א.

פתיחה

בגמ' במס' כתובות (דף ט ע"א): "אמר ר"א האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו, ואמאי ספק ספיקא הוא ספק תחתיו ספק אין תחתיו ואם תמצא לומר תחתיו ספק באונס ספק ברצון, לא צריכא באשת כהן, ואיבעית אימא באשת ישראל וכגון דקביל בה אבוה קידושין פחותה מבת ג' שנים ויום אחד"
והקשו תוס' (ד"ה ואב"א): "וא"ת אכתי איכא ספק ספיקא ספק באונס ספק ברצון ואת"ל ברצון ספק כשהיא קטנה ופתוי קטנה אונס הוא כדאמרינן בהבא על יבמתו. וי"ל דשם אונס חד הוא".
מכאן למדו רבותינו האחרונים שספק ספיקא שהוא משם אחד – אינו ספק ספיקא[1].
♦

ב.הצגת הבעיה

הבעיה המרכזית בס"ס משם אחד הוא שקשה מאד לקבוע מה אנחנו מכלילים תחת שם אחד ומה לא, ובנוסף לזה, ישנם לכאורה מקרים רבים בגמרא שלכאורה הם ס"ס משם אחד.
מי שהוא מרא דשמעתתא בהצגת המורכבות של סוגיא זו, הוא הכרתי ופלתי (קונטרס בית הספק ס"ה): "גם לא ידעתי, הלא אם נרצה לעיין בכל ספיקא דעלמא, על הרוב יחול בו הך שם אונס חד הוא. דרך משל סתם כלים של גוים אינו בן יומא (תוס' ע"ז ל"ח ע"ב ד"ה אי) ... וגם ספק מחט בחלל הגוף... וכמו כן גבי חדש כתבו דהשכר מותר... וכמו כן ריאה הסמוכה לדופן... וכהנה טובא. וכן כתב הרשב"א ארי שנכנס בין השוורים דהוי ספק ספיקא... נפשי שמתני לא ידעתי ביה פתר כל הצורך, ומה אעשה כי בעו"ה נעלו ממני דלתי החכמה, להבחין בחינות דקות שבהן נקנה התורה לא אוכל".
בדברנו לקמן ננסה לעמוד על ראיות הפלתי שלב אחרי שלב, וננסה בעזה"י לברר כל דין ודין, ומתוך כך ננסה להבין מה הוא ס"ס משם אחד שאינו מועיל.
♦
ג.

