להודות על הדברים הקטנים

קושיית הבית יוסף

'בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים": אנו חוגגים את שמונת ימי חנוכה זכר לנס פך השמן. שהיה בבית המקדש; אחרי הניצחון במלחמה על היוונים, חזרו הכהנים לבית המקדש  וגילו כי כל השמנים טמאים, ואין שמן טהור להדליק בו את המנורה. עד שמצאו פך שמן טהור אחד קטן, שהייתה בו כמות שמן המספיקה להדליק בו את המנורה ללילה אחד. ונעשה נס. והשמן הספיק לשמונה ימים.
על תקנת שמונה ימי חנוכה ישנה קושיה ידועה, המפורסמת בשם "קושיית הבית יוסף" [אשר מקשה קושיא זו בתחילת הלכות חנוכה (סימן תר"ע). וכן הקשה המאירי שבת כא, ב]: מדוע אנו חוגגים שמונה ימי חנוכה?! הרי בפך השמן שמצאו החשמונאים היה מספיק שמן להדליק בו את המנורה ליום אחד, א"כ לא היו שמונה ימי נס, אלא רק שבעה ימים.
♦

מוסיף והולך

הגמרא בשבת כא: באה לדון מהי צורת קיום מצוות נר חנוכה ל'מהדרין מן המהדרין', ומביאה את מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל:
בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך. ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.
כבכל מקום, קיימא לן  הלכה כב"ה. ביום הראשון מדליקים נר אחד, ומכאן ואילך מוסיף והולך, כל יום מוספים נר נוסף, עד שמדליקים שמונה נרות ביום השמיני.
עלינו להבין, מהי הסברא העומדת מאחורי מחלוקת זו. ונראה כי ניתן ללמוד ולמצוא קשר הדוק בין עניין זה לעבודת השם שלנו בימי החנוכה. וכדלהלן.
♦

מי שאמר לשמן וידלק

נקדים בסיפור שמספרת הגמרא במסכת תענית (כה ע"א) על עוצמת האמונה והביטחון של רבי חנינא בן דוסא.
'חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוה עציבת' - ערב שבת אחד ראה רבי חנינא בן דוסא את בתו, והיא עצובה 'אמר לה, ביתי, אמאי עציבת'  -  שואל רבי חנינא את ביתו, מפני מה את עצובה? 'אמרה ליה' - עונה ביתו 'כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן, והדלקתי ממנו אור לשבת' -הדלקתי את נרות השבת בחומץ במקום בשמן, חומץ הוא לא חומר בעירה, וחוששת ביתו של רבי חנינא כי נרות השמן לא יישארו דולקים, ולא יהיה להם אור. 'אמר לה, ביתי, מאי איכפת לך, מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק'.
ומסיימת הגמרא את הסיפור: 'תנא. היה דולק והולך כל היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה'. נרות החומץ דולקים בלי חומר בעירה, למשך יותר מיממה שלימה, כנס פך השמן בבית המקדש.
אין סומכין על הנס! כיצד נלחמו המכבים?
מקשה הבן איש חי. היאך סמך רבי חנינא על הנס, באומרו שהחומץ אשר אינו בר דליקה ידלק ויאיר את נרות השבת, והרי קיי"ל 'אין סומכים על הנס' (כמבואר בגמ' פסחים סד: ובזוה"ק א קיא:)?!
ועוד, שמפורש בדברי הגמרא הידועים (תענית כ:), כי אין לאדם להעמיד את עצמו במקום בו הוא זקוק לנס, שמא לא יעשו לו נס, ואף אם יעשו לו נס - הרי ינכו לו על כך מזכויותיו:
"אמר רבי ינאי, לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס. שמא אין עושין לו נס, ואם תמצי לומר עושין לו נס - מנכין לו מזכויותיו".
וכי לא חשש רבי חנינא שינכו מזכויותיו?!
ונוסיף בשאלה זו, כי הנה אחד מהניסים אשר מספרת הגמ' על רבי חנינא בן דוסא  - המלומד בניסים הוא, כי באה אשתו והתלוננה על עניותם המופלגת, ועד מתי ימשיכו לחיות כך? התפלל רבי חנינא, ויצתה כמין פיסת יד, ונתנו לו 'רגל של שולחן' מזהב. לאחמ"כ חלמה אשתו של רבי חנינא, שכל הצדיקים עתידים לשבת בשולחן זהב בעל שלש רגליים, והוא יושב בשולחן בעל שני רגלים. ובקשה שיתפלל שייקחו ממנה בחזרה את רגל השולחן מזהב שניתן להם בעולם הזה.
עלינו להבין א"כ, מדוע לא חשש רבי חנינא בשאר הניסים שנעשו לו כי הם באים על חשבון זכויותיו?
ולכאורה יש לנו להקשות את אותה הקושיא גם על המכבים; כיצד הם יוצאים להילחם ביוון - מעטים כנגד רבים, חלשים כנגד גיבורים - הלא ברור לכל, כי בשביל לנצח במלחמה זו היו חייבים נס גדול. והיאך סמכו על הנס ?
♦

