האם מוטלת חובה לכתת רגליו מעיר לעיר כדי ללמד תורה לאחרים

✍️ הרב אברהם יהודה הכהן רבינוביץ | 📰 גיליון קי [טבת ה'תשפ"ו]

י' כסלו תשפ"ו
לכבוד הגאון המובהק רבי יעקב אהרן סקוצילס שליט"א
מח"ס אהל יעקב, מו"ץ וראה"כ בעיה"ק ירושלים תובב"א
אחדשה"ט באה"ר
ע"ד השאלה שהציעו למעכ"ת שליט"א למסור שיעורים, ולהוראות הוראה בדבר ה' זו הלכה, בעיר אחריני, האם מוטל עליכם זכות וחובה לקחתו.
♦

תשובה

שנינו בגמ' תמורה (דט"ז ע"א) 'בשעה שהתלמיד הולך אצל רבו ואומר לו למדני תורה אם מלמדו מאיר עיני שניהם ה', ואם לאו "עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'" (משלי כ"ב, ב'), מי שעשאו חכם לזה עושה אותו טיפש, טיפש לזה עושה אותו חכם'^[1]. ובגמ' סנהדרין (דצ"א ע"ב) גרסינן 'אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו - אמר רבי שמעון חסידא אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו - עולא בר ישמעאל אומר מנקבין אותו ככברה - ואם למדו מה שכרו - אמר רב ששת זוכה לברכות כיוסף - אמר רב ששת כל המלמד תורה בעוה"ז זוכה ומלמדה לעוה"ב'. עוד אמרו שם (בדצ"ט ע"ב) 'אמר ר"ל כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו'. ובגמ' ב"מ (דפ"ה ע"א) איתא 'אמר רבי יונתן כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה - וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו'. ובגמ' ע"ז (דל"ה ע"ב) אמרינן 'דרש רב נחמן בריה דרב חסדא, מאי דכתיב (שה"ש א', ג') "לריח שמניך טובים", למה ת"ח דומה לצלוחית של פלייטין, מגולה ריחה נודף^[2], מכוסה אין ריחה נודף, ולא עוד, אלא דברים שמכוסין ממנו מתגלין לו^[3] - ולא עוד, אלא שמלאך המות אוהבו - ולא עוד, אלא שנוחל שני עולמות, אחד העוה"ז ואחד העוה"ב'. וכהנה חזינן טובא בדברי רז"ל, ואטו כי רוכל ליחשוב וליזיל. והכין נקטו לדינא הרמב"ם (הלכות פ"א מת"ת ה"ב), והשו"ע (יו"ד סי' רמ"ה ס"ג) 'מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אעפ"י שאינן בניו, שנאמר (ואתחנן ו', ז') "ושננתם לבניך" מפי השמועה למדו בניך אלו תלמידיך שהתלמידים קרויין בנים^[4], שנאמר (מלכים ב. ב', ג') "ויצאו בני הנביאים"', ומקור הדברים איהו מהספרי (ואתחנן ל"ד, ז')^[5].
ואין לומר דהא תינח אם באו התלמידים אליו, אבל מאן יימר דבעי לכתת רגליו מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמד תורה. דזה אינו, דלהדיא חזינן בגמ' שבת (דנ"ו ע"א) על הא דאמר הכתוב (שמואל א'. ח', ג') '"ויהי כאשר זקן - ולא־הלכו בניו בדרכיו", שלא עשו כמעשה אביהם, שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם, שנאמר (שם ז', ט"ז) "והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל", והם לא עשו כן, אלא ישבו בעריהם'. ובתנדב"א (רבה פ"ו) איתא 'מפני מה זכה יעבץ לחיים שלא בצער ושלא ביצה"ר בעוה"ז ממה שעתיד ליתן לצדיקים לעת"ל, מפני שהיה מחזר בכל ישראל ומלמד תורה ברבים לשם שמים'.
