תשובה: מחלוקת אחרונים באופן שיש לו ומעכב. דהנה בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' שטו) ודעימיה כתבו שאברך נדון כפועל שחייב לשלם לו, ויש איסור בל תלין כאשר יש לו ומעכב, רק כאשר ראש כולל מקבל משכורת מהכולל בזכות גיוס הכסף על ידי האברכים. מאידך גיסא, בספר דרכי משפט (פרק טז הערה מא) הביא בשם הגר"נ קרליץ זצוק"ל שאברך אינו כפועל, הואיל ואין התחייבות לשלם לו אלא הינו מקבל צדקה ולכן לא שייך איסור זה. אולם לדעת הגריש"א זצוק"ל שהובאה בספר פעולת שכיר (פ"ה סעיף ח') אברך מקבל רק שכר בטלה הואיל וכולנו מחויבים ללמוד בחינם, ולא שייך בשכר בטלה איסור בל תלין.
אולם באופן שאין לראש הכולל כסף לשלם, לכל השיטות אינו עובר בבל תלין, וכדפסק בשו"ע כאן (סעיף י'), הואיל ואין בידו כסף שמעכב מליתנו.
♦
ענף א
מקורות לאיסור בל תלין
טרם נדון האם אברך כולל נדון כפועל אם לאו, צריכים אנו לבאר את המקורות לאיסור בל תלין, וכדלהלן.הנה כתבה התורה הקדושה בספר ויקרא (פרק יט פס' יג) "לא תעשק את רעך ולא תגזל לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר".
עוד כתבה התורה לקמן בספר דברים (פרק כד פס' יד, טו) "לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך. ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו ולא יקרא עליך אל יקוק והיה בך חטא".
מחמת פסוקים אלו איתא במתניתין בבא מציעא (קיא.), וז"ל "אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ביומו תתן שכרו ויש בו משום לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר אימתי בזמן שתבעו לא תבעו אינו עובר עליו המחהו אצל חנוני או אצל שולחני אינו עובר עליו שכיר בזמנו נשבע ונוטל עבר זמנו אינו נשבע ונוטל אם יש עדים שתבעו (בזמנו) הרי זה נשבע ונוטל גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר."
תו איתא התם בגמרא (קיב.), וז"ל "ואליו הוא נשא את נפשו כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נפשו ממנו רב הונא ורב חסדא חד אמר נפשו של גזלן וחד אמר נפשו של נגזל". והביא בשיטה מקובצת (שם) בשם הראב"ד, מדכתיב "ואילו הוא נושא את נפשו" דרשו אותו כאילו אומר ועליו, הבורא הוא נוטל את נפשו, פירוש על אותו עוון.
איסור זה הינו חמור מאוד, וכמו שהביא בילקוט מעם לועז פרשת קדושים (שם) בשם הזוהר הקדוש, שהמאחר לשלם לשכיר עלול למות חס וחלילה טרם עת בעוון זה שכשם שעיכב את נפשו של חבירו בידו ולא שילם לו שכרו, אף יפרעו לו כך מדה כנגד מדה. ורב המנונא כשהיה שוכר איזה שכיר וכשהיה משלם לו היה אומר לו הא לך נפשך שמסרת לידי כפקדון, ואפילו כאשר השיב לו השכיר אין לי צורך עכשיו בכסף בכל זאת לא רצה להחזיק אצלו את הכסף והיה אומר לו אם גופך אינו רוצה להיות מופקד בידי נפשך על אחת כמה וכמה, כי אין הנפש מופקדת רק בידי הקדוש ברוך הוא.
עוד כתב הרמב"ן דברים (פרק כד פס' טו) שטעם האיסור הוא שאם ילך הפועל לביתו ויישאר שכרו אתך עד בוקר, ימות הוא ברעב בלילה. כמו כן כתב בספר החינוך (מצוה רל) שמשרשי המצוה שהשם ברוך הוא חפץ בקיום האדם אשר ברא וידעו כי באיחור המזונות יאבד הגוף ועל כן ציוונו לתת שכר שכיר כי אליו הוא נושא את נפשו להתפרנס בו.
♦
איסור בל תלין – רק כאשר אמור לשלם בסוף העבודה
הנה צריכים אנו לדון במציאות בימינו, שאברך אינו מקבל את המלגה עבור אותו חודש בסוף החודש אלא רק בראש חודש הבא, וכמו כן כל פועל מקבל כסף רק בראשון לחודש עבור החודש הקודם - האם מתקיימת בכך מצות עשה ביומו תתן שכרו? וכן האם כאשר המעסיק מאחר את הראשון לחודש ישנו איסור בל תלין, וכדלהלן.איתא בגמרא בבא מציעא (קיא.) אודות שוקאי דסורא, וז"ל "אמר רבה בר רב הונא הני שוקאי דסורא לא עברי משום בל תלין מידע ידעי דעל יומא דשוקא סמיכי, אבל משום בל תשהא ודאי עובר".
פירש רש"י (שם) דמיירי בבעלי בתים של סורא שאין מגיעין למעות עד יום השוק לכן לא עברי על הלאו של שכר פועלין, הואיל ומידע ידעי דעל יומא דשוקא סמכי להגיע למעות הלכך אפילו אית ליה מעות גביה לא עבר דאדעתא דהכי איתגר ליה, וכיון דמיומא קמא לא עברי תו לא עברי כדאמרינן לעיל שאינו עובר עליו אלא בוקר ראשון. אבל משום בל תשהא עובר מיום השוק ואילך.
דין זה נפסק גם בשו"ע כאן (סעיף ט), וז"ל "שכיר שמכיר בבעל הבית שאין דרכו להיות בידו מעות אלא ביום השוק אינו עובר בבל תלין אפילו יש לו מעות, ומיום השוק ואילך אם אינו נותן לו עובר משום אל תאמר לרעך וגו' (משלי ג, כח)". והוסיף הרמ"א בשם הנימוקי יוסף "והוא הדין הני שאין דרכן לשלם עד שיחשבו עם הפועלים אינם עוברים עד שיחשבו עמהם".
♦
כאשר משלם בראשון לחודש הבא – מחלוקת אם יש בל תלין
מעניין לציין מחלוקת בין אחרוני זמנינו האם שייך איסור בל תלין בכל מעביד או ראש כולל שנוהגים לשלם רק ראשון לחודש הבא ואיחרו גם את זה, וכדלהלן.הנה במשפטי החושן הלכות שכירות פועלים (סי' שלט), בבאר חיים ביאורים, כתב שלפי המציאות בזמנינו אין איסור בל תלין כאשר יש לו לשלם ובכל זאת מעכב, וז"ל "אמנם בזמנינו נהוג ברור סוגי הפועלים וענייני המלאכות ששכר חודש שעבר משולם ביום הראשון של החודש הבא או תאריך אחר קבוע שקבוע בתחילה. כיון שנהוג שלא לשלם ביום גמר העבודה אין שייך בזה איסור בל תלין. ומכל מקום עובר בבל תאמר לרעך לך ושוב". עיי"ש.
