הקדמה: האם אפשרי בכל תענית בכורות לסמוך על סיום מסכת?
מנהג ישראל תורה, ונפסק בכל הפוסקים, שמתענים בערב פסח תענית בכורות.אמנם יש בזה מן החידוש, שהרי אם הבכורות ניצלו מהמיתה היה ראוי לכא' לעשות שמחה ביום זה. ונראה שהטעם הוא מצד ההרגשה שמצד מידת הדין היה אז מצב "מה השתנו אלו מאלו", והקב"ה פסח ברחמיו על הבתים והציל את בני ישראל, ראוי לנו להתענות, ולהרגיש את אימת הדין שהיתה אז. וראה מש"כ בזה בספר הסדר הערוך עמ' צו ובמאמר בספר הדר המועדים (לרב איתן שנדורפי שליט"א) על פסח.
ואה"נ, יתכן שסברא זו של השמחה גם עומדת ביסוד המנהג לקולא לפטור בסעודת סיום מסכת ולשמוח אז, מה שרבים וטובים התקשו בזה, כמבואר לקמן. וא"כ שיש טעם להתענות וטעם לשמוח, ע"י סעודת סיום מסכת שני העניינים נמצאים: חידוש שיש תענית, ומצד שני נשארת גם הסברא הפשוטה לשמוח. והעצה במנהג היא לקיים את הכל במעשה אחד, סיום מסכת וסעודת מצוה. [ואין בזה הכרח להבין דוקא כך, אלא שעכ"פ בזה מתיישב מדוע כ"כ מקילים בזה, מה שלא נמצא כלל באף תענית].
ולגבי לסמוך על סיום מסכת וסעודת מצוה להפטר, בשו"ת תשובה מאהבה ח"ב סי' רסא כתב: "סעודת סיום וכו' ודאי אינו ראוי לעשות בערב פסח בשביל הבכור, או הבכורים בעצמם. ודכירנא כד הוינא טליא ושאלתי את רבותי רבינו הגדול מוהר"י סג"ל לנדא נ"ע [בעל הנודע ביהודה] והגאון המפורסם מוהר"מ פישלס נ"ע אם אוכל לעשות סיום מסכתא בערב פסח כי בכור אני ובכור אחר נפל, ומיחו בידי ולא אמרו בטעמא. גם נכרז בחוצות עפ"י ב"ד, מי שעושה סעודת סיום בערב פסח בשביל הבכורים הוא שלא עפ"י הוראת חכמים".
ומה שכתב בשם רבו בעל הנו"ב, הוא גם בספרו נו"ב מהדורה תנינא, מהדורת מכון ירושלים, בסוף הספר "תשובות הנוספות" סי' ז. וחזר ע"ז והוסיף עוד דברים בתשובה מאהבה ח"ג סי' שעו.
ובמשנה ברורה סי' תע ס"ק י כתב שני מנהגים בזה. ובספר "תענית בכורים וסעודות מצוה בערב פסח" (ר' משה קינסטליכר, ב"ב תשמ"א) פי"א עמ' רא-ריח כתב היטב ובפירוט את דעות המחמירים והמקילים בכך וטעמיהם. והביא שם מספר עדויות על הגאון בעל חתם סופר האם סמך על הסיום, ובספר פסקי חת"ס עמ' קיב ציין לדבריו בשו"ת (חו"מ סי' קמח) שמבואר שהמנהג הפשוט הוא שהבכורות מתענים.
וראה במכתב הגאון הנצי"ב זצ"ל לבנו הגר"ח זצ"ל (נדפס במרומי שדה פסחים לט) שגם משמע שהיו מתענים. ובאזהרות מרן הראי"ה זצ"ל לפסח (סידור עולת ראיה ח"ב עמ' רמג) כתב: "הבכור שהוא בריא ויודע שלא ימנע מצוות הלילה יתענה, ולא יסמוך על הסיום".
למעשה, מפני ש"ירדה חולשה לעולם" בזמננו נהגו כולם לשמוע סיום ולהפטר מתענית, שאחרת יצא שכרו בהפסדו ונמצא חומרו קולו, שבשעת ההגדה ועריכת הסדר יהיה חלש ורעב, או עצב וכועס. וראה במ"ב סי' תע ס"ק ב, "וכן נראה עוד" וכו'.
