קיימת ערבוביא מסויימת בנוסח איבעיות הגמרא בדף ג' סוף ע"א במסכת הוריות. עיקרה נעוץ בחוסר ההתאמה, לכאורה, בין נוסח הגמרא כפי שהוא לפנינו, לבין הנוסח שהיה לפני רש"י, כפי שעולה מתוך פירושו, דבר שהביא להגהות שונות, הן בגמרא והן ברש"י.
הילך נוסח הגמרא כפי שהוא בדפוס ראשון (ונציא רפ"א):
איבעיא להו הורו ב''ד חלב מותר ועשו מיעוט הקהל וחזרו ב''ד בהן והורו ועשו מיעוט אחר מהו כיון דשתי ידיעות נינהו לא מצטרף או דלמא כיון דאידי ואידי חלב הוא מצטרף ואם תימצי לומר כיון דאידי ואידי חלב הוא מצטרף מיעוט בחלב שעל גבי הקבה ומיעוט בחלב שעל גבי דקין מהו הכא ודאי כיון דבתרי קראי קאתי לא מצטרף או דלמא כיון דאידי ואידי חלב הוא ומצטרף ואת''ל שם חלב הוא מצטרף מיעוט בחלב ומיעוט בדם מהו הכא ודאי כיון דתרי איסורי נינהו לא מצטרף או דלמא כיון דאיסורן שוה וקרבנן שוה מצטרף ואת''ל כיון דאיסורן שוה וקרבנן שוה מצטרף מיעוט בחלב ומיעוט בעבודה זרה מהו הכא ודאי אין איסורן שוה ואין קרבנן שוה או דלמא כיון דאידי ואידי כרת הוא מצטרף תיקו איבעיא להו הורו ב''ד שחלב מותר ועשו מיעוט הקהל ומת אותו ב''ד ועמד ב''ד אחר וחזרו והורו ועשו מיעוט אחר אליב' דמ''ד ב''ד מייתי לא תיבעי לך דהא ליתנהו אלא כי תיבעי לך אליבא דמ''ד צבור מייתי מאי צבור הא קאי או דלמא הוראה דההוא ב''ד דהורו בעינן תיקו.
וז"ל רש"י, כפי שנדפס בדפו"ר:
או דילמ' כיון דחלב שם אחד הוא דבין חלב המכסה את הקרב ובין חלב המכסה את הדקין שם אחד הוא דחלב סתם איקרו כיון דחלב אינו שוה בכל דחלב חיה מותר: או דלמא כיון דאילו צבור אכלי האי חלב והאי דם שלא בהוראה בשגגת מעשה מייתו כל חד וחד אי בעו כשבה מייתו אי בעו שעירה מייתו דמצי אשוויי קרבנם השתא נמי כי עשו בהוראה מצטרפי ומיעוט בתרא דע"ז קרבנם שעירה ולא כשבה: או לא בעינן ההוא בית דין דהורו להם מעיקרא דתהוי להו ידיעה כלומר לא בעינן דתהוי להו ידיעה לב''ד קמא ומצטרפי:
הרואה יראה שפירושו אינו מכוון כ"כ לגירסא הנ"ל. ראשית, מאי האי שפירש דחלב אינו שוה בכל, דחלב חיה מותר, מה עניינו לכאן. ומחמת כן הגיה המהרש"א בגמרא "הכא ודאי דתרי איסורי נינהו כיון דאין איסורן שוה לא מצטרף", וברש"י הגיה "כיון [דתרי איסורי נינהו] דחלב אינו שוה בכל דחלב חיה מותר". ור"ל דרש"י בא לומר מאי טעמא תרי איסורי נינהו, לפי שחלב אין שוה בכל, במקביל לדברי הגמרא "דתרי איסורי נינהו כיון דאין איסורן שוה".[1]
ממילא הוצרך מהרש"א להגיה גם בהמשך הסוגיא "או דילמא כיון דקרבנן שוה מצטרף ואת"ל כיון דקרבנן שוה מצטרף וכו'", ולמחוק "דאיסורן שוה", שהלא לפי דבריו הא אמרינן שאין איסורן שוה.[2]
עוד קשה בדברי רש"י, שפירש: או דלמא כיון דאילו צבור אכלי האי חלב והאי דם שלא בהוראה בשגגת מעשה מייתו כל חד וחד אי בעו כשבה מייתו אי בעו שעירה מייתו "דמצי אשוויי קרבנם השתא נמי כי עשו בהוראה מצטרפי". וכתב עלה הדקדוקי סופרים "ונוסח הדפוס אינו מובן דאי קאי אחלב ודם מאי האי דמצו משוו הא שוה ועומד הוא ותו מ"ט נקט שגגת מעשה הלא גם בהוראה שניהם שוין", ומחמת כן הגיה הרבה בדברי רש"י, יעויי"ש.[3]
בדיבור האחרון בסוגיא ניכר ג"כ שהיתה לו גירסא אחרת משלנו, יעויין במהרש"א, ועל פיו הגיה הב"ח בגמרא.