ונבאר הנהגה עליונה זו לכתת מעיר לעיר ללמד תורה לבני ישראל עפ"י סודן של דברים. דהנה שנינו בע"ח (שער ט"ל שם) 'והוא כי הזווג הזה [דיחוד חיק], לא היה למטה, רק או"א העלו את ז"א בחיקם, ואח"כ העלו את הנוקבא, בסוד (בראשית ב', כ"ב) "ויביאה אל האדם", ושם נזדוגו - ואמנם כל שאר הזווגים דזו"ן דבחי' פב"פ, הוא למטה בביתא דילה של הנוקבא שהוא בהיכל הנוקבא, ושם יורד הז"א להזדווג עמה'^[6]. ויסוד הך ענינא דהיחוד הויא בעלמא דנוק', הובא להדיא בזוה"ק (פ' יתרו דפ"ו ע"א) ואלה"ד דהז"א 'נחית בדרגוי מדרגא לדרגא, ומכתרא לכתרא, עד דאתדבק בהאי ארץ [מלכות], וכדין [וע"י היחוד העליון], אתנהר סיהרא [מלכות], וקיימא באשלמותא'. והכין חזינן בדברי הגמ' קידושין (ד"ב ע"ב) "כי יקח איש אשה", ולא כתב כי תלקח אשה לאיש, מפני שדרכו של איש לחזר על אשה, ואין דרכה של אשה לחזר על איש, משל לאדם שאבדה לו אבידה, מי חוזר על מי בעל אבידה מחזר על אבידתו'^[7]. ועוד ביסוד טעם הדבר יובן עפ"י הא דאמרו בגמ' כתובות (דס"ד ע"ב, וברש"י ד"ה מי) דהאיש שוכר את האשה. וגם דשנינו בגמ' פסחים (דקי"ב ע"א) 'יותר ממה שהעגל רוצה לינק, פרה רוצה להניק'^[8]. הרי תמן דהמשפיע אזיל לעלמא דהמקבל כדי להשפיע. אך אכן גם ילפינן מהכא דבפע"א בענין דהתלמידים יבקש מהרב, וכמאמרם ז"ל הנ"ל 'כל המונע הלכה מפי תלמיד', עוד שם 'בשעה שהתלמיד הולך אצל רבו ואומר לו למדני תורה', דאיהו סוד 'יחוד חיק' דהמקבל אזיל למשפיע, ולא שהרב יחזר לחפש תלמידים דאיהו מכלל גאוה וכבוד.
ולענין הלכה בנ"ד א"א לקבוע מסמורות דתליא אם היא מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים^[9]. וגם אי בזמן הזה יכול ללמד תורה לאחרים במקומו^[10].^[11] וגם תליא כמה מן הזמן הוא, דמצינו בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ה סי' ל"ב אות ד')^[12] שכתב לחדש לדינא וז"ל 'ומאחר שלא נמצא שיעור כמה זמן ילמד לאחרים, אף באופן שלעצמו לא יהיה תועלת רק להם, אמרתי שהוא חלק עשירית מהזמן שיש לו שיש ללמוד התורה^[13], שהוא לפי סדרי הישיבות בזמננו הקבועים לכל התלמידים שעה ליום, שיש לתלמידים ללמוד עם תלמידים פחותים, ואף שליכא ראיה לדבר זכר לדבר איכא ממעשר כספים, אך אף דבכספים הוא מצוה מן המובחר ליתן עד חומש כדאיתא בשו"ע יו"ד סי' רמ"ט ס"א, לא שייך לומר שיהיה מצוה מן המובחר ליתן חומש מזמנו ללמד לאחרים, דהרי אינו רשאי להפסיד מהזמן שצריך ללמוד לעצמו שהוא קודם, וכבר נתפרסם דעתי בזה בהישיבות^[14], ובזכות זה לא רק שלא יפסידו מתורתם כלום, אלא עוד יעלו מעלה מעלה במדרגה יותר גדולה כדמצינו בחסידים הראשונים בברכות דל"ב ע"ב דתניא שם מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת'^[15].
לעשות רצונך אלהי חפצתי
אברהם יהודה הכהן רבינוביץ
♦ ♦ ♦

