♦
א.
בן הנדה הוא פגום
הנה איתא בגמ' ביבמות (מט, א) ובקידושין (סח, א): "אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ול הסוטה שאין הולד ממזר" עי"ש אמאי. והכי פסק הרמב"ם (פט"ו מהלכות איסורי ביאה ה"א): "אי זהו ממזר האמור בתורה זה הבא מערוה מן העריות. חוץ מן הנדה שהבן ממנה פגום ואינו ממזר". ויל"ע מהיכי למד הרמב"ם דהבא מן הנדה פגום הוא. ועוד למאי נפק"מ דפגום הוא.והנה, בטור (אה"ע ד, יג) פסק: "איזהו ממזר, זה הבא על אחת מכל העריות בין מחייבי מיתות בית דין בין מחייבי כריתות, חוץ מהבא על הנדה שאינו ממזר אפילו מדרבנן". ובבית יוסף שם הביא את דברי הרמב"ם דאף על פי שאינו ממזר מ"מ פגום הוא. וכן פסק בשולחנו הטהור (שם): "חוץ מהבא מהנדה שאע"פ שהוא פגום אינו ממזר אפילו מדרבנן".
ואין לפרש בכוונת הרמב"ם דפסול לכהונה, דהנה איתא ביבמות (ס, א): "מאלה אתה עושה חלל ואי אתה עושה חלל מנדה". וכן הורו בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' אלף ר), ובשו"ת הרא"ש (כלל לב סי' טז), דבן הנדה אינו פסול לכהונה. ובדרכי משה (שם אות ב) כתב: "ונראה דאף הרמב"ם לא קאמר דפגום לכהונה, דהא לא מני ליה בפרק י"ח לענין איסור כהונה, וכן משמע פרק החולץ (מד, ב) דבמקום שאין האשה זונה אין הולד פגום לכהונה אלא רצה לומר שפגום ואינו משפחה מיוחסת וראוי להרחיק אבל לא מכח איסורא".
ובאמת הרמב"ם עצמו פסק הכי בהלכות איסורי ביאה (פי"ט ה"ו): "כהן הבא על הגנדה הולד כשר ואינו חלל שאין איסור הנדה מיוחד בכהנים אלא שוה בכל".
וכן פסקו להלכה כל האחרונים, שבן הנדה אינו ממזר ואינו פסול לכהונה, אבל הוא פגום וראוי שלא להתחתן עמו. עיין בב"ח (ס"ק ו), ובפרישה (ס"ק טז), ובבית שמואל (ס"ק יד), ובחלקת מחוקק (ס"ק ז),ובנחלת צבי (ס"ק כ), ובט"ז (ס"ק ד), ובכנסת הגדולה (הגהות ב"י ס"ק ה), ובבאר היטב (ס"ק יז).
♦
ב.
האם בני נדה הם בכלל בני ט' מדות
אלא דאכתי יש לעיין מה הוא מקור הדברים שבן הנדה הוא פגום וראוי לרחקו. והיה אפשר לומר, דהנה מצינו בנדרים (כ, ב): "וברותי מכם המורדים והפושעים בי, אמר רבי לוי אלו בני תשע מדות". והיינו תשעה אופנים שבהם אסור לאדם לשמש מטתו, ואם עובר ומשמש, הבנים הנולדים הם מורדים ופושעים. וא' מאותם אופנים הוא "בני נידוי". ופירשו הר"ן והמפרש שם, דהיינו שבא על אשתו כשהוא בנידוי, דהמנודה אסור בתשמיש המטה. וכן פירשו רוב הראשונים.אולם בטור (או"ח סי' רמ) הביא: "בני נידוי, בני נדה. אע"פ שאינו ממזר מה"ת. ויש מפרשים שאם הן בנידוי או הוא או היא, שאסורים בתשמיש המטה, והוא הדין נמי אם אחד מהם אבל". הרי דלדעת הטור, בן הנדה הוא בכלל בני ט' מדות שעליהם נאמר מורדים ופושעים. והמהרש"א בנדרים שם הקשה: "בטור יש גורסים בני נדה, ולא משמע כן, דלא חשיב הכא אלא הבנים שנולדו מדבר הקרוב לעבירה, אבל בני נדה מאיסור כרת כשאר עריות".
