מקור וביאור דהנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה

הערות שוליים

1. ↑ ערוך השולחן סימן תמ"ז ס"ו "והאריז"ל כתב הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה".
2. ↑ דבש לפי מערכת ח' אות ח"י "חמץ. הנזהר בפסח מחמץ בכל שהוא מובטח לו שלא יחטא כל השנה כן כתבו גורי האר"י זצ"ל, וזה רמז ושמרתם את המצות וקרי ושמרתם את המצוות כמשז"ל ורמז שאם שמרתם את המצות שמירה מעליא כהלכות הפסח אז תהיו בטוחי' ושמרתם את המצוות לבלתי תחטאו ובמ"א כתבתי עוד בזה". לב דוד פ"ל "אמר רבינו האר"י זצ"ל דהנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה". גאולת עולם הגדש"פ (ליוורנו תקנ"ד עמ' קי"א) "כתבו גורי האריז"ל כי הנזהר מחמץ בפסח בכל שהוא מובטח לו שלא יחטא כל השנה". דברים אחדים בדרוש י' לשבת הגדול "שאם היינו מתעוררים ז' ימי הפסח הם עזר גדול וכמ"ש בזהר שהמצה מיכלא דאסוותא וז' ימים יספיקו להצילו כל השנה כמ"ש האר"י ז"ל כי הנזהר מנדנוד איסור חמץ מובטח שלא יחטא כל השנה".מורה באצבע סימן ז' אות קצ"ו "כתבו ז"ל שהנזהר מחמץ בפסח אפי' ממשהו בטוח שתעלה לו שנה טובה". מ.ד. בספר עמודי הוראה לגר"י הלל (על המורה באצבע עמ' ק"ל הערה א') כתב בזה"ל "עיין בספר שערי הקודש אות ה' שכתב שכן כתבו בספרים הקדושים משם האר"י ז"ל. וציין לספר יסוד ושורש העבודה. וכבר קדמו הרב משנת חסידים (מסכת ניסן פ"ג מ"ד). וזכורני שכ"כ הפוסקים ג"כ משם האר"י. אמנם בכתבי האר"י ז"ל האמתיים לא מצאתי זכר מזה. ונלענ"ד שלכן דקדק ג"ע החיד"א ז"ל בזהירות לשונו והביא השמועה סתם ולא משם הרב האר"י ז"ל". וכ"כ הגרב"צ מוצפי בהגש"פ לספר בציון עמ' מ"ד. אך המעיין יראה דבשאר מקומות כ"כ החיד"א בשם האריז"ל.
3. ↑ חמדת ימים פסח פ"ב אות י"א "כאשר קיבלנו מפי גבורת אור המופלא האר"י זלה"ה כי כל האיש השומר פסח כהלכתו על קל על חמור שהחמירו בו המחמירים לא יעדר דבר, ימצא עזר כנגדו ואין שלטון שאור שבעיסה ירתחנו וחדל מעשות הפשע".
4. ↑ פלא יועץ ערך חמץ "כתבו גורי האר"י ז"ל שהזהיר מאד באיסור חמץ והמחמיר על עצמו בחומרות יתירות מובטח לו שלא יחטא כל השנה כי מאחר שביער את רוח הטומאה מכל וכל ולא נתן מקום שתשלוט בו הסט"א איזה הדרך יוכל לשלוט בו להחטיאו ולכן גם האיש יזדרז מאד ליזהר בכל חומרות הפסח ולעמוד על המשמר כאריה בשעת עשית המצות".
5. ↑ מועד לכל חי סימן ב' אות ד' "כתבו גורי האר"י דהנזהר בפסח מחמץ כל שהוא מובטח לו שלא יחטא כל השנה", והוא לשון מועתק מהחיד"א בדבש לפי שהובא לעיל.
6. ↑ יסוד ושורש העבודה שער ט' (הצאן) פ"ז "גם האריז"ל מזהיר מאוד על זהירת משהו חמץ בפסח, וכתב שיחמיר האדם בכל החומרות של כל הפוסקים, והזהיר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה, עכ"ל".
7. ↑ שו"ת חתם סופר חלק ה - השמטות סימן קצו "והנזהר ממשהו נמלט מכל חטא ועון כל השנה כולה".