♦
והנה הקרה ה' לפנינו קטע כתב יד, משרידי הכריכות, וסימנו – Bologna AS Fr. ebr. 111, ושם מופיע נוסח אחר בכל הסוגיא, ונראה בעליל שהיא גירסת רש"י.
וזה החילנו בעז"ה:
איבעיא להו הורו בית דין שחלב מותר ועשה מיעוט ציבור [וידעו שטעו][4] וחזרו בהן [וחזרו][5] והורו שחלב מותר ועשו מיעוט ציבור אחר מהו מי מצטרפי ההוא מיעוטא קמא בהדי מיעוטא בתרא ומייתי קרבן או [לא, מי אמרינן][6] (דילמא) כיון דהוה להו ידיעה במצעי לא מצטרף או דילמא כיון דחד בית דין הוא[7] מצטרף.
[8](איבעיא להו הורו בית דין שחלב מותר ועשו מיעוט קהל וחזרו בהן והורו ... החלב ועש[ו מי]עוט [א]חר מי אמרינן דשתי ידיעות נינהו לא מצטרף ההוא מיעוטא קמא בהדי [מיעוטא בתרא] או דילמ' כיון דאידי ואידי חלב הוא מצטרף אם תימצא לומר מצטרף מיעוט בחלב שעל גבי קבה ומיעוט [בח]לב שעל גבי דקין מהו [מי א]מרינן כיון דתרי קא אתי לא [מצ]טר[ף א]ו דילמא שם [חלב] אחד הוא ומצטרף אם תמצא לומר מצטרף מיעוט ב[חל]ב ומיעוט בדם מהו מי אמרינן כיו[ן דתרי איסורי נינהו לא מצטרף או דילמא כיון דאיסו]רן שוה וקרבנן שוה מצטרפן אם [תמצא לומר כיון דאיסורן שוה וקרבנן שוה מצטרף מיעוט בחלב ומיעוט בעבודה זרה] מהו הכא מאי אין איסורן שוה ואין קרבנן שוה ולא מצטרף או דילמ' כיון דאידי ואידי (כזית) [כרת] ה[וא מ]צט[ר]ף מאי תיקו)
ואם תמצא לומר (הכא) כיון דבחד בית דין חטאו מצטרף אלא הורו בית דין שחלב המכסה את הקרב מותר ועשה מיעוט ציבור וידעו (שחטאו) [שטעו] וחזרו בהן וחזרו והורו [ש]חלב שעל גבי הדקין מותר ועשה מיעוט ציבור אחר מהו (מי אמרינן כיון דהוה להו ידיעה באמצע לא מצטרף או דילמ' כיון דחד בית דין הוא מצטרף)[9] (ו)אם תמצא לומר בההוא קמא מצטרף מיעוט ציבור קמא בהדי ציבור בתרא משום דבית דין כי הורו להו הוראה קמייתא והוראה בתרייתא בחד חלב הורו משום דהדין והדין מחד קרא נפקי (והילכתא) [והילכ'][10] מצטרפין אבל הכא חלב המכסה את הקרב מחד קרא נפקי וחלב שעל הדקין מואת כל חלב אשר על הקרב והוה[11] להו תרי קראי והילכתא לא מצטרפי או דילמא כיון דחלב שם אחד הוא מצטרפי.
