בתשו' ישכיל עבדי למרן הגה"ק רבי עובדיה הדאיה זצוק"ל (ח"ז קו"א או"ח ס"ב [דברות שניות] אות ה', בנדמ"ח עמ' תקנ"ט), נשאל אם מותר לעבור בפני קטן המתפלל, וכמבו' בשו"ע או"ח סי' ק"ב דאין לעבור בפני המתפלל. וכתב דלתרי טעמי דאין לעבור בפני המתפלל לא שייכי בקטן, כיון שאין קטן יודע לכוין ל"ש ביטול הכוונה, וגם לטעם החיי"א (כלל כ"ו ס"ג) דאין לעבור בפני המתפלל משום שהשכינה כנגדו ואסור להפסיק בינו לבין השכינה, אי"ז אלא בגדול שיודע לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה והשכינה כנגדו לקבל תפילתו, לא כן הקטן שאינו יודע לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה ותפילתו כמצות אנשים מלומדה ואינו יודע מה הוא שח, וודאי שהשכינה ששורה על האדם בזמן תפילה, שכינה כזו לא שורה על הקטן. ואי"ז ענין למה שהשכינה שורה על קטן המוטל בעריסה, כמש"כ הב"י או"ח סי' נ"ה דמיירי לענין צירוף עם עשרה, דכל בי עשרה שכינתא שריא במקום אפי' ביניהם קטן, אבל לא מצינו שאמרו שקטן לבדו המתפלל שורה עליו שכינה כגדול, דאם כן אסור לעבור בפני קטן המוטל בעריסה, וזה לא שמענו. ואף שקטן זה הוא נמצא בביהכנ"ס עם עשרה דבי עשרה שכינתא שריא, הנה פשוט דיש חילוק בין אותה השכינה של בי עשרה להשכינה העומדת כנגד המתפלל, דזו שכינה פרטית העומדת נגד המתפלל, וזה ל"ש בקטן. רק שכינה הכללית השורה בי עשרה במקום שביניהם קטן, הוא ששורה על כלל העשרה, אך לא שכינה פרטית ששורה במיוחד על האדם בתפילת שמו"ע. וזה דומה למה שאמרו באבות פ"ג משנה ו', מנין לעשרה היושבים ועוסקים בתורה ששכינה שרויה ביניהם וכו', ופשוט שיש חילוק בין אותה השכינה ששרתה בעשרה לבין שלושה או שניים או אחד, וה"נ יש חילוק בין עשרה היושבים בביהכנ"ס ששכינה שרויה עליהם, לבין אחד העומד יחיד בתפילה שהשכינה שורה עליו וכו', עיי"ש.
וראיתי בתשו' לב אברהם [ווינפלד] (ח"א סי' ל"ב), שנשאל בזה אם שרי לעבור או לישב אצל קטן המתפלל, והביא לתרי טעמי דאין לעבור בפני המתפלל, אם משום שלא לבלבל כוונת המתפלל, או משום דהמתפלל שכינה כנגדו ואסור להפסיק בינו לבין השכינה. וא"כ לענין קטן צ"ע הן לטעם בלבול הכוונה אם יש לחוש בזה בתפילת קטן, והן לטעם שהשכינה כנגדו, יתכן שכמו גבי ונקדשתי בתוך בני ישראל דכל בי עשרה שכינתא שריא הוא דווקא בגדול ה"ה כאן. וקשה לקבוע מסמרות ולהכריע ע"י טעמי ההלכות איך יהא הדין בזה בתפילת קטן. וכתב הלב אברהם לתלות אם שרי לעבור בפני קטן המתפלל, ה"ז תליא מהו גדר חיובן של הקטנים במצוות, אם הוא חיוב דרבנן על הקטנים בעצמם, דאע"פ שמה"ת פטורין הטילו חכמים חיוב מטעם חינוך, או שאין עליהם שום חיוב רק שעל אביהם יש חיוב לחנכם, אבל בהמצוה שהן מקיימים הם עצמם אינם מחויבים כלל. שנחלקו בזה הראשונים בברכות מ"ח ע"א דדעת רש"י שם, דאין על הקטן בעצמו חיוב מצוות כלל והחיוב זהו רק על אביו לחנכו במצוות, עיי"ש. אולם התוס' שם פליגי ע"ד רש"י וס"ל דקטן בעצמו חייב במצוות מדרבנן, ומקרי מחויב בדבר, עיי"ש. וא"כ עפ"ז שפיר י"ל דגם תפילת קטן הוי חפצא של תפילה, ואין לעבור אצל הקטן המתפלל. ומשא"כ לרש"י ודעימיה שהחיוב מוטל רק על האב לחנכו במצוות, ועל הקטן עצמו ליכא שום חיוב, י"ל דאין על תפילת קטן חפצא דתפילה ויהא שרי לעבור לפניו כשמתפלל. וכתב הלב אברהם דלהלכה לא קיי"ל כרש"י דליכא חיוב על הקטן, דהא הרמב"ם פ"ה מברכות הט"ז פסק שקטן מוציא בברכהמ"ז את הגדול שלא אכל רק שיעורא דרבנן, וכ"פ בשו"ע או"ח סי' קפ"ו ס"ב, עיי"ש. וא"כ מוכח מהרמב"ם והשו"ע שקטן חייב בפ"ע במצוות, וא"כ ה"ה תפילת קטן הוי חפצא של תפילה ואין לעבור לפניו, ויעו"ש מש"כ לדחות, עיי"ש.
וכ"כ לתלות אם מותר לעבור בפני קטן, ה"ז תליא אם קטן חייב בעצמו במצוות מדרבנן או שחיוב חינוך זהו רק על אביו, בשו"ת שים שלום לידידי הרה"ג רבי שלום מנחם (ח"א סי' כ"ט). והביא משו"ת בנין עולם (או"ח ס"ה) שמותר להפסיק בדבר שבקדושה לעניית אמן על ברכת קטן הואיל וברכתו חשיב ברכה, ועוד שקטן מחויב משום חינוך, עיי"ש. וא"כ עפ"ז ה"ה שאין לעבור בפני קטן המתפלל, וכ"כ להוכיח מהבנין עולם בספר חנוך לנער להגרי"י בלוי זצ"ל (פי"א הערה ה'), עיי"ש. ובספר ד' אמות של תפילה (עמ' רנ"ד) כתב דאף להסוברים דמצות חינוך אינו רק על האב, והקטן עצמו אינו מצווה, מ"מ י"ל כיון שתיקנו שהאב יחנך בנו, בוודאי חל על תפילתו שם תפילה, והיושב סמוך לקטן יגרום לעצמו חשד שאינו רוצה לקבל עול מלכות שמים.