8. ↑ ד"ז הובא גם במחברת הקודש (למהרח"ו, קארעץ תקמ"ג) שער יציאת מצרים ס"ז. "מ"כ כל השומר פסח כראוי בכל עניינו הוא תועלת לנפש לכל השנ' והחברים היו מחמירים כמנהג האשכנזים". [והוא העתקה ממשנת חסידים הנ"ל, וכמש"ש בריש הספר].
9. ↑ שו"ת שואל ומשיב מהדורה תניינא ח"ד סימן י"א "ובזה מיושב קושית האשה חכמת לב בת הגאון מו"ה יוקל אבד"ק בראד דכל מי שנזהר ממשהו חמץ והרי הצדיקים ע"כ נזהרים ממשהו חמץ".וכ"כ מזה בספרו דברי שאול (חידושי אגדות חולין ל"ז:) "מה דאמרו השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן צדיקים עצמם לא כ"ש וכו', והנה הגידו קושיא בשם בת הגאון מוהר"ר יוקל ז"ל דאם כן היאך כתב האר"י ז"ל דמי שנזהר ממשהו חמץ מובטח שלא יבא חטא לידו, והא אין הקב"ה מביא תקלה, ובלי ספק הצדיקים לא אכלו משהו חמץ, והרי כתיב כי אדם אין צדיק בארץ, וכתבתי וכו'".שו"ת תירוש ויצהר סימן ל"ט (לרצ"י מיכלזון, תרצ"ז) "כבר השבתי לש"ב הרה"ג מ' אלעזר משה נ"י הלוי הורוויץ מקראקא בדבר קושית העולם בהא דכ' האר"י ז"ל דכל הנזהר ממשהו חמץ לא יחטא כל השנה, וא"כ הצדיקים שאין הקב"ה מביא תקלה ע"י א"כ בודאי לא בא בפיהם משהו חמץ ובכ"ז איתא אין צדיק בארץ וכו'. והשבתי לו וזה תוכן הדברים, ראיתי ק' זו בס' ייטב פנים לשה"ג מ' דורש טוב, וכן הובא קושיא זו בס' דברי שאול חולין (דל"ז) ובשו"ת שו"מ מהד"ת סי' י"א בשם הרבנית הצדיקת מרת שרה רבקה רחל לאה ע"ה שחיברה תחנה אמהות שנדפס כ"פ בסדור קרבן מנחה [היא היתה בת דו"ז הג"מ יוקל הלוי איש הורוויץ אבד"ק גלוגא, ואשת הג"מ שבתי אבד"ק קראסני, ולא הניחה אחריה בנים]".אמרי פנחס (לר"פ שפירא מקוריץ) פסח אות קע"ב "והיה הרב מקפיד על הבאה"ט שהעתיק בשם האריז"ל מובטח שלא יחטא וכו', כי איך אדם מובטח מהחטא, ובכתבים לא כתוב רק יועיל וכו'".הרה"ק מאפטא בספרו אור לשמים בליקוטים במסכת פסחים פ"א מ"א "ולפ"ז ניחא מה שמובא בשם האר"י זלה"ה הנזהר ממשהו חמץ מובטח לו שלא יחטא כל השנה, ולכאורה תמוה הלא אנו רואין שאין הדבר כן, שכמה בני אדם נזהרי' מחמץ בכל כוחם ואעפ"כ נלכדים ח"ו בעצת היצה"ר, ועוד הא כתיב (קהלת ז' כ') אין צדיק בארץ כו'".דברי תורה (למנח"א ממונקאטש מהדו' תניינא אות קל"ד) "כד הוינא טליא שמעתי בשם אשה חכמה זקינתי (זקינת משפחתינו מצד אמי הצדיקת (תחי' לאויושט"א) [הכ"מ וזי"ע] ה"ה הרבנית הצדיקת מרת בילא ע"ה בת זקיני הגאון האמיתי המפורסם מוהר"ר יצחק הלוי הורוויץ מהמבורג זצ"ל על דברי התוספות בחולין (ה ב ד"ה צדיקים עצמן) על הקושיא איך רבי ישמעאל קרא והטה (שבת יב ב) הא צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן. ותירץ ר"י דהיינו רק במידי דאכילה אין מביא תקלה. והקשה הנ"ל על פי המבואר בשם כתבי האריז"ל כי הנזהר ממשהו חמץ בפסח הוא מציל את האדם מחטא כל השנה, והלא ממשהו חמץ בפסח בעל כרחך בודאי נזהר ולא נכשל רבי ישמעאל כיון דהוא מידי דאכילה, ואם כן איך בא בתוך השנה לידי חטא שקרא והטה בשבת, עד כאן שמעתי".דברי ישראל (לר"י וועלץ תש"מ) ח"א סימן ק"כ "והיא קושיא נאה מאשה אשר נשאה לבה בחכמה כחכמת אשה הרבנית אשת הגאון סמ"ע שבסוף ס' פרישה על א"ע אשר המג"א סי' רס"ג סקי"ב חולק עלי' על ברכת הדלקת נר שבת והגאון נוב"י בדג"מ הסכים להלכה כאותה הרבנית הצדיקת ולא כמג"א ע"ש".