ואם תמצא לומר כיון דחלב שם אחד הוא מצטרפי הורו בית דין שחלב מותר ועשו מיעוט ציבור וידעו שטעו וחזרו בהן וחזרו והורו שהדם מותר ועשה מיעוט ציבור (אחד מהם) [אחר מהו] מי מצטרף מיעוט ציבור קמא בהדי ציבור בתרא או לא מי אמרינן כיון דחלב אין שוה בכל ודם שוה בכל חלוקין ולא מצטרפי או דילמא כיון דאילו (ואילו) אכלו כולהו שלא בהוראה (כשגגת) [בשגגת] מעשה מייתו כולהו כל חד וחד כשבה ושעירה והואיל [ו]אין חלוקין קרבנותיהן בתר קרבנות אזלינן ומצטרפי.
ואם תמצא לומר הכא נמי כיון דאילו אכלו שלא בהוראה בשגגת מעשה אין חלוק (אין חלוק) קרבנם השתא נמי מצטרפי אלא הורו בית דין שחלב מותר ועשה מיעוט ציבור וידעו שטעו וחזרו בהן וחזרו והורו שע"ז מותר ועשה מיעוט ציבור (אחד מהם) [אחר מהו] מי מצטרפי ההוא מיעוטא קמא בהדי מיעוטא בתרא או לא (ו)אם תמצא לומר חלב ודם נמי מצטרף משום דאילו חטאו כולהו שלא בהוראה בשגגת מעשה אי בעי כולהו מייתי כשבה אי בעי כולהו מייתי שעירה [ו]כיון דאי בעי אינהו אשויי קרבנן הוה מצטרף השתא נמי מצטרף אבל הכא דמיעוט קמא קרבנן כשבה ושעירה ומיעוט בתרא קרבנן שעירת עזים הילכך חלוק קרבנן ולא מצטרפי או דילמא כיון דמיעוט קמא (נמי) בחלב [נמי] אי בעי מייתי שעירה וכיון (דאיהו) [דאי הוו] בעי הוו משוו קרבנן, מצטרפי[12].
אם תמצא לומר הכא נמי כיון דאי בעי אשו[ויי] קרבנן מצטרפין הורו בית דין שחלב מותר ועשה מיעוט ציבור ומת אותו בית דין ועמד בית דין אחר והורו שחלב מותר ועשה מיעוט ציבור אחר מהו מ[י בענן] ההוא בית דין דהורו בשעת הבאת קרבן[13] או לא בענן אליבא דמאן דאמר בית דין...
♦
ולהלן הנוסח הנ"ל לאחר עיבוד ופיסוק, כשהלשונות שמעתיק רש"י מודגשות:
איבעיא להו, הורו בית דין שחלב מותר ועשה מיעוט ציבור, [וידעו שטעו] וחזרו בהן, [וחזרו] והורו שחלב מותר ועשו מיעוט ציבור אחר, מהו, מי מצטרפי ההוא מיעוט' קמא בהדי מיעוטא בתרא ומייתי קרבן, או [לא, מי אמרינן] (דילמא) כיון דהוה להו ידיעה במצעי לא מצטרף, או דילמ' כיון דחד בית דין הוא מצטרף.
ואם תמצא לומר (הכא) כיון דבחד בית דין חטאו מצטרף, אלא הורו בית דין שחלב המכסה את הקרב מותר ועשה מיעוט ציבור, וידעו שטעו וחזרו בהן, וחזרו והורו חלב שעל גבי הדקין מותר ועשה מיעוט ציבור אחר, מהו. (ו)אם תמצא לומר בההוא קמא מצטרף מיעוט ציבור קמא בהדי ציבור בתרא, משום דבית דין כי הורו להו הוראה קמייתא והוראה בתרייתא - בחד חלב הורו, משום דהדין והדין מחד קרא נפקי, (והילכתא) [והילכך] מצטרפין, אבל הכא חלב המכסה את הקרב מחד קרא נפקי וחלב שעל הדקין מואת כל חלב אשר על הקרב[14], והוו להו תרי קראי והילכתא לא מצטרפי. או דילמא כיון דחלב שם אחד הוא מצטרפי.
