מראשי ישיבת כנסת יצחק חדרה
ומח"ס משא יד ד"ח
בגדרי חיוב מזונות הבנות
מתני' ב"ב קלט: ריש פרק תשיעי מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים יירשו והבנות יזונו, נכסים מועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים, אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי. וצ"ב ברישא דמתני' דקתני הבנים ירשו, דהרי ודאי דמהתורה הכל ירושה לבנים, ואמאי בסיפא בנכסים מועטין לא קתני כן דהבנים ירשו. ובתורת חיים במתני' הקשה דוכי אתי לאשמועי' דבנים יורשים ולא בנות, והול"ל דבין בנכסים מרובין ובין במועטים הבנות יזונו. ועוד יש להבין האם חז"ל הפקיעו דין ירושה מהבנים, הלא בודאי הוי חוב כתובה לתת מזונות הבנות, ומלישנא דמתני' משמע דבסיפא בנכסים מועטין אין הבנים יורשים. וכן קשה טענת אדמון משום שאני זכר הפסדתי, ומ"ש לישנא דהפסד, הלא הוי פרעון חוב האב לבנות. ואטו כשיש חוב נימא משום שאני זכר הפסדתי. וקושיא זו נמצאת במהרי"ט ובפנ"י בשלהי כתובות עי"ש. עוד יש להעיר על הא דרבי הקדוש הביא הך מתני' במסכת בבא בתרא אחרי פרק שמיני יש נוחלין שבו דיני נחלות, והא דינא דמזונות הבנות שייכא למס' כתובות בדיני תנאי כתובה, והר"מ הביאו בהל' אישות, וכן השו"ע הביאו בהלכות כתובות.♦
האם התחייבות הבעל למזונות הבנות היא התחייבות לאשתו או התחייבות ישירה לבנות
בכתובות פרק רביעי נא. מבואר דמזונות הבנות הוי תנאי ב"ד. וברע"א שם נקט דמזונות הבנות הוי חיוב האב לבנות, ומה"ט כתב דקו' הגמ' לעיל קלא. על כתובת בנין דכרין דהוי התחייבות לדבשלב"ל, שהרי הבנים עדיין לא נולדו, קושיית הגמ' היא גם על מזונות הבנות. ומצאתי כדבריו במאירי להלן קמב: ד"ה המזכה שכתב "ואין טענה ממזון בנות וכתבת בנין דכרין שתנאי ב"ד הם". וכן כתב המאירי בכתובות ר"פ אע"פ, והביא כן מהירושלמי שם, דמזונות הבנות וכתובת בנין דכרין דמהני לדבשלב"ל הוא מתנאי ב"ד, וזהו כתרוץ הגמ' לעיל שם דתנאי ב"ד שאני. ועי"ש ברשב"ם דתנאי ב"ד דהפקר ב"ד הוא מהני על לדשלב"ל.ועיקר דברי הרע"א תליא במה שיש לדון בגדר מזונות הבנות, אם הוי התחייבות לבנות וממילא הוי התחייבות לדבר שלב"ל, או דהוי חיוב הבעל לאשתו לזון את הבנות. וכלשונו של האור שמח בהל' אישות פי"ט, בהא דס"ל להר"מ שם ולשו"ע דמהני מחילת האשה על מזונות הבנות. ואכן לולי דברי הרשב"ם היה מקום לפרש את תרוץ הגמ' תנאי ב"ד שאני, דאין הפשט כרשב"ם דבתנאי ב"ד מהני התחייבות לדשלב"ל, אלא דתרוץ הגמ' תנאי ב"ד שאני היינו דמעיקרא הוי חיוב של הבעל לאשתו וממילא נעשה חיוב לאחים לתת לבנות. וקצת משמע כן באב"מ בסימן קיב, ובמרומי שדה כאן בריש פרקין שפי' כן את דברי הגמ' תנאי ב"ד שאני, דהתנאי ב"ד הועיל להיות כמו שהאב התנה ליתן לדבר שישנו בעולם וכו'. וע"ע באבן האזל פי"ב מאישות הי"ח. וכן בפנ"י כתובות נ: כתב דמזונות הבנות הוי חיוב דאחין [ובגה"ש ב"ב קלא ציין לרשב"א גיטין יג. ויתכן דזו כוונת הרשב"א דלתרוץ הגמ' דתנאי ב"ד שאני הוי כתנאי דידיה דמהני עי"ש].