והנה בספר אשל אברהם מבוטשאטש (או"ח סי' ק"ב ס"ד), בהא דאין לעבור כנגד המתפלל, נראה דלא שייך זה כי אם בגדול, ומשא"כ בקטן המתפלל, וגם שהלכה זו נלמד מגבי אשה שג"כ פטורה מתפילה, מדכתיב הנצבת עמכם בזה וכו'. על כל זה נראה דקטן שאני, גם שעל הבל פיהם דתינוקות בדברים קדושים העולם עומד, על כל זה ל"ש בהם כוונת הלב, ומופלא סמוך לאיש נדריו נבדקים, וקיי"ל קטן אין לו מחשבה, משא"כ אשה שייך בה כיוון הלב וכו', עיי"ש. ועפ"ז י"ל כיון דעיקר טעם שאין לעבור בפני המתפלל משום שמבטל כוונתו (וכמש"כ הך טעמא במג"א סי' ק"ב סק"ו, וכן הא"ר שם ס"ז, ובשו"ע הגר"ז שם ס"ד, והערוה"ש שם סי' י"א, ובכף החיים שם אות כ"ב, עיי"ש), ובס' אשי ה' (ח"א פ"ו ס"א הערה 3), דרוב האחרונים ס"ל בטעם שאין לעבור בפני המתפלל משום שמבטל כוונתו, עיי"ש. וא"כ שפיר י"ל דבקטן המתפלל יהא שרי לעבור לפניו, דאין לו כוונה, וכמש"כ הא"א.
אמנם י"ל ע"פ מה שהארכנו בבית מתתיהו (ח"א ס"י אות י"ב), לתרץ את הקושיא איך תיקנו מצות חינוך לקטן למ"ד מצוות צר"כ, הא לקטן אין כוונה למצוה, דאין לו מחשבה, ושכן הקשה הטו"א (חגיגה ו' ע"א), עיי"ש. והבאנו לתרץ עפמש"כ בחי' הגר"ח הלוי זצ"ל (פ"ד מיבו"ח הט"ז), הא דלקטן אין מחשבה זהו רק לדברים הפועלים חלות אין לו כוונה, ואולם כוונה לעצם המעשה יש לו, ולהכי בחליצה שה"ז נפעל מאיליו וא"צ כוונה אלא לעצם המעשה, יהני אף בקטן. עיי"ש[1].
וגם י"ל עפמש"כ בספר תפארת צבי (יו"ד ס"ג סק"ג), הא דמהני שחיטת קטן אף שמצר"כ, ע"כ דקטן בר כוונה, דאל"ה למ"ד מצר"כ האיך מחנכין קטן, והא לאו בר כוונה. וע"כ אם הגיע לחינוך מקרי בר כוונה, והא דאין לו מחשבה זהו לגבי אחרים כגון בקדשים וכו', אין כוונתו חשובה כוונה, אבל לגבי עצמו בקיום המצוות שפיר חישב כוונתו כוונה, עיי"ש. וכ"כ בשו"ת להורות נתן (ח"א סי' כ"ה או"ז), עיי"ש. והאגלי טל (מלאכת חורש סק"א) הוכיח ממה שמחנכין למצוות למ"ד מצר"כ, ע"כ דלגבי עצמו מחשבת הקטן מחשבה וחשיב שעשה מצוה, עיי"ש[2].
ואשר עפ"ז י"ל במש"כ האשל אברהם דשרי לעבור בפני קטן המתפלל משום דאין לו מחשבה, להנ"ל י"ל הא דלקטן אין מחשבה זהו רק בדברים הפועלים חלות, ולא שאין לו כוונה לעצם המעשה, כדמוכח ממה שתיקנו מצות חינוך לקטן לעשיית מצוות. והא למ"ד מצר"כ ללא כוונה אין יוצא יד"ח דהמצוה, והאיך תיקנו מצות חינוך לקטן. וע"כ שלקטן יש כוונה לעצם המעשה מצוה, והא דאמרי' דלקטן אין מחשבה זהו רק בדברים הפועלים חלות. וא"כ שפיר י"ל שלקטן יש כוונה בתפילה, וממילא אין לעבור לפניו, ועמש"כ עוד בספר ד' אמות של תפילה (עמ' רנ"ו), עיי"ש.
וכמו"כ י"ל ע"פ מה שהארכנו בבית מתתיהו (ח"א סי' י"א אות י"ז), די"ל שלקטן העושה מצוה יש לו קיום מצוה כאינו מצווה ועושה וכאשה במ"ע שהז"ג, ושכן כתבו רבים מהאחרונים המובאים שם, א"כ שפיר י"ל דשם תפילה יש על תפילת קטן. וכמו שיש לו קיום מצוה מה"ת כאינו מצווה ועושה, ה"ה י"ל דיש בתפילתו קיום מצות תפילה ושם תפילה ע"ז, וממילא אין לעבור לפניו כשמתפלל. וכיו"ב האריך בשו"ת לחם הפנים לידידי הגרי"ח כהן (ח"א סי' "ח עמ' ר"מ), דסיום מסכת של קטן הוי כסיום, שגם קטן הלומד יש לו קיום מצוה וסעודתו הוי סעודת מצוה לפטור את הציבור מתחנון ומתענית בכורות, ולהתיר בשר בתשעת הימים, עיי"ש. ובמועדי הגר"ח ח"א (תשו' ל"ב), שאם מבין הקטן מה שלומד יתכן שהוי סיום, וכן במועדי הגר"ח ח"ג (תשו' ר"פ) בקטן שסיים והבין מה שלמד דהוי סיום להתיר בשר בתשעת הימים, עיי"ש[3]. וכן ס"ל לבעל האגרות משה כמובא בספר רשומי אהרן (ח"ב עמ' ל"ח) שסיום של קטן הוי סיום. ובספר חשוקי חמד (בכורות כ"ז) בקטן שסיים מסכת, די"ל שהקטן מקיים מצוה דאורייתא כשלומד והוי סיום, עיי"ש. והסתפק בזה בשו"ת חיי הלוי (ח"י סי' ע"ט אות כ'), אם ע"י סיום קטן מותר אכילת בשר בתשעת הימים, עיי"ש. וכן ס"ל בשו"ת צפנת פענח (ח"ב ס"י) שסיום של קטן הוי סיום, עיי"ש[4].