זאת ועוד, גם בשו"ת חושן למעשה (חלק א עמ' תנז) כתב דהמציאות ברוב הכוללים בארץ ובעולם שראש הכולל משלם רק כיום או יומיים לאחר ראש חודש עבור החודש הקודם, וכן כל מעביד משלם לפועלים שלו בראשון לחודש הלועזי עבור החודש הקודם. לאור זאת, ודאי שראש הכולל וכן המעביד אינם עוברים באיסור זה, הואיל ודמי ממש למה שבשו"ע (סי' שלט סעיף ט) פסק אודות פועל המכיר במנהג בעל הבית שאין דרכו להיות בידו מעות אלא ביום השוק שאינו עובר בבל תלין. לפיכך גם באופן שראש הכולל וכן המעביד משלמים באיחור של שני ימים הראשונים, אכתי אינם עוברים בבל תלין לעולם. עיי"ש.
כמו כן, בתשובות והנהגות (חלק ג סי' תע) בשם חכם אחד שהורה כיון שנהגו היום שבשכר חדשי לפועל אין משלמים ביום שנשלם זמנו כדינו אלא למחרת בראשון לחודש הבא אין היום איסור בל תלין, שמפורש בגמרא בבא מציעא דבפועלים בשוקאי דסורא אין בל תלין כלל, שיודעים שלא יקבלו משכורת אלא ביום השוק, כשיש למעביד מעות. לפיכך הואיל וביומו אין חיוב, לכן בטל איסור בל תלין לגמרי ואינו עובר אפילו ביום השוק. ולדבריו כיון שאין משלמים היום בסוף החודש כמצותו ומסכימים למחר, על כן אין היום בפועל חדשי איסור בל תלין כלל. ומסיים שהידור הוא לשלם ביום גמר החודש כדי לקיים את מצות עשה דביומו תתן שכרו.
מאידך גיסא בתשובות והנהגות פליג עליה, דודאי ישנו איסור בל תלין גם בימינו כאשר עובר הראשון לחודש ואינו משלם, הואיל וזהו הזמן שכולם נהגו לשלם. וז"ל "ולעניות דעתי אינו כן, ולא דמי ליום השוק דהתם הגדר הוא שמוותרים מעיקרא כיון שאין לבעל הבית מעות והיינו דאף שמגיע להם בסוף החודש מכל מקום מקבלים משכורתם "מאוחר" ואכן הוא מאוחר אלא שבדלית ברירה מסכימים מעיקרא שיהיה מאוחר. אבל בזמננו פועל חדשי שמקבל היום בראשון אינו מאוחר רק לפי הנהוג זהו הזמן לשלם פועל חדשי ואם משלם קודם הוה כשילם קודם שחייב מעיקר הדין, וכיון שעיקר הזמן היום הוא בראשון לחודש הבא הוה כקבלן שעוברים בבל תלין רק כשמקבל בחזרה לידו הבגד וכדומה שאז נהגו לשלם גם כאן עובר רק בזמן התשלומים".
אמנם סיים שם בחידוש שבאופן שזהו החודש האחרון שעובד אצלו אזי חייב לשלם לו ביום האחרון של אותו חודש ממש, וז"ל "ועל כן יש ליזהר לשלם בראשון לחודש הבא מחשש איסור בל תלין ובתנאים כפי שיתבאר, ואדרבה יש אומרים דזמן תשלום לקיום המצות עשה הוא דוקא אז ואתי שפיר המנהג. מיהו אם גומר בסוף החודש מלאכתו ועוזב משלם לו אז בסוף מלאכתו, וכהאי גונא דוקא עם הגמר צריך לשלם עבור החודש ומאז יחול איסור בל תלין". עכ"ל.
♦
העיקר להלכה כדברי תשובות והנהגות
אמנם נראה לענ"ד, דהעיקר לדינא כמו שכתב בתשובות והנהגות שהמציאות בימינו השתנתה ולפיה גם כאשר קבעו לשלם בראשון לחודש הבא ואיחר לשלם עובר בבל תלין, וכדלהלן.דהנה בתוך עמי אנכי יושבת, וידוע לכולם כי כל הנוטל משכנתא או הלוואה בנקאית בוחר יום שרצונו שתרד הוראת הקבע לפי אותו יום שבמאה אחוזים יהיה לו כסף בחשבון מהעבודה או מהכולל, הואיל וזה היום שנקבע שיקבל עבור העבודה בחודש הקודם.
לפיכך נראה פשוט, מחמת ששורש הטעם שהתורה ציוותה לשלם לשכיר בזמנו מחמת "כי אליו הוא נושא את נפשו", לכן פשיטא שגם בזמנינו שהמציאות ברורה שמשלמים בתחילת החודש הבא עבור החודש הקודם ממילא על אותו יום כולנו "נושא את נפשו" ולכן המעכב תשלום לאחר יום זה עובר בבל תלין מהתורה.
לפיכך אין ראיה ממה שכתב בשו"ע שבשוקאי דסורא לא שייך איסור בל תלין כאשר הפועל יודע שאין לבעל הבית כסף לשלם, הואיל וחילוקו של התשובות והנהגות פשוט וברור "דהתם הגדר הוא שמוותרים מעיקרא כיון שאין לבעל הבית מעות והיינו דאף שמגיע להם בסוף החודש מכל מקום מקבלים משכורתם "מאוחר" ואכן הוא מאוחר אלא שבדלית ברירה מסכימים מעיקרא שיהיה מאוחר". דו"ק ותשכח.
לשמחתי מצאתי לאחר זמן שכדברינו כבר כתב בכנסת הגדולה כאן (הגהות טור אות ז), וז"ל "ונראה דהוא הדין איפכא, אם השכיר יום התנה בעל הבית עמו שלא לתת שכרו אלא לסוף שבוע, או שכיר שבת לסוף החודש, או שכיר חודש לסוף השנה, אינו עובר בבל תלין אלא כשעבר זמן התנאי".
ביאור נפלא בדבריו כתב בדרכי חושן שכירות פועלים (עמ' קכב), שלא נראה שבא לחלוק על השו"ע דפסק בשוקא דסוראי דאינו עובר. ולכן ביאר את דבריו, וז"ל "ולכאורה מפורש בדברי כנסת הגדולה דפליג על השלחן ערוך וסבירא שאחר זמנו עובר. ומיהו כיון שלא הזכיר כלל שבא לחלוק על השו"ע, נראה דבא לחלק שיש הבדל בין מכיר שאין דרכו לשלם שבו לא קבעו זמן פירעון אחר, לבין קובע בהדיא זמן אחר שאז הוא נהיה זמנו". והיינו כדברינו.
♦
אסור לקבל כסף עבור עצם לימוד התורה
הנה צריכים אנו להדגיש, שישנו איסור לקבל כסף עבור עצם לימוד התורה אלא לכל היותר מותר ללומד תורה ליטול רק שכר בטלה, וכדלהלן.דאיתא בגמרא נדרים (לז.), וז"ל "דכתיב ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם וכתיב ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה', מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם מקרא נמי בחנם".
מעניין לציין, כי התוספות שם (ד"ה "מה אני בחינם") פירשו שהלימוד הוא מסברא, דמאחר שהקדוש ברוך הוא ציוה את משה ללמד תורה לעם ישראל והוא מסתמא לא נטל על זה שכר כי עשיר היה, לכן כשם שמשה לימד בחינם לכן אף אתם בני ישראל תלמדו תורה בחינם. אולם הרא"ש שם (ד"ה "מה") פירש באופן אחר, שמשה אמר לבני ישראל מה אני למדתי מפי הקדוש ברוך הוא בחינם ואף ציוה אותי ללמד את בני ישראל בחינם ממילא ניתן ללמוד לדורות את החיוב ללמד בחינם. כדבריו משמע גם מלשון הרמב"ם (פ"א מהל' תלמוד תורה הל' ז), וז"ל "מה אני בחנם למדתי אף אתם בחינם למדתם ממני, וכן כשתלמדו לדורות בחנם כמו שלמדתם ממני".
