מדוע מברכים ברכת האילנות ולא מברכים על ירקות, קטניות ותבואה? - הרב יעקב חזן
איתא במסכת ברכות מג: אמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביוני ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם.רש"י כתב (נמצא בפירוש הרי"ף) חזי אילני דמלבלבי פעם ראשונה בשנה כשהן מוצאין פרח, להתנאות כלומר ליהנות בו בני אדם. וכ"כ דברי חמודות (על הרא"ש באות קיט) בשם המרדכי שאין צריך לברך אלא פעם ראשונה בכל שנה. וכתב הטור בסי' רכו שאם איחר לברך עד שגדלו פירות לא יברך עוד, ופירש רמ"י ז"ל הטעם שהרי כבר הוקבע לכל פרי ופרי ברכתו ברכה בפני עצמו כגון שהחיינו על הראיה וברכת בורא פרי העץ על האכילה ע"כ.
אבל המרדכי חולק עליו ואומר שאם לא ראה עד שגדלו הפירות צריך לברך, וכ"כ הגהות מימוניות (אות ט). הפרישה (אות א) והב"ח מיישבים את המחלוקת, שהמרדכי דיבר כאשר לא ראה את האילנות קודם שגדלו הפירות, ואז צריך לברך, אבל אם ראה אותם ולא בירך אז הוא מודה לטור שאין צריך לברך אחר שגדלו. והטור דיבר שראה אותם עד שלא גדלו הפירות ולא בירך עליהן ועכשיו הפרות כבר גדלו, ועל זה כתב שלא יברך מכיוון שהם כבר גדלו הפירות. ואין הדבר תלוי בראיה הראשונה, שהרי לגבי ברכת שהחיינו, אם לא בירך בראיה הראשונה יכול לברך בראיה השניה.
המ"ב (בס"ק ב) כתב שמברך רק על פרחים של אילני מאכל, מכיוון שמזה הפרח עתיד לגדול פרי, אבל לא מברך על אילן סרק.
ערוך השולחן (ס"א) הסביר את הטעם שתיקנו ברכה רק על אילנות ולא על זרעים וירקות מכיון שהברכה היא שבח והודאה לה' יתברך שברא בשביל האדם אפילו דברים שאינם הכרחיים, כפירות האילן, אבל זרעים וירקות, שהם הכרחיים לאדם, אינם בכלל הברכה. אילנות סרק שאדם נהנה מיופים וצילם ברכת האילנות כוללת אותם. ושבט הלוי כתב (ח"ו סי' נג אות ד) שאם טעה ובירך על אילן סרק, שלא יברך שנית, כיון שנוסח הברכה "ואילנות טובות" כולל בתוכו הן עצי מאכל והן עצי סרק, נמצא שכבר נתן כבר ברכת הודאה על כל האילנות. אבל עדיין קשה, מכיון שזרעים וירקות הם לא הכרחיים אז מדוע לא מברכים עליהם (דודאי בני).
טעם אחר כתב הרא"ה בספר פקודת הלויים (ברכת מג:), וז"ל קבעו ברכה זו לפי שהוא ענין בא לזמן, והוא ענין מחודש, שאדם רואה עצים יבשים שהפריח הקב"ה, עכ"ל. טעמו מוסבר שמודים רק על דבר שמתחדש מזמן לזמן, וזה שייך רק באילנות ולא בירקות, שמתחלף גזעם. ואפשר לדייק את פירושו שמברכים על חידוש הארץ והאילנות בחודש ניסן מהגמרא במסכת ראש השנה (יא.) רבי יהושע אומר מנין שבניסן נברא העולם שנאמר "ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי" (בראשית ב), איזהו חודש שהארץ מליאה דשאים ואילן מוציא פירות? הוי אומר זה ניסן. ובהמשך הגמרא, נאמר "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחודש זיו" (מלכים א,ו), כתיב בחודש זיו, ההוא דאית ביה זיוא לאילני דאמר רב יהודה האי מאן דנפק בניסן וחזי אילני דמלבלבי וכו'.
טעם אחר אפשר לדייק מדברי החמודות לעיל, שאנחנו מברכים בפעם הראשונה בכל שנה את ברכת האילנות על לבלוב והפריחה של האילנות ולא על הפרי עצמו, שהרי כבר הוקבע לכל פרי ופרי ברכתו ברכה בפני עצמו, כגון שהחיינו על הראיה וברכת בורא פרי העץ על האכילה.
הבן איש חי כתב "החודש הזה לכם ראש חודשים וכו' ": נראה לי לרמוז בס"ד ע"פ מה שכתב רבינו האר"י וז"ל בשער הגלגולים (הקדמה כ"ב דף כ"ב) וז"ל ראוי שתדע כי לא בכל זמן יש כח אל המגולגלים בדומם, צומח, חי , מדבר לעלות משם ולתקן, כי לכל זמן ועת לכל חפץ. וברכת האילנות היא בחודש ניסן דוורא, כדי לסייע הבירור של הצומח המתחיל בזה החודש, שאז ע"י הברכה הזאת וסודה יצליחו המברכים להעלות את הנשמות המגולגלים בצומח שתי מדרגות בפעם אחת, דהיינו שיעלו מן הצומח לאדם, בלתי שיצטרכו להתגלגל בבע"ח וע"י התורה אשר ילמדו בעת הברכה, יזכו להעלותם עד למעלה להתקן. ולכן חסידים ואנשי מעשה משתדלים לברך ברכה זו בצירוף עשרה, כדי שאחר הברכה יאמרו פסוקי תורה ויאמרו קדיש, והכל כדי להיות להם לימוד התורה ובקדיש עזר אל בירור ועליית הנשמות אשר בצומח. וכמ"ש המקובלים ז"ל על המאמר הגמרא, על חכמי ישראל כי הוו "שקלי" שהוא ר"ל ע"י הילוכם הלוך ודבר בדברי תורה הוו שקלי ניצוצות מן הדומם ואזלי. ולכן מאוד יתעצם בכוונתו בברכה זו שהיא לתיקון הנשמות שהם מגולגלות בעצי השדה והעשבים בזמן זה, ויבקש עליהם רחמים.