הערות שוליים

↑ והכין אמרינן בתנדב"א (רבה פכ"א) 'יש בו באדם דברי תורה יפרנס לאחרין, כדי שתרבה חכמתו בידו, ומוסיפין לו עליה, כל העושה כן אינו נמנע מטובה העתידה לבוא עליהן לישראל לימות המשיח - אבל יש בו באדם ד"ת ואין מפרנסה לאחרים, לסוף שחכמתו מתמעטת בידו ואין מוסיפין לו עליה'.
↑ כלומר כשאתה מלמד תורה לתלמידים אז יצא לך שם, רש"י.
↑ מעצמן בלא טורח כשהוא מלמדן, רש"י.
↑ ראה גמ' סנהדרין (די"ט ע"ב) 'אמר רבי יונתן כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו'.
↑ וראה בספר חסידים (סי' תתקמ"ו) 'טוב שיחזור ההלכה עם אותם שאינם יודעים כל כך כמותו, כדי שלא ילכו בטלים, משיחזור עם חביריו הדומים לו, כמו שאמרו חכמים (ב"מ שם) המלמד עם הארץ תורה מבטל גזירות ורבי פרידא שהיה אומר ארבע מאות פעמים ההלכה לתלמיד אחד (עירובין דנ"ד ע"ב), כי זה דומה למת מצוה שאין לו עוסקים לחזור עמו, אבל אם יש לו חבר אחד שיחזור עמו אינו זקוק לו - ואעפ"י שמפסיד מעט מתורתו תורתו מתקיימת בידו'.
↑ בהא אפשר לבאר על נכון על נכון מנהגן של ישראל דבחופה מקדים החתן (וכדהזכיר מנהג זה השלה"ק פסחים נר מצוה אותיות מ"ח-מ"ט, והליקוטי מהרי"ח סדר נישואין, והשולחן העזר סי' ז' סק"ג, ועוד), ומאידך בחדר יחוד, ובכל יחוד מקדמת הכלה (והוא עפי"ד המדרש שהש"ר סופ"ד, ובויק"ר ט', ו', ובמ"ר י"ג, ב'). דהנה ענין החופה הויא יחוד חיק (כדאיתא בשער המצוות פ' תצא, ובסידור הרש"ש קונט' אור החיים עמ' צ"ט), ולזה מקדימין את החתן, וכדברי הע"ח הנ"ל ד'או"א העלו את ז"א בחיקם, ואח"כ העלו את הנוקבא. אמנם כל שאר הזווגים דזו"ן דבחי' פב"פ, הם למטה בביתא דילה של הנוקבא שהוא בהיכל הנוקבא, ושם יורד הז"א להזדווג עמה', ולזה בחדר יחוד נכנס תחילה הכלה. והלום חזיתי דבאגרא דפרקא (אות ס"ז) הביא הך ב' מנהגים, וביארן עפי"ד הזוה"ק פ' בראשית דמ"ט ע"א יעו"ש. והנה הובא שם בע"ח דהך מילתא בנוי ומיוסד עפי"ד הך דברי הזוה"ק. ועוד רגע אדבר בו, דהאמנם מנהג חב"ד (ס' מנהגים עמ' ע"א) דאף בחדר יחוד נכנס החתן תחילה. ויתבאר עפ"י הא דאיתא בשער המצוות (שם) 'דע כי ע"י הקידושין נמשך אליה חד רוחא מכח רוחו של בעל והוא בבחי' אור מקיף – אח"כ בא עליה ביאה גמורה ויהיב בה חד רוחא בסוד אור פנימי בגווה מכח רוחא דיליה', ולזה החדר יחוד הרומז לבחי' הב', דהויא המשך ליחוד חיק בבחי' או"פ, ג"כ נכנס החתן תחילה כבחופה.
↑ הוספת הג"ר דוד מרקוביץ שליט"א: וכן מרומז ענין זה בדברי הגמ' בב"מ דנ"ט ע"א 'אמרי אינשי איתתך גוצא, גחין ותלחוש לה'.
↑ וראה עוד מש"כ עפ"י הך דברי הע"ח טמירין וכבישין, במאמר בענין הכריעות והפסיעות בסיום שמו"ע אות ד' ד"ה גובה, הע' ד"ה וזה מלבד.
↑ מו"ק ד"ט סוע"א, שו"ע יו"ד סי' רמ"ו סי"ח, וכ"ה לענין נ"ד בדברי הס"ח המובא לעיל בהע'.
↑ אכן אם הוא שם זיכוי הרבים גדול יותר, וכגון לאפרושי מאיסורא, וא"א לעשותו ע"י אחרים התם עדיפי.
↑ וכן אם הדרכים המה על טהרת הקודש, דאי לאו יצא שכרו בהפסדו.
↑ וכ"ה בדברות משה קידושין סי' נ' הע' ט'.
↑ ולענין נ"ד ובכלל זה איהו זמני הנסיעה, והמסתעף.
↑ ולפלא דכדבריו הכא כתב ג"כ באהע"ז ח"ד סימן כו אות ד', והתם צידד שיכול להוסיף עד חומש.
↑ וראה כן מפורשות לענין נ"ד בדברי הס"ח המוב"ל בהע'. ואעתיק לשון קדשו דהחת"ס בהקדמתו לשו"ת חיו"ד הנקרא 'פתוחי חותם' (וכ"ה בקוצר בחידושיו לע"ז שם) 'אם אמר יאמר עבד העברי, חשקה נפשי בה' וחפץ אני להתקרב אליו, ואיך אעשה זאת למעט בלימודי מושכלות שלימות נפשי כדי להשלים נפש חבירי. התשובה אליו דברי חז"ל (תענית ד"ז ע"א) הרבה למדתי מרבותי, ויותר מחבירי, ומתלמידי יותר מכולם, היפלא מה' דבר למלאות לך שלימות נפשך מה שהחסרת לכבוד שמו, אתה עשה את אשר צווית לעשות ללמד דעת את העם, וה' יעשה את שלו, עשה רצונו כרצונך והוא יעשה רצונך כרצונו, למלאות נפשך מידיעת השלימות, ויספיק לך זמן המועט להשיג השגות רבות ונשגבות, עוד יותר מכדי יכולת שכלך, ועל זה וכיוצא בזה אמרו חז"ל (ב"ב די"ב ע"א) אעפ"י שנטלה הנבואה מן הנביאים מן החכמים לא נטלה, כוונתם כי סוד ה' ליראיו לגלות להם מצפוני ספוני תורתו כרצונם וחפצם ותשוקתם אליה, אל ה' ויאר לנו דברים גבוהים ורמים אף מה שלא יגיע אלינו לפי קוצר שכלנו, אני לדודי ודודי לי'.