10. ↑ פנים יפות (לבעל ההפלא"ה) שמות פי"ג פ"י, ודברים פ"ו פ"כ. בני יששכר מאמרי חודש ניסן מאמר ד - טיול בפרדס דרוש ו. אור לשמים (לר"מ רוטנברג, הרה"ק מאפטא) פ' צו ד"ה "לא תאפה חמץ", ובספרו בליקוטים במסכת פסחים פ"א מ"א. ובספר זכרון זאת לרי"י הורוויץ - החוזה מלובלין סוף פ' משפטים ד"ה "את חג המצות תשמור". ובספר זכרון זאת לרי"י הורוויץ - החוזה מלובלין לפסח דף כ"ג (ורשא תרמ"ג) "את חג המצות תשמור". עטרת תפארת ישראל (לר"י מסטאנוב, תרכ"ו) פ' עקב ד"ה איתא בכוונות. שו"ת ערוגת הבושם (תרע"ב, לר"מ גרינוולד) ח"ב או"ח סי' קל"ח. שו"ת בית שערים (תש"א, לר"ע בלום) יו"ד ח"א סימן קמ"ב. ליקוטי מהרי"ח (שחרית של שבת) עה"פ גם עבדך נזהר בהם. שו"ת משנה הלכות ט"ו סימן קנ"ח אות י"ג.
11. ↑ תלמיד הרמ"ק, מח"ס קול בוכים על איכה. וכבר כתבתי במקו"א דגם כוונת ד' כריעות דשמו"ע בשילוב שמות הויה ואדנות הוא ממהר"א גאלאנטי ולא כפי שידוע דהוא מהאריז"ל.
12. ↑ זוהר בא מ. איתא "מהו ושמרתם את המצות כמה דאת אמר (שמות יט) ושמרתם את בריתי, וכלא בחד דרגא סלקא ואתאחד". ובזוהר רע"מ כי תצא רפ"ב: "מארי דפסחא בזמנא דשליט עלייהו ליל שמורים כלהו צריכים למהוי שמורים ונטורים מחמץ ושאור בכל שהוא וכל מאכלים ומשקים (ס"א מאני דפסחא) כלהו נטורין, ומאן דנטיר לון מחמץ ושאור גופיה איהו נטיר מיצה"ר לתתא ונשמתא לעילא ואתמר ביה (תהלים ה) לא יגורך רע בגין דהא אתעביד גופיה קדש ונשמתיה קדש קדשים ואתמר ביצר הרע (ויקרא כב) וכל זר לא יאכל קדש (במדבר א) והזר הקרב יומת, פסח דרועא ימינא דאברהם כסף מזוקק מאן דערב ביה עופרת משקר ליה, הכי מאן דערב חמץ או שאור כל שהוא במצה כאלו משקר חותמא דמלכא והכי מאן דערב בטפה דיליה שום תערובת כאילו משקר חותמא דמלכא דא בדא תלייא".