♦
אם צריך להדיח כוס שלישי אף אם היא נקיה - הרב מרדכי אקשטיין
דעת האחרונים בשם מהרש"ל דיש להדר דצריך הדחה אף בכוס נקי
בב"ח[1] וכנה"ג [2]ועלת שבת[3] וא"ז[4] כתבו בשם מהרש"ל דיש להדר להדיח אף אם הכוס נקיה [וכ"נ דעת התפארת שמואל[5]].דעת האחרונים בשם מהרש"ל דההידור לבדוק אם הכוס נקיה, ובנקיה א"צ שטיפה והדחה
אך הט"ז[6] וח"י[7] ובאר היטב[8] ושו"ע הרב[9] ומשנ"ב[10] כתבו דההידור הוא לבדוק אם היא נקי, אך אם היא נקיה א"צ שטיפה והדחה. ועי' גם באר היטב הקדמון[11] כעי"ז.♦
תמיהה על דבריהם ששינו מלשון המהרש"ל
ועי' בח"י הנ"ל שכתב דבמהרש"ל מבואר כדבריו ודלא כמשמעות הב"ח. ולכאו' הוא תמוה, דלמעי' בתשו' מהרש"ל[12] הוא מילה במילה כמו שהעתיקו הב"ח, ואדרבה הט"ז והח"י שינו דבריו. דבמהרש"ל איתא "אם רואה שהוא נקי", והם שינו וכתבו "לראות אם הוא נקי". וכבר כתב לתמוה כן בכה"ח[13] וכתב דאפשר דהיה לט"ז ודעימיה גירסאות אחרות.ועיינתי בכמה מהדורות של המהרש"ל, ובכולן איתא כב"ח מלבד שיש שכתוב בהן במקום תיבת "רואה" תיבת "ראה", אך אין זה משנה מכך שהמשמעות כב"ח. [וכן מה שמצוין בח"י ועוד אחרונים סי' פ"ו, אף דהוא בסי' פ"ח, הוא משום דבכמה מהדורות מסי' פ"ו עד סי' פ"ט הוא בסימן אחד ולא מחולק, ולהכי כ' סי' פ"ו]. ולכאו' היא תמיהה על הא דחלקו על הב"ח אחר שהעתיק את לשון המהרש"ל.
ישוב דבריהם דשינו את לשון המהרש"ל במכוון
אך לקושטא דמילתא המהרש"ל שם כתב את דיני הסדר בחרוזים ולאחמ"כ פענח אותם, וע"ש שביאר הטעם שעשה כן. ועכ"פ הלכה זו היא בחרוז "שלישית כראשונה", ועלה כתב דצריך להדיח כבראשונה. וא"כ הא בראשונה א"צ הדחה אם היא נקיה, דלא חידש ד"ז בכוס ראשון. וא"כ מבואר שפיר כוונתו כט"ז וח"י, ולהכי שינו הט"ז וח"י את לשונו דלא ליטעו בזה. ואפשר דאף הב"ח שהעתיק לשונו לא כיון לזה, ורק דצריך לעיין בשלישי אם הוא נקי כיון דהוא כוס של ברכה.[אמנם מצינו בפוסקים שהזכירו דכוס של ברכה חמיר משאר כוסות, והוא בטור סימן תפ"ו "וידיח כוס של ברכה בפנים וישטפנו בחוץ". ועי' ד"מ[14] שם דהלקט יושר[15] החמיר בכל כוס [אך עי' בדבריו מש"כ דגם לדעתו אם אין חשש שנתלכלך א"צ]. ועי' בדרישה[16] מש"כ לבאר בזה. וכן מצינו במשנ"ב (סי' קפ"ג סק"ג) דבכל כוס של ברכה אף אם אין בו שיירי פת אך אם אינו נקי וצח עדיין טוב להדיח. ובא"ר שם כתב דהוא מטעם הקריבהו נא לפחתך. ובשעה"צ כתב דגם מהב"י משמע הכי, והיינו מדכתב הב"י שם "וכתבו עוד וכבר נהגו העולם הדחה ושטיפה, מיהו היכא דלא שתו בו בשעת אכילה ועכשיו בשעת הברכה מוצאין אותו נקי נראה שבודאי אין צריך הדחה ושטיפה". והיינו אף דכתב דאם הוא יפה שפיר דמי, עכ"ז כתב דנהגו בהכי וא"כ היינו בלא נקי וצח]. ועכ"פ בנקי וצח א"צ שטיפה והדחה אף בכוס של ברכה.
♦ ♦ ♦
בענייני מצות תוספת שבת♦ האם מותר להשתמש בכלי זכוכית חכמה (תרמוכרומית) משתנה צבע בשבת♦ הצעת פתרון לחק תוכות בשי"ן של תפילין♦ זמן ברכות ק"ש, גדרן ואם מעכבות זו את זו