דוגמאות לספק ספיקא שאינו אלא רוב

אחת הדרכים המרכזיות לפתרון הבעיה שהציג הכרתי ופלתי היא שחלק גדול מהספקי ספיקות שהביא הכרתי אינם ספק ספיקא אמיתי אלא שימוש מושאל, והכוונה האמיתית היא שיש כאן רוב להיתר.
ספק על ספק לא על:
בגמ' במס' חולין (דף נג ע"א): "איתמר רב אמר אין חוששין לספק דרוסה ושמואל אמר חוששין לספק דרוסה דכולי עלמא ספק על ספק לא על אימא לא על".
וכתב הרשב"א (דף נג ע"ב): "דאפילו נכנס שם לפנינו, לא מן הברי אנו אוסרין אלא מן הספק - כדאמרינן איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי, ורב לטעמיה. הלכך באם לא ידעינן דעל איכא תרתי ספקא אימר עאל אימר לא עאל אם תמצי לומר עאל צפורן זה לא מידי הארי ישבה לו בגבו אלא בכותל נתחכך".
ובדרכי משה (סי' נז' ס"ק ה') כתב ע"ד הרשב"א: "וצ"ע במה שכתב שם הרשב"א דבספק נכנס יש להתיר מכה ספק ספיקא דזו לא הוי אלא ספק שציפורן זה הוא מן ארי או מן הכותל. ואפשר דאינו ר"ל דמותר מכה ס"ס כמו בשאר ס"ס איכא תרי צדדי להתיר אלא ר"ל הואיל ואיכא תרי ספיקי בארי ובכותל אינו רק ספק אחד תלינן יותר בכותל מבארי דזו מצוי יותר כנ"ל ליישב דברי הרשב"א ז"ל".
כדברי הדרכי משה כ"כ גם בט"ז (סי' נז' ס"ק כא'), דסמכינן ארובא שיש כאן סברא טובה שמכותל בא כיוון שיש לנו לומר שלא היה שם ארי כלל. דברי הדרכ"מ והט"ז הם פתח עבורנו ליישב סוגיות נוספות.
ספק חדש:
בשו"ת הרא"ש (כלל ב' סי' א'): "מה שאנו שותים שכר שעורים ואוכלים שבולת שועל, סמכינן ארובא שנזרעים קודם העומר. ואבי העזרי כתב עוד טעם אחר להתירא משום דאיכא שעורים גם משל אשתקד... ומצאתי כתוב בשם הר"ם ז"ל מה שאנו שותין שכר יש אומרים משום ספק ספיקא ספק חדש ספק ישן ואת"ל חדש שמא השריש קודם העומר".
וכ"כ הראבי"ה [הוא אבי העזרי אותו מצטט הרא"ש] (ח"ב פסחים סי' תקכ"ז): "דסמכינן ארובא דשכרי שבאותו זמן העשוי משעורים ישנים או משנה זו שהושרשו קודם לעומר והו"ל ס"ס ומיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן".
וכ"פ הרמ"א בהגה (יור"ד סי' רצ"ג ס"ג). ובחי' הגהות רעק"א ע"ד הרמ"א (שם) הביא שבשו"ת מוצל מאש תמה והלא 'שם אונס חד הוא', ומה לי משנה שעברה ומה לי משנה זו קודם לעומר.
והגר"ש טל שליט"א בספר טל חיים (שבת ח"ג עמ' עט, כללי הוראה עמ' תכד) הביא את דברי הדרכ"מ והט"ז בדין ספק על ספק לא על, ויישב עפ"ד דה"ה כאן אינו מדין ס"ס ממש, אלא סמכינן ארובא, וכיוון שהוא מצד רוב מה אכפת לנו שהוא שם אחד.
שליא שיצאתה מקצתה:
בגמ' במס' ב"ק (דף יא ע"א): "אמר עולא א"ר אלעזר שליא שיצתה מקצתה ביום הראשון ומקצתה ביום השני מונין לה מן הראשון… אמר רבא לחוש חוששת מימנא לא ממנא אלא לשני, מאי קמ"ל דאין מקצת שליא בלא ולד".
ופי' רש"י (שם) 'דכולי האי לא חיישינן דנימא תרי חומרי דלמא נפקא ורוב נפקא'. וכתבו תוס' (שם) 'דאם יש מקצת שליא בלא ולד היה לנו להתיר מטעם ס"ס'. והקשה בשו"ת רעק"א (קמא סי' קנ"ח) דהלא הוי ס"ס משם אחד. ויש להוסיף שהש"ך בכללי ס"ס (סי' ק"י אות ט"ו) הביא שהקשו שהלא אינו ס"ס מתהפך, עיי"ש.
ומ"מ, הנה האחרונים רצו להוכיח מגמ' זו שס"ס מהני גם במקום חזקת איסור (עי' ש"ש ש"א סוף פ"כ, ועוד), ובשו"ת אחיעזר (יור"ד סי' ב' אות י"ג) כתב ליישב ראייה זו, וז"ל: "ומתורץ בזה ג"כ קושי' הש"ש והגאון רעק"א דמאי מייתי משליא שיצתה מקצתה דאסורה באכילה דשאני התם דלא מהני ס"ס נגד חזקת שאינה זבוחה, ולפמש"כ א"ש דעכ"פ מסייע הס"ס מכח רוב דלא הוי לידה במקצת שליא זו ורוב מהני נגד חזקה וכן נראה בכונת התוס' בחולין ד' כ"ח משום דהוי רוב צדדים להיתר ומהני גם נגד חזקה, וכבר הרגיש בדהתוס' הנ"ל הגרעק"א ובתשו' חמדת שלמה ס' כ"ד כתב הנתיבות דלאו משום ס"ס הוא דאין בזה שום כלל מכללי הס"ס".
דהיינו, אין כאן ס"ס רגיל, אלא הוי גם מכוח רוב שאין לידה במקצת, ועל כן מהני גם נגד חזקת איסור. וה"ה שיש לומר שאין בזה משום ס"ס משם אחד, שהרי אינו מדין ס"ס רגיל אלא מדין ס"ס דאתי מכוח רובא, וכדברי הדרכ"מ בדין ספק על ספק לא על.
♦
ד.

