תשובה: בשאלה זו ישנם ג' איסורים א' ניוול המת שהוא לאו דאורי' "לא תלין נבלתו", ב' מצוות קבורה, ג' גזל. ויש לדון אם הותרו לצורך פיקוח נפש\ממון, ואם מחקרים להמצאת תרופות\שיטות רפואה נחשב פיקוח נפש.
♦
א.
לגבי פיקוח נפש לכאורה אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש (מלבד ג' עבירות), והוא מותר ומצווה. אולם הבנין ציון (סי' קע"א) טוען שאסור א' שהוא גזל שאסור להציל עצמו בממון חבירו, ולדעת רש"י (ב"ק קי"ג) הוא כפשוטו. וגם לתוס' (ב"ק ס"ג) ושאר ראשונים רא"ש וטור, שכך נפסק להלכה (חו"מ שנ"ט), שמותר זה רק בתנאי שגוזל על מנת לשלם. וכאן, שלא שייך לשלם למת את כבודו, וגם לא שייך לשלם לאחר מיתה, אסור לגזול את גופו וכבודו. ב' שכיוון שהמת אינו חייב במצוות אינו צריך לוותר עבור פיקוח נפש (וביתר ביאור, מצוות הצלת נפשות מוטלת על כל יהודי שנאמר "וחי בהם" ולכן מוטל על כל יחיד להוציא מממונו עבור הצלת נפשות, אבל מת, שפטור מכל המצוות, אינו חייב בהצלת נפשות). וע"ע בדובב מישרים (ח"א כ"ד).
לעומת זאת, הנוב"י והחתם סופר וכן במהר"מ שיק (יו"ד) סוברים שבמקום פיקוח נפש מותר לנתח. וביאר את שיטתם במנחת יצחק (חלק ה' סימן ט'). טענה א' להלכה שקיימא לן כדעת תוס' והרא"ש שמותר להציל זה מטעם שפיקוח נפש דוחה כל המצוות, וגם איסור גזל בכללם, והתנאי שצריך לגזול ולהזיק ע"מ לשלם הוא כדי למעט באיסור. וידוע ביאור החידושי הרי"ם (כתובות י"ט) בביאור לשון הגמ' אסור שמשמע כפשוטו (וכדעת רש"י), שכשאפשר למעט בעבירה אסור להוסיף, ואסור לגזול שלא ע"מ לשלם אלא ע"מ לשלם. וכאן, שאי אפשר לשלם, מותר אפילו ע"מ לא לשלם, שזה עיקר הדין שלהצלת נפשות דוחים כל האיסורים. טענה ב' השאלה כאן היא על היהודים החיים - האם מותר להם לתת לנתח ולעבור על איסורים לצורך פיקוח נפש. והחיים מחוייבים בהצלת החולה, שדוחה איסורי גזל וכבוד המת. ומ"מ אם מחל מחיים לצורך חולה מסוים, גם לבנין ציון מותר, שאין כאן גזל. וכן מותר לאדם לתת מעצמו עבור הצלת נפשות, ואף להסתכן מותר להרבה פוסקים.
ולמעשה רוב הפוסקים מתירים במקום פיקוח נפש, הלא הם הנוב"י (ב' ר"י) החתם סופר (יו"ד של"ו) האגרות משה (יו"ד ב' קמ"ט) חזון איש (יו"ד סי' ר"י ג') יביע אומר (ג' יו"ד כ"ג) ובנשמת אברהם (יו"ד שמ"ט) בשם הגרש"ז אוירבאך זצ"ל.
♦
ב.