אולם בשו"ת להורות נתן (חט"ו סי' ט"ו), כתב דאין הוכחה שע"י סיום של קטן ליהוי סעודת מצוה, דבגמ' שבת קי"ח ע"ב, ואמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן, עיי"ש, הך צורבא מרבנן היינו עכ"פ בר מצוה, ולא קטן, ואין מוכח שתהא סעודת מצוה כשסיים מסכת. וכתב הלהור"נ שם לתלות במח' רש"י והתוס' הנ"ל בחיוב חינוך קטן במצוות, אם המצוה זהו לאביו ולקטן אין מצוה, ממילא י"ל דליכא בקטן סעודת מצוה כשסיים מסכת, ואילו אם נימא שהקטן בעצמו חייב במצוות מדרבנן, ממילא י"ל שהוי סעודת מצוה כשהקטן סיים מסכת, עיי"ש. ובספר אשרי האיש (ח"ג או"ח פס"ט סי' י"ב) דלא מהני סיום של קטן לסעודת מצוה, עיי"ש. אולם בספר נחמת ישראל (פכ"ה הערה ת"ב) הביא מהגרח"ק זצ"ל שהוי סיום להתיר בשר בתשעת הימים, עיי"ש[5].
ושו"ר בשו"ת לב אברהם [וינפלד] (ח"א סו"ס ט"ו) שכתב להעיר ע"ד הא"א במש"כ שבקטן ל"ש האיסור דל"ש בו כוונת הלב, ומנ"ל לומר כן, די"ל דלכוין בתפילה וודאי יתכן גם בקטן כוונה בתפילה. והא דאין מחשבה לקטן, זה נאמר בעושה ואין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, אבל בעומד ומתפלל יתכן שנחשבת מחשבת ניכרת מתוך מעשיו שהולכין אחריו להחמיר. וסיים הלב אברהם להחמיר לעבור בפני קטן המתפלל, עיי"ש, ובשו"ת שער שמעון אחד (ח"א סי' י"ט) כתב לתלות אם שרי לעבור בפני קטן, בתרי טעמי דאין לעבור בפני קטן המתפלל, שאם מטעם כוונה קטן לאו בר כוונה, ואם מטעם שכינה גם בקטנים שייך שכינה, וכמש"כ הב"י סי' נ"ה הנ"ל, עיי"ש.
וראיתי בספר ד' אמות של תפילה (ביאורים סי' ט"ו פ"ד), שכתב ע"ד הא"א מבוטשאטש דשרי לעבור בפני קטן מפני שאין לו כוונה, דכ"ז לטעם שאין לעבור בפני המתפלל משום בלבול כוונה, אבל לטעם שאין לעבור מפני שמפסיק בין המתפלל לשכינה, י"ל כיון שהגיע לחינוך תפילתו תפילה ויש בו השראת השכינה. וכתב דס"ל להא"א דהשראת השכינה על המתפלל תלויה בכוונת הלב שמכוין בתפילתו, וא"כ כיון שאין לקטן כוונה אין בו השראת השכינה בתפילתו. וכתב עוד לדון ע"ד הא"א, דאף שלקטן אין מחשבה הרי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, וא"כ יש להחמיר כשרואים את הקטן מתפלל. וכתב שס"ל להא"א דבתפילה שצריך כוונה יתירא לא החמירו בזה אפי' במחשבתו ניכרת, עיי"ש. ובספר חינוך הבנים כהלכתו (ח"א פי"ב ס"ח עמ' קע"ד) שס"ל להא"א שאי"ז בגדר מחשבתו ניכרת, שהרי אין לנו הוכחה אם הוא מכוין למה שאומר, או עכ"פ יודע שהוא מתפלל או לא, ואף שרואים אותו מתנענע ומנענע שפתיו, אין בזה שום הוכחה על מחשבתו, עיי"ש.
ובספר חינוך ישראל (הנדמ"ח ח"א עמ' קמ"ד), הביא לתרץ את דעת הא"א דשרי לעבור בפני קטן משום שאין לו מחשבה, עפי"ד הגר"ח הלוי פ"ד מתפילה ה"א, דכוונה של עומד לפני המלך היא לעיכובא בתפילה, א"כ קטן שאין מתכוין לכך אין תפילתו תפילה, עיי"ש. וכן הביא כן לפרש בספר גם אני אודך ליד"נ הרה"ג רבי גמליאל רבינוביץ (ח"א סי' נ"ה), עיי"ש[6].
♦
ב.
ובתשו' כרם שלמה [קוטלר] (ח"ב או"ח סי' נ"ו) כתב דאין קדושה בד' אמות של תפילת קטן, וכתב להוכיח כן מהמבו' במגילה כ"ז ע"ב, לר"י אין מוכרין את של רבים ליחיד, מפני שמוריד אותו מקדושתו, ובגמ' שם דבשל יחיד ליכא קדושה, ופרש"י מפני שאין אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה. וכיון שעיקר התפשטות הקדושה היא מכח מצות דונקדשתי, י"ל דבגדול שיכול לבוא לידי צירוף קדושה אף ביחיד יש קדושה בשעת התפילה, דביהכנ"ס קדוש לעולם, ויחיד ממשיך קדושה בשעת תפילה, אבל בקטן, שאין ראוי להצטרף לא שייך בו כלל קדושה זו, עיי"ש.[7] ובספר חינוך הבנים כהלכתו לידידי הג"ר אליעזר רבינוביץ (ח"א פי"ב ס"ח עמ' קע"ד) כתב להעיר ע"ד, שהרי לדעת כמה ראשונים קטן היודע למי מברכין מצטרף לעשרה. וע"כ דלדבריהם הא דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל קאי גם על קטנים. ואף להחולקים דס"ל שרק לגדולים כן, י"ל היינו לחומרא אבל לא לקולא. וכתב הכרם אליעזר דאם לא כן נפיק שכמה הלכות בהל' תפילה אינן נוהגות בקטן. וכגון האיסור לרוק בצד ימין כמבו' בשו"ע או"ח סי' צ"ז ס"ב, וכן הכריעה לצד שמאל תחילה באמירת עושה שלום כמבו' בסי' קכ"ג ס"א, עיי"ש. ומפשטות הדברים נראה יותר דאף דאין בכח הקטן להצטרף לעשרה, מ"מ יתכן ששכינה כנגדו בשעה שמתפלל, שהרי לזה א"צ מעלת עשרה, וא"כ א"צ מעלת גדול, יעו"ש.