אמנם, כבר מצינו כפירוש זה בשיטה מקובצת שם, וז"ל: "בני נידוי, בני נדה, ואע"פ שאין ממזר מן הנדה. ונוכל גם כן לפרש מנודה ששימש, דהוא אסור בתשמיש כדאמרינן במועד קטן (טו, ב ושם לא איפשטא)". וכן פירש הראב"ד בבעלי הנפש (שער הקדושה). ועיין בכסא רחמים לחיד"א (פ"ב ה"ז), שכתב דאפילו בן נדה דרבנן הוא בכלל בני ט' מידות.
אמנם הרמב"ם עצמו (בפכ"א מאיסורי ביאה הי"ב) פירש בני נידוי: "ולא כשיהיה אחד מהם מנודה". וא"כ בן הנדה אינו בכלל בני ט' מדות, והדר דינא יל"ע אמאי כ' דהוא פגום.
♦
ג.
בדברי הברייתא באבות
ונראה שמקורו מדברי הברייתא, אשר הביאו הראשונים בסוף פ"ה של מסכת אבות[1]. וזה נוסח הברייתא: "עז פנים, רבי אליעזר אומר, ממזר. רבי יהושע אומר, בן הנדה. רבי עקיבא אומר, ממזר ובן הנדה. רבי יעקב אומר, אף לא עמדו אבותיו על הר סיני. ועל כולם, אליהו כותב והקב"ה חותם. ואומר, אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו ולנושא אשה שאינה הוגנת לו. אליהו כופתו והקב"ה רוצעו. וכל הפוסל, פסול, ואינו מדבר בשבחו של עולם, ואמר שמואל, ובמומו פוסל".הרי קמ"ל דבן הנדה הוא עז פנים. ובסיפא דברייתא איתא דהנושא בן או בת הנדה פוסל את זרעו ופוגם את משפחתו ונושא אשה שאינה הוגנת לו וכו'. והיה אפשר לומר, דזה קאי רק על ממזר הנזכר בברייתא אך לא על בן הנדה. אך אי"ז נראה מפשטות לישנא דברייתא, דהיא "ועל כולם", ומשמע דאף על בן הנדה נאמר דפוסל את זרעו ופוגם את משפחתו. ושמא זה הוא המקור לדברי הרמב"ם שכתב דבן הנדה הוא "פגום". ושוב ראיתי שכן כתב בהדיא בהגהות הגר"א (אה"ע שם ס"ק ל).
אמנם, רבינו יונה שם (מ"כ) פירש את דברי הברייתא באופן אחר, ואלו דבריו: "עז פנים, רבי אליעזר אומר, ממזר. רבי יהושע אומר, בן הנדה. רבי עקיבא אומר, ממזר ובן הנדה. כשבעל אביו היה בעזות, ולא נתביש מלבעול אשתו נדה או מלבעול אשה נכריה הנאסרת לו, וגם היא לא נתבישה, ויצא הבן עז פנים... ועל כולם אליהו כותב והקב"ה חותם, אוי לו למי שנושא אשה שאינה הוגנת לו – כמו בת עם הארץ לת"ח וכיוצא בו, שאין מדקדקות בנדות, שסוף הבן היוצא מהם להיות עז פנים. אוי לו למי שפוסל את זרעו ופוגם את משפחתו, שבא על אחת מכל העריות ונמצא פוסל את זרעו, שסוף כל אלו לגלות רעתן בקהל רב לעתיד לבוא".
הרי מוכח מדבריו, שבן הנדה אינו מוגדר כפגום, ובת הנדה אינה מוגדרת כאשה שאינה הוגנת לו. וכוונת הברייתא היא שבת עם הארץ היא אשה שאינה הוגנת לו, והנושא אותה סופו להוליד בן הנדה, מכיוון שאינה מדקדקת בנדות. וכן אינו מוגדר כפוסל את זרעו ופוגם את משפחתו, דזה קאי על ממזר, שהבא על אחת מהעריות ומוליד ממזר פוסל את זרעו ופוגם את משפחתו.