אין הבדל בין נס לטבע!

ונראה כי המסר הגדול הנלמד מנס חנוכה הוא, כי עלינו להפנים בליבנו שאין שום 'טבע' בעולם!!
ניסי ניסים מלווים אותנו יום יום, כל רגע ורגע. אנו אוכלים - זה נס! אנו קמים - זה נס! אנו חיים, עובדים, מצליחים? כל אלו הם ניסים שהקב"ה משפיע עלינו בכל רגע ורגע; מהדבר הקטן ביותר שאנו עושים, עד הדבר הכי גדול. כל כולם השגחה פרטית, וניסי ניסים שעושה לנו השי"ת.
היטיב להגדיר זאת הסבא מקלם: וכתב, כי אין הבדל מהותי בין נס לטבע. ההבדל היחידי הוא, שדברים אשר התרגלנו שהם קורים בעולם, נראים לנו כטבע. ודברים שלא התרגלנו למציאות שלהם, נחשבים אצלנו כנס.
אבל האמת היא, כי הכול, כל מה שקורה - הוא ניסי ניסים!!
אין בהם טבע ומנהגו של עולם
את יסוד הדברים הללו, השריש הרמב"ן בדבריו המפורסמים בסוף פרשת בא:
"ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון"
כלומר, אומר הרמב"ן, כי אדם יכול להיות שומר תורה ומצוות קלה כבחמורה,  אבל אם אין לו את האמונה שהכל, כל מה שקורה לו בחיים, בכל רגע ובכל שניה, הוא נס: גם מה שבדרך הטבע הוא בהשגחת ה', 'אין לו חלק בתורת משה'. יש בו כפירה חמורה. "עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם... הכול בגזירת עליון".
♦

מי שמאמין שהוא חי בנס, יותר יראה ניסים!

אומר הרב דסלר: אדם החושב כי כל מהלך חייו הם טבע, ורק כאשר צריך איזו ישועה גדולה למעלה מן הטבע, רק אז, הוא מייחל לנס - אותו אדם נמצא בסיכוי גדול שלא יעשו לו נס, וגם אם יעשו לו נס, הרי שמנכין לו מהזכויות שלו.
ולעומת זאת, אדם המאמין כי כל חייו הם נס גמור. וחי כך על כל פרט ופרט בחייו, וכמש"כ הרמב"ן 'מאמין בכל דרכיו ומקריו שכולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם' - הכול זה נס גמור!! אותו אדם יזכה לניסים גלויים ונסתרים כל הזמן!
הסיבה לכך היא, כי אדם המעמיד את מסגרת חייו, באמונה ובהבנה כי הקב"ה, משפיע עליו בהשגחה פרטית, וכל אשר יש לו מושפע לו מן השמים, ההנהגה עימו מן השמים היא באותה צורה, (ובבחינת 'כמים הפנים לפנים): אם האדם, איננו חושב כי הוא 'חי בטבע', אלא מבין שהכול מהשי"ת, אותו אדם זוכה להשגחה פרטית ויוצאת מן הכלל, ולניסים תמידיים וגדולים".
♦