♦
האם מזונות הבנות היא עקירת הירושה מהבנים
בחידושי הרי"ם בסוגין הקשה דאמאי לענין כתובת בנין דכרין אף דירתון תנן, כדאיתא בכתובות ריש פרק עשירי, בעי' מותר דינר כדי שלא תעקר ירושה דאורייתא, כדאי' בכתובות נא, ולענין מזון הבנות לא נזכרת תקנה זו. ותירץ על קושייתו דכיון דחזינן דגם בנכסים מועטין אם מכרו הבנים מכור, א"כ הוי יותר לבנים ולא חשיב שנעקרה הירושה, וצ"ב. ולכאורה עיקר הקושיא לק"מ, דרק בכתובת בנין דכרין, דהוי דין ירושה, בעינן למותר דינר כדי שלא תעקר ירושה דאורייתא, אך במזונות הבנות, דבפשטות הוי רק פריעת חוב של האב, אפשר דאין כאן עקירת ירושה כלל, דאדרבא הבנים יורשים ומשלמים את חובות האב.אמנם להלן דף קמ. בתוד"ה מה שמכרו כתבו בתו"ד דבתקנת מזונות הבנות "מיעקרא נחלה דאורייתא", וכ"ה בתוס' כתובות צא, ב ד"ה כך. וכ"נ בר"מ אישות פי"ט הכ"א, שכתב וכן אני אומר שמזונות הבת קודמין לירושת הבן כתובת אמו שמתה בחיי אביו ואע"פ ששניהם מתנאי כתובה, קל וחומר הדברים "ומה אם נדחית ירושה של תורה מפני מזונות הבת" לא תדחה ירושת הכתובה שהיא תנאי בית דין מפני מזונות הבת עכ"ל. ובמ"מ כתב סברת רבינו פשוטה היא בטעמה ע"כ. וצ"ב, דבפשוטו מזונות הבת קןדמת לירושת בנין דכרין כיון דהוי חוב לבנות, ואמאי כתב הר"מ דחשיב דנעקרה נחלה דאוריתא, הא בפשוטו הוי תקנה של חוב מזונות. והמהרי"ט בכתובות שם אכן העיר על התוס' בכתובות הנ"ל, דכיון דהוי פריעת חוב ליכא כאן עקירת ירושה. ומוכרח דגם מזונות הבנות הוי ירושה מדרבנן, וכדיבואר להלן.
והנה במתני' מבואר דין מזונות הבנות בנכסים מרובים ונכסים מועטים, וריהטת הסוגיא משמע דבנכסים מרובים הוי לבנים, והם הנותנים את המזונות לבנות, אבל בנכסים מועטים הוי מעיקרא לבנות. ועי' ר"י מיגש ורא"ש דבנכסים מועטים הבנות תובעות מתחילה את כל ההוצאות, משא"כ בנכסים מרובים [ועי' בראשונים קמ. שדנו דמאי נ"מ בין מרובים למועטים, ולא תי' כרא"ש, ועי"ש מהרש"א ורש"ש]. עכ"פ מסקנת הסוגיא דגם במועטים מהני מכירת הבנים. והרשב"ם קמ. ד"ה יתומים כתב אלמא דאית להו לבנים תפיסת יד וכו'. וברש"י יבמות סז: ד"ה מה שמכרו הלשון דאלמא "ברשותייהו קיימי", ומה"ט אמרי' בסוגיא פשיטות על הבעי' דמועטין ונתרבו עי"ש. ודברי הרשב"ם צ"ע. חדא מש"כ דבמרובין ונתמעטו נידון כשעת מיתה, ואמאי יפסידו הבנות ולא יהא אלא כחוב. ובש"מ בשם תוס' הרא"ש תמה דהא עדיין לא זכו הבנות, ובפרט אם מיירי קודם גביית ב"ד ואמאי יפסידו הבנות עיש"ה.
ונ"ל עפי"מ שמצאנו ברשב"א בשם הראב"ד [הובא בש"מ] קמ: דמזונות הבנות בנכסים מועטים כירושה שוינהו רבנן וכו', ומבואר דבנכסים מועטין הוי מעיקרא לבנות. וכן הוא בריטב"א דכירושה שויוה רבנן, ודבריו קאי ע"ד התוס' גבי מזונות אלמנה דה"ד היכא דאיכא בן ובת וכו', ועמדתי בדבריו בהערותי על הריטב"א במהדורת מוה"ק. וכן נראה גם בתוס' הנ"ל במש"כ דדוקא כשיש בת ויש עקירה בירושה בנכסים מעוטים מצרפין את האלמנה. ולכא' הרי הבת הוי רק פרעון חוב מזונות, אלא ע"כ דהבת מקבלת המזונות מדין ירושה למזונות, וכדכתבו התוס' לעיל דחשיב עקירה בירושה, ולהכי ממילא אית לאלמנה, וזה מש"כ הריטב"א דכירושה שוינהו מדרבנן. וכן מצאתי בס' הירושות לרס"ג, נדפס בפאריס בשנת תרנז [ותורגם שם משפה ערבית], ובפרק הראשון כתב דיש ארבעה דיני ירושה, וברביעי מונה את דיני מזונות הבנות, בהדי כל דיני ירושה עיש"ה. ומבואר דמזונות הבת הוי מדרבנן ירושה לבנות למזונות.
אכן עדיין י"ל דבנכסים מרובים זכיית הבנות היא מכח הבנים. אולם איתא להדי' ביד רמה בסוגיא בסוף סימן יט דגם בנכסים מרובים דין הבנות למזונותיהן כירושה בנכסים למזונות, ולכן במרובין ונתמעטו מפסידות גם הבנות, כדברי הרשב"ם קמ. ד"ה כבר. הרי דס"ל דהוי כירושה בכל גוונא, אלא דהוי גם מעלת מלוה. ונמצא דמעיקרא הבנות נעשו לבעלים למזונותיהן דהוי כדין ירושה לבנות מדרבנן, והיינו דאין הפי' דהוי כחוב בעלמא אלא דמעיקרא מתקנת חז"ל הוי כירושה למזונות. ולהכי ס"ל להרשב"ם דבנתמעטו יפסידו הבנות. והקשינו דאמאי גרע מכל בע"ח וכו', אלא דמשעת מיתת האב כבר נעשו הבנות לבעלים על הירושה לענין חיוב המזונות, וגם בנכסים מרובים הוי ירושה לבנות, וכדברי היד רמ"ה, וכמש"נ. אלא דצ"ע, דא"כ שוה דין מרובין ומועטין, דבתרויהו הוי ירושה לבנות, א"כ מאי נ"מ בדין מרובין לדין מועטין. ובפרט להרשב"ם דמשמע דגם במרובין הבנות יכולות לתבוע את כל המזונות עד הבגרות. וצ"ל דמ"מ נ"מ דבמועטין הבנות הוי בעלים ומהני מכירתן, משא"כ במרובין אית להו ירושה ובעלות למזונות, ולא יהני מכירתן. ובזה מבואר מה שהערתי בתחילת הדברים בהא דהובא דינא דמתני' במסכתין ולא במס' כתובות, דאכן מישך שייכי לדיני ירושה, וכדקתני במתני' הבנים יורשים היינו מהתורה והבנות ניזונות היינו ירושה דרבנן, וכמש"נ.