ועל דרך זו ביאר במגן אבות לרשב"ץ: "ופוסל את זרעו - הוא הנושא ממזרת וגויה ושפחה, הפסולות מה"ת שהולד ממזר וגוי ועבד, הפסולים לבא בקהל. ופוגם את משפחתו – הוא כהן הנושא נשים האסורות לכהונה, שזרעו מהם חלל ופגום. והנושא אשה שאינה הוגנת לו, כגון הנושא בת עם הארץ בעל עבירות, משמשתו נדה, ואעפ"י שאין ממזר מן הנדה, הולד אינו הגון, שכל אלו, אליהו כופתן והקב"ה רוצען להלקותן על שעברו בלאו וחייבין מלקות".
אלא דעכ"פ מוכח דבן הנדה הוא עז פנים. והכי איתא נמי במסכת כלה (פ"א ה"ד): "ר' יהודה אומר, עז פנים לגיהנם, ובושת פנים, לגן עדן. עז פנים, רבי אליעזר אומר, ממזר, רבי יהושע אומר, בן הנדה, רבי עקיבא אומר, ממזר ובן הנדה. פעם אחת היו זקנים יושבין בשער, ועברו לפניהם שני תינוקות, אחד כסה את ראשו, ואחד גילה את ראשו, זה שגילה את ראשו, רבי אליעזר אומר, ממזר, רבי יהושע אומר, בן הנדה, רבי עקיבא אומר, ממזר ובן הנדה, אמרו לו לרבי עקיבא, היאך מלאך לבך לעבור על דברי חבירך, אמר להן (זה) אני אקיימנו, הלך אצל אמו של תינוק, וראה שהיתה יושבת, ומוכרת קטניות בשוק, אמר לה, בתי, אם את אומרת לי דבר שאני שואלך, אני מביאך לחיי עולם הבא, אמרה לו השבע לי, היה רבי עקיבא נשבע בשפתיו, ומבטל בלבו. אמר לה, בנך זה מה טיבו, אמרה לו, כשנכנסתי לחופה, נדה הייתי, ופירש ממני בעלי, ובא עלי שושביני, והיה לי בן זה, נמצא התינוק ממזר ובן הנדה".
♦
ד.
דעת האחרונים דפסול מדרבנן
אלא דמצינו דעת הלבוש, דס"ל דאע"פ שבן הנדה אינו פסול לכהונה מדאורייתא, מ"מ הוא פסול מדרבנן. ואלו דבריו (אה"ע סי' ד, יג): "וכיון דתפסי בה קידושין [בנדה] אין הולד הבא ממנה ממזר אפילו מדרבנן. אבל מכל מקום פגום הוא לכהונה מיהו הוי מדרבנן". ובאמת צ"ע, דלא מצינו כסברא זו בגמ' ובראשונים. ושוב מצאתי שכן כתב בספר עצי ארזים (שם ס"ק כא), שמפשטות דברי הרמב"ם משמע דבת הנדה פגומה, והיינו דפסולה לכהונה.וכתב עוד, דשמא הרמב"ם אזיל בזה לשיטתו, שפסק בהל' אישות (פ"י ה"ו): "ולא תנשא נדה עד שתטהר". וא"כ, דאין לשאת נדה (עיין במ"מ שם), הרי לא חשיב דאית בה הווי' מדרבנן, וא"כ הוולד הבא ממנה פסול לכהונה מדרבנן. וצ"ע, דאין הנידון דומה לראיה. דכל העריות דמצינו דלית בהו הווי' ולכן הוולד ממזר, היינו דלית בהם הווי' כלל, דלא תפסי בהו קידושין. אך נדה, אע"פ דלדעת הרמב"ם לא תכנס לחופה, מ"מ בוודאי תפסי בה קידושין, אפילו מדרבנן. ואי נכנסה לחופה בדיעבד הרי"ז נשואה. ועוד, כיצד יפרנס העצי ארזים את דברי הרמב"ם עצמו שפסק בהל' איסורי ביאה דאין בת הנדה פסולה לכהונה, וצ"ע.