13. ↑ זוהר אמור צ"ה. "ת"ח בשעתא דקודשא בריך הוא הוה קטל לבוכרי דמצראי כל אינון דקטל בפלגות ליליא ואחית דרגין מעילא לתתא, ביה שעתא עאלו ישראל בקיומא דאת קדישא אתגזרו ואשתתפו בכנסת ישראל ואתאחדו בה, כדין ההוא דמא אחזיאו ליה על פתחא, ותרין דמי הוו חד דפסחא וחד דמא דאתגזרו, והוה רשים על פתחא רשימא דמהימנותא חד הכא וחד הכא וחד בינייהו והא אתמר (שמות יב) ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף בגין לאחזאה מהימנותא. ובארבעה (נ"א ובחמשה) עשר, הא אתמר, דהא כדין מבטלין חמץ ושאור ואסתלקו ישראל מרשותא אחרא ואתעקרו מניה ואתאחדו במצה קשורא קדישא, בתר דאתגזרו עאלו בה עד דאתפרעו ואתגלייא רשימא דלהון וכדין יהב להון קשורא באתר עלאה בקשורא דמהימנותא באתר דכתיב (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים מן השמים דייקא והא אוקמוה".
14. ↑ זוהר רע"מ פנחס רנ"ד: "פתח רעיא מהימנא (ד"א ר"ש) ואמר כתי' בפרשתא דא והקרבתם אשה עולה ליי' ואוקמוה דעולה לאשים ובגין כך סמך עולה לאשה ועוד אוקמוה דלית עולה אתיא אלא על הרהור הלב ודאי כל קרבנין לא אתיין אלא לכפרא כל קרבנא וקרבנא על כל אברין דב"נ כפום ההוא חטא דההוא אבר, על טפין דמוחא (שם יב) עוגות מצות כי לא חמץ, אי זריק טפין קדמאין קדם דאחמיצו באתר דלאו דיליה ועל אלין דאחמיצו וזריק לון באתר דלא אצטריך צריך לאייתאה עלייהו לחם חמץ ואינון לחמי תודה הכי הוו מנהון חמץ ומנהון מצה".
15. ↑ צ"ב קצת על האור החמה דפ"א כ"כ בשם הרא"ג ופ"א בשם מהרח"ו. ועכ"פ לשון האחרונים בשם האריז"ל העתיקו את לשון הרא"ג ולא את לשון הרח"ו.
16. ↑ חמדת ימים ח"ב פסח פ"ה אות ל"א "ולרגל המלאכה אשר לפניו ל"ו בכח יגבר איש לעשות אחר כל אלה מצה של מצוה לצורך הלילה הוא בעצמו ובכבודו ולא יסמוך על אחרים אלא מצוה בו שיהיה עיף ויגע בה בכל הבא בידו אשר קבלנו מהאור המופלא האר"י זצ"ל אשר הוא משפ"ר התקונים לכפר מאשר חטא על הנפש בהוצאת שכבת זרע לבטלה בזיעת אפו אשר יזיע כל גופו עליה. וכבר העידו על הרא"ש ע"ה שהיה משתדל במצה של מצוה הוא בעצמו ועומד על עשייתם ומזרז העוסקים בהם ומסייע בעריכתן ויאחז צדיק דרכו אף אם הוא מאצילי ארץ ולא יתרשל בה ויהיה שש ושמח בעשייתה בקדושה ובטהרה".
17. ↑ קב הישר פרק צ' "ויש קבלה בידי כל טורח שאדם מטריח את עצמו לכבוד יום טוב של פסח והוא עיף ויגע בהטורח אזי בעסק זה הוא הורג כל המזיקים הנקראים נגעי בני אדם, והעוסק בטרדת המצוה של ימי הפסח הוא מתקן התיקון של הוצאת שכבת זרע לבטלה, והלב יודע מרת נפשו שכמעט אחד מאתנו לא ניצול מחטא זה, על כן מוטל על כל אחד ואחד מישראל לתקן מאי דאפשר וה' ברוב רחמיו וחסדיו יקבל מחשבות טובות של ישראל עמו וימהר עלינו לגאלינו".
18. ↑ והמעיין יראה דדברים אלו כתב המשנת חסידים לעיל מיניה דמש"כ בענין שימור מכל חמץ, דהא דהובא לעיל בשמו הוא באות ד' והכא הוא באות ג', ומבואר דגם הוא ס"ל דענין המצה ושמירת הברית חדא אינון, ופשוט דמקורו נמי מהזוהר הנ"ל, וזהו גם הביאור במש"כ שיועיל לנפשו.