וכבר זירז על זה בספר פלא יועץ בערך "הגדה": "וכבר מילתי אמורה שלכל דבר צריך הכנה מקודם, וזהירות מביאה לידי זריזות, כן בדבר הזה צריך להקדים לעשות הכנה שלא יהא רעב ולא יהא מטומטם בשינה. ואפילו הבכורות שמתענים בערב פסח וקשה עליהם מחמת התענית להאריך בהגדה ואי אפשר כ"כ לשמוח מחמת חולשת הלב, עכ"פ השעה צריכה להתחזק ברוב עוז ותעצומות וכל אשר בכוחו לעשות יעשה" וכו'.
ועוד סברא נוספת להקל, שהרי תענית זו אינה מובאת בתלמוד דידן, אלא רק במסכת סופרים, ובתלמוד הירושלמי ספק בדבר. וז"ל ערוך השולחן סי' תע סע' ה: "עתה זה כמה דורות שמקילים לגמרי בתענית בכורים והיינו בסיום מסכתא, ולא לבד הלומד אלא הבכורים מתקבצים סביב המסיים ומסיימים עמו ואוכלים, ונתפשט זה בכל המדינות. ואינו ידוע מאין להם להקל כל כך, אם לא שנאמר דמפאת חלישות הדור והטורח הרב בערב פסח ואכילת המרור ג"כ אינו יפה לבריאות, ולכן יחשבו את עצמם כאינם יכולים להתענות. ולפי שבגמ' לא נזכר כלל מזה, וגם בירושלמי המסקנא דא"צ להתענות, ואינו אלא מנהג ע"פ מסכת סופרים, לכן לא מיחו חכמי הדור בזה, וצריך עיון".
♦
סברות לחומרא בערב פסח שחל בשבת
כשערב פסח חל בשבת והתענית בכורות מוקדמת ליום חמישי, יש כמה סברות להחמיר בזה:א. כתב מרן הגרצ"פ פרנק זצ"ל במקראי קודש (פסח ח"ב סי' כג) שהסברא להקל בסיום מסכת היא בשביל שיוכל לקיים היטב מצוות ליל הסדר, וממילא כשחל ערב פסח בשבת והתענית מוקדמת יתכן שלא תהיה הקולא של סיום מסכת.
ב. אפשרי לעשות את סעודת הסיום במוצאי התענית, לעומת שנה רגילה שהעובדה שיש ליל הסדר מונעת מזה שם סעודת סיום מסכת. ראה בחוק יעקב סי' תע שהביא סברא זו, וכ"כ בישועות יעקב סי' תע.
♦
דחיית הראי"ה זצ"ל את האפשרות לחומרא
ואע"פ שהם סברות חשובות, מ"מ מרן הראי"ה זצ"ל בשו"ת אורח משפט סי' פג כתב בזה שאי אפשר שהטפל יהיה חמור מהעיקר:"... ומה שהביא חומרת האחרונים שלא תועיל סעודת מצוה לתענית בכורים דיום ה' דנא, מטעם שאפשר לאכול הסעודה בלילה לשם מצוה, ויסוד הדברים הם עפ"ד מג"א סי' תקנ"ט סק"יא, ובערב פסח דעלמא לא שייך זה משום דחובות היום מעכבת שלא להיקרא ע"ז שם סעו"מ, כפורים שחל בשבת ע"פ שיטת הירושלמי דמגילה פ"א, דלא כרלב"ח המובא במג"א סי' תרפ"ח סק"י,
אבל לפ"ז י"ל מהא דזבחים מ"ח ב' דלא מצינו בכל התורה כולה שיהא טפל חמור מן העיקר, ומשמע התם דלת"ק דקיי"ל כוותיה בהא דלקוח בכסף מעשר שנטמא שייפדה אפילו אי איכא טעמא גם כן אי אפשר שיהיה טפל חמור מן העיקר, ועי' ברמב"ם פ"ז מה' מע"ש ובכס"מ ורדב"ז שם,
וא"כ כיון שיום ה' הוא תשלום וטפל לער"פ, אי אפשר להיות חמור ממנו עצמו, אפילו שיש טעם לחומר זה".
וראה במקראי קודש שם, שהגרצפ"פ זצ"ל גם הביא דברי הראי"ה אלו, ממה ששמע ממנו (שו"ת אורח משפט עדיין לא נדפס).