♦
ה.
בן הנדה דרבנן
ובשו"ת מהרש"ל[2] (סי' ו) כתב: "במה שהחמיר בכעסו ואמר שהבנים ממזרים קשה בעיני לומר שנתעלם ממנו שמעתא דבי רב ידעי דאמרינן דאמרינן בפרק החולץ ובפרק האומר, הכל מודים בבא על הנידה שאין הולד ממזר, דכתיב ותהי נדתה עליו שאפילו בשעת נידתה תהא בה הוייה, וכן הביאו כל המחברים. אלא בודאי דרך גוזמא קאמר ממזר, ולאו דווקא קאמר, אלא כלומר פסול הוא, והיינו פגום. וכמו גוי ועבד הבא על בת ישראל שאין הולד ממזר אלא פגום לדעת מקצת המחברים... ונאמר הכא נמי פגום הוא שהרי בא מן הנידה דרבנן... ובוודאי זה הטעות להחכם ההוא. ואומר אני שאפילו לפי מה שעלה על דעתו שהוא פגום בן הבא מן הנידה דהיינו דאורייתא, אבל בנידה דרבנן כל היכא דלא אשכחן דגזרו להדיא לפסול הבן, אין לנו להוסיף לפסול זרע ישראל בכדי אפילו באיסור דרבנן". הרי דהבא מן הנדה דרבנן ליכא בו אפילו פגום. וע"ע בים של שלמה עמ"ס יבמות (פ"ג ס"כ) שהוכיח כעי"ז.ובאמת דמצינו כדבריו כבר במרדכי בשבת (סי' שנז-שנח), וז"ל: "ויש שקורין תגר על דברי רבינו מאיר שאוסר לטבול בנהרות, ואומרים שבא לעשות ממזרים למפרע כל הנולד מטבילת נהרות. ואותם בני אדם טועים הם, דהא אפילו בנולד מן הנדה בלא שום טבילה אין הולד ממזר, כדאמרינן בריש פרק החולץ, הכל מודים בבא על הנדה שאין הולד ממזר. ולא הוי אפילו חלל, כדאמרינן פרק הבא על יבמתו, אלה אתה עושה חלל ואי אתה עושה חלל הבא מנדה וכו'. וכל שכן הכא דעלתה לה טבילה מדאורייתא, אלא דגזירה דרבנן הוא לכתחלה גזירה אטו חרדלית של גשמים כדפרישית, ואם כן אף הולדות דמעיקרא כשרין גמורין בלא שום פגם בעולם אף לדברי רבינו מאיר". הרי דבנדה דרבנן הוולדות כשרים לחלוטין ללא פגם כלל. והובאו דבריו בהגהות התוס' יו"ט על הטור (אה"ע סי' ד ס"ק ד).
וכבר הבאנו לעיל מספר כסא רחמים להחיד"א, שכתב דאפילו בן נדה דרבנן הוא בכלל בני ט' מדות.
♦
ו.