האם מחקר רפואי לצורך המצאת דרכי טיפול ותרופות נחשב פיקוח נפש? לכאורה כיוון שהדין בפיקוח נפש שהולכים אפילו אחרי מיעוטא דמיעוטא להציל ואפילו בשבת, א"כ גם איסור ניוול ידחה מפני פיקוח נפש אפילו שלא בטוח שעל ידי ניתוח זה יצילו חולים. (ועוד יש להוסיף שכל המחקרים בנויים מכך שלוקחים מהרבה אנשים ואין אפשרות לדעת דרכי טיפול רק בהרבה ניסויים ע"י חולים רבים. וא"כ יש לומר שכולם מצילים [וכעי"ז מצאנו לגבי פרו של נביאי הבעל]). וכך טען השואל בנוב"י, אבל הנוב"י פסק שכיוון שאין חולה לפנינו אין דוחה שום מצווה בתורה, דאל"כ יהיה מותר לייצר תרופות בשבת שמא יחלה\יבוא חולה, ואפילו בספק רחוק פיקוח נפש דוחה שבת. והא וודאי אסור. ומוכרח לומר שכל עוד אין חולה לפנינו אין מצוות הצלה, וכן פסק בחת"ס (הנ"ל). ובחזו"א ביאר שאין צריך שיהיה לפנינו ממש אלא שיהיה ידוע חולה שנוכל לרפאותו ע"י איסור. ולפי"ז בזמננו שמצויים חולים ואפשר להציל בכל העולם היה נראה להתיר. ובמחנה חיים דחה הראיה משבת, שכיון שאפשר לרפאות בחול לא מחללים, אבל להמציא תרופות שלא שייך מסתבר שמותר (ולמעשה אסר עי"ש).
אבל האגרות משה (הנ"ל) והמנחת יצחק הסבירו שכל עוד שאין הצלה לפנינו איננו מצווים לייצר הצלה, כמו שלא מצווים ללמוד למול (רק ת"ח למצווה בעלמא [חולין ח.]), וא"כ אינו דוחה איסורים. וכך פסקו כל גדולי הדור הקודם ונאבקו על כך. וגם גורם לחילול השם ומחליש את האמונה בתחיית המתים ובהשארת הנפש, כמבואר בכלבו ובמנח"י הנ"ל.
♦
ג.
האם מותר לצורך גביית ממון או עדות אשה לנוול מת?
זה פשוט שלווה שמת אין גובים את איבריו, דאפילו אינו חייב לעבוד כעבד עבור החוב (להרבה פוסקים גם כשפירש בשטר שיעבוד וגם לב"ח בסי' צ"ז שחייב לעבוד הוא רק בשיעבד בפירוש). וכן כשפירש ומחל מבואר מהגמ' סנהדרין דלא מהני, דבדף מז מסתפקת הגמ' אם מצוות קבורה משום כפרה, שע"י בזיונו\צערו יתכפר, או בזיונא בזיון המשפחה\כבוד החיים. ונפק"מ באומר אל תקברוני אם שומעים לו - דאם משום כפרה שומעין ואם משום בזיונא אינו יכול למחול. ובגמ' לא נפשט, ולהלכה נפסק שאין שומעים לו - לרא"ש מספק לרמב"ם אסור בוודאי (י"א משום שהספק הוא למ"ד קבורה דרבנן והרמב"ם פוסק שהוא דאוי' וי"א שלמד בגמ' שנפשט). וא"כ גם למלווה לכאורה אסור לנוולו. אבל בגמ' ב"ב קנ"ד. מובא מעשה בפחות מבן כ' שמכר קרקע ומת ורצו הלקוחות לבדקו (להוכיח שהיה גדול) ולקיים את המקח, וא"ל ר"ע שאסור מפני ג' טעמים - א' שהיה שטר (ועדים החתומים על השטר חזקה שבדקו ואי"צ לבודקו והמקח קיים להלכה (נתיבות רל"ה)). ב' אין רשאים לנוולו, דהיינו כשאין שטר (והמכירה בטלה) היורשים לא יכולים לבדקו לקיים את המקח (גם לא בסימני איילונית (נתיבות רל'ה))(ובשטמ"ק בשם הרא"ש דהוא רק לפנים משורת הדין). ג' סימנים עשויים להשתנות לאחר מיתה. ומבארת הגמ' שטעם זה נצרך לגבי הלקוחות שטוענים שכיוון שנתנו לו את כספם ומפסידים את המקח לא איכפת להם שיתנוול. ואסורים בבדיקת המת רק מטעם שאין הבדיקה ראיה שעשוי להשתנות לאחר המיתה (ובסימני איילונית לכאורה מותר). מוכח לכאורה שלא חייב להפסיד ממונו 'ומותר לנוולו'. וכך פוסק בנוב"י (שם).