ואכן בספר תורת משה להחת"ס עה"ת פר' יתרו (ד"ה כי יבוא) דאפי' קטן המתפלל אסור לישב בתוך ד"א מפני קדושת הדברים היוצאים מפיו, עיי"ש. ובספר ד' אמות של תפילה שם, הביא בשם הגר"י קמנצקי זצ"ל שכתב אם הקטן מבן ט' שנה ומעלה שהוא זמן חינוך לתפילה, אע"ג שזה מדרבנן אסור לעבור לפניו, או משום בלבול או משום כבוד שכינה, עיי"ש. וכן הביא בשם הגר"י קמנצקי זצ"ל להחמיר לעבור בפני קטן בשו"ת רבבות אפרים (ח"ב סי' ט"ו), עיי"ש, ובשו"ת ישיב יצחק (ח"ד ס"ה), עיי"ש.
ובשו"ת שער שמעון אחד (ח"א או"ח סי' י"ט), העיר הגר"ש חיררי זצ"ל ע"ד האשל אברהם הנ"ל, שחילק בין לעבור בפני גדול דאסור לבין לעבור לפני קטן. וכתב שזה נלמד מאשה דכתיב "הנצבת עמך בזה". ואף דאשה פטורה מתפילה, קטן שאני שאין בו כוונת הלב. והעיר ע"ז בעל שער שמעון אחד דמש"כ הא"א שאשה פטורה מתפילה, הרי מבו' בגמ' ברכות כ' ע"ב, ובשו"ע או"ח סי' ק"ו ס"א, דנשים חייבות בתפילה. ומש"כ הא"א דאיסור לפני המתפלל נלמד מדכתיב "הנצבת עמך", הרי בגמ' ברכות ל"א ע"ב למדו מזה רק שאסור לשבת בפני המתפלל. וכתב עוד דטעם איסור לעבור בפני המתפלל, אין הטעם בשביל כוונה אלא מפני השכינה השורה עליו, וכמש"כ החיי"א (כלל כ"ו ס"ג), והבית יוסף או"ח סי' נ"ה כתב דאפי' קטן המוטל בעריסה שורה עליו השכינה. עיי"ש, וע"ע בדבריו בשו"ת שער שמעון אחד (ח"ב סי' כ"ה), עיי"ש.
וכתב לו בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז קו"א או"ח ס"ב עמ' תקנ"ט), דמש"כ הא"א דאשה פטורה מתפילה, זהו עפי"ד המג"א סי' ע' סק"א, ומובא במשנ"ב סי' ק"ו סק"ד ע"פ דעת הרמב"ם פ"א מתפילה ה"ב, שתפילה אין לה נוסח ידוע מהתורה, נהגו רוב הנשים שאין מתפללות שמו"ע בתמידות, לפי שאומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה, ומהתורה יוצאות בזה, ואפשר שאף חכמים לא חייבו יותר, עיי"ש. ומה שהקשה ע"ד הא"א דאיסור לעבור בפני המתפלל לא נלמד מ"הנצבת עמך", נראה דאפשר דעיקר הלימוד דאסור לעבור בפני המתפלל נלמד גם מזה, ובמשנ"ב סי' ק"ב סק"ז דנראה כאילו אין רוצה לקבל עול מלכות שמים. והביה"ל שם הביא מהמאמר מרדכי סי' ק"ב סק"ח מפני שמבטל את כוונת המתפלל, וזה וודאי נלמד מ"הנצבת עמך בזה", שצריך להיות בעמידה עם המתפלל ולא לשבת, שאם ישב הוי כאילו לא רוצה לקבל עליו עול מלכות שמים כמו זה העומד ומתפלל, וכן שייך טעם השני שכאשר יושב בצד המתפלל מבלבל הכוונה של המתפלל, דחד טעמא אית להו, עיי"ש. ומש"כ ע"ד ידידי הג"ר ישראל שוורץ בקובץ דעת ישכיל (ח"א עמ' קפ"ה), עיי"ש.
ובספרי שלחן הגר"ח תשו' מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל ע"ס השו"ע או"ח סי' ק"ב, שאלתי למרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל, אם מותר לעבור בפני קטן המתפלל, וכתב לי: לא[8].
ובספר ארחות איש (שער י"א ס"ג), על החזו"א שלא פסע עד שיסיים הקטן תפילתו, עיי"ש, וכ"כ בספר הזכרונות (ס"ח סי' ל"ד) בשם החזו"א להחמיר לעבור בפני קטן המתפלל, וכ"כ בספר מעשה איש (ח"ה עמ' קע"ה) בשם הגה"ק בעל הקהילות יעקב זצ"ל להחמיר שלא לעבור בפני קטן. וכ"כ בשו"ת תפארת יעקב להג"ר יעקב מוצפי זיע"א (ח"א סי' נ"ה) להחמיר לעבור בפני קטן, ושכן ס"ל להגר"י צדקה זצ"ל, ויעו"ש בהגהותי שם. וכן ס"ל להגר"א מבעלזא זיע"א כמובא בקובץ דעת ישכיל (ח"א עמ' קפ"ח), עיי"ש. וכן ס"ל להגר"ש דבליצקי זצ"ל להחמיר לעבור בפני קטן המתפלל, וכמו שהבאנו כן בקובץ היכלא (ח"ט עמ' מ"ד). וכן ס"ל להגרש"ז זצ"ל כמובא בספר הליכות שלמה (תפילה פ"ח אות ל"ה). וכן מובא שס"ל לבעל ערך שי כמובא בקובץ אור ישראל (ח"ז עמ' ר"ו), עיי"ש. וכ"פ בספר אשי ה' [חדוק] (ח"א פ"ח ס"ו) דאין לעבור בפני קטן, עיי"ש. ובספר מורה הנער להגר"מ אביטל זצ"ל (ס"ז ס"ו) דנכון שלא לעבור בפני המתפלל, עיי"ש. ובספר התפילה והלכותיה להגר"א זכאי (ח"א סי' כ"א ס' ס"ח) דאין לעבור בפני קטן, עיי"ש. ובספר הליכות חיים (סדר היום עמ' ר"ל) בשם בעל הדברי יציב זצ"ל דאין לעבור בפני קטן, עיי"ש, וכן בספר דרכי יהודה (עמ' ו') דאין לעבור בפני קטן, עיי"ש[9].