והרמ"ה שם כתב דאף דהוי ירושה הוי כמלוה ע"פ, ולהכי מהני מכירת הבנים. והיינו דכשיגיע ליד הבנות הוי ירושה מהאב, אבל כ"ז שלא הגיע לידם עדיין מיתלא תליא אם הבנים ימכרו, והיינו דלאחים איכא זכות למכירה, כדי לקיים את הירושה דאורייתא. ובזה מבואר מש"כ תוד"ה מי דלאלמנה אצל הבנים לא רצו לעקור דין ירושה מן הבנים אצל האלמנה. והיינו דדוקא בכל ירושת בנות דלבת יש דין יורש במקום הבנים, ורק הוי דין דזכר קודם לנקבה [ונתבאר בחי' רבינו שמואל בב"ב בריש פרק יש נוחלין], בזה שייכת התקנה דעשו את הבנות כיורשים למזונות. אבל אלמנה אין לה בכלל שם יורש במקום הבנים, אלא המגיע לה הוא חוב בעלמא, ולעולם הבנים יורשים אלא שחייבים לשלם את החוב לאלמנה, ולהכי מבע"ל דלא נחשב משו"ז לנכסים מועטים.
והנה לעיל הבאתי את קושית החידושי הרי"ם דאמאי לענין כתובת בנין דכרין אף דירתון תנן, והוי בגדר ירושה, בעי' מותר דינר כדי שלא תעקר ירושה דאורייתא, ולענין מזון הבנות במתני' לא נזכרת תקנה זו. לכאורה יש לחלק היטב, דרק בכתובת בנ"ד דהוי דין ירושה בעינן למותר דינר כדי שלא תעקר ירושה דאורייתא, אך במזונות הבנות, דבפשטות הוי רק פריעת חוב של האב, וא"כ אין כאן עקירת ירושה כלל, דאדרבא הבנים יורשים, ומשלמים את חובות האב. אכן להמבואר עפ"י הראשונים דמזונות הבנות הוי גדר ירושה וזה הוא שכתבו תוס' קמ. ד"ה מי "דמיעקרא נחלה דאורייתא", שפיר הקשה החידושי הרי"ם דליבעי כעין מותר דינר גם במזונות הבנות, היינו דלשיטתו שכתב שם ג"כ דהוי גדר ירושה. ונתכוין מעצמו לדברי הרשב"א והריטב"א שלא נדפסו עדיין בזמנו, [והחידושי הרי"ם כתב בתו"ד דזהו הספק בגמ' אם מהני מכירה], ולכך כתב דמ"מ כיון דמהני מכירה הרי דמיתלי תלי ושוב ל"ח עקירת הירושה מה"ת לענין שנצריך מותר דינר. ויש להוסיף יותר, דבהא גופא דאמרי' דמהני מכירתם והטעם דאית להו שיור בעלות לענין מכירה, בזה הוי כתקנת מותר דינר. היינו דהטעם דמהני מכירתם הוא לקיים דין ירושה מה"ת, דמש"ה הוי בעלים למכירה. עכ"פ תרוייהו הוי מדין ירושה.
ויש להוסיף ביאור הדברים, דלכאורה יש להקשות דאם המזונות הוי ירושה לבנות, איך מהני מכירת הבנים אף בנכסים מועטים. וביותר קשה להפלפולא חריפתא על הרא"ש אות ז, ובקובץ שעורים להגר"א וסרמן הי"ד בסוגין, שנקטו דמהני מכירת הבנות, וא"כ הוי תרתי דסתרי, דאיך יתכן דהבת בעלים ומהני מכירתה, ומאידך גיסא דבאחין שמכרו מהני מכירתם. ונראה לבאר דאין הפי' דמדרבנן הוי ירושה גמורה, וכבר כתב היד רמ"ה הנ"ל דאף דהוי ירושה הוי כמלוה ע"פ ולהכי מהני מכירתם. ונראה דהכוונה דכשיגיע ליד הבנות הוי ירושה, היינו דמקבלות מהאב, אבל כ"ז שלא הגיע לידן עדיין מיתלא תליא אם הבנים ימכרו, והיינו דלאחים איכא זכות למכירה, כדי לקיים הירושה דאורייתא וכמש"נ לעיל. וזה הוא שכתב הרשב"ם הנ"ל דאית להו תפיסת יד, ולרש"י ביבמות הנ"ל שכתב דהוי ברשותייהו למכירה, והוי מעין ענין אחריך [וכן הזכיר ההפלאה בקו"א האי לישנא], דהיינו דאם הבנים לא ימכרו הוי ירושה לבנות, ובשעת גביה הוי מתורת ירושה. אמנם להרשב"ם דמרובין ונתמעטו הוי הפסד לבנות, מוכרח דהוי ירושה משעת מיתה, אמנם י"ל דהוי מיתלא תליא וקאי דאם יקבלו את המזונות הוי מתורת ירושה, וכך תיקנו חז"ל דמהני מכירת הבנים. וזהו שהדגיש הרשב"ם דיש לבנים תפיסת יד, היינו דאינם הבעלים אלא דאית להו תפיסת יד.