וכמו"כ מצינו בחו"מ סי' ק"ז דהרמ"א מביא הגהות אשרי בשם האור זרוע שמותר לעכב את קבורת המת עד שהמלווה יקבל את חובו. ונחלקו שם הש"ך עם החכם צבי (מ"ח)האם מותר לעכב גם כשלא חייב מדינא, כגון שהשאיר כסף והיורשים אלמים ולא רוצים לפרוע, או רק כשמדינא המלווה קודם, כגון שיש לו קצת כסף ורוצה המלווה לגבותם ויקברו את המת מצדקה, שזה עיקר הדין. ובתומים הסכים עם הש"ך לאיסור, אבל בערוך השולחן (שם) פסק כהחכ"צ ומביא שכך נהגו למעשה. וקשה, איך הותר לאו דאוירייתא של ניוול המת, ואפילו מוחל על קבורתו אסור כ"ש בשביל ממון אחרים. וביאר האולם המשפט שזה נחשב כבודו שישולם חובו זהו כבודו, ובכך מתרץ את דעת החכם צבי.
♦
ד.
האם מותר לפתוח קבר של מת כדי להתיר עגונה (על ידי שימצאו עדים וסימנים וכדו')?
הכתב סופר (יו"ד קע"ו) מביא את הגמ' ב"ב הנ"ל ומבאר את ההיתר שלכבודו מותר לנוולו, וכיוון שהמת גרם את הפסד הממון, הוה כבודו שלא יפסידו על ידו. ולכן מותר לפתוח הקבר להתיר יבמה, שגם זה כבודו להקים לו שם. וכן כדי שהבנים יאמרו קדיש הוא לתועלתו. ובשואל ומשיב (קמא ח"א קל"א) מתיר אפילו כשאין ילדים, שכשנעשה לצורך מצווה גדולה הוא כבוד למת. ואין להקשות מ"ש ממוחל על קבורתו שאסור לנוולו, שלכבודו לא נחשב ניוול. כמו שמצאנו שחנטו את האבות ואת יוסף, דכיוון שכך נהגו, הוא לכבודו ואינו בכלל האיסור כלל, כמבואר בגמ' סנהדריו מ"ח (וכמו במעשה דאור זרוע לחכ"צ כביאור האולם המשפט). משא"כ באומר אל יקברוני, אינו לכבוד לו רק שרוצה לבזות את עצמו מאיזה טעם. לעומתם השיבת ציון אוסר, שרק ללקוחות ולמלווה מותר לנוול לצורך ממון ולא ליורשים. וכל ישראל שחייבים בקבורתו כיורשים. והכתב סופר מתיר כיון שע"י גוי יהיה מותר, ויותר כבוד בשבילו שיפתחו ישראלים. וכן השו"מ מתיר גם ע"י ישראלים.
♦
ה.
האם לנתח דינו כפתיחת קבר (למתירים)?
הנודע ביהודה נראה מדבריו שאין חילוק ומותר לצורך ממון. אבל האגרות משה מחלק, שכל מה שהתירו זה רק בניוול קטן של עיכוב הקבורה עד שישלמו. וכן במעשה דב"ב הבדיקה היתה לפני הקבורה או מיד אחרי. אבל לנתח איברים, וכ"ש אם לא קוברים אותם, זה איסור גמור לכל ישראל, שכולם חייבים בקבורת כל ישראל, רק שהיורשים קודמים. וממילא אסור לאף אחד לנתח את המת.