הנהגת רבי חנינא בן דוסא

מעתה נראה, כי זהו הביאור בהנהגת רבי חנינא בן דוסא: רבי חנינא אומר לביתו, "ביתי, מה אכפת לך" - דהיינו, אנו הרי מאלו שיכולים לסמוך על הנס, ואין לנו לחשוש שינכו מהזכויות על הנס הגדול שהחומץ דולק, "מי שאמר לשמן שידלק, הוא יאמר לחומץ וידלק". אנו מבינים שאין כל הבדל בין נס לטבע. הכל אצלינו זה נס.
לכן, לרבי חנינא היה מותר לסמוך על נס, ולא היה לו מקום לחשוש כי ינכו לו מזכויותיו; כי רבי חנינא רואה את כל חייו כנס. וכך הוא אומר לבתו - עצם זה שהשמן דולק ויוצר אור, אין זה טבע, זה הרי נס גמור. אם כן, מבחינה זו אין הבדל בין להדליק אור בשמן לבין להדליק בחומץ, "מי שאמר לשמן שידלק, יאמר לחומץ שידלק" - כח הבעירה של השמן גם הוא נס משמיים, וה' יכול ויאמר גם לחומץ לדלק.
וכך באמת דלק החומץ. כי כאשר אדם עובד את הקב"ה מעל הטבע, משמים נוהגים איתו מעל דרך הטבע.
♦

שמונת ימי חנוכה: מוסיף והולך

ומכאן יש להשיב תשובה לקושיית הב"י.
מה שאנו חוגגים שמונה ימים בחנוכה, למרות שלכאורה הדליקה הניסית של השמן הייתה רק במשך שבעת ימים, הוא בכדי להראות כי גם מה שבכוחו של השמן להעלות נר במקדש ליום אחד, זה הוא גם נס!! וחייבים להודות גם על כך.
ולכן חוגגים שמונה ימי החנוכה. להראות כי אין טבע בעולם כלל. כי גם הטבע הוא נס גמור.
בכך נראה לומר, כי על זה אומרים בית הלל כי צורת קיום מצוות חג החנוכה היא, 'מוסיף והולך': אם רוצה האדם לחיות מעל הטבע, ושכך ינהגו עימו מן שמיא -  בניסים גלויים,  יחדיר לעצמו בכל דבר קטן להחשיבו כנס משמיים ולהודות על כך לה' ית'. וכך האדם מוסיף והולך, גודל ומתגדל, מכל מעשיו גדולים וקטנים בכולם הוא חי חיים גבוהים, חיים מעל הטבע, מהדברים הקטנים ועד הדברים הגדולים, וזוכה בהן לניסים גלויים ועצומים.
♦

שמונה - מספר המראה על למעלה מהטבע

וזה הוא מיסודות מעשה חנוכה: המכבים נהגו עם הקב"ה בדרך שלמעלה מן הטבע, בלי לפחד; מבחינתם אין מושג מחויב ש'רבים מנצחים מעטים' ו'גיבורים מנצחים חלשים', אלא, כל מה שקורה הוא גזירת המלך. כדברי חז"ל (חולין ז ע"ב): "אמר רבי חנינא, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה".
אם כן, כיון שהם חיים באמונה כי הכול נס, ואין טבע בעולם, הרי הם יוצאים למלחמה בשם ה', 'מעטים כנגד רבים' ו'חלשים כנגד גיבורים'. כי 'מי שאמר שהגיבור ינצח חלש, יאמר לחלש לנצח גיבור'. ועל כן הקב"ה נוהג איתם, כפי שהם נוהגים עימו - מעל הטבע. בניסים גדולים ועצומים.
וכל זה הוא חלק מהעניין שמבאר המהר"ל בדבריו הנודעים, כי ימי החנוכה הללו הם שמונה, והמספר שמונה - מסמל מעל הטבע.
ובזכות קביעה זו, של החג בן שמונת הימים, החג המורה על חיים למעלה מן הטבע, חיים ב'שמונה', אנו זוכים להשפעות גדולות בכל שנה ושנה בימי החנוכה - להנהגה ניסית למעלה דרך הטבע .
עיקר החג: להודות ולהלל. לפרסם את הניסים.
זוהי עבודתנו בחג חנוכה. להודות ולהלל לקב"ה, על כל דבר ודבר, קטן כגדול.
וכך כותב ה'חינוך': עיקרו של ימי חנוכה, לפרסם את הניסים שהיו בזמנם ובזמן הזה.
♦

מדוע נס פך השמן אינו מוזכר ב'על הניסים'?