וכ"ה לשונו של החת"ס בתשובה אב"ע סוף סי' קמד, וז"ל: דהב"ד מגבי להם מיד דבשעת מיתה חל חיוביה ומ"מ מיתלו תלו וקאי ואי קדמו ומכרו לא מבטלי מקח דאורייתא וכאלו לא מטי חיוביה אלא דבר יום ביומו". ונראה דמה"ט יהני גם מכירת הבנות כיון דהוי בעלים, ואין בזה סתירה להא דמהני מכירה ע"י הבנים, דאינו אלא שיור לבעלות האחים למכירה וכמש"נ.
ומצאתי כיו"ב בשיטה להר"ן בכתובות צג: שכתב לענין כתובת בנין דכרין דגם למ"ד ירתון ל"ה ירושה ממש, היינו דלכ"ע הוי בגדר חוב, ורק הנ"מ דלמ"ד ירתון ל"ה חוב דגבי ממשעבדי. ומצאתי בערך לחם על השו"ע בדיני כתובה שכתב דבנוסח כתובת בנין דכרין "אינון", היינו דחיוב כתובת בנין דכרין הוא לבנים בחייהם, אבל במתו אינו עובר בירושה מהם לבניהם, והיינו דהוי כחוב של ירושה להם עצמם. וה"נ י"ל לענין מזונות הבנות, וכמש"נ.
ויסוד הדברים מוכרח ברמב"ם בפי"ט מאישות הי"א, שכתב דאין הבנות נשבעות, והמ"מ כתב דהוי כעישור נכסים. וכבר תמה ההפלאה דלא דמי, דהכא הוי חוב אביהן, וא"כ ליהוי ככל הבא ליפרע מנכסי יתומים דבעי שבועה. וכתב האבי עזרי שם ליישב דחזינן בכתובות מט דילפי' מזונות הבנות מכתובת בנ"ד, א"כ כמו דבכתובת בנ"ד ירתון תנן ואין שום חיוב על האב מחיים, ה"נ במזונות הבנות הוי חוב האחין. אכן לפ"ד ניחא יותר, דמזונות הבנות הוי בתורת ירושה לבנות, וממילא לא שייך חיוב שבועה כלל כיון דהן יורשות. ומדוייק כן היטב בלשון הר"מ שם הכ"א, הובא לעיל, שכתב וכן אני אומר שמזונות הבת קודמין לירושת הבן את כתובת אמו שמתה בחיי אביו ואע"פ ששניהם מתנאי הכתובה וקל וחומר הדברים אם נדחית ירושה של תורה מפני מזונות הבת לא תדחה ירושת הכתובה שהיא תנאי ב"ד מפני מזונות הבת עכ"ל [והמאירי הביא ב' שיטות בזה, דיש מי שאומר דהבנים נוטלין הכתובת בנ"ד וכו' וגדולי המחברים כתבו בו הפך וכו']. ומבואר דמזונות הבנות הוי דחיית ירושה של תורה, וע"כ כיון דהוי מדין ירושה ועדיף מכתובת בנ"ד [דחזי' דבכתובת בנ"ד בעי' מותר דינר, משא"כ במזונות הבנות וכנ"ל]. ולפ"ז שפיר יש להוכיח דכיון דהר"מ סתם דבמזונות הבנות לא בעי שבועה, א"כ מוכרח דבכל גוונא לא בעי' שבועה. והיינו דגם בנכסים מרובין הוי בגדר ירושה לבנות. וניחא היטב הא דאין הבנות צריכות שבועה, דכיון דמזונות הבנות הוי ירושה לבנות, ל"ש בזה חיוב שבועה, דכל החיוב הוא לאחר מיתה להוריש מנכסיו למזונות.
ויש לפרש דזהו שאדמון מקשה וכי מפני וכו', ולכא' קשה דהא הוי חוב של הבנים, וכקו' המהרי"ט והפנ"י בכתובות קח, ב המובאת לעיל. אלא דקו' אדמון היא דאמאי הוי תקנה נפרדת דמועטין והוי של הבנות מעיקרא כירושה, ועקרו ירושת בן ונתנו לבת ירושה למזונות. נימא דזה וזה שוין וכלשון הרשב"ם במתני' ד"ה בשביל "ונזונים יחד" והוי ירושה לשניהם, ול"ה עקירה גמורה של ירושת הבנים, אלא עקירה לדין בן קודם לבת.