אולם בספר כאייל תערוג הלכה (עמ' קנ"ו) ס"ל למרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל להקל לעבור בפני קטן, עיי"ש. אמנם בספר שפתי איל (עמ' י"א) בשם הגראי"ל שאם הקטן מבין מה שמתפלל אין לעבור, עיי"ש, וכ"כ בספר אשרי האיש (ח"א או"ח פ"כ סי' כ"ג), עיי"ש. ובספר פסקי מנחת חן (או"ח סי' ל"ד) כתב שנחלקו הפוסקים אם מותר לעבור בפני קטן, ובעת הצורך מקילים, עיי"ש. ובשו"ת מציון תצא תורה (תשו' י"ט) השיב הגר"א נבנצאל אם מותר לעבור בפני קטן: אולי יותר קל, עיי"ש. ובשו"ת דודאי אשר (ח"א או"ח ס"ג עמ' ט"ו) הביא מהגר"ש בעדני זצ"ל שיש להקל בשופי לעבור לפני קטן המתפלל, ובפרט יש להקל בקטן שניכר מתנועותיו שאין מכוין, וממילא אין בתפילתו דין שכינה כנגדו ואין דין טרדה, עיי"ש, ובקונ' אמרי שמעון, עיי"ש. אולם א"ל נכד הגר"ש בעדני זצ"ל, ידידי הרה"ג רבי שלום מנחם מח"ס שים שלום, דהגר"ש בעדני זצ"ל חזר בו וס"ל להחמיר לעבור בפני קטן המתפלל.
וראיתי בתשו' חקי חיים להגרח"י קניג זצ"ל (ח"ב ס"כ אות ב'), אם שרי לישב בתוך ד' אמות של קטן המתפלל, וכתב דאין נכון לעבור בפני קטן המתפלל תפילת עמידה, דכללא הוא דכל חינוך קטן צריך שיהא באופן שראוי לגדול, והנכון שירגילו את הקטן להתפלל במחשבה רצויה ולא לבלבל מחשבתו בשעת תפילת העמידה, ועוד דכיון שמצות חינוך מוטלת על האב, אם אביו רואה שמישהו עובר בשעת תפילת עמידה או יושב בתוך ד' אמות, עליו מוטל למחות, עיי"ש.
♦
לישב ע"י קטן המתפלל
והנה הטהרת השלחן (סי' ק"ב) כתב: וצ"ע כשהמתפלל קטן אם אסור לישב בארבע אמותיו, עיי"ש, והנה בטעם שאין לישב בתוך ד"א של המתפלל, כתב הטור סי' ק"ב משום שנראה שאינו רוצה לקבל עול מלכות שמים, עיי"ש, ולהכי מבו' בשו"ע או"ח סי' ק"ב ס"א שאם היושב עוסק בדברים שהם מתיקוני תפילה אי"צ להרחיק ד"א, ויש מי שמתיר בעוסק בתורה, וכתב המשנ"ב שם סק"ו דס"ל דלא אסרו חכמים לישב בצד המתפלל אלא כשיושב ודומם דנראה כאילו אינו רוצה לקבל עליו עומ"ש, אבל כשיושב ועוסק בתורה הרי הוא כמקבל עליו עומ"ש, עיי"ש. וא"כ לטעם זה י"ל אף בקטן המתפלל אין לישב לפניו משום שנראה שאינו רוצה לקבל עומ"ש כמו הקטן.אולם בשבלי הלקט ענין תפילה סי' כ"ה בטעם שאין לישב בתוך ד"א של המתפלל, לפי שמקום שכינה הוא ונראה כאפיקורס שיושב בטל במקום שכינה, עיי"ש. וא"כ ה"ז תליא בהנ"ל אם גם קטן המתפלל חשיב כמקום שכינה אם לאו, וזהו שהסתפק הטהרת השלחן אם שרי לישב תוך ד"א של קטן. אמנם המאירי ברכות ל"א ע"ב כתב בטעם שאין לישב בצד המתפלל שלא יתן המתפלל לב עליו ותתבלבל תפילתו, עיי"ש. וגם לטעם זה יש לדון אם בתפילת קטן אין לישב בצדו, ולמש"כ הא"א הנ"ל די"ל שלקטן אין מחשבה וכוונה שפיר יהא שרי לישב ע"י קטן המתפלל, וזהו שהסתפק הטהרת השלחן. וע"ע בשו"ת דודאי אשר (ח"א ס"ג) מש"כ בטעמים דאין לישב בתוך ד"א של המתפלל, עיי"ש, ובשו"ת ישיב יצחק (ח"ד ס"ה), עיי"ש.
♦
ג.
לישב ולעבור בפני אשה המתפללת
ובתשו' כרם שלמה [קוטלר] (ח"ב סי' נ"ו) כתב בתו"ד, דא"כ באשה המתפללת יהא מותר לישב בד' אמותיה, שהרי בנשים ל"ש להצטרף למנין, ואין סברא שבשעת התפילה יהא מקומן קדוש, ולמש"כ הט"ז סי' ק"ב דאין לישב בד"א של המתפלל משום שמקומו של המתפלל קדוש, א"כ באשה ליכא קדושה. וכתב הכרם שלמה דעיקר הלימוד דאין לישב בתוך ד"א של המתפלל יליף מחנה, אף שהיא אשה, ומוכח דלא כהט"ז, עיי"ש. ובספר אשי ה' (פ"ד ס"ז) כתב ע"ד, שהרי האיסור לישב בצד המתפלל הוא אף במתפלל יחידי, וא"כ מנ"ל לחלק ולומר שרק מי ששייך בו מנין יש לו קדושה ומי של"ש בו מנין ליכא קדושה כלל, וע"כ שיש כמה דרגות בקדושה, וקדושת ד' אמות של תפילה יש אף באשה המתפללת, עיי"ש. וע"ע בקובץ מה טובו אהליך יעקב (חל"א עמ' ס') בדברי בעל חיי הלוי בגוי העומד להתגייר שמתפלל אם שרי לעבור לפניו, עיי"ש.וראיתי בספר גם אני אודך תשו' הגרח"ש סגל (ח"ד סי' ע"א) דכתב לדון דיהא שרי לעבור בפני אשה המתפללת, לטעם איסור לעבור בפני המתפלל משום שמבטל כוונת המתפלל, עפמש"כ בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' קכ"א אות ה') שהביא לספר שלחן הטהור [קאמרנא] (סי' ק"א ס"ג בזר זהב אות ג'), בשוכח ותן טו"מ או יעו"י דהאידנא שמתפללין משפה ולחוץ בלי כוונה לא יחזור כלל, אם לא שהוא איש צדיק וקדוש שמתפלל בכוונה ולא יארע לו שכחה. והביא להמבו' בברכות ל' ע"ב לעולם ימוד עצמו אם יכול לכוין להתפלל ואם לאו לא יתפלל. וכתב הדברי יציב דעכ"פ יש סמך גדול לנשים בזה"ז שאינן בגדר ימוד את עצמו שיכול לכוון, וכלשון הרמ"א או"ח סי' ק"א ס"א דהאידנא אין חוזרין משום חסרון כוונה באבות, שאף בחזרה קרוב לוודאי שלא יכוין, עיי"ש. וא"כ י"ל מה"ט דאין הנשים מכוונות ליכא איסור לעבור בפני אשה המתפללת, עיי"ש.
