וכתב שם רבינו חננאל: "וגברא דלא עביד למיגר פטור, דהא זה לא נהנה, שכן כל מקום ששוכן אינו נותן שכר מפני שהוא חשוב ונשוא פנים ומבקשים [ממנו] הכל לדור אצלם בלא שכירות". וכתב שם רש"י: "זה שדר באותה חצר אינו עשוי לשכור חצרות, לפי שמצויין לו בתים להשאיל או יש לו בית אחר".
וראה בהערת המהדיר לר"ח שם (הוצאת מכון לב שמח, ירושלים תשע"א, הערה 175), מה שציין לעוד ראשונים שכך כתבו, כר"ח ורש"י, דוגמאות אלו.
ויש לשאול לפי כל הראשונים האלו, איך הדין במי שאין לו בית כלל, וכגון שדר בדרך כלל ברחוב וכיו"ב, האם יהיה חייב לשלם מדין "נהנה", שהרי לכאורה יש לו הנאה בכך שכעת הוא דר בבית במקום ברחוב.
♦
סברא לפוטרו
ונראה לומר שאחד כזה לא מוגדר "עביד למיגר" (מי שעשוי לשכור), ולכן יהיה פטור למרות הנאתו. והטעם, מצד שתשלומי "נהנה" הם על הנאה ממונית, וסוף סוף אחד כזה אין לו הנאה כספית, שהרי הוא היה דר ברחוב. ומה אכפ"ל ההנאה שנהנה בפועל, כשדנים על הנאה שמחייבת ממון.וראיה ליסוד זה, שהרי גם באחד שיש לו בית לדור בו, סוף סוף הוא נהנה כעת כשדר בחצר חבירו, אלא שפטור מלשלם מפני שאין זו הנאה כספית. והערה זו העירו היטב בכמה מספרי רבותינו.
בחידושי ר' נחום (פרצוביץ) זצ"ל ב"ק שם אות פה, וז"ל: "הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר או אין צריך וכו' אילימא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר זה לא נהנה וזה לא חסר, ופרש"י זה שדר באותה חצר אינו עשוי לשכור חצרות לפי שמצויין לו בתים להשאיל או יש לו בית אחר עכ"ל. וצ"ב מה בכך שמצויין לו בתים אחרים הא סו"ס כעת שדר בהך חצר אית ליה הנאה מהנך דיורין ואמאי חשיב כלא נהנה. וצ"ל דחיובא דנהנה הוא רק בכה"ג דאית ליה הנאת ממון, אבל הנאה גרידא אינה מחייבתו בתשלומים, ולהכי בכה"ג שמצויים לו בתים אחרים בחינם ול"ל תועלת ממון מהך דירה לא חשבי' להדיורין כהנאת ממון לחייבו, ודו"ק. וכל הטעם דבגברא דעביד למיגר חייב הוא משום דאית ליה הנאת ממון מהך דירה שא"צ לשכור בית אחר (וכמש"כ רש"י להלן בד"ה הא אתהנית "דאי לאו חצר דידי הות אוגר אחריני")".
וכ"כ גדר זה בחידושי ר' שמואל (רוזובסקי) זצ"ל ב"ק עמ' קב, וז"ל:
"... דהנה הא באמת צ"ע בהא דאמרינן דהיכא דהגברא לא עביד למיגר חשיב דלא נהנה, והרי עכ"פ דר הוא בדירתו ויש לו ממנה הנאת הגוף. ונהי דאית ליה עוד דירות שהיה יכול לדור בהם בחינם, מ"מ השתא שדר בדירה זו הרי ההנאה באה לו מדירה זו, ואמאי חשיב דלא נהנה.
וצ"ל הביאור בזה, דחיובא דנהנה הוא רק על הנאה שיש בה הרווחת ממון, שהוא היה משלם עליה כסף וכעת היה לו את ההנאה הזו מחבירו חינם, ולכך היכא דהגברא לא עביד למיגר שהוא לא היה משלם על הנאה זו, אע"פ שגופו נהנה מ"מ אינו חייב לשלם".
וכעין זה העיר גם בברכת אברהם לגר"א ארלנגר זצ"ל עמ' מח בספר (מהדו"ק), שמדובר בתשלום על הנאה ממונית.
וא"כ לפי דבריהם של רבותינו אלו, נראה ברור באופן שאלתנו במי שגר בד"כ ברחוב, שפטור מדין נהנה אם הוא דר בחצר חבירו.
ומש"כ הראשונים כגון שמצויין לו בתים להשאיל או שיש לו בית אחר, לכאו' אלו הן רק דוגמאות, ולא רצו לבאר באופן נדיר ומצער ביהודי שאין לו בית וגר ברחוב. וסמך לדבר, מש"כ רש"י בסוגיית חנוכה שבת כג, א לגבי ברכת הרואה, שמדובר ביושב בספינה, ולא כתב באחד שאין לו כלל בית.