והנה בשו"ע חו"מ בסימן רפ גבי טומטום ובת, כתב הרמ"א בשם י"א דבטומטום ובת אין לטומטום כלום בנכסים מועטים והכל לבת. והקשה הנתיבות שם בסק"ו דלא יהא אלא כחוב נימא דיביאו הבנות ראי' דהוא הבן דהא הם המוציאות וכו' דהא ל"ה ירושה וכו', עיש"ה. אכן כבר נתבאר דיסוד חיוב מזונות הבנות ה"נ אינו בתורת פריעת חוב של האב, כפי שנקט הנתיבות הנז', ובמהרי"ט בכתובות קח בדעת אדמון, וכמ"כ אינו דומה לדין ירושה של כתובת בנ"ד, ושם מיבע"ל אם יסבון תנן ולא נזכר זה גבי מזונות הבנות. אלא דגבי כתובת בנ"ד דהבנים יורשים מה"ת ונוטלין בשוה, תיקנו חז"ל דמדין ירושה כל אחד נוטל כתובת אמן, אבל במזונות הבנות אם כי הוי התחייבות האב בתנאי כתובה, מ"מ גדר קבלת הבנות במזונותיהן הוא מחמת ירושה מהאב למזונות הבנות. ואין בזה כלל ענין על האחין לפרעון חוב של האב, אלא דהבנות מקבלות מכח האב ע"י ירושה. ולפ"ז ניחא דהרמ"א בשם הרא"ש והטור ס"ל דכיון דמזונות הבנות הוי ירושה לבנות, מש"ה הוי הבנות מוחזקות, וכן נראה בדברי הרע"א, ואזיל לשיטתו בכ"ד וכדיבואר. אלא די"ל דכ"ז בנכסין מועטין, והיינו דתרי תקנות הן, דבנכסים מועטין הוי ירושה לבנות דהן הבעלים, ולהכי ס"ד במועטין ונתרבו דשייך לבנות לפי' הרשב"ם הנ"ל, והיינו דהוי מעיקרא לבנות והוי כדידיה אשבח, אבל בנכסים מרובים הוי של הבנים, והם הנותנים לבנות.
והמאירי כתב וז"ל: היו מועטין ונתרבו כגון שהוקרו "הבנים חוזרים לירושתם", ויראה דוקא כשהוקרו או הושבחו מחמת עצמן או הבנים אבל הושבחו מחמת הבנות לבנות הוא עכ"ל. הרי דבהושבחו מחמת הבנות הוי לבנות, ועדיף מיורד דידו על התחתונה, אלא אמרי' ארעי אשבח. וכן נקט הרע"א דבנכסים מועטין בהשביח אמרי' על הבנות ארעי אשבח. ומוכח דבנכסים מועטין אין הפי' דהוי רק זכות גביה לבנות, אלא יש לבנות זכות בנכסים עצמן והוי שלהן כירושה למזונות, ולהכי מה שהשביחו הבנות ל"ה כיורד אלא השבח לעצמן. ולכן לא נשתנה דין הנכסים מחמת השבח ונשאר דהוי נכסים מועטים. משא"כ בהושבחו ע"י הבנים הוי נכסים מרובים. ומדוייק היטב מש"כ המאירי דבנתייקרו הנכסים הבנים חוזרים לירושתם. ולכאורה צ"ב, הא הוי ירושה לבנים ורק דחייבים לפרוע חוב המזונות לבנות. אלא מבואר במאירי כרשב"א בשם הראב"ד והריטב"א הנ"ל, דמחמת התקנה הוי ירושה לבנות, וא"כ נעקרה ירושת הבנים ועד עתה אינם יורשים, וכעת שהנכסים נתרבו חוזרים הבנים לירושתם. ומבואר היטב הרשב"ם דמבע"ל דבמועטין ונתרבו יהא לבנות, דקס"ד דהוי כמו בהשביחו הבנות דארעי אשבח כיון דהוי ירושה לבנות. וזהו דאמרי' דכיון דאם מכרו הבנים מהני מכירתם, מוכח דגם במועטין לא הפקיעו את הנכסים מהבנים והשאירו את דין ירושה דאורייתא לבנים, כמש"נ לעיל, ולהכי לא אמרי' לגבי הבנות ארעי אשבח. וזו כוונת הגמ' מרובין ונתמעטו כבר זכו יורשין, דבמרובין מעיקרא הוי ירושה לבנים.
ועפ"י דברינו יש לבאר מה שכתב בתש' מהרי"ל החדשות בסי' קצט לדון אם בן בכור נותן פי שנים למזון הבנות, והסיק דהבכור מפסיד מהפי שנים שלו. ולכאורה ס"ל דהוי בגדר חוב ולהכי בכור נותן פ"ש, אך י"ל להמבואר דהוי ירושה לבנות, א"כ ממילא מעיקרא מפסיד הבכור מחלקו.
