ודור יקום וחי – שיחות לחיזוק רוח הלחימה בעת מלחמה. הרב שי הירש. נריה תשפ"ו. Todahayehudit@gmail.com. 0528836373.
לפני כשנתיים סקרתי כאן (האוצר צג [אב תשפ"ד] עמ' תז-תט) את הספר 'ונתנה תוקף' מאת הרב שי הירש שליט"א, המעניק מבט תורני על מלחמת יום הכיפורים, מפיהם ומפי כתבם של גדולי ישראל שחיו באותה תקופה. ספר זה נכתב בהמשך לחיבור בעל שלושת הכרכים 'המחזיר שכינתו לציון', שעסק במלחמת ששת הימים ופורסם בתשע"ז לרגל יובל למלחמה.הספר שלפנינו, השלישי בסדרה זו, מאגד תריסר שיחות חיזוק שנשא הרב שי הירש לקהלים שונים במהלך שנתיים האחרונות, לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל. אם אנסה לסכם אותו במשפט אחד, אומר שהמלחמה היא פעולה אלוקית בעולם בהשגחה כללית ופרטית, ומטרתה לקדם את העולם ואת עם ישראל אל ייעודו, ולכן עלינו לראותה ככזו ולהתמלא בכוחות של שמחה ואמונה. מעבר לעצם ההתמלאות בכוחות, לאורך הספר מוטלות על הקורא ועל הציבור התורני משימות רבות וחשובות, ובכללן: הפצת תורה ואמונה בשפה המותאמת לציבור הרחב (עמ' 55), לימוד והעמדת משנה תורנית לניהול מדינה על פי התורה (עמ' 90), הודאה לה' על ניסיו במלחמה (עמ' 91 ואילך), מאבק בשנאת חינם ובפילוג בין הציבורים (עמ' 74 ואילך, 125 ואילך), ועוד ועוד. והכל מתוך דברי תורה, בתנ"ך ובחז"ל ובגדולי הדורות, השזורים בסיפורים על גדולי תורה וגישתם למלחמה וללוחמים: הרב דוד כהן הנזיר, הרב משה צבי נריה, הרצי"ה קוק, הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, ועוד.
הרב הירש משמש רב צבאי במילואים, ולספר הוא צירף 'פרקים אישיים וכלל-ישראליים' מתקופת המלחמה, המשלימים את השיחות ומעניקים טעימה מפעילותו של רב צבאי במלחמה, פעילות המשלבת דאגה לקיום המצוות והמנהגים גם בתנאי מלחמה, אחריות על טיפול בחללים, ומתוך כך התרוממות והרמת רוח הלוחמים אל הכרה בגודל השעה וחשיבות המלחמה.
לספר נלוו תמונות מימי המלחמה – עירוב שנבנה בתוככי רצועת עזה, הדלקת נרות שבת והבדלה בשטח, הדלקת נרות חנוכה חגיגית בשטח הלחימה, בית הכנסת הצבאי 'אהבת ישראל' שהוקם ב'מסדרון נצרים', ועוד ועוד.
♦
כעץ שתול – שיעורים על מסכתות זבחים, מנחות, בכורות וערכין. הרב יעקב פלג. תשפ"ו. shnufi@gmail.com. 0528308422.
מפעל הדף היומי הוא מהמבורכים ומהפלאיים בתולדות עם ישראל ועיסוקו בתורה. עם זאת, רבים מלומדי הדף היומי מרגישים חוסר בעיון ועמקות ובעמל התורה. אחת הדרכים להתמודד עם חוסר זה היא שיעור תקופתי המעמיק באחד הנושאים שנלמדו בדף היומי.הספר שלפנינו צמח מתוך תוכנית כזו, והחל בצורה של שיעור שבועי. כעת לפנינו מוצר מוגמר של 48 שיעורים עיוניים על מסכתות מרכזיות בסדר קדשים. חלק מהשיעורים עוסקים בנושאים קלאסיים בקדשים, כפסול שלא לשמה, שחיטה בזר ובפסולים נוספים, סמיכה בקרבנות, עשה דוחה לא תעשה במקדש, קמיצה שלא לשמה, דחיית שבת לקצירת העומר, המקדש שדהו ביובל. חלקם בנושאים שאינם מענייני קדשים אך מופיעים במסכתות הללו: איסור שכחת דברי תורה, הנוטל שכר לדון, לשון הרע בפני המדובר. חלקם בנושאים מחשבתיים ואגדתיים: האם משה היה כהן, כפרת בגדי כהונה על עבירות שונות, הצלת ציצית מחטא, האם היה מבול בארץ ישראל, משה רבינו ודרשותיו של רבי עקיבא, אופיו של שבט אשר. וזו רק טעימה מן הים.