אי נדה צריכה להימנע מלשכב על סדיני בעלה, והמסתעף מזה לעניין הזרעה מלאכותית
והנה, איתא בשלטי הגבורים (שבועות ריש פ"ב): "מצאתי שנשאל להר"ם [מהר"ם מרוטנבורג], למה אין נזהרין מלשכב האשה כשאינה טהורה בסדינים ששכב בה בעלה, דילמא תתעבר מאותו הזרע ויהיה הולד בן הנדה, כמו שחוששין שלא תשכב בסדינים ששכב בהם אדם אחר פן תתעבר בטיפת זרע שהטיל באותם סדינים כההיא דבן סירא[3]. והשיב, דכיון שהולד שהוא בן הנדה הוא כשר לכל דבר, אין חוששין לה ואפילו שהוא פגום. א"כ הכא נמי אין לחוש. גם מצאתי בתשובות הרא"ש שנשאל על זה והשיב להקל, עיין שם בתשובותיו".ועיין בב"ח (יו"ד קצה ס"ק ה), ובט"ז (שם ס"ק ז) שהעתיקו כן בשם הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק, ולפנינו ליתא. ובבני אהובה (פט"ו מהל' אישות ה"ו) כתב: "דלא מזהירה התורה בנדה רק מבלי לבעול אותה, אבל להיות הרה ממנו על ידי סדין או אמבטי' אנה והיכא אסרה תורה כיון דהוא בעלה, מה שאין כן באיש אחר, ש"ז כתיב, והרי בא למעיה ש"ז מאחר".
ובברכי יוסף (אה"ע סי' א סוף ס"ק יד) הביא: "מצאתי בקובץ ישן נושן כת"י על קלף מתשובות הראשונים, ובו פסקים למהר"ר שלמה מלונדון, כתב וז"ל, אין אשה יכולה לרחוץ ביום טבילתה במרחץ שרחץ בו בעלה שמא תתעבר ויהיה הולד בן הנדה, אך יכול האיש לרחוץ במרחץ שרחצה בו האשה, עכ"ל". וסיים הברכי יוסף: "וזה נראה הפך קצת מהגהת ה"ר פרץ הנז', ויש לחלק קצת".
ושמא כוונתו דיש לחלק, דהנה פשוט וברור דמכיוון דהסכמת כל הראשונים והאחרונים דבן הנדה מיהא פגום הוא, א"כ היה ראוי שתזהר האשה שלא להתעבר מש"ז של בעלה בימי נדותה. והא דאין מקפידים שתשכב על מטתו, מכיוון שאי"ז שכיח כ"כ. אמנם לש"ז של איש אחר חיישינן כיוון שאינו פגם בעלמא אלא חשש שיפגע בערווה. וי"ל דבאמבטי יותר מצוי שתתעבר אשה מש"ז, וע"כ החמירו יותר. וכן מצינו בחז"ל דיכולה להתעבר באמבטי, מה דלא מצינו לגבי סדינים, ואכתי צ"ע.
ומצאתי בקובץ כנסת ישראל, אשר י"ל בווילנא בשנת תרצ"ד (חוברת טז, סי' קצ אות ח)[4], שיצא לדון הג"ר ישראל גינצבערג אב"ד דזאדאווא, לפי דברי הברכ"י הנ"ל אי שרי לאשה לעשות הזרעה מלאכותית על מנת להתעבר בימי נדותה, והסיק לאסור, דאכתי הוולד פסול הוא.
ולעומת זאת, בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' רסח) נטה להתיר בזה מכח דברי הגהות רבינו פרץ הנ"ל. ועפ"י הא דכתבנו לעיל, שמא יש לחלק, דבכה"ג בוודאי תתעבר ויהיה הוולד פגום, וא"כ שמא לא התיר ר"פ בכה"ג. ושוב מצאתי שכתב כעי"ז בשו"ת ויען דוד (אה"ע סי' קפח), בתשובה להגר"ח קרייזווירטה, דלא התיר ר"פ אלא באופן שהוא חשש רחוק, אך אין ללמוד מכאן דשרי לאשה להדיא להתעבר מש"ז של בעלה בימי נדותה. וכ"כ בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' קז).
ובשו"ת זקן אהרן (ח"ב סי' צז), כתב דמסברא לכאורה יש לאסור, דהא דבן הנדה הוא פגום אין זה מחמת ביאת האיסור שנבעלת הנדה, אלא מחמת הטומאה שבנדה הנמשכת אל הוולד הנולד ממנה. אך הביא דמדברי ר"פ הנ"ל, המובאים בב"ח ובט"ז, מוכח לא כך, אלא דהטעם דבן הנדה פסול הוא משום ביאת האיסור שנבעלה האשה, דוולד זה נולד ע"י ביאת איסור וע"כ הוא פגום. אך אי לא נולד ע"י ביאת איסור, כגון שנתעברה ע"י סדינים, או בנידו"ד ע"י הזרעה מלאכותית, אינו אפילו פגום. וכבר הבאנו לעיל מספר בני אהובה שכתב כעי"ז ממש.