נסיים בווארט נפלא.
באחד האירועים במיאמי פגשתי את השופט מר ציון קאפח שיחי'. אשר אמר לי יסוד נפלא ששמע ממרן הרב שטיינמן זצ"ל, והוסיף כי זהו 'ווארט' המלווה אותו תמיד.
מר קאפח זכה שבמשך שנים רבות, הרב שטיינמן היה בא לחצר ביתו לברך את ברכת האילנות.
באחד השנים, שאל אותו הרב שטיינמן, מפני מה בנוסח 'על הניסים' שנאמר בחנוכה, לא מוזכר הנס הגדול של 'פך השמן', שפך השמן הקטן שהיה בו כמות שמן המספיקה ליום אחד, הספיק בשביל להדליק ממנו שמונה ימים? ולעומת זאת, מוזכרים ב'על הניסים' שאר הניסים של חנוכה, ניסי המלחמה: שנמסרו רבים ביד מעטים, גיבורים ביד חלשים וכו'. ולכאורה הנס הכי גדול, הוא נס פך השמן, ומדוע אם כן הוא אינו מוזכר.
והוסיף הרב שטיינמן ואמר, כי הרי הנס של מעטים ביד רבים, בוודאי ברור שהוא מעשה ניסים, אבל זה אירוע לא על-טבעי באופן מובהק. כי לאורך ההיסטוריה היהודית, אמר הרב שטיינמן, כבר ראינו שמעטים ניצחו רבים. וציין כדוגמה את הקרב שניהל אביגדור קהלני, כאשר מספר מועט של טנקים בפיקודו ניצחו מאות רבות של טנקי אויב. ניצחונם של מעטים את הרבים יכול להיות גם באופן טבעי, מסיבות של מיקום, זוויות עמידה, מומחיות ותכסיסים.
אבל, לעומת זאת, נס בו קצת שמן מספיק לשמונה ימים, הוא דבר שאי אפשר לתת לו הסבר טבעי, זה נס על-טבעי. ומדוע איפוא נס זה אינו מוזכר ב'על הניסים'?
וענה הרב שטיינמן ביסוד גדול: בנוסח התפילה של 'על הניסים', באו חכמים ללמדנו מסר גדול. כי אם היינו מודים רק על נס פך השמן, היינו טועים לומר, כי זה באמת נס על-טבעי; קצת שמן הספיק לשמונה ימים, באמת זה נס. ועל כך צריך להודות. אבל אז, אנו לא היינו מעוררים את ליבנו להודות על הניסים שיכול להיות להם הסבר ברמה הטבעית.
להבנה זו מעוררים אותנו חכמים בנוסח תפילת על הניסים, להראות ולומר, כי גם הדברים שיש להם לכאורה הסבר על פי הטבע, גם זה נס גמור. ועל כך אנו צריכים להודות לבורא.
כי כל מהלך חיינו - כולם ניסים. וכל הטובות שיש לנו כולם ניסים הבאים עלינו ברחמיו ובחסדיו של הבורא יתברך.
♦

על ידי ההודאה ממשיכים ניסים

לא אחשוך מלהביא כאן, את דברי האדמו"ר משומרי אמונים הרב אברהם חיים ראטה זיע"א, אשר כתב בספרו שומר אמונים (מאמר השגחה פרטית), כי על ידי ההודאה לה' על הטובות ממשיך האדם ניסים על עצמו ועל כל העולם, וז"ל:
ראה נא מה שאמרו רז"ל (במדרש תהלים מזמור ק') באו שעריו בתודה וגו' הודו לו ברכו שמו, אמר ר' פנחס בשם ר' לוי לעתיד כל הקרבנות בטלים, וקרבן תודה אינו בטל לעולם, שנאמר אשלם תודות לך שתים, אחד כנגד התפלה ואחד כנגד הקרבן וכו', הודו לו ברכו שמו הרי תפלת הודיה מה כתיב ביה כי טוב ה' לעולם חסדו עכ"ל, דהיינו אם האדם מודה לה' על כל הטוב כאלו מביא קרבן תודה לפני ה', וגורם להמשיך על עצמו ועל כל העולם חסדים גדולים, כדכתיב כי טוב ה' לעולם חסדו שממשיך חסדים על כל העולם עכ"ל הזהב.
על ידי שאנו נשריש בלבנו, להודות להשם יתברך על הכול, ונבין ונאמין באמונה שלימה, כי כל החיים שלנו הם  בניסי ניסים, כן ישפיע עלינו הקב"ה - כמים הפנים לפנים, ניסים גלויים ונסתרים, מעל לדרך הטבע ברוחניות ובגשמיות, בבני חיי ומזוני בכל הישועות בפרט ובכלל.
הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
ובזכות מתתיהו ובניו יראנו נפלאות ובאורו נראה אור.
אור חדש על ציון תאיר! אכי"ר.
♦ ♦ ♦