ואם תמצא לומר כיון דחלב שם אחד הוא מצטרפי, הורו בית דין שחלב מותר ועשו מיעוט ציבור, וידעו שטעו וחזרו בהן, וחזרו והורו שהדם מותר ועשה מיעוט ציבור אחר, מהו, מי מצטרף [מיעוט] ציבור קמא בהדי ציבור בתרא, או לא. מי אמרינן כיון דחלב אין שוה בכל, ודם שוה בכל, חלוקין ולא מצטרפי. או דילמ' כיון דאילו אכלו כולהו שלא בהוראה - בשגגת מעשה - מייתו כולהו כל חד וחד כשבה ושעירה, והואיל [ו]אין חלוקין קרבנותיהן בתר קרבנות אזלינן ומצטרפי.
ואם תמצא לומר הכא נמי כיון דאילו אכלו שלא בהוראה - בשגגת מעשה - אין חלוק קרבנם, השתא נמי מצטרפי, אלא הורו בית דין שחלב מותר ועשה מיעוט ציבור, וידעו שטעו וחזרו בהן, וחזרו והורו שע"ז מותר ועשה מיעוט ציבור אחר, מהו, מי מצטרפי ההוא מיעוטא קמא בהדי מיעוטא בתרא, או לא. (ו)אם תמצא לומר חלב ודם נמי מצטרף, משום דאילו חטאו כולהו שלא בהוראה - בשגגת מעשה - אי בעי כולהו מייתי כשבה, אי בעי כולהו מייתי שעירה, [ו]כיון דאי בעי אינהו אשויי קרבנן הוה מצטרף השתא נמי מצטרף, אבל הכא דמיעוט קמא קרבנן כשבה ושעירה ומיעוט בתרא קרבנן שעירת עזים, הילכך חלוק קרבנן ולא מצטרפי. או דילמ' כיון דמיעוט קמא (נמי) בחלב [נמי] אי בעי מייתי שעירה, וכיון דאי הוו בעי הוו משוו קרבנן, מצטרפי.
אם תמצא לומר[15] הכא נמי כיון דאי בעי אשויי קרבנן מצטרפין, הורו בית דין שחלב מותר ועשה מיעוט ציבור, ומת אותו בית דין, ועמד בית דין אחר והורו שחלב מותר, ועשה מיעוט ציבור אחר, מהו, מ[י בענן] ההוא בית דין דהורו בשעת הבאת קרבן, או לא בענן. אליב' דמאן דאמ' בית דין...
להלן לשון רש"י, כפי שמופיע בדפו"ר ובכת"י, עם לשונות הגמרא מודגשות עפ"י הנוסח הנ"ל:
או דלמא כיון דחלב שם אחד הוא. דבין חלב המכסה את הקרב ובין חלב המכסה את הדקין שם אחד הוא דחלב סתם איקרו:
כיון [16]דחלב אינו שוה בכל. דחלב חיה מותר:
או דלמא כיון דאילו צבור אכלי האי חלב והאי דם שלא בהוראה בשגגת מעשה מייתו כל חד וחד אי בעו כשבה מייתו אי בעו שעירה מייתו דמצי אשוויי קרבנם:
השתא נמי. כי עשו בהוראה מצטרפי:
ומיעוט בתרא. דעבודה[17] זרה קרבנם שעירה ולא כשבה:
או לא בעינן. ההוא בית דין דהורו להם מעיקרא דתהוי להו ידיעה, כלומר לא בעינן דתהוי להו ידיעה לב''ד קמא ומצטרפי:
♦ ♦ ♦