אמנם הביא הר"ן (שם) את ההיתר המפורסם של הירושלמי דמכל מקום מותר ליטול שכר בטלה, וז"ל "ולענין הלכה קיימא לן הכי דעל המדרש לא שרי למשקל מיהו הני מילי שכר לימוד אבל אגר בטלה שרי - והכי איתא בירושלמי דגרסינן התם יכול אף על מקרא ותרגום כן ת"ל חוקים ומשפטים חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם ואי אתם מלמדים בחנם מקרא ותרגום וכן חמי מתניא נסבין אגריהון אמר רבי יודן בן רבי ישמעאל שכר בטלן הם נוטלין".
היתר זה של שכר בטלה גם מרן בשו"ע יו"ד (סי' רמו סעיף ה) פסק, וז"ל "מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר מותר ללמד בשכר אבל תורה שבעל פה אסור ללמד בשכר, לא מצא מי שילמדנו בחנם ילמוד בשכר, ואף על פי שהוצרך ללמוד בשכר לא יאמר כשם שלמדתי בשכר כך אלמד בשכר אלא ילמד לאחרים בחנם. ומה שנהגו האידנא ללמד הכל בשכר, אם אין לו במה להתפרנס שרי ואפילו יש לו אם הוא שכר בטלה דמוכח שמניח כל עסקיו ומשאו ומתנו שרי".
לאור זאת חשבתי להקשות, היאך פליגי האחרונים שנציין לקמן האם אברך נדון כאברך או כמקבל צדקה, בו בזמן שמותר לו ליטול רק שכר בטלה בעלמא ובודאי אינו כפועל. אך לאחר זמן מצאתי שהקשה זאת בדרכי חושן שכירות פועלים (עמ' רכב) ותירץ נפלא, וז"ל "וטעמא דמילתא שבאמת נוטל שכר עבור מלאכתו, אלא שההיתר ליטול שכר הוא כיון שמפסיד על ידי זה שהתבטל מלעשות מלאכה אחרת ומותר ליטול רק כדי שיעור זה אבל לא דחשיב כנוטל שכר עבור שלא עושה כלום. והראיה לכך, דהנה בשו"ת התשב"ץ (ח"א סי' סד) מבואר שישנו איסור בל תלין גם בתשלום למלמד, ואף על פי שנוטל רק שכר בטלה מכל מקום אכתי נחשב שפיר כפועל". עיי"ש.
עוד חשבתי לתרץ, דאיכא למימר דכל מחלוקת האחרונים שנציין לקמן האם אברך נדון כפועל או כמקבל צדקה, אינה אלא בהגדרת התשלום של אותו שכר בטלה שהוא נוטל. כלומר, האם ראש הכולל חייב לשלם את המלגה של שכר בטלה לאברך מדין שכירות פועלים ושייך בזה בל תלין, או דלמא אין זה אלא קבלת צדקה בעלמא ולא שייך בל תלין. ודו"ק.
♦
כשאין למעביד כסף לשלם לפועל – אין איסור בל תלין
הנה דבר פשוט, שראש כולל או כל מעביד שאין לו כסף לשלם מה שהתחייב לשלם לפועל אינו עובר באיסור בל תלין שכרו, וכדלהלן.דאיתא בגמרא בבא מציעא (קיב.), וז"ל "תנו רבנן לא תלין פעלת שכיר יכול אפילו לא תבעו תלמוד לומר אתך לדעתך יכול אפילו אין לו תלמוד לומר אתך שיש אתך יכול אפילו המחהו אצל חנוני ואצל שולחני תלמוד לומר אתך ולא שהמחהו אצל חנוני ואצל שולחני המחהו אצל חנוני ואצל שולחני אינו עובר".
כמו כן מרן בשו"ע כאן (סעיף י) פסק, וז"ל "אין בעל הבית עובר משום בל תלין (ויקרא יט, יג) אלא אם כן תבעו השכיר לא תבעו או שתבעו ולא היה לו מעות ליתן לו או שהמחהו אצל שולחני ליתן לו וקבל עליו ליתן לו אינו עובר, אפילו אין לבעל הבית ביד שולחני כלום. ומכל מקום אם רצה השכיר לחזור בו שלא לקבל מהשולחני אלא מבעל הבית, הרשות בידו".
אמנם חשוב לציין למה שכתב בשו"ת תשובות והנהגות (חלק ג סי' תע) לתמוה על מעבידים הנוהגים שלא לשלם בזמן בטענה שאין להם כסף לשלם, שהרי על כל פנים מקצת כסף ודאי יש להם, ומפורש בספר אהבת חסד (פרק ט הלכה ז') שאם יש למעביד על כל פנים מקצת ולא נתן עובר בבל תלין, וכיון דיש לכל מעביד על כל פנים לפחות במקצת, ודאי שחייב ליתנו. ואף שיש לדחות דכאשר תבע השכיר כוונתו לכל המשכורת ואינו מוכח שהוא מעוניין רק במקצת, מכל מקום דבר זה תלוי בשאלה כמה מעות יש ועד כמה הוא זקוק למעות. מיהו כשיש לו עתה קצת כסף ויש לו כדי לשלם רק מעט לכולם, מקדים לעני, וכמבואר התם בגמרא בבא מציעא (קיא:). עיי"ש.
♦
כשאין לו מעות – מחלוקת האם צריך ללוות ולשלם בזמנו
אך חשוב לציין, שבאופן שאין לבעל הבית כסף לשלם לפועל מצאנו שלוש שיטות בין האחרונים האם בכל זאת צריך הוא לקחת הלוואה בכדי לפרוע בזמנו, וכדלהלן.דעה ראשונה מצאנו בפתחי תשובה כאן (ס"ק ח), שגם באופן שאין למעביד כסף לשלם, מכל מקום מידת חסידות ללוות ולפרוע בזמנו. וז"ל "או שתבעו ולא היו לו מעות. ובשו"ע של הגה"ח מהר"ש זלמן (הלכות שאלה ושכירות סעיף יח) כתב בשם האר"י ז"ל, דמכל מקום מידת חסידות ללוות ולפרוע לשכיר בזמנו. עיי"ש".
דעה שניה כתב החפץ חיים בספרו אהבת חסד (פרק ט הלכה ז) שהמעביד צריך ללוות כדי לשלם בזמנו לפועל, וז"ל "ונראה דאם יכול להשיג מעות ללוות צריך ללוות כדי שיהיה יכול לקיים מצות עשה דביומו תתן שכרו ובפרט אם השכיר עני ועל ידי זה שיתן לו בזמנו יחזיק ידו שלא יצטרך לבריות בודאי צריך לעשות כן. ועיין לעיל בפ"א בנתיב החסד סק"כ".