♦
ז.
ברכת הראייה על בן הנדה
בספר ברך את אברהם (סי' עא אות ז) פסק: "אם יש לאדם אהוב וחשוב, והוא ממזר, לא יברך על ראייתו, וכן אם הוא בן הנידה, שכל הנולד באיסור איך יברך עליו". ובכף החיים (או"ח סי' רכה ס"ק כו) העלה דהנידון תלוי בפלוגתת האחרונים אי מברכים על דבר שיצירתו באיסור, והסיק דשב ואל תעשה עדיף ואין לברך. ולכאורה הוא הדין למי שנולד מאב נכרי, וצ"ע.♦
ח.
הוראת האחרונים הלכה למעשה
ולאחר כל הנ"ל, ניהדר לנידון דידן, אי שרי לשאת לכתחילה בני נדה.הנה בשו"ת זקן אהרן (ח"א סי' סה) דן בבחור בן תורה אי שרי לו לשאת בחורה ממשפחה רפורמית שהיא בוודאי בת נדה, וכתב דבוודאי מעיקר הדין שרי "אבל שומר נפשו ודאי דראוי להתרחק מהם בכל האפשר, דבני הנדה הם המורדים והפושעים והעזי פנים שבדור, שהנביא ניבא עליהם שהגלות יכלה אותם... ואלמלי לא נכתב בזה בש"ס ופוסקים דצריכים ריחוק, מעצמנו היינו אומרים כן, דאיך אפשר למשפחה כשירה להתדבק עמהם בהיות שחטאתם על עצמותם ונפשותם תמיד, ולעולם לא יוכלו לרחוץ מחלאת הטומאה אשר עליהם".
אך בשו"ת ישכיל עבדי (אה"ע סי' ג), בתשובה להג"ר אפרים גרינבלט, כתב ע"ד הזקן אהרן הנ"ל: "דכל הדברים הנאמרים לא נאמרו אלא באופן שההורים עודם בטומאתם... הרי היסוד מושחת, והענף הולך אל שורשו, כי אף שהבת היא מתנהגת כשורה... שאם האב הוא מושחת, בהכרח שהוא ישפיע גם לבנים, וסוף סוף מעשה אבות יעשו בנים... לא כן אם אנו רואים שהאבות הטיבו דרכם וחזרו בתשובה, הרי אין לך דבר שעומד בפני התשובה, שעל ידי התשובה פנים חדשות באו לכאן, ואותה התשובה תהיה כמו צינור משפיע אל הבנים. ומכיון שהתשובה היא בחינת מקוה טהרה לישראל, הרי אותה רוח מסאבא חלפא לה ואיננה, ואף דיסודא דיליה איהו במסאבות, הרי על ידי התשובה שהיא בבחינת מקוה טהרה, נתהפך היסוד מן הקצה אל הקצה, מרוח מסאבא לרוח טהרה".
והגר"א גרינבלט עצמו העיד (בשו"ת רבבות אפרים ח"ה סי' תצב): "ובין השנים באו הרבה אלי בשאלות כאלו והתרתי".
ובאגרות משה (אה"ע ח"ד סי' יד) כתב ג"כ שלכאורה אין להתיר לכתחילה לשאת את בת הנדה, שהיא פגומה. אולם אם אנו רואים שאין בה הסימן שמנו חז"ל בבני הנדה, והיא אינה עזת פנים, יש להתיר, ולתלות דשמא נטהרה אמה שלא לדעתה, עי"ש שהאריך.