19. ↑ משנת חסידים מסכת התשובה פ"י אות י"ב "ולתקן עון הקרי מועיל הזיעה אשר יזיע בעשיית המצות כגון מצה של מצוה ונשיאות הארון בכתף לקבור המת והדומה להם".צפורן שמיר (לחיד"א) סימן ט' אות קל"ב "יזהר לטרוח בלישת מצות מצוה בכח גדול וכן כשמקיים מצות גמילות חסדים לקבור מתים ולחפור קבר וכיוצא והזיעה שמזיע תועלת לחטא זה לתקן אשר פגם".מחברת הקודש (למהרח"ו) שער השבת "בערב שבת תכין הכל והזיעה שאדם מזיע בצרכי שבת בה הקב"ה מוחק כל עונותיו כמו הדמעה לכן צריך להטריח הרבה בשביל כבוד שבת". והובא בחסד לאלפים (לר"א פאפו בעל הפלא יועץ, סימן רנ"א ס"א), ומחזיק ברכה (סימן ר"נ סק"א), ושערי תשובה (סימן ר"נ סק"ב) והוסיף "וכה"ג כתבו לענין עשיית המצות בע"פ".פרי עץ חיים (שער הנהגת הלימוד, וכעי"ז בטעמי המצוות פ' ואתחנן) "גם ראיתיו כשהיה קורא בהלכה בין החברים היה מקשה בכח עד שהיה נלאה מאד ומזיע זיעה גדולה ושאלתיו למה עושה כן והשיב לי כי עסק ההלכה הוא לשבר את הקליפה שהוא סוד קושיות ולזה צריך שיטריח האדם מאוד וע"ז נקרא תורה תושיה שמתשת כוחו של אדם וכן ראוי להעיר עצמו ולשבר כוחו".
20. ↑ לא מצאתי מזה שם בפ' אמור, ויש שם שאלה אחרת בענין יוה"כ, ורק מצאתי מזה בזוהר בא אך שם לא נזכר ר"א אלא ר"י [ועי' להלן דמוכח כן מליקוטי תורה]. וז"ל הזוהר בא מ. "אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים דאפקית להו מרשותא אחרא ועאלית לון ברשותי, והיינו דאמר רבי שמעון מאי דכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל מחמצת אלא הכי אוקימנא האי שאור והאי מחמצת דרגא חד אינון וכלהו חד, רשו אוחרי אינון שלטנין דממנן על שאר עמין וקרינן להו יצר הרע רשותא אחרא אל נכר אלהים אחרים, אוף הכי שאור ומחמצת וחמץ וכלא חד, אמר קודשא בריך הוא כל הני שני קיימתו ברשותא אחרא עבדין לעם אחרא מכאן ולהלאה דאתון בני חורין אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, כל מחמצת לא תאכלו, ולא יראה לך חמץ, אמר רבי יהודה אי הכי כל ימי שתא נמי, אמאי שבעת יומין דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם שבעת ימים ולא יתיר, א"ל כל זמנא דאתחייב בר נש לאתחזאה גרמיה בן חורין הכי אצטריך כל זמנא דלא אתחייב לא אצטריך, למלכא דעבד לחד בר נש רופינוס כל אינון יומין דסליק להאי דרגא חדי ולביש לבושי יקר לבתר לא אצטריך, לשתא אחרא נטיר אינון יומין דסליק ליקירו דא ולבש אינון לבושין וכן בכל שתא ושתא, כהאי גוונא ישראל כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא דאינון יומי חדוותא יומין דסליקו ליקרא דא ונפקו משעבודא אחרא, ובגין כך נטרין בכל שתא ושתא יומין דסליקו להאי יקר ונפקו מרשותא אחרא ועאלו ברשותא קדישא ועל דא כתיב שבעת ימים מצות תאכלו, אמר רבי שמעון מצת כתיב כמד"א (יחזקאל א) מראת אלהים ולמה אתקרי מצת דינא (בכ"ג ב') דינא קדישא, דינא דאתאחדא בשמא קדישא, דינא דלא הוה תקיפא כל ההוא זמנא בגווייהו דישראל דהא קיימא סיהרא בפגימותא, ועל דקיימא סיהרא