דעה שלישית כתב בשו"ת תשובות והנהגות (שם), שתמה על דבריו אלו של החפץ חיים, שהרי אפילו במצות עשה דרשינן בירושלמי שהביא בתוספות קידושין (לא.) "כבד את ה' מהונך" יש לו חייב אין לו פטור, וכל שכן להתחייב בהמצוה על ידי הלוואה ליכא חיוב. ואף שלדעתו ראוי להתחייב להלוואה הואיל והקב"ה מעניש בעידן ריתחא, נראה דהיינו דוקא כשיש לו ואינו מחייב עצמו, אבל אין הקדוש ברוך הוא דורש או מעניש אפילו בעידן ריתחא כשאין לו מעות ויצטרך לקחת על עצמו התחייבות של הלוואה.
אמנם בסופו הסתייג וכתב שבפועל עני או אברך כולל יש מצוה לקחת הלוואה אך אין חיוב, וז"ל "מיהו אם הפועל עני וצריך למעות נראה שמצוה לבעלים ללוות כדי לשלם לו המגיע לו אם מוצא ממי ללוות ועל זה נאמר לוו עלי ואני פורע, שמדין צדקה מצוה לתת לכל נצרך כדי צרכו וכל שכן לשכירו העני שפרנסתו תלויה בו ויכול ללוות עבורו מצוה לו ללוות ולשלם לו, וכן במנהל כולל והאברכים זקוקים למשכורת למחייתם (עיין לעיל) ולווה עבורם שכרו רב מאד וכמבואר בזוהר אבל לעיקר המצות עשה ביומו תתן שכרו נראה שאין צורך ללוות". עיי"ש.
♦
ענף ב
במחלוקת האחרונים האם אברך דינו כפועל או מקבל צדקה
נחלקו גדולי האחרונים בסוגיא מעניינת זו, האם אברך כולל נדון כפועל של ראש הכולל או שמא רק כמקבל צדקה. ונראה שנחלקו בכך האחרונים עוד מזמן מהרי"ל דיסקין ודעימייהו, וכדלהלן.נדון זה נפתח תחילה בספר אדרת שמואל (פסקי הגר"ש מסלנט), שכתב שנחלקו בזה גדולי ירושלים (עמ' רסז), הלא המה מהרי"ל דיסקין והגר"ש מסלנט והאדר"ת. דמעשה שהיה בישיבת עץ חיים בירושלים ששלחה שד"ר לאסוף כספים עבור מוסדותיה, שהם תלמוד תורה ומלמדים וגם אברכים העמלים בתורה, וכשחזר בדקו ומצאו שאין בכסף שהביא מספיק לשתי המטרות ונסתפקו למי מהם לתת את הכסף.
בלית ברירה שלחה ישיבת עץ חיים שאלה זו לגדולי הדור. דעת מהרי"ל דיסקין היתה שיחלקו חצי למלמדים וחצי לאברכים, וראיה לכך מגמרא בבא בתרא (קמג.) ההוא דאמר לדביתהו נכסיי לך ולבניך אמר רב יוסף קנתה מחצה, מנא אמינא לה דתניא רבי אומר והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן מחצה לבניו ולכן נוטל חצי מלחם הפנים, וסיים רש"י ומכאן אנו למדים דהמזכיר יחיד אצל מרובין לענין מתנה נוטל כנגד המרובין.
לעומתו טען הג"ר שמואל סלנט, שישלמו קודם למלמדים ורק ממה שיישאר יתנו לאברכים. ואילו לדעת הגאון אדר"ת זצ"ל, כיון שהתשב"ר הם כשש מאות תלמידים ובני הישיבה הם כמאה ועשרים תלמידים, אם כן התורמים נותנים לפי חשבון, דהיינו שדעתם שיחלקו את התרומה גם עבור התשב"ר וגם עבור המלמדים ואם יש לתת את הכסף לפי החלק היחסי בין התשב"ר לאברכים. עיי"ש.
אמנם לא התבאר מהו שורש המחלוקת בין גדולי עולם אלו. אך מצאתי בחשוקי חמד פסחים (פט:) שביאר דפליגי בהגדרת אברך כולל. דלדעת מהרי"ל דסקין אברך נדון כפועל והמלגה דינה כשכר של פועל, לכן הכריע שדינם שוה למלמדים ולפיכך יחלקו חצי חצי. ואילו הגאון רבי שמואל סלנט נקט שאברך אינו כפועל אלא מקבל צדקה, לפיכך רק המלמדים קודמים, הואיל ודינם לכו"ע כפועלים, משא"כ אברך שהינו רק מקבל צדקה. עיי"ש.
כמו כן בספר משפטי החושן (סי' שלט ביאורים ס"ק כב) ובשו"ת דברי בניהו (חלק כה) הביאו ראיה משו"ת מהר"ם בן חביב, להוכיח שאברך נדון כפועל של מנהל המוסד או ראש הכולל. עיי"ש באריכות.
♦
בדעת שבט הלוי - אברך דינו כפועל
המעיין בדברי אחרוני זמנינו יראה, דגם הם פליגי האם אברך כולל דינו כפועל או מקבל צדקה. ונדון כעת בדעת הסוברים שאברך דינו כפועל, וכדלהלן.דהנה בשו"ת שבט הלוי (חלק ח סי' שטו) כתב לדון האם מותר לפטר אברך באמצע הזמן. שורש הספק הוא, אם יש לתמיכה זו דין משכורת של פועל, שאז בודאי נתחייב המעביד לשאת בהוצאת העובד לכל הזמן, או אפשר דאינה נידונת אלא כתמיכה ומענק בעלמא, ורשאי להפסיקה מטעם שימצא לנכון.
לדינא העלה שם שיש לחלק בין סוגי המלגות. חדא, דהנה בעשיר שתורם לתלמידי חכמים שילמדו בלי צורת כוללים ומוסדות של היום רק לשם תמיכת תורה לבד, פשיטא דהאברכים רק נתמכים אצלו ואינם נשכרים כפועל, וניתן לפטרם אימת שירצה.
תרתי, במציאות של כוללים ומוסדות של היום האברכים נשכרים כפועל, וז"ל "דלפי מציאות הכוללים היום דין פועל יש לו, והוי ליה על כל פנים לענין זמן זה שנתקבל בכולל לא פחות מזמן אחד כמלמד ואם כבר התחיל בלימודו זמן מה כשאר חברי הכולל, ואם אין טעם מספיק לפטר אותו על פי התנאים שביניהם שדינו כפועל שצריך לשלם לו על כל פנים כפועל בטל כמבואר בשו"ע חו"מ (סי' שלג ס"ב), ובזה בנדון דידן יש לומר דצריך לשלם לו שכרו משלם על פי המבואר בחו"מ (סי שלד) בשו"ע ורמ"א דלומדי תורה יותר נח להם ללמוד מלילך בטל."
אמנם ביאר דבריו דנחשבים כפועלים רק כאשר ראש הכולל משיג תרומות בזכות האברכים ולוקח גם לעצמו משכורת, וז"ל "אבל מי שנעשה מייסד או ראש כולל ומקבל על זה תמיכה ממקומות שונים וגם מחייתו ופרנסתו מזה כרגיל בזמנינו, ובוחר לו אנשי כולל הנראים לו ראויים שישבו על התורה לפי סדר הלימוד והזמן ועל ידם נתקיים המוסד ומיסד או ראש הכולל מרויח על ידם, ועבור זה נותן להם שכרם, ודאי דדעת תורה נוטה דנדונים כפועלים שאי אפשר להפסיק משכורתם כשאין מוצאים לשכור למקום אחר כמבואר בש"ס ושו"ע, ולענייננו שאין מוצאים באמצע הזמן כולל שיקבלם ואם כן אסור להפסיק מלאכת שמים שלהם באמצע אם לא על ידי פשיעה מצד בן הכולל עצמו שלא עמד בהתחייבות שלו". עכ"ל.