ובקהלות יעקב (יבמות סי' מט) כתב: "שמעתי בשם אחד מהרבנים [ומפורסם דהוא החזו"א], דמה שאמרו שבן הנדה הוא חצוף ומקולקל, היינו שכן הוא על פי רוב, אבל יש יוצאים מן הכלל. ואם אנו רואים באיש זה שאינו חצוף ומקולקל, על כרחך שהוא מהמיעוט הבלתי מקולקלים, עכ"ד כפי ששמעתי. ולכאורה זה מוכרח, שהרי כל אדם יש לו כח הבחירה, ואפילו בעל מדות קשות יכול לחנך את עצמו לעלות במעלות התורה ויראת שמים ולתקן מדותיו, ועל כרחך דמה שאמרו שהוא חצוף ומקולקל אינו אלא שרובם כך הוא בסתם אדם, אבל בת"ח ששוקד על התורה והיראה (וכן כשהבת מתחנכת בבית יעקב על טהרת הקודש) אפשר שתיקן מדותיו הרבה ובפרט כשרואים שמדותיו הגונים כשאר בני תורה". וכן העלה למסקנה, דאם אנו רואים שבן או בת הנדה, הם ישרים ומתוקנים במידותיהם, אין חשש להתחתן עמם.
ובספר ארחות רבינו (ח"א עמ' רסח) הביא דהתיר בעל הקהלות יעקב לכתחילה לשאת בני נדה, ואמר דחשיב שעת הדחק. והביא דכן שמע בשם החזו"א. ועוד הביא שם: "סיפר לי הגרח"ק שליט"א [זצוק"ל], הוי עובדא ששדכו בן נדה גמור למישהו, והשדכן ידע שהוא בן נדה. ושאלו את מו"ר (שליט"א) זצוק"ל האם צריך לגלות שהוא בן נדה, ואמר מו"ר שלא. וראיה מהגמרא יבמות (מה, א) בן מגוי וישראלית שלא צריך לגלות".
ובשו"ת משנה הלכות (ח"ז סי' ריא) כתב תשובה ארוכה לבעל הקהלות יעקב לדחות את דבריו, והסיק דאין לשאת מבני נדה לכתחילה. ושם (סי' ריב) נדפסה תשובת בעל הקהלות יעקב אליו, והתשובה שהשיב לו בעל המשנה הלכות (סי' ריג).
ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ז סי' קז) כתב דיש להודיע למשודך כאשר א' מהצדדים הוא בן או בת נדה. וכן הכריע בשבט הלוי (ח"ד סי' קסב), דהמעוניין להשתדך עם בן הנדה יש להודיעו כי יש בכך פגם, אך אין למנוע ממנו אם הוא מעוניין להתחתן עמו אעפ"כ וסבור כי הוא יכול לתקן פגם זה. ובחשוקי חמד (נדה סט, ב) כתב דיש להודיע היכי שהבן או הבת הם בוודאי בני נדה, אך היכא דהוא ספק אי"צ להודיע.
ובספר דת והלכה מהגר"מ שטרנבוך (סי' א) הביא: "שמעתי כעי"ז בשם רבינו הגאון החזון איש זצ"ל, על אחד שהציעו לבתו חתן ת"ח מופלג מאד עם יראת ה' טהורה, אבל הוא בן הנדה ר"ל, ובמקומו אחר בן תורה שאינו דומה לו כלל בתורה ויראה, אבל ממשפחה כשרה בלי פקפוק, והשיב רבינו זצ"ל בנידון שלפניו, שבן הנדה דפגום היינו שנדבק בו מזוהמא וטומאת הנדה, ועל כן צריך כיבוש והגעלה, אבל לתלמיד חכם גדול הנ"ל התורה ומעשים טובים כבר טיהרו וגיעלו אותו לגמרי. והן אמת שאם היה בשורשו טהור, היה עומד היום במדריגה פי כמה, ומכל מקום גם עכשיו עולה הרבה על אחר שלא התקדש בתורה ומצות כדוגמתו. ולכן ייעץ בנידון שלפניו, אף שהוא בן הנדה, מכל מקום עדיף, והוא במדריגה יותר, (וגם הוא הלוא זכה לטהר עצמו), והבטיח שיזכה לבנים טובים וצדיקים ממש".