בפגימותא (דברים טז) לחם עני כתיב, מ"ט קיימא בפגימותא, בגין דלא אתפרעו ולא אתגליא האי את קדישא, גזירין הוו ולא אתפרעו אימתי אתפרעו בשעתא דכתיב (שמות טו) שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, ואף על גב דאוקימנא האי קרא במלה אחרא כלא הוה ויאות, ואי תימא דבימי יהושע אתפרעו לאו הכי אלא אינון דכתיב (יהושע ה) וכל העם הילודים במדבר בדרך וגו', בתר דאתפרעו אמר קודשא בריך הוא בקדמיתא אכלתון מצות דקיימא סיהרא בפגימותא ואקרי לחם עני מכאן ולהלאה האי לחם מאתר אחרא להוי, מאי הוא דכתיב (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים לא מן סיהרא כההוא זמנא אלא מן השמים ממש כמה דכתיב (בראשית כז) ויתן לך האלהים מטל השמים, וישראל קדישין נטרין אינון יומין דעאלו תחות גדפוי דשכינתא ונטרין ההוא נהמא דאתיא מסטרהא ועל דא כתיב (שם כג) את חג המצות תשמר וגו' וכתיב ושמרתם את המצות מהו ושמרתם את המצות כמה דאת אמר (שמות יט) ושמרתם את בריתי, וכלא בחד דרגא סלקא ואתאחד, ואי תימא משה היך לא פרע להו, אלא בגין דלא יתעכבון ישראל תמן עד דיתסיאו ועל דא כתיב (דברים טז) שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני, מ"ט לחם עני משום כי בחפזון יצאת וגו' וכתיב ולא יכלו להתמהמה, תא חזי כד עאלו ישראל לארעא עאלו גזירין ואתפרעו ומה כתיב (דברים ח) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, מאי במסכנות לחם עני, אמאי אקרי לחם עני, משום דקיימא סיהרא בפגימותא ולא מתברכא משמשא ולא מתנהרא מן שמשא כמה דאת אמר (ד"ה א כט) כי כל בשמים ובארץ ולא אתנהרא (מכל) מיובלא, מאי טעמא משום דלא אתפרעו, אבל הכא דאתגזרו ישראל ואתפרעו לא תחסר כל בה כתיב ועל דא לא במסכנות תאכל בה לחם, מאי טעמא משום דלא תחסר כ"ל בה כמה דחסרו ליה במצרים, ובכל שתא ושתא דוכרנא דמצרים קא עבדי ישראל ואכלי ולא אשתצי מדרי דרין, ובגין דלא אתפרעו הכא במצרים חסרו ליה להאי כל וקיימא סיהרא בפגימותא ואקרי לחם עני, עני כתרגומו מסכנות ומאי דאכלו ליה תמן בארעא בגין דוכרנא דמצרים הוה והאי לדרי דרין ולזמנא דאתי כתיב (ישעיה ס) לא יבא עוד שמשך וירחך וגו' ".וכן נזכר כעי"ז בזוהר תצוה קפ"ג. "תרין נהמי אכלו ישראל, חד כד נפקו ממצרים אכלו מצה לחם עוני וחד במדברא לחם מן השמים (חד בפסח וחד בשבועות) דכתיב (שם טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ועל דא קרבנא דיומא דא נהמא איהו, ועל נהמא אתקריבו כל שאר קרבנין, דנהמא איהו עקר דכתיב (ויקרא כג) והקרבתם על הלחם שבעת כבשים וגו' וכתיב (שם) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו' דדא איהו נהמא דאחכימו ביה ישראל חכמתא עלאה דאורייתא ועאלו בארחהא, השתא אית לן לאסתכלא, בפסח נפקו ישראל מנהמא דאתקרי חמץ כתיב (שמות יג) ולא יראה לך חמץ וכתיב (שם יב) כי כל אוכל מחמצת מאי טעמא בגין יקרא דההוא נהמא דאתקרי מצה, השתא דזכו ישראל לנהמא עלאה יתיר לא יאות הוה לאתבטלא חמץ ולא אתחזיא כלל, ואמאי קרבנא דא חמץ הוה