לעומת זאת, הרה"ג יהודה סילמן בספרו דרכי חושן שכירות פועלים (עמ' רכא) פליג על שבט הלוי ונוקט שגם כאשר ראש הכולל עובד בחינם, עדיין האברכים נקראים פועל לסדרי הכולל, וז"ל "ולענ"ד גם אם ראש הכולל עושה בחינם כל שמשעבד האברכים בצורה מסוימת לא גרע משוכר פועלים שיעבדו בשל הפקר... אברך יכול לתבוע בדין תורה את ראש הכולל בגוונא שאינו נותן לו את המלגה החודשית".
עוד ביאר דבריו, וז"ל "אמנם נראה פשוט שכיון שברוב מקומות הלימוד וכמעט כולם משכורתו של האברך תלויה בתנאים מסוימים והיינו שעות לימוד מסוימות לימוד במקום מסוים – בכולל, ובדרך כלל ללימוד מסוים כגון מסכת מסוימת או נושא הלכתי מסוים ולעיתים קרובות יש דרישות נוספות כגון הספק ומבחנים וכדומה, הרי הוא כפועל". עיי"ש באריכות.
♦
בדעת הפתחי חושן - אברך דינו כפועל
זאת ועוד כמו כן בפתחי חושן שכירות (חלק ד) הביא בשני מקומות את דברי הגרש"א אלפנדרי, שאברך נדון כפועל וממילא יש איסור בל תלין בעיכוב המלגה, וכדלהלן.דכתב שם בחד דוכתא (פרק ח הערה ג), וז"ל "ונראה שאף לדעת האומרים שמניעת פעולה אינה בכלל שכירות, היינו דוקא במניעה ממש כגון ההיא דשב בביתך דלאו דוקא שב בביתך אלא שלא יתעסק בכלום, אבל האומר לחבירו שב במקום פלוני ואל תעשה כלום כיון שהוא קשור לישיבה במקום מסוים הרי זה כמעשה ויש בו משום שכירות. ונראה שגם בדמי ישיבה יש בהם משום שכירות ובפרט שדמי הישיבה ניתנים בעיקר עבור הלימוד. וכבר הבאתי מדברי הגרש"א אלפנדרי שנראה מדבריו שבכהאי גונא דינו כשכיר ופועל, עיין פרק יא (הערה מט)".
כמו כן כתב לקמן (פרק יא הערה מט) שאברך דינו כפועל ולכן יש לנכות משכרו כאשר חלה, וז"ל "וכתב הגרש"א אלפנדרי בתשובה שהוא הדין באלה שבאים ללמוד בלילות תמורת שכר, אם חלה אחד מהם אין נותנים לו עבור ימי חליו, אלא אם כן בא שוב ללמוד וקיבלו הממונה בשתיקה, וכדעת הרא"ש (עי' להלן הערה נא). ועוד כתב עלפי דברי הכנה"ג דהיינו דוקא באונס גמור כגון שחלה, אבל אם היה ירא לבא מחמת הקור מנכה לו אף על פי שקיבלו בשתיקה. ונראה דהוא הדין בבני ישיבה הדין כן אלא אם כן יש מנהג קבוע שלא לנכות עבור ימי האונס, שמסתמא על דעת המנהג נקבע, ופשוט שיש בידי הממונים או הנהלת הישיבה לקבוע באיזה אופנים ינכו או לא ינכו מדמי הישיבה עבור ימי האונס".
כמו כן האריך בשו"ת באר שרים (חלק ה סי' נו) להוכיח שיש איסור בל תלין בראש כולל שמעכב מילגה, הואיל והאברכים הינם כפועלים. עיי"ש.
♦
בדעת האחרונים שאברך אינו כפועל
מאידך גיסא בספר דרכי משפט (פרק טז הערה מא) הביא בשם מרן הגאון רבי ניסים קרליץ זצוק"ל, שראש כולל אינו חייב לשלם לאברכים אלא רק כהבטחה בעלמא, וכדלהלן.דבתחילה כתב שם שאם ראש הכולל או האברך חוזר בו באמצע הזמן יש בזה מחוסר אמנה, וז"ל "בדין אברך הלומד בכולל אברכים המצויים כיום שהאברך מבטיח ללמוד בכולל זה וראש הכולל מבטיחו על כך וכך כסף עבור כל חודש וכל זה היינו על כל פנים לזמן אחד, ודאי דשייך בחזרת האחד מהם דיני תרעומת ומחוסר אמנה".
לפיכך סיים שם שאין לראש כולל איסור בל תלין בעיכוב המלגה, וז"ל "ברם שמענו מהגאון רבי ניסים קרליץ והגר"י פוזן שליט"א דאין בהסכם ראש כולל ואברך התחייבות כלל מצד ראש הכולל, אלא הבטחה בעלמא שישתדל ראש הכולל להשיג לו הסך מעות שדיברו בו מתחילה, ולכן אם השתדל ולא השיג פטור הוא לגמרי. וכן אם בא להוסיף לו על הסך שדיברו בו כשאיחר להביאו אין בזה משום ריבית כלל כיון שאין חוב כלל [ולדבריהם פשוט שאין שייך איסור בל תלין על ראש הכולל]".
זאת ועוד, כמו כן מובא בקובץ הישר והטוב (חלק יז עמ' לה) בשם הגאון רבי מנדל שפרן שליט"א שאברך אינו כפועל ואין יחסי עובד ומעביד עם ראש הכולל, וז"ל "והנה לאחר מסקנת הדברים שלא קיים בין הנהלת הכולל לאברכי הכולל שום שעבוד והתחייבות והלומדים מוגדרים כנתמכים בלבד...". אולם בסופו העלה שם שאף על פי שאברך אינו כפועל, מכל מקום אין שום היתר לפטרו באמצע הזמן ללא סיבה מוצדקת, וז"ל "שאף אם אכן לא קיימים בין הנהלת הכולל לאברכים יחסי עבודה – אין הרשות נתונה בידה לעשות ולהתנות עם האברכים ככל העולה על רוחה, אלא בידה לעשות ולהתנות עם האברכים ככל העולה על רוחה, אלא חייבת לנהוג עמם התנהגות מקובלת ונורמלית במסגרות הכוללים, בדומה לכל עבד שיש כללי נוהג בסיסיים שעל פיהם מתנהלים בדרך כלל וכפי שיבואר...".
עוד הוסיף שם, כי נדון מהר"ם בן חביב שממנו הוכיחו האחרונים כי אברך דינו כפועל אינם נוגעים למציאות בימינו. דהמעיין היטב יראה, כי במקומו של מהר"ם היה מקובל שגביר שוכר אברך ללמוד לזכותו או לעילוי נשמת יקירו וכו', ולפיכך כתב שיחסי הגביר והאברך הינם כיחסי עובד ומעביד. משא"כ בימינו, הרגילות היא שהאברך לומד בכולל לעצמו ואילו גוף חיצוני תומך ומחזיק אותו, לפיכך פשיטא שאינו נדון כפועל אלא כמקבל צדקה ותו לא. עיי"ש.