ספק ספיקא משם אחד – הצורך בב' סיבות היתר

ספק ספיקא משם אחד מוכרח מן ההיגיון הפשוט – לדוג' בספק על ספק לא על, היה אפשר לומר ספק נכנס לעיר וספק לא נכנס לעיר, ספק נכנס לחצר ספק לא נכנס לחצר, ספק נכנס לדיר ספק לא נכנס לדיר, וכו', הלא וודאי שצריך דרך להגדיר מה הוא ספק - אחרת כל דיני ס"ס הם כמגדל הפורח באוויר.
בפשטות, בשביל להגדיר ספק צריך 'סיבת היתר' - דהיינו בספק אונס ספק רצון ספק תחתיו ספק לא תחתיו, אזי בשביל לאסור אישה על בעלה צריך ב' תנאים, האחד רצון והשני תחתיו, וכאשר כל אחת מן הסיבות מסופקות, אזי יש ב' סיבות להיתר.
המהות הכי יסודית של ספק ספיקא משם אחד נועד בשביל להגדיר את ב' הספיקות כשתי סיבות ההיתר, ולא כשני שלבים של סיבת היתר אחת. לדוג' ס"ס לגבי חדש, סיבת ההיתר היא אחת – תבואה ישנה או חדשה, וא"כ יש רק ספק אחד לפנינו, וכל שלבי הספק נחשבים 'שם אחד', ואילו כאשר יש את ב' סיבות ההיתר – יש כאן ספק ספיקא.
עיקרון זה הינו לענ"ד יישוב לסוגיית ספק כלים של גויים.
הגמ' במס' ע"ז (דף לח ע"ב): "אמר רב ששת האי מישראל שליקא דארמאי אסור… אי משום בישולי גוים נותן טעם לפגם הוא ומותר".
ותוס' (שם) כתבו: "והיינו טעמא לפי שהוא ספק ספיקא ספק נשתמשו בו היום או אתמול ואפי' נשתמשו בו היום שמא נשתמשו בו דבר שהוא פוגם בעין או דבר שאין נותן טעם".
הש"ך (דיני ס"ס אות יא – יב) הקשה שהלא הוי ס"ס משם אחד, ויישב שהספק הראשון מתיר יותר מן האחרון, ובכי האי גוונא לא הוי ס"ס משם אחד. אולם נראה שכאשר מדובר בב' סיבות היתר שונות במהותן, בשביל שכלי ייאסר מדין בישולי גוים צריך שהבישול יהיה סמוך (תוך מעת לעת), וצריך שהבישול יהיה נותן טעם לשבח, וכיוון שב' התנאים לא התמלאו על כן מותר.
הנפק"מ החשובה מיסוד זה הוא בדין ס"ס במחלוקת פוסקים. ידועים דברי מהר"י בן לב (ח"ג סי' מ"א) שכתב דס"ס בפלוגתא דרבוותא הוי ספק ספיקא משם אחד, ואחרונים רבים חלקו ע"ד. עי' מה שסיכם סוגיא זו בשו"ת יוסף דעת (סי' י'). ולהלכה אנו תופסים שס"ס במחלוקת פוסקים לא הוי ס"ס משם אחד, שכן יש כאן ב' סיבות היתר שונות.
♦
ה.

