליה משום שפיכות דמים ומשני מילתא דפסיקא נקט דאפשר דזימנין דליכא שפיכות דמים אי אמרה עובדת כוכבים אני. ולא שיהא מותר לעשות כן. ולהכי נקט טעמא דעריות דאפי' אם תאמר עובדת כוכבים היא יבואו עליה וכו'[7].
ופירוש דבריו כך הוא דבוודאי אי לא אמר קודם לכן שהוא גוי, רק בשעה שהוא בא להורגו אומר גוי אני, ובזה (מתנצל) [ניצל] מידו אסור, והכא דאמר בירושלמי: יכולה להטמין עצמה ולומר גוי אני, פי' שתלביש עצמה כמו גוי' קודם לכן, ולא צריך לומר בשעה
שבא להורגה שהיא גוי', אבל אי אמר בשעה שבא להורגו שהוא גוי אסור[8], וק"ל.

הדרן עלך פרק שני[9]

♦
פרק ר' ישמעאל
[מט, ב] בשלמא רבנן קסברי עובדין לשברים, אלא ר"י מאי קסבר כו'.
וצ"ל דהשתא סבר התלמוד דבצד מרקוליס פירוש בצד ממש, ולא בצד ד' אמות כדמסיק בגמ', דאל"כ תקשה בפשיטות לר"י אפי' קסבר עובדין לשברים, שלוש אמאי אסורות, דהא לאו מיניה נפל, דהא תוך[10] ד' אמות הוי, וא"כ הוי מרחוק. א"ו (אלא וודאי) דהשתא סבר התלמוד דבצד מרקוליס פירושו בצד ממש, וא"כ צריך להקשות אי קסבר עובדין לשברים אפי' תרתי נמי וכו', וק"ל.
♦ ♦ ♦