♦
בשיטת הרע"א בדין מזונות הבנות
והנה הרע"א כתובות נד. גבי בת ארוסה דמבע"ל בכתובות שם אם יש לה מזונות ומספק אינה מוציאה, ועי"ש ברש"י ומאירי וברא"ש דמיירי שלא נשאה, והסתפק הרע"א בגוונא דאח"כ נשאה ויש לו בנים ובנות, והשאיר נכסים מועטים, אם הבת ארוסה תיטול, דהבנות אינן מוחזקות כ"כ רק שניזונות מהנכסים של הבנים וכו'. והיינו דספק הרע"א הוא אם בנכסים מועטים הבנות נוטלות דרך הבנים, וממילא אינן נחשבות למוחזקות, או אם הוי מעיקרא ירושה לבנות וממילא הוי מוחזקות כלפי הבת הארוסה. והרע"א הוסיף בסוגרים להתבונן מהשו"ע חו"מ בסימן רפ גבי טומטום ובת. ונראה כוונתו לרמ"א הנ"ל דבטומטום ובת אין לטומטום כלום בנכסים מועטים והכל לבת. והבאנו לעיל את קושית הנתיבות דלא יהא אלא כחוב, נימא דיביאו הבנות ראי' דהוא הבן דהא הן המוציאות וכו' דהא ל"ה ירושה וכו'. ומוכרח ליישב דהרמ"א בשם הטור ס"ל דכיון דמזונות הבנות הוי ירושה לבנות מש"ה הוי הבנות מוחזקות וכנ"ל. ונראה דזו כוונת הרע"א במה שציין לשו"ע שם, היינו להוכיח דהבנות מוחזקות במזונות, דהוי כירושה לבנות.ונראה דזהו גם ספיקו של הרע"א בכתובות צא לענין כתובת בנין דכרין דבעי' מותר דינר, האם מזונות הבנות יכול ליחשב כמותר דינר. ובפשטות מאי גרע מכל חוב דנחשב למותר דינר. ולפ"ד נראה דספק הרע"א הוא דכיון דהוי ירושה לבנות, תו אינו יכול ליחשב למותר דינר, כיון דמעיקרא הוי לבנות והן המוחזקות, אבל אם הוי חוב של בנים לבנות שפיר הוי ככל חוב דנחשב למותר דינר. [והרע"א לא הזכיר דספיקו הוא דווקא בנכסים מועטים, ומשמע דמספ"ל גם בנכסים מרובים].
ונראה דהרע"א לשיטתו בדבריו גם בכתובות מג, שהסתפק דכיון דהאלמנה נוטלת רק היכא דהבת נוטלת, כמש"כ תוס' לפנינו ובכתובות שם, מהו היכא דמחלו הבנות לבנים על המזונות, אם נימא דלא תיטול אלמנה. ומדוייק ברע"א דלא הסתפק היכא דהאשה מעיקרא מחלה על מזונות הבת, כיון דבזה ה"נ מעיקרא לא היה ירושה לבנות ולא מיתעקרא נחלה, ואיך תיטול האלמנה. והסתפק הרע"א רק היכא דהבנות מחלו לבנים. והיינו דבזה י"ל דה"נ איכא ירושה לבנות, ורק דבמחלו הוי מחילה כפרעון, אבל נחשב דמיעקרא נחלה דאורייתא, ושפיר תיטול האלמנה.
והנה ברע"א כתובות נא ע"ד תוד"ה מקרקעי כתב דמסתפקנא לדינא באם שיעבד במפורש למזונות הבנות ולגביית בנין דכרין ממטלטלין אם מהני. דהרי בב"ב קלא. אמרי' דתנאי ב"ד שאני, וא"כ כיון דתנאי ב"ד היה רק על מקרקעי אלא מדעתא דנפשיה שיעבד המטלטלין לגבות מהן, י"ל דמה שהוא מוסיף ולא היה מדין תנאי ב"ד הדרא לכללא דאינו לשעבד לדשלב"ל וכו'. ובשו"ע אב"ע סימן קיא סי"ד אי' דבכתב בכתובה דמשתעבד מטלטלי אגב קרקע למזון הבנות, גובה גם מטלטלי. ובבית מאיר שם הקשה כקו' רע"א הנ"ל, דלתרוץ הגמ' בכתובת בנ"ד דמהני לדבשב"ל מתנאי ב"ד, יקשה גבי מטלטלין דליכא תנאי ב"ד אלא דהוי התחייבות דידיה, א"כ הדר תיקשי דהוי התחייבות לדבר שלב"ל. ובאב"מ בסי' קיא סק"ט הביא את קו' הבית מאיר, ותירץ דכיון דבכתובת בנ"ד ירתון, הרי מעיקר הדין צריך לגבות ממטלטלין כדאי' בכתובות נב: אלא דמשני שם דככתובה שויה רבנן ולהכי לא גבי ממטלטלי, אבל בכתב לה מטלטלי אג"ק, דגם הכתובה נגבית ממטלטלי, להכי גם כתובת בנ"ד גובה ממטלטלין וחזר לעיקר דינו וכו'. והנה הרע"א הקשה כן גם על מזונות הבנות, דכתב הרי"ף דלאחר תקנת הגאונים גובין ממטלטלין [ומ"מ לא נעשו כנכסים מועטין], וקשה דאיך מהני ההתחייבות, הא הוי לדבשלב"ל. וכאן לא שייך תרוץ האב"מ לומר דכיון דהוי כירושה, ממילא מעיקר דינו היה גובה ממטלטלין, דזה שייך רק בכתובת בנין דיכרין, דמעיקר הדין איכא ירושה מה"ת, משא"כ הכא במזונות הבנות, כל דין הירושה הוא מתנאי ב"ד.
ונראה ליישב עיקר הקו' להמבואר דבמזונות הבנות הוי התחייבות לאשתו וממילא הוי ירושה למזונות הבנות, וזהו תירוץ הגמ' דתנאי ב"ד שאני וכנ"ל. מעתה י"ל דדוקא היכא דכל ההתחייבות לדבשב"ל לא מהני, אבל הכא דעיקר חוב מזונות הבנות הוי לאשה, וממילא הוי ירושה לבנות, שוב גם בהוסיף מטלטלין מהני. דכיון דעיקר ההתחייבות לאשה ליתן לבנות, אף דעיקר התקנה היתה על קרקעות, גם בנתחייב מטלטלין מהני להוסיף את ההתחייבות לאשתו, וממילא הוי הכל ירושה לבנות למזונות. ומצאתי ברע"א החדש בכתובות שם שהובא מס' אותיות דרע"א, ושם הקשה הרע"א כנ"ל ותי' "וצ"ל דכיון דהקרקעות משועבדים מטעם תנאי ב"ד יכול לשעבד להחוב הזה גם מטלטלין" עכ"ל. ויש לבאר טעמו כמש"נ.