ובתשובות והנהגות (ח"ב סי' תרכז) כתב: "ופשיטא לי כביעתא בכותחא בלי צל של ספק, שאם בבעלי עבירה נכנס הטומאה עמוק בכל האברים, הלא התורה כאש לטהר כדאיתא בברכות (כב, א) שדברי תורה כאש, על כן בבן תורה שאני שיש כאן ליבון ויצאו כל המדות רעות שנשרשו בו ומתקדש בקדושת התורה שאין כמוהו, וח"ו להרהר שנשאר בו טומאת בית אבות".
וכעי"ז כתב הגרא"מ שך (מכתבים ומאמרים ח"ו אגרת תשכ"א), דבחור בן הנדה, אם הוא מצוין גדול בתורה ויראת שמים, זכות התורה יפעל בו לטובה, וגם צאצאיו יהיו טובים.
וע"ע בספר אום אני חומה (ח"ב סי' שצד) שכתב דהקושי בבני הנדה הוא דהבחירה קשה להם יותר מאחרים. אך אם הם התגברו על קושי זה ואנו רואים שבחרו בטוב, אדרבה מעלתם יתירה.
♦
ט.
סיכום
בן הנדה אינו ממזר, ואינו פסול לכהונה מדאורייתא. ויש סוברים שפסול מדרבנן לכהונה (לבוש, עצי ארזים). יש סוברים שבן הנדה הוא בכלל בני ט' מידות (ראב"ד, שיטה מקובצת, טור). והוא הדין בן הנדה דרבנן (החיד"א). לכל הדעות, בן הנדה הוא פגום, אך לא בן הנדה דרבנן (מרדכי, מהרש"ל, תוס' יו"ט).הביאו האחרונים מרבינו פרץ, שאשה נדה אינה צריכה להימנע מלשכב על סדיני בעלה שמא תתעבר. אמנם בברכי יוסף הביא בשם ר' שלמה מלונדון דאין לה לרחוץ באותו מרחץ שבו רחץ בעלה, ויל"ע האם שני פסקים אלו סותרים זה את זה.
לעניין הזרעה מלאכותית באשה נדה, יש מן הפוסקים שהקלו (שו"ת מהרש"ם), ומרביתם אוסרים (שו"ת דברי מלכיאל, ר' ישראל גינצבערג, שו"ת זקן אהרן, שו"ת ויען דוד).
אין לברך ברכות הראייה (כגון מחייה המתים) על בן הנדה, מכיוון שנולד באיסור (ברך את אברהם, כף החיים).
לעניין להתחתן בבני הנדה - יש מי שהורה שאין להתחתן בהם לכתחילה (זקן אהרן). ויש מי שכתב דכל זה הוא דווקא כאשר הוריהם אוחזים ברשעותם, אך אי גם ההורים חזרו בתשובה אין חשש (ישכיל עבדי). ויש מי שכתב שרק אם הבנים עוסקים בתורה והבנות מתחנכות על טהרת הקודש מותר לשאת לכתחילה (החזו"א, הגרא"מ שך, הגר"מ שטרנבוך).
יש מי שהתיר להתחתן עם בני הנדה לכתחילה (קהלות יעקב, רבבות אפרים, אום אני חומה), ויש מי שהורה שאין להתיר לכתחילה (משנה הלכות).
לעניין משודך בן הנדה, אי יש לגלות זאת לצד השני. יש מי שצידד דאין צריך לגלות (קהלות יעקב), ומרבית הפוסקים הורו דיש לגלות (משנה הלכות, מנחת יצחק, שבט הלוי, חשוקי חמד).
♦ ♦ ♦
אהבה עצמית♦ איזו היא מלחמת מצוה?♦ האם אפשר להקל למנות את שעות היום מזריחה♦ הקוף כממוצע בין מין החי למין המדבר באגדה ובהלכה♦ תאריך לועזי ואותו האיש מדברי חז"ל והפוסקים