♦
סברא לפטור מצד "לדידי סגי לי"
ועוד יש לדון לפוטרו מדין נהנה בגלל סברת "לדידי סגי לי". והיא סברא שנמצאת בגמ' ב"ק כ, ב, לגבי מי שהקיף את חבירו מארבע רוחותיו שאפשר לפטור את הניקף מלשלם מדין נהנה, מפני "דאמר ליה לדידי סגי לי בנטירא בר זוזא".ולכא' גם באחד שדר תדיר ברחוב, יכול לומר "לדידי סגי לי" בלדור ברחוב, ולא נחשב לי הנאה לתשלומין.
והן אמנם שבגמ' מדובר במי שאחד ההנה אותו בלי ידיעתו, וכאן מדובר במי שעשה פעולה, ומ"מ נראה שאין לחלק בזה בנקודת הסברא של "לדידי סגי לי".
ואחר כותבי זאת ראיתי באוצמ"ה (טור תשס"ז) שציינו לספר גפן פוריה (לרבי שמואל בן זקן זצ"ל, מגדולי רבני העיר פאס לפני כשלוש מאות שנה) שדן בזה לחלק בין מי שההנו אותו לבין מי שההנה את עצמו. ומ"מ גם שם מסתפק ודן בדבר, ואין הכרע. וראה גם במפתח פרנקל 'רזא דשבתי' מה שציינו שם על השאלה מדוע כשהניקף גדר חייב על כל הארבע. וראה גם למרן הגרשז"א זצ"ל במנחת שלמה על ב"ק ח"א עמ' קצד שכתב שיתכן שיש לחלק בזה.
♦
דברי המחייבים
בברכת אברהם לגר"א ארלנגר זצ"ל (עמ' מט בספר [מהדו"ק] אות ג) כתב לחייב מדין נהנה מי שאין לו כלל דירה, מפני שאין לו הנאה זו ממקום אחר, ולכן נחשב נהנה. [ויל"ע עם מה שהבאתי לעיל משמו שצריך הנאה ממונית, וי"ל].וכן בשיעורי הג"ר אליהו ברוך פינקל זצ"ל בסוגיה בב"ק (אות קמו), כתב שיש לדקדק מדברי רש"י שאם עשוי לדור ברחוב ודאי נחשב "נהנה", ואינו יכול לומר ברחוב נלין, מפני שסוף סוף הוא נהנה כעת ממה שהוא דר בבית.
וגם בספר עמק המשפט (לג"ר יעקב אברהם כהן שליט"א, ר"מ ישיבת צאנז ודיין בבית דין הגר"נ קרליץ זצ"ל) ח"ד עמ' תמא, כתב לחייב מדין נהנה, וז"ל: "ומדוקדק מדברי רש"י והר"ח שרק כשיש לו בית שלו, או שיש לו חברים המוכנים להשאיל לו דירותיהם, או שהוא אדם נכבד, שכולם מבקשים ממנו להתאכסן בביתם בלי תשלום שכירות, רק בכהאי גוונא מוגדר "כזה לא נהנה". אולם אם אין לו היכן להתאכסן, הרי אינו יכול לטעון היתי ישן ברחוב, דעל זה גופא שלא נצרך לישון ברחוב אנו מחייבים אותו מדין נהנה, ודוק".
♦
סיכום
הגמ' פוטרת מדין נהנה במי שאין דרכו לשכור בתים. לא התבאר בגמרא מהי המציאות, ויל"ע במי שדרכו לגור ברחוב ולכן אינו שוכר בתים, האם יש בו חיוב נהנה כשדר בחצר חבירו.אמנם בכמה מספרי זמננו נקטו לחייב במקרה זה, וציינתי במאמר ממה שראיתי. ומ"מ יותר נראה שיש צד בסברא לכאן ולכאן, ומידי ספק לא יצאנו, וממילא "המוציא מחבירו עליו הראיה" ויהיה פטור. והסכים איתי חכ"א שליט"א ממכרי שנכונים הדברים.
והדבר מסור כמובן לגדולי הפוסקים ודיינים גדולים להכריע, ואני הקטן רק באתי להציע כאן את הסברות בדבר זה, מה שלא התפרש בחז"ל, בראשונים ובאחרונים.
והנפקא מינה להלכה למעשה מכל זה, היא מצד שנפסק להלכה "זה נהנה וזה אינו חסר פטור", ומצד שני "חסר ולא נהנה חייב", בבית שעומד להשכרה, כשיטת הרי"ף והרמב"ם, אבל בחסר מועט (כמו "שחרוריתא דאשייתא" בבית חדש) י"א שחייב לשלם את כל השכירות, אבל רק אם הוא "נהנה" בגברא שעביד למיגר. וראה כל זה בשו"ע ורמ"א חו"מ סי' שסג סע' ו-י. ולשיטת תוס' ועוד ראשונים שחסר ולא נהנה פטור, ודאי שנפקא מינה להגדיר מתי נחשב "נהנה"
יישר כח לידידי הרב דוד טורנר שליט"א על ההערה החשובה, שצריך לשים לב כאן מה הנפק"מ להלכה, ושאינה רחבה. וכמובן שבהבנת הסוגיה ושיטות הראשונים ההבנה מאד חשובה להבנה, ורק למעשה לא ברור שכל כך נפק"מ לכו"ע.
♦ ♦ ♦