והחידוש הוא שאע"פ שיש טעם להחמיר, מ"מ אם הוא טפל לא יתכן שיהיה חמור מהעיקר. וז"ל בשו"ת משפט כהן סי' כט: "... שלא יהא טפל חמור מן העיקר, כזבחים מ"ט. אלא דכאן איכא טעמא, וי"ל דתלי בפלוגתא דר"י ורבנן בלקוח בכסף מעשר שנטמא, כיון דקיי"ל יפדה הרי אף על גב דאיכא טעמא, דלא אלים למיתפס פדיונו, מ"מ אמרינן אין טפל חמור מן העיקר".
ומ"מ אין הדבר פשוט שאפילו כשיש טעם להחמיר בטפל אין מחמירים בו, וראה היטב מה שהרחיבו בזה יפה באנצ' תלמודית ערך "לא יהא טפל חמור מן העיקר".
ויל"ע גם האם חז"ל בתקנותיהם וגזירותיהם נקטו תמיד כלל זה, שהרי "תולדות חמה" בשבת אסור מדרבנן, וחמה עצמה מותרת לכתחילה, וצ"ב.
♦
האם נחשבת תענית בכורות מוקדמת לעיקר וטפל
וידידי הרב מרדכי פטרפרוינד שליט"א העיר בעיקר הסברא שלא יהיה טפל חמור מהעיקר, לפי מש"כ בשו"ת מהרי"ל (סי' קי) בביאור הטעם שמקדימים התענית ליום ה'. ותו"ד, דבכל ערב פסח זו תענית מוקדמת, דהנס היה בחצי הלילה של ט"ו והתענית היא ביום י"ד, אלא דכיון שאי אפשר להתענות בזמנו מקדימין לזכר בעלמא, וכמו בתענית אסתר, ולכן בשנה זו אפשר להקדים ליום ה', ועיי"ש בכל דבריו. וא"כ נראה לכאורה שאין כאן טפל ועיקר, דתמיד התענית אינה בזמנה אלא מוקדמת. ומה שבשנה זו היא מוקדמת ביומיים במקום ביום אחד, זה לא מוכרח שהופך את הדבר לטפל ועיקר, וצ"ע. עכ"ל ידידי הנ"ל.ונראה שהערתו היפה ע"פ שו"ת המהרי"ל, תלויה במחלוקת האחרונים לגבי צום גדליה, האם נחשב כ"תענית שלא בזמנה" מפני שהמאורע היה לפי חלק מהדעות בראש השנה ולא בג' תשרי, ראה בט"ז סי' תקמט ס"ק א, ומה שציין טובא בספר הלכות חג בחג הל' ימים נוראים עמ' רמז, ואכמ"ל.
♦
סברות לקולא בערב פסח שחל בשבת
מאידך, יש גם כמה סברות דוקא להקל בזה דוקא בשנה שערב פסח חל בשבת:א. יתכן שדווקא כשהתענית מוקדמת אפשר להקל בסעודת סיום, כיוון שלי"א השני המובא בשו"ע סי' תע אין מתענים כלל.
ב. גם כדי לקיים היטב את מצוות בדיקת חמץ יש סברה שלא לצום (לא פחות מאשר כדי לקיים את מצוות ליל הסדר), כמו שהמ"ב כותב (שם ס"ק ו): "ואם קשה להם התענית ביום ה' משום דצריך לבדוק החמץ בלילה ולפעמים יש לו הרבה חדרים לבדוק ואינו רשאי לסעוד קודם הבדיקה". ונראה שהתענית יכולה לפגוע גם ב"כיבוד הבית" ביום שלפני הבדיקה, שנפסק להלכה שנצרך כיבוד לפני בדיקה. וראה מש"כ בזה בשו"ת האלף לך שלמה סוף סי' שטז ובשו"ת בצל החכמה ח"ו סי' פב. [אמנם יש לחלק קצת בין בדיקת חמץ לליל הסדר, כגון שבדיקת חמץ היא מיד בתחילת הלילה, ובליל הסדר בדרך כלל עד שמגיעים לאכילה הוא זמן רב. ועוד, שבדיקת חמץ אצל רובא דעלמא (שכיבוד הבית נעשה אצלם כשורה ובעמל רב במשך זמן זמנים טובא) אינה מתמשכת זמן רב, וכמבואר כבר בפסחים ד, א "ונבדוק בשית", ואכמ"ל].
למעשה מנהג ישראל פשוט, להקל לבכורות כשערב פסח חל בשבת בסעודת סיום מסכת ביום חמישי, ובס"ד הבאנו כאן כמה טעמים וצדדים בענין זה.
♦ ♦ ♦