כמו כן בשו"ת אז נדברו (ח"ו סי' עט) כתב שקשה לקבוע שדינו של אברך כפועל ושיהיה בזה איסור בל תלין. עיי"ש. וכן שמעתי מהרה"ג צבי שפיץ שליט"א שאברך אינו נדון כפועל, הואיל והוא אינו נותן שום תמורה פיזית או מעשית לראש הכולל, אלא רק זכויות רוחניות בעולם הבא שאין קץ לשכרן. ודו"ק.
♦
ענף ג
בהבנת הפעולת שכיר בדעת הגריש"א
שיטה שלישית בנושא זה מצאנו בדבריו של מרן הגריש"א זצ"ל כפי שהובאה בספר פעולת שכיר (פ"ה סעיף ח'), וכדלהלן.דכתב שם, דנשאל הגריש"א האם ישנו איסור בל תלין במלגה של אברך. והשיב הרב, שאין האברכים כשכירים שיהא בהם אסור בל תלין, הואיל ומותר להם ליטול רק שכר בטלה כמבואר בגמרא נדרים (לז.) ובשו"ע יו"ד (סי' רמו סעיף ה), לפיכך לא שייך בהם תשלום כשאר פועל.
עוד ציין שם לפסקי דין רבניים (חלק ז עמוד י) שהאריכו הלכה למעשה, בכל התשלום של שכר בטלה ללומדי תורה וכן למלמדים. עיי"ש.
דרך אגב, בספר משפט החושן (סי' שלט הערות ס"ק ט) תמה כיצד ניתן לומר שאסור לאברך ליטול שכר עבור הלימוד ולכן בשכר בטלה אין איסור בל תלין, בו בזמן שבשו"ע יו"ד (סי' רמו) פסק להדיא כי בזמן שאין ללומד תורה מקור פרנסה אחר מותר ליטול שכר עבור עצם הלימוד, וז"ל השו"ע "מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר מותר ללמד בשכר אבל תורה שבעל פה אסור ללמד בשכר, לא מצא מי שילמדנו בחנם ילמוד בשכר ואף על פי שהוצרך ללמוד בשכר לא יאמר כשם שלמדתי בשכר כך אלמד בשכר אלא ילמד לאחרים בחנם. ומה שנהגו האידנא ללמד הכל בשכר, אם אין לו במה להתפרנס שרי, ואפילו יש לו אם הוא שכר בטלה דמוכח שמניח כל עסקיו ומשאו ומתנו שרי".
♦
בהבנת הוישא יוסף בדעת הגריש"א
חשוב לציין דהרה"ג יוסף אפרתי בשו"ת וישא יוסף חו"מ (סי' סא) השיג על הבנה זו בדעת הגריש"א שאין בשכר בטלה איסור בל תלין, שהרי מוכח שאיסור זה ודאי שייך גם בשכר בטלה, וכדלהלן.דהנה כתב שם, דיש מביאים בשם מרן רבינו זצוק"ל דנשאל אודות איסור בל תלין בכספי מלגות כולל, והשיב שאין האברכים כשכירים שיהיה בהם בל תלין כי מותר ליטול רק שכר בטלה. ונמצא לכאורה לפי דבריהם דהוא הדין בשכר רופא דמבואר בשו"ע יו"ד (סי' שלו), דמותר ליטול רק שכר בטלה ולא יהיה בל תלין ולא יקדום לתשלום חובות אחרים. אך איכא למימר דגם לדבריהם יהיה בל תלין בשכר רופא באופן שמותר לו ליטול שכר עבור טרחתו לבוא לרפא את החולה, דבכהאי גונא הוי פועל גמור. משא"כ באופן שלא טרח אלא נזדמן למקום, דאינו נוטל אלא שכר בטלה, אין הכי נמי דליכא בל תלין.
אך כתב להעיר על הבנתם בדעת הגריש"א, דהרי בחזון איש בבא קמא (סי' כג ס"ק לו) מבואר דיש איסור בל תלין אף בשכר בטלה, וז"ל "נראה דבהתחיל במלאכה וחזר בעל הבית דדין הוא דחייב לשלם כל שכרו אפילו אם לא היה הפועל מוצא להשתכר אמש ואפילו שכרו ביותר משכר פועלים וכמו שכתב הסמ"ע (ס"ק ו) והש"ך (ס"ק ז), שכר זה הוא שכר פועל ממש ולא גרמי ואינו יכול לסלקו במטלטלין וכמו שכתב הש"ך (סי' שלו ס"ק ד), ואם מת בעל הבית גובים מיורשיו אם הניח אחריות נכסים, ונראה דעובר עליו בבל תלין".
ביאור דבריו, דבעל הבית ששכר פועל לעשות לו מלאכה אך לאחר שהתחיל חזר בו בעל הבית ואין הפועל יכול להשכיר עצמו, דדינא הוא דמשלם שכרו כפועל בטל, וכמו שפסק בשו"ע (סי' שלג סעיף ב), ישנו איסור בל תלין המעכב שכר דמי פועל בטל. ולכאורה יש מקום ללמוד מדברי החזון איש, דבכל שכר בטלה, וכגון בשכר עבור תלמוד תורה, ישנו איסור בל תלין, ואם כן היאך כתבו בשם הגריש"א שאין איסור בל תלין בשכר בטלה, ודלא כהחזון איש.
לפיכך העלה בשו"ת וישא יוסף, דדעת הגריש"א היתה דאין בל תלין במלגת אברך הואיל ואין באיחור נתינת צדקה בל תלין, וז"ל "דעת מרן רבינו זצוק"ל היתה שאברכי כולל אינם בכלל פועלים, אלא מלגתם ניתנת מכספי צדקה ואין הממונה חשיב כמעביד ואפילו אם יש בכולל תנאים מסוימים (שלומדים במקום אחד, ויש שמירת זמנים). למעט אם עשו חוזה תשלום שכרם, דבכהאי גונא הוי ככל פועל ששכרוהו לעשות איזו מלאכה ושכרו קודם לתשלום חוב אחר, אבל בלאו הכי אינם קודמים לבעלי חובות ואין בעיכוב התשלום משום בל תלין. ובעוניי הבנתי שאין הכולל חשיב כמעביד כי גם הנהלת הכולל וגם האברכים על דעת זו נשתתפו שהכולל אוסף בעבורם כספי צדקה לחלקם, ומשום כך אין כלל קשרי פועל ומעביד".
עוד הוסיף שם, וז"ל "כל ענין של מלגת אברכים הינו כסף הניתן מאסיפת כספי צדקה להחזקת לומדי תורה, וכאילו האברכים עצמם מחזרים על פתחי נדיבים אלא כדי לחסוך בזמן והוצאות עושה זאת האחראי בכולל הרי ודאי שאין שום מחויבות בין ראש הכולל לבין האברכים". עיי"ש.