גיוון הנושאים והסגנונות מתבטא גם בשיעורים עצמם, מוסיף טעם רב ומהווה מודל ליצירת עניין בשיעור עיוני ללומדי הדף היומי.
מכאן לשתי הערות שעלו לי בעקבות הלימוד בספר:
א. בעמ' 32-28 נידונה הסתירה בין הגמרא הפוטרת כהנים מתפילין (זבחים יט, א) לגמרא המחייבת (ערכין ג, ב), ומוצעים הסברים שונים שכתבו האחרונים ליחס בין הסוגיות. בכל ההסברים נעדרת האפשרות שבזבחים מדובר בכהן שכבר הניח באותו יום ובערכין בכהן שלא הניח, ונראה שהסיבה לכך היא שהיה פשוט להם שמצוות הנחת תפילין אינה פעם ביום אלא כל היום.[1]
ב. בעמ' 57-52 נידון המושג 'הלכתא למשיחא', והובאו שיטות ודרכים שונות בהבנת היחס בינו ובין הכרעות שונות להלכה, וכן בינו ובין דין מקריבין אע"פ שאין בית (לפי הגרי"ז אכן לא נאמר הלכתא למשיחא אלא באותם קרבנות ומצבים שאינם בכלל מקריבין אע"פ שאין בית). ואודיע צערי לרבים, שבעוניי לא התחוור לי עניין הלכתא למשיחא, ומזה זמן רב אני תמה ולא מבין מה הבעיה היסודית בכך שתוכרע הלכתא למשיחא. והדנים בנושא, חלקם מרחיבים וחלקם מצמצמים את הכלל, אך אני תמה על עצם הכלל. דלכאורה כך היא דרכה של תורה, שלומדים ומכריעים מראש כדי להתכונן כראוי לשעת מעשה, ובפרט מעשה זה של חידוש הקרבנות שהננו מתאווים ומצפים לו תמיד, ועל זאת נשאל האדם בשעה שמכניסים אותו לדין (שבת ל, א). ואין נראה לתרץ שלעתיד תתחדש סמכות שתכריע בהלכות ולכן אין להכריע כעת, שכן אין זה ברור שמיד עם חידוש הקרבנות אכן תתחדש סמכות כזו, ואכמ"ל, וגם אם כן – לא נראה שהיא תכתוב מחדש את כל התורה, וכפי שכבר כתב החפץ חיים בכתביו העוסקים בחשיבות לימוד קודשים. אמנם אחד התירוצים שנאמרו הוא שקושיית הלכתא למשיחא מתייחסת רק לדיון הלכתי שכרוך בעבירה, וזה לא יהיה לעתיד לבוא, אך כבר הקשו על תירוץ זה שאין בו כדי לכלכל את כל מופעי 'הלכתא למשיחא' (עי' זבחים מה, ב: 'כל שחיטת קדשים', ותוס' ישנים יומא יג, א ד"ה הלכה; ויעוין עוד בשו"ת באר משה [שטרן] ב, קיג, ב; ואכמ"ל). וצ"ע.
משניות פאה – עם אנציקלופדיה הלכתית חקלאית. הרב דוד אייגנר. מכון התורה והארץ. ניצן תשפ"ה. H.david@toraland.org.il. 08-6847325.
אנציקלופדיה הלכתית חקלאית היא מיזם של מכון התורה והארץ, שנועד להנגיש את המושגים החקלאיים ללומדי התורה, וגם להנגיש את התורה וההלכה לאנשי החקלאות. האנציקלופדיה אינה מודפסת כשלעצמה, בערכים לפי א"ב, אלא כפירוש רציף על סדר המשניות – לפני כחמש שנים יצאה לאור מסכת שביעית וכעת לפנינו מסכת פאה. זו בחירה מעניינת ולא ברורה מאליה, שכן חלק גדול מהעניין בנושאים אלו אינו עובר ישירות דרך לימוד המשניות. ועם זאת, שכרה של בחירה זו הוא הענקת 'מעטפת' נרחבת לקהל העצום של לומדי המשנה, ותקוותי שלא ירחק היום ויודפס כל סדר זרעים במהדורה מיוחדת זו.דוגמה למשנה שזוכה לביאור מקיף היא משנת 'אין מגלגלין בטופח' (פאה ה, ג), שהתפרשה בשלושה אופנים שונים: (א-ב) איסור על הצפה יזומה של השדה לצורך הכנה לעונת הזריעה הבאה, תוך גרימת נזק לתבואה המועטת שנותרה בשדה, ופירוש 'טופח' הוא לשון רטיבות, או שהוא שם הכלי; (ב) איסור על עירוב עשבייה 'רעה' וזולה בשדה, מחשש שהבעלים יפיעל במכוון דווקא ממנה למצוות לקט. בביאור שלפנינו מוסבר כל אחד מהפירושים בהרחבה ובצירוף המחשות מועילות.