אולם בשו"ת אז נדברו (ח"ז סי' מ"ו) דאף מי שלא כיון באבות שצריך לחזור, מ"מ אסור לעבור לפניו דשם תפילה הוי גם ללא כוונה, עיי"ש, ובשו"ת רבבות אפרים (ח"ב סי' מ"ח אות נ"ז), עיי"ש. וכ"כ בספר שיח יוסף להגר"י רוט זצ"ל (ח"ג סי' ט"ז), דאף מי שלא כיון באבות אין לעבור לפניו דשם תפילה הוי, עיי"ש, ובבית מתתיהו (ח"ב ס"י אות י"ג), עיי"ש, ומש"כ מו"ח בספר דברי דוד (ח"א סי' ק"א ס"א עמ' מ"ט), עיי"ש. וע"ע במועדי הגר"ח (ח"ב תשו' י"ז) בשכח יעו"י שחוזר אין לעבור לפניו, עיי"ש[10].
ואכן באשל אברהם מבוטשאטש סי' ק"ב כתב בתו"ד לענין לעבור בפני אשה ששייך בה כוונת הלב, ושאני מקטן די"ל שיהא שרי לעבור לפניו משום שאין כוונה וכנ"ל, עיי"ש, וכ"כ בספר אורח נאמן (או"ח סי' ק"ב סק"ח) דאין לישב בפני אשה המתפללת עיי"ש. וכ"כ בשם מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל בספר ארבע אמות של תפילה (פ"ז הערה ח'), עיי"ש, אולם בספר דעת נוטה (ח"א תפילה תשו' ש"ס) השיב הגרח"ק זצ"ל אם מותר לעבור בפני אשה: ראוי להזהר, ונראה שאי"ז מעיקה"ד, ויעו"ש בהערה 339 מ"ט ס"ל די"ל שאי"ז מעיקה"ד, עיי"ש. ובספר אשי ה' (ח"א פ"ח ס"ו) דאין לעבור בפני אשה המתפללת, עיי"ש, ובספר ד' אמות של תפילה (עמ' כ"ד הערה י"ח), עיי"ש, ובספר אשי ה' (ח"ב עמ' תרע"א).
ובספר מאיר עוז (ח"ד סי' ק"ב עמ' שמ"ט) כתב לדון אם גם אשה המתפללת תפילת ערבית רשות שאין חייבת בה, אם מותר לעבור לפניה, עיי"ש[11].
וכיו"ב כתב לדון בתשו' כרם שלמה (ח"ב סי' נ"ו) דהמתפלל נדבה יהא שרי לעבור לפניו, שכל שהמתפלל אינו מחויב בדבר אין איסור לישב בד' אמותיו, שה"ה בתפילת נדבה שאין המתפלל מחויב בדבר אין איסור לישב לפניו, עיי"ש. אולם בספר ד' אמות של תפילה (עמ' כ"ב) הביא ממרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל דכל דאית ליה שם תפילה שייך ביה איסור ישיבה אם אחד עומד בתפילה והשני יושב בטל איכא חשד שאינו מקבל עול מלכות שמים, וגם פשיטא דאיכא שכינה שם והוי מקום קדוש, עיי"ש. וכ"פ בספר אשי ה' (פ"ד ס"ו) דאף המתפלל תפילת נדבה אסור לישב בארבע אמותיו, עיי"ש.
♦
ד.
לעבור בפני סומא המתפלל
ויש לדון בסומא המתפלל אם מותר לעבור בפניו, דסומא פטור מכל המצוות לר"י בב"ק פ"ו ע"ב. אמנם במשנ"ב סי' נ"ג ס"ק מ"א דסומא חייב במצוות מה"ת, עיי"ש, וא"כ שפיר אין לעבור לפניו דחייב בתפילה. אולם בשו"ת הריטב"א (סי' צ"ז) דאין למנות ש"ץ סומא שיש לחוש לשיטת ר' יהודה דסומא פטור מהמצוות, עיי"ש, הרי שחשש לשיטת ר"י. אולם בריטב"א קידושין (ל"א ע"א) סתר עצמו וכתב דפשיטא דלית הלכתא כר' יהודה שסומא פטור מהמצוות, עיי"ש, ובספר יוצר המאורות (עמ' קצ"ה) מש"כ בזה. והבית יוסף או"ח סי' נ"ג הביא מרבינו ירוחם שסומא פטור מכל המצוות מה"ת וחייב רק מדרבנן, עיי"ש, ובשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' אלף קל"א) מש"כ ע"ד רבינו ירוחם, עיי"ש, ובספר יוצר המאורות (בפתיחה עמ' ט"ו), עיי"ש. וא"כ שסומא חייב במצוות מדרבנן ממילא אין לעבור על פניו כשמתפלל, דחייב מדרבנן בתפילה, עיי"ש. ובמג"א או"ח סי' תקפ"ט סק"א דסומא חייב בתקיעת שופר ומוציא אחרים, עיי"ש.אמנם יש לדון עפמש"כ המאמר מרדכי (סי' ק"ב) בטעם שאין לעבור בפני המתפלל מפני שמבטל כוונתו, דעפ"ז אם המתפלל משלשל את טליתו על פניו מותר לעבור על פניו. וכמבו' כעי"ז ברמ"א או"ח סי' קכ"ח ס"ג, דהכהנים לא יסתכלו בידיהם, ולהכי נהגו לשלשל הטלית, וגם לענין מומין בכהנים שאין נושאים כפיהם, שאם מנהג הכהנים לשלשל את הטלית שרי לישא כפיים אפי' יש לו כמה מומין, עיי"ש. וה"ה י"ל לענין לעבור בפני המתפלל, שאם המתפלל משלשל את טליתו על פניו שרי לעבור על פניו, עיי"ש. וא"כ שפיר י"ל בסומא שאין רואה כלל דיהא שרי לעבור על פניו, שאי"ז מבטל את כוונתו. אולם המאמ"ר שם סיים אף לענין המשלשל טליתו על פניו, שראוי לחוש ולהחמיר שלא לעבור על פניו, עיי"ש. והביהו"ל (סי' ק"ב ס"ד) כתב דלטעם שכתב החיי"א דאין לעבור בפני המתפלל מפני שמפסיק בין המתפלל ובין השכינה, בוודאי אין להקל בזה, עיי"ש. וא"כ ה"ה י"ל אף לענין לעבור בפני סומא דאין לעבור. וראיתי בספר עולת כהן להג"ר חנוך כהן (תפילה סי' נ"א אות י"ג) דכתב בדעת המשנ"ב באיסור לעבור בפני המתפלל, דס"ל לחוש לשני הטעמים, ולהכי הביא תרי טעמי. אולם הבן איש חי (שנ"ר פר' יתרו סוף ס"ז) והכה"ח (ס"ק כ"ב) ס"ל רק טעמא דאין לעבור בפני המתפלל רק משום בלבול כוונה, עיי"ש, וכן הכריע בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ז סי' כ"ב), עיי"ש. וא"כ ה"ז נפק"מ לעוצם עיניו או שמשלשל טליתו על פניו, עיי"ש, ובספר אשי ה' (ח"א פ"ח ס"ה), עיי"ש.