ויש לסייע לסברא זו מהגמ' בכתובות נד. הנ"ל דמיבע"ל בבת ארוסה אם יש לה מזונות, ובתוס' רי"ד כתב דאף אם אין כתובה לארוסה, מ"מ מיירי בדכתב לה. ולכאורה מה יהני הכתיבה, הא ליכא תנאי ב"ד ושוב הוי התחייבות לדבשב"ל. וע"כ דכיון דע"י ההתחייבות הוי דין כתובה ונעשה לתנאי ב"ד, שוב גם בארוסה זוכות הבנות מדין ירושה למזונות וחשיב הכל תנאי ב"ד. וה"נ הכא בהוסיף מטלטלין נחשב הכל לחיוב מתנאי ב"ד, וכמש"נ.
♦
מכירת הבנות לנכסים
והנה לעיל הבאתי את דברי החת"ס בתשובה אב"ע סוף סי' קמד שכתב וז"ל דהב"ד מגבי להם מיד דבשעת מיתה חל חיוביה ומ"מ מיתלו תלו וקאי ואי קדמו ומכרו לא מבטלי מקח דאורייתא וכאלו לא מטי חיוביה אלא דבר יום ביומו, עכ"ל [ויל"ע אם כוונתו רק משום דהוי מכירה דאורייתא, דהרי בשו"ע משמע דגם בקטנים, דקניינם דרבנן, הייתה מועילה המכירה אי לאו משום דבאיסורא לא תיקנו, עי"ש ברמ"א בשם תש' הר"ן סימן מו ובשעה"מ סוף הל' זכיה לגבי אם נתנו במתנת שכ"מ]. וברע"א החדש בסוגין נקט דגם להרשב"ם, דאחר גביה לא מהני מכירתם, אין זה משום דהוי שלהם ממש, אלא דלא גרע ממשכון על חוב מזונותם וכו'. וי"ל כנ"ל, דמ"מ הבנות ל"ה בעלים מחמת שיור לבנים וכנ"ל. ועי"ש עוד ברע"א שהעיר לשיטת התוס' דמהני מכירה אף אחר גביה, והעיר הרע"א דלתוס' דהייתה העמדה בדין הקרקע ביד הבנות ואין הבעלים יכולים להוציא מהם בדיינים, וא"כ הוי אינו ברשותו, ואיך מהני המכירה. וקושיא זו נמצאת בר' יונה לפנינו, מובא בש"מ. ותי' הרע"א דכיון דהלוקח יכול להוציא, אמרי באים כאחת, ונחשב ברשותו למכירה. ומצינו סברא כזו בר' יונה לעיל מג, אולם בסוגין תי' הר' יונה באופ"א, ובתו"ד נראה דבמטלטלין ה"נ לא אמרינן דמה שמכרו מכרו, עיש"ה.ובעיקר קושית הרע"א דאיך מהני מכירת הבנים, הא הוי אינו ברשותם מחמת הבנות. י"ל דמ"מ מיקרי היתומים בעלים לענין דחשיבה דשלהם הושבח, וכ"נ ברא"ש. דכבר ביארתי בספרי משא יד ח"ב בפ' כי תצא עמוד רנב ולהלן דרק באינו ברשותו דגזילה דיש לגזלן קניני גזילה, בזה הוי לגבי הנגזל חסרון בעלות למכירה. משא"כ באבידה, ל"ה חסרון בעלות, אלא דין במעשה הקנין דלא חל באינו ברשותו. ובזה ביארתי את שיטת המרדכי המובא ברמ"א חו"מ סימן רעח, דבכור נוטל פי שניים בגזול, והקשה הגר"א דהוי הוי אינו ברשותו של האב, ול"ה בכל אשר ימצא לו. ונתבאר דהרמ"א והמרדכי מיירי דוקא בקרקע דאינה נגזלת או בגניבה ע"י גוי, דאין להם קניני גזילה, ולהכי נחשב לגבי האב בכל אשר ימצא לו דעדיין הוי בעלים. ולסברא זו הסכים עמי מרן הגרא"מ שך זצ"ל לפני למעלה מחמישים שנה [בקיץ תשל"א] ואכ"מ, ולפ"ז י"ל דהכא כיון דאין לבנות קנין בנכסים, אלא יש להם רק רשות להחזיק, וכדכתב ר' יונה שם, ולהכי חשיב ברשות הבנים לגבי השבח וא"ש היטב.
ונראה דמה"ט יהני גם מכירת הבנות כיון דהוי בעלים [והרגיש בזה בקו"ש לפנינו, וכ"ה בפלפולא חריפתא באות ז כנ"ל], ואין בזה סתירה להא דמהני מכירה ע"י הבנים, דאינו אלא שיור לבעלות האחים למכירה. וניחא מש"כ הפרישה וההפלאה שם דגם במרובין ונתמעטו ונשארו מרובין יפסידו הבנות. והיינו דכיון דהוי בעלים מחמת שזכו בירושה למזונות, שוב ליכא נ"מ אם נשארו בתורת נכסים מרובים, דמ"מ כיון דנתמעטו יפסידו גם הבנות. ובזה ניחא השו"ט בתוס' קמ. ד"ה יתומים אם בעובר תיקנו דין נכסים מועטים, והרי לעובר אין זכיה, אלא דשאני הכא דהוי דין ירושה למזונות וגם לעובר שייך שם יורש, כמש"כ בחי' הגר"ח על הרמב"ם בהל' תרומות פ"ח ואכ"מ.