וביביע אומר הוכיח כן מהפוסקים שהתירו לפתוח קבר כדי להתיר עגונה אפילו לאחר זמן, שבדרך כלל הניוול גדול. וכן הביא מר"ע אייגר שלפתוח קבר אחרי שבועיים הוא ניוול גדול. ומוכח שגם ניוול גדול מותר.
וכן מצאתי בנחל אשכול שאוסר, שכל מה שהותר זה רק איסור דרבנן של הלנה מועטת ופתיחת הקבר, ולא בניתוח והעברת המת, וכ"ש מצוות קבורה דהם דאורייתא.
ולכאורה נראה ראיה להתיר אפילו כשמוציאים איברים בלי לקבור לכבודו מותר, מהא ששמו את האבות והשבטים בארון, ולרמב"ן (תורת האדם) לא נחשב קבורה. אבל מצאתי בעין יצחק שאפשר להשים עפר בתוך הארון ואולי שמו וא"כ אין ראיה. וכן מהא שהוציאו את המעיים אין ראיה, שיתכן שקברו בנפרד. וכך כתב נחל אשכול. (יש שפסקו שאחר שהשתילו את האיברים בתוך החי חוזר לחייתו ואינו צריך קבורה, וביביע אומר צירף סברא זו להתיר).
וכל זה רק אם הרופאים ישראלים כשרים שאינם חשודים בבזיון המת, אבל בכופרים שהותר אצלם ניתוחי מתים אינם נאמנים.
♦
היוצא מכל הנ"ל
א. כשיש חולה מסוכן לפנינו לרוב הפוסקים מותר, דפיקוח נפש דוחה את כל המצוות, ולבנין ציון אין דוחה בגוזל שלא ע"מ לשלם.ב. מחקרים רפואיים לצורך חולים עתידיים אסור כשיש חולה לפנינו (ולחזו"א גם כשהיא מכה מהלכת). בנוב"י משמע שמותר ובנחל אשכול והאגרות משה והמנחת יצחק אוסרים, ואולי הנוב"י מודה להם.
ג. לעכב את הקבורה כדי להיות בטוח בחוב כשאין למת כסף כדי קבורה וכדי החוב מותר. וכשיש לו והיורשים אלמים שיש חשש שלא ישלמו לחכם צבי מותר והש"ך והתומים אוסרים והערוך השולחן מתיר.
ד. לעכב את הקבורה כדי לבדוק סימני גדלות שלא יפסיד את כספו מותר.
ה. לנתח את המת בשביל ממון (ג' ד') לנחל אשכול ולאגרות משה אסור לנוב"י מותר.
ו. לפתוח קבר בשביל למצוא סימנים להתיר אשה, לדעת השיבת ציון מותר רק לאשה עצמה, ולדעת הכתב סופר מותר גם לאחרים לפתוח. אבל רק לצורך המת כגון יבמה או כדי שהבנים יגידו קדיש. ולדעת השואל ומשיב מותר גם כדי להתיר אישה דזהו כבודו.
ז. לקחת איברים ולהשתילם בגוף חי יש אומרים שאינו צריך קבורה.
ולענין שאלתינו - כיון שאין חולה לפנינו והמת קיבל ממון, תלוי במחלוקת הנודע ביהודה והאגרות משה הנ"ל (ה'), וליורשים אסור להסכים לנתח (אם צריך את אישורם). וכן לשלם מכסף הירושה תלוי במחלוקת הזאת. ולשלם מכספם כשלא ירשו כלום אינם צריכים, שפטורים מקבורתו מעיקר הדין.
♦ ♦ ♦
בדין שואל שלא מדעת, בדין מודה בקנס♦ האם הגר ברחוב נחשב "גברא דלא עביד למיגר" בדין נהנה♦ ראש כולל שלא שילם בזמן - האם עבר על בל תלין