אולם י"ל עוד עפמש"כ הכף החיים (או"ח סי' ק"ב ס"ק כ"ב), דאף אם המתפלל משלשל את הטלית על פניו אסור לעבור על פניו דלא פלוג, ועוד שמרגיש לקול צעדיו כשעובר לפניו וג"כ מתבטל מכוונתו, עיי"ש. וא"כ י"ל עפ"ז אף לענין סומא שאין רואה, מ"מ אין לעבור על פניו כשמתפלל משום שירגיש את צעדיו של העובר לפניו ועי"ז יתבטל מכוונתו. ועיקר ד"ז שסומא מרגיש את צעדיו של העובר לפניו חזינן מר' ששת שהיה סומא ובירך ברכת מלכים כשעבר המלך לפניו, כמבו' בברכות נ"ח ע"א, עיי"ש, ואיך בירך ולא ראה, וע"כ שהרגיש שהמלך עובר, ועמש"כ בזה בבית מתתיהו (ח"ד ס"י או"ב), עיי"ש. וגם בספר דעת נוטה (ח"א תפילה תשו' ש"מ) השיב מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל אם מותר לעבור בפני המתפלל כשעיניו עצומות, והשיב: יש מתירין וראוי להחמיר. ובהערה 319 שם שזהו עפי"ד הביהו"ל הנ"ל להחמיר לעבור בפני המתפלל אף אם משלשל טליתו, עיי"ש. ואכן בספר ערוך השלחן (או"ח סי' ק"ב סי' י"ג) כתב שי"א שאם שלשל את טליתו מותר לעבור לפניו, וכתב ע"ז ולא נהירא כלל וכלל, עיי"ש. ולכאו' זהו משום שס"ל כטעם שאין לעבור בפני המתפלל משום שמפסיק בינו לשכינה, וה"ז שייך גם במי שמשלשל את טליתו.
ושו"מ בספר יוצר המאורות (או"ח סי' כ"ז) אם שרי לעבור בפני סומא המתפלל, והביא להמאמ"ר הנ"ל דיהא שרי לעבור בפני המתפלל שמשלשל את טליתו, והביהו"ל הנ"ל כתב דלטעם החיי"א אין להקל, והמאמ"ר סיים להחמיר, ולא פירש מ"ט החמיר אף שהוכיח להקל מבר"כ דמהני כיסוי הטלית. ואין לומר שהחמיר משום שס"ל כטעם החיי"א דאין לעבור בפני המתפלל שמפסיק בינו לשכינה, דמהביהו"ל חזינן שהחמיר מטעם החיי"א והביא להמאמ"ר שסיים להחמיר, הרי שהמאמ"ר החמיר מטעם אחר, ואולי רק במתעטף עם טלית ולא בסומא, עיי"ש. אמנם י"ל במה שהחמיר המאמ"ר במשלשל את טליתו לעבור לפניו אף דאין טעם של בלבול כוונה, מ"מ י"ל דלא פלוג, ואף דל"ש הטעם, האיסור עומד במקומו, וה"ה בסומא המתפלל י"ל לא פלוג ואין לעבור לפניו. וכ"פ בספר הסומא בהלכה (ח"א פי"ג ס"א), שאין לעבור כנגד סומא המתפלל בתוך ד' אמותיו, עיי"ש, ובספר גם אני אודך תשו' הגר"מ חליוה (ח"ז ס"ט), עיי"ש.
אולם בס' אשל אברהם מבוטשאטש או"ח סי' ק"ב (ד"ה לא ראיתי) כתב: לא ראיתי כעת מפורש שיהא אסור לעבור לפני המתפלל כשעיניו עצומות, ובדרבנן הבא להחמיר עליו הראיה, וא"א להחמיר לאחרים לעבור בפני המתפלל כשעיניו עצומות, וכוונת חז"ל הוא כשעיניו פתוחות ומביט בהן למטה או בסידור, והנה הנביאה ע"ה מסתמא היו עיניה למטה, כי היו עיניה עצומות היה מכיר שמתפללת, ומסתמא כשעיניו עצומות אין דעתו מתבלבלת ע"י מה שעוברים לפניו, וכעין מה שכתב הט"ז לגבי מפסיק בינו לקיר דמהני עיניו עצומות, וגם דמהני שם בנותן עיניו בסידור, ויש לחלק טובא בין ההיא דקיר לבין לעבור לפניו, עם כל זה נראה להקל, עיי"ש. הרי שס"ל להא"א דשפיר כשעיניו עצומות יש להקל לעבור בפני המתפלל, ועפ"ז בסומא שאין רואה שפיר יש להקל לעבור לפניו.