דכתיב סלת תהיינה חמץ תאפינה, ותו דהשתא ביומא דא אתבטל יצר הרע ואורייתא דאתקרי חירו אשתכחת, אלא למלכא דהוה ליה בר יחידאי וחלש, יומא חד הוה תאיב למיכל, אמרו ייכול בריה דמלכא (ס"א מיכלא דאסוותא) אסוותא דא ועד דייכול ליה לא ישתכח מיכלא ומזונא אחרא בביתא, עבדו הכי, כיון דאכל ההוא אסוותא אמר מכאן ולהלאה ייכול כל מה דאיהו תאיב ולא יכיל לנזקא ליה, כך כד נפקו ישראל ממצרים לא הוי ידעי עקרא ורזא דמהימנותא אמר קודשא בריך הוא יטעמון ישראל אסוותא ועד דייכלון אסוותא דא לא אתחזי להון מיכלא אחרא, כיון דאכלו מצה דאיהי אסוותא למיעל ולמנדע ברזא דמהימנותא, אמר קודשא בריך הוא מכאן ולהלאה אתחזי לון חמץ וייכלון ליה דהא לא יכיל לנזקא לון, וכ"ש דביומא דשבועות אזדמן נהמא עלאה דאיהו אסוותא בכלא ועל דא מקרבין חמץ לאתוקדא על מדבחא, ומקרבין תרין נהמין אחרנין כחדא, וחמץ אתוקדא בנורא דמדבחא ולא יכיל לשלטאה ולנזקא לון לישראל, ובגיני כך ישראל קדישין אתדבקו ביה בקודשא בריך הוא באסוותא דאורייתא ביומא דא, ואלמלי הוו נטרי ישראל תרין סטרין דנהמי אלין לא הוו עיילין בדינא לעלמין, ביומא דראש השנה דאיהו יומא דדינא (וכל יומא) דלאו איהו אלא לאינון דלא נטלו מיכלא דאסוותא ושבקו לאסוותא דאורייתא בגין מיכלא אחרא דאיהו חמץ, דהא ביומא דא דר"ה ההוא חמץ סלקא ומקטרגא עליה דבר נש ואלשין עליה ואיהו קיימא ביומא דא מקטרגא על עלמא, וקודשא בריך הוא יתיב בדינא על כלא ודאין עלמא, ובגיני כך כד יהב קודשא בריך הוא אורייתא לישראל אטעים להו מההוא נהמא עלאה דההוא אתר ומגו ההוא נהמא הוו ידעין ומסתכלין ברזי דאורייתא למהך בארח מישר והא אוקמוה מלה אינון חברייא ברזין (ס"א אלין דקאמרן) כדקאמרן".
21. ↑ בסדר היום (סדר ביעור חמץ וכוונתו) כתב ג"כ ליישב קושיא זו, וז"ל "המרחם על הבריות ית' צונו בזאת המצוה של ב"ח ומתוך זה יהיה אופן וענין לנרדם לחפש אחר מעשיו ויאמר מה ענין ביעור החמץ הזה כל השנה אנו צריכין אליו ורודפים אחריו ועכשיו לחפש אחריו ולרודפו כמי שרודף אחר אויב להשמידו ולהכחידו ולבערו מן העולם הלא דבר הוא ומתוך כך יתן אל לבו להתעורר או אחרים יגידו לו הענין: החמץ הוא יצה"ר שהוא חמץ ופגום וכן חמץ בגי' פגימה והוא המחמיץ את האדם ומטריד אותו מעבוד אלהיו י"ו וצריך האדם שיתגבר עליו ולא יניחנו לשלוט עליו מכל וכל אלא לצורך המוכרח ולשאר הענינים יחפש אחריו לרחק אותו מעליו ולא יתהנה ממנו כי הוא אסור בהנאה בזמן שאינו הכרח. וא"ת למה התירוהו כל השנה וביערו אותו ז' ימים בלבד ואדרבא הפך הי' ראוי לעשות ליהנות בו זמן מועט והשאר לרחק אותו ולבערו זאת אינה קושיא כי הלואי שיוכל האדם להנצל ממנו זה המעט כי בכל רע יתגלע ואין לך מצוה שהוא אינו לוחם ועושה כל הבא מידו למנוע אותו מיד העושה והיא עצמה כוונת הבורא י"ו כדי להרבות לו שכר וגמול טוב על פועל ידיו ומפני שהוא צורך הבריאה בכל דבר וענין אין ראוי לבטלו כ"כ אבל רמז רמזו לבעל נפש ולבעל שכל לבער אותו והמשכיל יבין ויעשה השתדלותו כאשר ראוי לו".