ובזה יבוארו דברי הח"מ והב"ש בסי' קיב סקכ"ה בישוב הקושיא דאיך נצרף את המטלטלין לדין נכסים מרובים, יאמרו הבנות אי אפשי בתק"ח וכו'. והיינו דס"ל דאף דעיקר התקנה דהוי ירושה למזונות הוי לטובת הבנות ושייך בזה א"א בתק"ח, אמנם בתקנה דאפשר לגבות גם ממטלטלין הוי תקנה גם לטובת הבנים להחשיבם למרובים ושתהא ירושה אחת לבנים ובנות למזונותיהם, ולהכי אין הבנות יכולות לומר אי אפשי בתק"ח. ולפ"ז י"ל בכוונת הרע"א שם, שכתב בדברי הרשב"ם דבמועטין ונתרבו דס"ד דאית ליה רווחא לבנים דהיינו דווקא בהוזלו מזונות. משא"כ בנתייקרו הנכסים בזה גם בס"ד הוי לבנות, כיון דהן הזוכות ונעשו לבעלים מדין ירושה למזונותיהן. וכן נראה בדברי הרע"א בעצמו, כמו שהובא ברע"א החדש מדבריו בכ"י, שכתב כן להדיא, ודבריו מתאימים לשיטתו דמזונות הבנות הוי ירושה למזונות כמו שנתבאר.
♦
אם הבנות יכולות לתבוע מזונות כשאחר פרנסן עד בגרותן
בקובץ האוצר סיון תשע"ז הארכתי במאמר גדרים במזונות אשה בעמוד רלו ולהלן, להוכיח דהוי חוב של מזונות ולא חוב ממון גרידא. ולהכי היכא דהיה לה לאכול ממקום אחר, כגון מהפקר או משביעית וכיו"ב, אינה יכולה לתבוע מהבעל את ממון חוב המזונות, עי"ש בארוכה. ויש להסתפק בדין מזונות הבנות כה"ג שהיה לבת מה לאכול, אם איכא לתקנת מזונות הבנות.ומצאתי נידון בזה בשו"ת נובי"ת אב"ע סימן צה, שנשאל בגוונא דהבת באה לתבוע מזונות שהיה מגיע לה בקטנותה, כי בקטנותה היתה מקבלת מזונות מאחר. והשואל פסק דהנכסים שייכים לבנים, ואין להבת שום תביעה מחמת מזונות, כיון שהיו לה מזונות ממקום אחר, שלא תיקנו מזונות להבנות אלא שלא יצטרכו לחזור על הפתחים, וזו שכבר ניזונה יהיה מאיזה מקום שיהיה, אחרי שלא היתה צריכה לחזור על הפתחים איבדה מזונות. ע"כ דברי השואל. ובתחילה דחה הנוב"י סברא זו, דאטו אם יש להבת רכוש רב שנפל לה ירושה מבית אבי אמה, הכי בשביל זה אם מת אביה בקטנותה לא יהיה לה מזונות אחר מותו. אך להלן הסיק הנוב"י דדבר זה תלוי במח' ראשונים בכתובות נג: דלרש"י שם ה"נ כה"ג אין לה מזונות הבנות, והרי"ף שם נראה דחולק. עוד הביא דבכנה"ג בהגהותיו לטור אות ו הביא ממהר"י הלוי דה"נ אין לה מזונות. והביא הכנה"ג דיש חולקים דיש לה מזונות. והסיק הנוב"י דבנכסים מרובים כל הנכסים בחזקת הבנים, להכי יכולים הבנים לומר קים לי כהנך שיטות דכה"ג אין לה מזונות הבנות. ואף בנכסים מועטים הוי ממון המוטל בספק, ויחלקו הבנים עם הבת. עי"ש כל התשובה.
ולפי כל מה שביארתי במאמרי דיסוד חיוב מזונות הבנות ה"נ אינו בתורת פריעת חוב של האב, דאף דהוי התחייבות האב בתנאי כתובה, מ"מ גדר קבלת הבנות במזונותיהן הוא מחמת ירושה מהאב למזונות הבנות. ואין בזה כלל ענין על האחין לפרעון חוב של האב, אלא דהבנות מקבלות מכח האב ע"י ירושה, והבאתי דמפורש כן ברשב"א בשם הראב"ד ובריטב"א ובס' הירושות לרס"ג. א"כ י"ל דבכל גווני זכו הבנות במזונות מדין ירושה. ואמנם לעיל דנתי דכ"ז בנכסין מועטין, והיינו דתרי תקנות הן, דבנכסים מועטין הוי ירושה לבנות דהן הבעלים, אבל בנכסים מרובים הוי של הבנים, והם הנותנים לבנות. ואכן גם בנוב"י מוכח חילוק בין מרובין למועטין. אך לדברינו עפי"ד הרמ"ה נתבאר דגם בנכסים מרובים זכות הבנות היא כירושה מהאב למזונות, ולפ"ז נראה לענין ספק הנוב"י דהבנות נחשבות למוחזקות.
♦ ♦ ♦