לחיבור צורף נספח מאת הרב יהודה עמיחי העוסק במתנות עניים בחקלאות זמננו, שנוקט שכיום אין חיוב להשאיר לקט שכחה ופאה מכיוון שעניים אינם מצויים בשדות (ויעוין בזה במאמרו של ר"ד סגרון, האוצר קט עמ' שמח-שמט), ומתמקד באפשרות – שלדבריו אינה נצרכת מן הדין – להזמין עניים אל השדה כדי לקיים את המצווה. ושמא ניתן להציע נוהל דומה לזה שקיים בחלק מקרנות המעשרות, שבו האדם נותן סכום כסף לצדקה כנגד מעשר עני, ומעין זה כאן, יינתן סכום כסף לצדקה כנגד מתנות העניים.
♦
תורת החנוכה. מכון גם אני אודך. הרב גמליאל הכהן רבינוביץ. בני ברק תשפ"ו. e7128536@gmail.com. 0527128536.
כבר נודע בשערים שמו של הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, ש'חולב' את גדולי הפוסקים – וגם את הקטנים שבפוסקים! – ומזכה את הרבנים באינספור חיבורים שנערכים על ידו, ופעמים רבות מבוססים על תשובות לשאלות שטרח לשאול לרבנים. החיבור שלפנינו כולל פסקים בהלכות חנוכה מהרב מאיר בראנדסורפר זצ"ל בעל הקנה בשם, ומבנו הרב משה גאב"ד היכל הוראה, ומהרב אליעזר רבינוביץ, אחי המחבר ובעל ספרים רבים בעצמו.
בעמ' כ-כא, בהערות לפסקי הקנה בשם, נכתב על הדלקה מחוץ לבית בטענה שהיום אין שעת הסכנה: 'משום קושיא אין לבדות דין, כי כל קושיא יש לה תירוץ'. בעוניי, קשה לי להבין את האמירה שהמקיים את דינא דגמרא כמאמרו ומדליק בחוץ, הוא בודה דין משום קושיה. פשט הגמרא אינו קושיה בעלמא.
בעמ' סו-סז דן בעל ההיכל הוראה באיש שמדליק נר חנוכה ונר שבת, מה ידליק קודם, שלכאורה יכול להקדים את נר שבת לנר חנוכה, שאינו מקבל שבת בהדלקתו, ומכל מקום מכריע להקדים את נר חנוכה, על פי דברי הבן איש חי בשם האר"י שכך נכון על פי סוד.
בעמ' סז-סט נידונה הדלקת נרות שעווה שדולקים כחצי שעה לפני כניסת שבת, שבמצבים רבים הנרות כבים עוד לפני השקיעה, ומוצעים שני הסברים למנהג לא לדקדק בכך: (א) רבים מהמדליקים כך הם קטנים, ויש אומרים שקטן אינו מחויב לקיים את המצוות ממש בכל פרטיהן כדקדוקי גדול. (ב) יש מקום לומר שההדלקה עושה מצווה, ולכן די בפרק זמן של חצי שעה מרגע ההדלקה. ויש לדון על שני ההסברים. המקורות להסבר הראשון עוסקים ברובם בקטן שמקיים מצווה עם חיסרון מסוים שקשור במישרין לעצם היותו קטן, ויש מקום לומר שדווקא בזה לא קפדינן בהדיה, והארכתי בזה במקום אחר (בעקבי יעקב סוכה סי' כח, האוצר מה עמ' שלג-שלז). ובסתמא דמילתא הקטן חייב במצוות כגדול. ועוד, שלשיטת הרמב"ם הדלקת הקטן אינה מדין חינוך אלא זו צורת ההידור שקבעו חכמים, ולכאורה שיטה זו היא העומדת ביסוד דברי הרמ"א ומנהג אשכנז (ולפי זה יש לדון כיצד קטן מדליק, ואין כאן מקומו), ואכמ"ל. גם ההסבר השני אינו ברור כל כך, שכן חידוש הוא לומר שיש שיעור זמן למצווה שמסתיים עוד לפני השקיעה, ואף שמצוין שם מקור מהחת"ס. ואולי יש ליישב שלא דקדקו בכך משום שמדובר בהידור, שכן מעיקר הדין די בנר איש וביתו. ועכ"פ, בין לדברי גאב"ד היכל הוראה ובין למה שהתבאר – נמצא שאדם מבוגר צריך להקפיד על כך, ואף אם בימי השבוע הוא מדליק נרות שעווה פשוטים, בשבת ידליק נרות גדולים או נרות משמן.
♦ ♦ ♦