♦
הערה על שו"ת וישא יוסף – אין לדמות שכר בטלה באברך לדמי פועל בטל
אמנם לכאורה היה נראה להעיר על דברי הוישא יוסף, שאין ראיה מדברי החזון איש בדמי פועל בטל שעושה מלאכתו בהיתר לבין שכר בטלה על לימוד תורה, וכדלהלן.דהנה המעיין היטב בדברי החזון איש ציטטנו לעיל, יראה דאיהו מיירי אך ורק בדמי פועל בטל ממלאכה שמותר ליטול עליה שכר, ועל זה בלבד קאמר דיש בל תלין. וז"ל "נראה דבהתחיל במלאכה וחזר בעל הבית דדין הוא דחייב לשלם כל שכרו אפילו אם לא היה הפועל מוצא להשתכר אמש ואפילו שכרו ביותר משכר פועלים... ונראה דעובר עליו בבל תלין".
אמנם לכאורה אין שום קשר בין דמי פועל בטל אלו שמותר לפועל לו ליטול, לבין דברי הירושלמי שציינו לעיל שמותר ליטול רק שכר בטלה בגין לימוד תורה. וביתר עומק נראה לחלק בין הדבקים, דדוקא בדמי פועל בטל, שאין לו שום איסור לקחת תשלום מלא, שייך איסור בל תלין, משא"כ בתלמוד תורה, שישנו איסור גמור לקבל כסף עבור עצם הלימוד, לכן אי נימא דישנו עוד איסור של בל תלין אזי מוכח שיש כאן תביעה לתשלום, ושוב הדרינן לאיסור מה אני בחינם אף אתם בחינם. לפיכך מסתבר טפי למימר, כי אין בשכר בטלה איסור בל תלין הואיל ואין כאן חוב ממוני, ולפיכך אין איסור לאברך כולל לגבות תשלום כעין זה. וצ"ע.
לאור דברינו אלו, מיושב היטב מה שכתב בספר פעולת שכיר (שם) בשם מרן הגריש"א שאין איסור בל תלין במלגת אברך מחמת דאין זה אלא שכר בטלה, הואיל ואם היה כאן חוב גמור היה צריך להיות האיסור של מה אני בחינם אף אתם בחינם. וכאמור לעיל, ליכא ראיה מדברי החזון איש שיש איסור בל תלין בדמי פועל בטל, שיהיה גם בשכר בטלה של מלגת אברך איסור בל תלין. ודו"ק.
לשמחתי מצאתי לאחר זמן כי גם בספר משפטי אהרון (עמ' שסט) כתב שאין להקשות על דברי הגריש"א שאין באברך בל תלין הואיל ומקבל שכר בטלה מדברי החזון איש הללו, וז"ל "ואין להקשות מהחזון איש בבא קמא (סי' כג ס"ק לו) דכתב לענין פועל בטל דלשיטות מסוימות עוברים על בל תלין, דשם מקבל על פעולה אלא שמנכים לו מה שהרויח בכך שלא עבד ואינו נחשב שכר בטלה". עיי"ש.
♦
שו"ת תשובות והנהגות - סתר משנתו מהו גדר אברך
הנה בשו"ת תשובות והנהגות סתר משנתו בתלת דוכתי, האם אברך נדון כפועל של ראש הכולל או רק כמקבל צדקה, וכדלהלן.ראשית, דבתחילה כתב (חלק ג סי' תע) שאברך נחשב פועל וישנו איסור בל תלין מהתורה, וז"ל "תשלום לאברכי כולל שהמנהל אינו משלם בסוף החודש ומאחר יום אף שיש לו כסף אצלו, בפתחי חושן מביא מהסבא קדישא מהרש"א אלפנדרי זצ"ל דבני ישיבה כשכיר והמנהל שאחראי עובר בבל תלין, והיינו טעמא שמשעבד אותם ללמוד מה שקובע ללימוד הכולל ושילמדו בכולל דוקא ואפילו באי תשלום שכר בטילה עוברים כמבואר בחזון איש בבא קמא (סי' כג ס"ק לו) עיי"ש, וכן אברכי הכולל כשכירים ודין תורה לשלם להם בזמן".
אמנם כתב לבאר דבריו, דאיהו מיירי רק באופן שהמנהל הוא בעל הבית של הכולל והוא המקבל ומפטר אברכים כרצונו והוא אחראי ואוסף הכספים מכניס ומוציא רמי"ם כרצונו ואינו צריך לתת דין וחשבון על כספי הכולל אצלו שהוא הבעל הבית, אזי הוא הבעל הבית והם כשכיריו ועובר ואם יש לו כסף לא יעכב, שחייב ליתן לאברכים מן הדין ואם מעכב ויש לו ראוי לחוש שעובר בלאו. משא"כ באופן שהאחראי נתמנה ומשמש כפקיד באגודה ואפשר להעבירו, אם כן כשמלין שכר הוא מעכב כספי ציבור לצורך הציבור ואין בזה איסור בל תלין.
וסיים שם שיש עוד נפקא מינה להלכה בהא דיש לאברכים דין שכיר, דהנה התשלום של שכירות פועל קודם לפירעון חובות למלוה כמבואר בשו"ת רב פעלים (ח"ד חו"מ סי' א), ואין המנהל יכול לפטור עצמו לשלם חובות בשעה שחיובו לשכיר קודם לחיוב הלואה. מיהו יש לומר שמעיקרא בני הכולל מסכימים מלכתחילה לפירעון כפי הסדר וזמן שנוח למנהל. אמנם ראוי לו להשתדל מאד לשלם ביומו ולקיים בכך מצות עשה, ובפרט שהם נצרכים. ועיין בספר התעוררות תשובה (ח"ג סי' מא) שאפילו בלי תביעה אינו עובר מכל מקום אם משלם בזמנו מקיים בזה מצות עשה והיינו כמ"ש. ובכל סוגי מנהל בכולל או ישיבה אשרי מנהל שזהיר לשלם בזמנו שמקיים המצות עשה בזמנו כרצון אלקינו יתברך שמו, וכל שכן כשהשכירים בני תורה שנצרכים.
לעומת זאת, בתשובות והנהגות לקמן (ח"ה סי' שפד) מוכח דהדר ביה והעלה שאברך אינו כפועל אלא מקבל צדקה ולכן אין איסור בל תלין. וז"ל "אמנם מסברא נוכל לומר שאין דין אברך כשכיר ואף שמשועבד למנהל אין מנהל הכולל מרויח מזה וכל כוונתו לטובת האברכים שכן רצוי לבחור מסכתא שכולם לומדים ביחד אבל אינם עובדים בזה בשבילו ולכן אין דינם כפועלים אלא כמקבלי צדקה ותמיכה. ומה שמביא מרב אחד שאם הוא כשכיר אז כשמפטרו חייב לשלם לו פיצויים, לא שמענו מעולם דבר זה ומדין תורה לא מצינו פיצויי פיטורים בפועל רק הוי מנהג המדינה ושוכר פועלים אדעתא דהכי אך זה דוקא בפועל אבל אברך בכולל יש לדמותו לסטודנט ואף למנהג המדינה לא מקובל לשלם פיצויים, ואם רוצה להוציא פיצויים ובפרט מצדקה צריך להביא ראיה".