ובספרי שלחן הגר"ח (ע"ס השו"ע או"ח סי' ק"ב) שאלתי למרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל אם שרי לעבור בפני סומא המתפלל, וכתב לי: לא. וכן השיב מרן הגר"א נבנצאל דאין לעבור בפני סומא המתפלל, ומשום שלא יפסיק בינו לשכינה, ובשו"ת מציון תצא תורה (שאלה י"ח), עיי"ש. וכ"כ בקונ' פוקח עוורים להג"ר יו"ט זנגר (סי' י"ח), דאין לעבור בפני סומא המתפלל משום שמפסיק בינו לשכינה, עיי"ש, ובספר הסומא בהלכה (עמ' 234), עיי"ש.
ועיקר ד"ז בטעם איסור לעבור בפני המתפלל משום שמבטל כוונתו, כתב בספר ארחות חיים [ספינקא] (סי' ק"ב ס"ד), הביא מספר מאורי אור שיש להליץ על המקילין בזה"ז לעבור בפני המתפלל, משום שהרוב אינם מכוונים, והמכוונים ע"פ רוב עוצמים עיניהם, ורק בזמן הגמ' שהיו מתפללים כשעיניהם למטה ופתוחות נאסר לעבור בפני המתפלל, עיי"ש. וכ"כ בספר דעת תורה (סי' ק"ב ס"ד) הנ"ל שהביא מש"כ הדעת קדושים שלא לעבור בפני קטן המתפלל מטעם ערבוב כוונתו. וכתב עליו שנ"ל שבזה"ז שאין מכוונים בתפילה, וכמש"כ הרמ"א או"ח סי' ק"א שאין חוזרין התפילה כשלא כיון באבות, יש להקל לעבור בפני קטן המתפלל, עיי"ש. ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט ס"ח אות ד') צירף סברא זו שבזה"ז דאין מכוונים שרי לעבור בפני המתפלל, עיי"ש. ובשו"ת דברי אברהם [דיין] (ח"א ס"ו), ובשו"ת רחשי לב (ה"א סי' ט"ז אות ח'), יעו"ש. וא"כ י"ל למש"כ בספר ערוך השלחן (סי' ק"ב ס' י"ג) דעיקר הטעם שאין לעבור בפני המתפלל משום בלבול הכוונה, עיי"ש, בזה"ז שאין מכוונים יהא שרי לעבור בפני המתפלל, ובפרט בפני קטן שאין מכוין. ואכן בא"א מבוטשאטש (סי' ק"ב ס"ד שם) כתב דעיקר הטעם שאין לעבור בפני המתפלל משום בלבול כוונה, וטעם הפסק השכינה הוא רק בצירוף הטעם של ביטול הכוונה, שהרי מצד השי"ת אין הוא מבדיל בשום מקום ובשום זמן, עיי"ש, ומש"כ בשו"ת משנה הלכות (חי"ח סי' קי"ג), עיי"ש.
ובתשו' ישכיל עבדי (ח"ח בהשמטות או"ח ס"ב, בנדמ"ח עמ' ש"ב), נשאל אם מותר לעבור בפני המתפלל כשיש שלחן מפסיק, וכתב בסו"ד שכל איסור לעבור בפני המתפלל נאמר דווקא בזמן הראשונים שהיו מכוונים בתפילתם, אבל בזה"ז שבעוה"ר מתפללים בשגרת לשון, יש להקל. וכן מצאנו לגבי חתן הפטור מק"ש, בשו"ע או"ח סי' ע' ס"ג, שעכשיו שגם שאר בנ"א אינם מכוונים, גם החתן קורא ק"ש, עיי"ש, וא"כ יש להקל בזמננו במקום הדחק לעבור בפני המתפלל, עיי"ש, ומש"כ ע"ד בשו"ת רחשי לב לידידי הג"ר נהוראי אוחנה (ח"א סי' ט"ז אות ח'), עיי"ש.
ובתשו' נאות דשא (ח"א סי' ל"ח) בדין שאין לישב תוך ד' אמות של המתפלל, היכא שיש במקום המתפלל צואה ואעפ"כ הוא עומד ומתפלל אם מותר לישב לפניו. וכתב הנאות דשא דקיי"ל דהמתפלל במקום שיש בו צואה תפילתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל, א"כ יהא שרי לישב לפניו, לטעם שכתב הטור דאין לישב ע"י המתפלל שזה מקבל עומ"ש וזה יושב. וא"כ י"ל דהיכא שהמתפלל מתפלל במקום מטונף מה שאין רוצה לקבל עומ"ש משום שהמקום מטונף ואינו רשאי להתפלל כאן, וכן לטעם שכתב הט"ז דאין לישב ע"י המתפלל משום שהמקום שמתפללין עליו אדמת קודש, א"כ י"ל כשיש צואה במקום שמתפלל אותו מקום לא אדמת קודש הוא, וליכא קדושה אף שזה עומד ומתפלל תפילתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל, א"כ למה יהא אסור לישב על ידו. וסיים הנאות דשא דמ"מ נראה דלא פלוג ואיכא מאן דחזי שיושב בד' אמותיו ולא ידע שהמקום מטונף, יעו"ש. ועפ"ז ודאי אף מי שאין מכוין בתפילה, מ"מ י"ל דאין לעבור לפניו דלא פלוג, דהרואה מי שעובר אין יודע למה עובר לפניו.
וראיתי בספר הליכות אבן ישראל (ח"א או"ח פ"מ סי' י"ב) בזקן ששוכח בתפילתו היכן שאוחז וחוזר להתפלל ברכות שכבר התפלל, שמותר לעבור לפניו, עיי"ש. והנה למש"כ הנאות דשא די"ל לא פלוג, והרואה שעובר לפניו אין יודע למה עובר לפניו, ה"ה י"ל בזקן ששוכח וחוזר על מה שהתפלל די"ל שאין לעבור לפניו. וגם למש"כ האז נדברו הנ"ל דאף מי שלא כיון באבות שצריך לחזור ולהתפלל, מ"מ אין לעבור לפניו דשם תפילה הוי גם ללא כוונה וכנ"ל, ה"ה י"ל בזקן המתפלל אף ששוכח מ"מ שם תפילה ע"ז ואין לעבור לפניו. ועמש"כ בבית מתתיהו (ח"ז ס"מ אות ד'), אם שרי לעבור בפני שוטה המתפלל, עיי"ש.
♦ ♦ ♦