ספק ספיקא כשהספק הראשון מתיר יותר מן השני

בשו"ת תרומת הדשן (ח"ב סי' ק"ל): "דהתם הספק האחרון אינו מוסיף ומתיר כלום יותר מן הראשון... אבל נ"ד דהספק הראשון מתיר טפי מן האחרון דאם ילדה כבר א"כ אילו התאומות שניהם פשוטות וכה"ג חשיב שפיר ס"ס דב' הספיקות אינם מענין אחד".
דברי התרומת הדשן הובאו להלכה בכללי ס"ס לש"ך (ס"ק יא – יב) שכאשר ספק אחד מתיר יותר מחברו תו לא הוי ס"ס משם אחד, וכך יישב הש"ך את דין כלים של גוים הנ"ל. (ועי' בכרתי (קונטרס בית הספיקות) שגמגם על תירוצו של הש"ך). אכן חידושו של התרומת הדשן התקבל להלכה בזרועות פתוחות בפוסקים.
אולם לענ"ד יש להתבונן בזה, שבפשטות נראה שחידושו של התרומת הדשן נובע מהצורך לחלק את הספק לקטגוריות, אך לענ"ד נראה שכאשר יש ב' סיבות היתר, א"כ גם אם יש סיבת היתר אחת שיש בה שני שלבים שהאחד מתיר יותר מחברו, מ"מ יש לחבר אותה לסיבת היתר אחד, ובשביל להתיר מדין ספק ספיקא לעולם יש לנו ב' ספיקות היתר, ובכך יש רוב צדדים כפשוטו להיתר.
♦
ו.

ספק ספיקא משם אחד בדרבנן

בשו"ת עין יצחק (או"ח סי' ט"ז אות ה', או"ח סי' א' אות י"ט) חידש שבאיסורי דרבנן מהני ס"ס גם כשהוא שם אחד, וכ"פ בשו"ת יבי"א (ח"ח יור"ד סי' ח' אות ב'). אולם לכאורה נראה שהסברא בספק ספיקא משם אחד היא סברא ברורה וישרה, שכן כאשר מדובר בספיקות תיאורטיים אין לדבר סוף ואפשר להפוך כל שלב ושלב לספק בפני עצמו (ספק נכנס לעיר ספק לא נכנס לעיר, ואפילו נכנס לעיר ספק נכנס לחצר ספק לא נכנס לחצר, ואפילו נכנס לחצר ספק לא נכנס לדיר וכו'), ועיקר המהות של ס"ס הוא שיהיה לו ב' סיבות היתר. ולכך נועד ס"ס משם אחד – לכנס את כל שלבי סיבת ההיתר לכדי סיבת היתר אחת. וא"כ אין סיבה לומר שבאיסור דרבנן יועיל ס"ס משם אחד.
וכן בשו"ת תשורת ש"י (סי' שפ"ה) כתב שס"ס משם אחד מהני באיסורי דרבנן כיוון שכל מה שלא עושים ס"ס משם אחד הוא חומרא דרבנן בלבד. ובאמת שבעיקר העניין כבר הסתפק בפרי מגדים (כללי ס"ס דין יא). ובשו"ת יבי"א (ח"ז סי' כ"ה) הביא כמה וכמה פוסקים דאינו אלא חומרא דרבנן, אבל מן התורה מהני אף משם אחד. ולכאורה יש לגמגם בזה, שדין זה מיוסד על הסברא שתהיינה ב' סיבות היתר, ויתד הוא שלא תמוש, והיאך אפשר לומר דס"ס משם אחד הוי ס"ס. וצ"ע.
♦
ז.

סיכום

לכאורה דין ס"ס משם אחד נועד בשביל להבטיח שאכן תהיינה ב' סיבות היתר, ולא סיבת היתר אחת עם כמה שלבים, ובכך הספק ספיקא יועיל להיתר מדין רוב צדדים.
אולם יחד עם זאת, כאשר הספק ספיקא מייצר רוב, ממילא אין שום צורך בב' סיבות היתר, ומהני גם ס"ס משם אחד.
בפשטות נראה שכלל זה הינו כלל המיוסד על סברא פשוטה, ואיננו חומרא דרבנן בלבד. ועל כן אין אומרים ס"ס משם אחד אף בדיני דרבנן.
♦ ♦ ♦