עוד כתב שם כי בלאו הכי אסור לפטר אברך ללא סיבה, וז"ל "ומיהו בין אם אברך דינו כשכיר או דינו כמקבל צדקה נראה פשוט שאי אפשר לפטרו סתם, ואם דינו כשכיר צריך לתת לו זמן שיוכל למצוא כולל אחר או מלאכה ומשך הזמן תלוי באם מצויים במקום עוד כוללים שיכול למצוא בקלות כולל אחר ובתוך הזמן יש לו זכות לנסות משרה אחרת. אמנם אם אברך דינו כמקבל צדקה לכאורה יש לו דין קדימה, אבל אם האברך פוגע באיכות הכולל ואם יפטרוהו יכולים לשפר את איכות הכולל, יכולים לפטרו ובלבד שימשיך ללמוד או שישלמו לו עד סוף הזמן ואולי אפילו עד שנה. אמנם נראה שאפילו אין במה שכתבתי חיוב מכל מקום כיון שזהו מוסד ציבורי חייבין מן הדין לנהוג לפנים משורת הדין, עיין בגמרא בבא מציעא (פג.) וציבור דינם כאדם חשוב, ובכל ספק יש לילך לטובת האברכים וישלמו לו אפילו לא בא מדי חודש עד כשנה ומאז יפחתו לו לאט לאט לעוררו לחפש משרה או כולל אחר ולא יפטרהו סתם דזה הוי בזיון התורה [ובירושלים עיר הקודש מנהג עתיק לא לפטר בן כולל בשום אופן אלא אם פשע והתרו בו, אבל כנראה שכיום נוהגין ככל הכוללים ונשתנו התנאים המקובלים]".
וסיים שם בהוראה חשובה לראשי כוללים, שקודם שמפטרים אברך ראוי שתהיה הכרעה בזה של רב מובהק, וז"ל "ונאה הדבר ויאה למנהל כולל שרוצה לפטר אברך שלא פשע כלל להתחסד ולשאול דעת רב מובהק ולא יקבל על עצמו לבד האחריות לצער בן תורה שהיא כדיני נפשות ממש ואז בהסכמתו שזהו לטובה וכוונתו לשם שמים יצליח, אבל ירחיב לאברך זמן עד שנה וכמו שכתבתי כנלע"ד. ודע שכל זה אם האברך אינו מפריע לישיבה או לכולל, אבל אם מפריע יש להוציאו מיד ויתייעץ עם רבנים אם צריך לשלם לפנים משורת הדין". עכ"ל.
אולם שוב סתר משנתו לקמן (חלק ו סי' קצ) וכתב שאברך ודאי נחשב כעין פועל, וז"ל "והנה היום נהגו בכוללים שראשי הכולל נותנים לכל אברך אף אם כבר יש לו כדי פרנסתו על ידי עבודת אשתו וכדו', שהיום דמי הכולל הוא כעין מלגה על הלימודים, ולא שנותנים בתור צדקה לעניים, וכבר הארכתי בזה במקום אחר, שכיון שכספי הכולל זהו מכסף צדקה היאך שרי ליתן מזה לאברך שאינו נצרך. ויש לומר שכיון שזהו צורך ליתן לכל אברך שבזה מרוממים קרן התורה שאברכי כולל אינם כעניים שמקבלים צדקה רק שמחשיבים לימוד התורה לשלם מילגה על זה, לכן שרי להשתמש בכספי צדקה לשלם מזה לכל אברך הלומד בכולל, ועיין עוד מה שכתבתי בחלק א (סי' תקסח). וכיון שהיום מקבלים דמי הכולל לא רק בתורת עניים שמקבלים צדקה, רק מקבל מראש הכולל כעין תמורה על מה שמשעבד עצמו ללמוד בשעות הכולל והיינו שהוא כעין פועל, עליו ליזהר שלא יבזבז זמן שלא יהא בכלל "ארור עושה מלאכת ה' רמיה". וכבר הבאתי במקום אחר (חלק ה סי' רפז) שמו"ר הגר"מ שניידער דרש לפני תפילת נעילה בישיבה ודיבר על נוסח התפילה למען נחדל מעושק ידינו, ותמה על זה שאולי לבני תורה אין זה שייך כל כך כיון שאינם עוסקים במשא ומתן, ואחר כך הרים קולו ואמר שכשמחזיקים אותנו כדי שנוכל ללמוד ואנו מבזבזים את הזמן היא גופא גזל".
הרואה יראה, שדברי תשובות והנהגות בתלת דוכתי סתרי אהדדי. דתחילה כתב (חלק ג סי' תע) שאברך דינו כשכיר, ואילו לקמן כתב (חלק ה סי' שפד) שדינו כמקבל צדקה, ולבסוף כתב (חלק ו סי' קצ) שדינו כעין פועל. וצע"ג.
♦
לסיכום הדברים נמצאנו למדים, דישנם כמה מקורות לאיסור בל תלין וכמו שכתבה התורה הקדושה בספר ויקרא (פרק יט פס' יג), כן פסק בשו"ע כאן (סעיף א). עוד למדנו, כי בימינו יש למעביד איסור בל תלין גם כשאיחר את הראשון לחודש הבא, הואיל וכך מנהג העולם בכולל לשלם בראש חודש וכן כל מעביד בראשון לחודש הבא. וכן למדנו, כי מותר לקבל כסף עבור לימוד תורה רק כשאין לאברך מהיכן להתפרנס, שאז מותר ליטול שכר על עצם הלימוד. עוד למדנו, כי באופן שאין למעביד כסף לשלם לפועל, אין איסור בל תלין, והבאנו מחלוקת האם צריך ללוות בכדי לשלם בזמנו. וכן למדנו, כי נחלקו האחרונים האם אברך דינו כפועל או מקבל צדקה, והבאנו שלוש שיטות בנדון זה. עוד למדנו, כי בספר פעולת שכיר הבין בדעת הגריש"א שאין בל תלין במלגה של אברך הואיל והוא מקבל רק שכר בטלה, אולם בשו"ת וישא יוסף השיג על דבריו שמוכח מהחזון איש בבא קמא (סי' כג ס"ק לו) כי ישנו בל תלין גם בשכר בטלה, אך הערנו על דברי הוישא יוסף שאין ראיה מדברי החזון איש. וכן למדנו, כי בשו"ת תשובות והנהגות סתר משנתו מהו גדר אברך. עוד למדנו, כי נחלקו האחרונים האם מצות עשה ביומו תתן שכרו נאמרה רק בסיום העבודה ממש או דלמא גם בתחילתה שייך לקיים מצוה.
המורם מכל האמור, אודות ראש כולל שאינו משלם בזמן את המלגה האם עובר הוא על בל תלין וכדפסק בשו"ע כאן (סעיף א), דפליגי בכך גדולי האחרונים באופן שיש לו ומעכב. דהנה בשבט הלוי (ח"ח סי' שטו) ודעימיה כתבו שאברך נדון כפועל ויש בל תלין רק כאשר ראש הכולל מקבל משכורת ומגייס תרומות בזכות האברכים הלומדים אצלו. מאידך גיסא, בספר דרכי משפט (פרק טז הערה מא) הביא בשם הגר"נ קרליץ זצוק"ל שאברך אינו כפועל ולא שייך איסור זה. ולדעת הגריש"א שהובאה בספר פעולת שכיר (פ"ה סעיף ח') אינו עובר הואיל ובשכר בטלה בלבד אין איסור בל תלין. אולם באופן שאין לראש הכולל כסף לשלם לכל השיטות אינו עובר בבל תלין, וכדפסק בשו"ע כאן (סעיף י').
♦ ♦ ♦
♦ מעמדו של בן הנדה♦