הלכה פסוקה בשלחן ערוך (או"ח סימן תלג סעיף ג): בודק כל המקומות שיש לחוש שמא הכניסו בהם חמץ, ולכן כל חדרי הבית והעליות צריכים בדיקה, שפעמים אדם נכנס בהם ופתו בידו, ע"כ. ומבואר במשנה ברורה (ס"ק יג) דרצונו לומר, שלא מיבעיא מקומות שמשתמשים בהן חמץ, פשיטא דצריכים בדיקה, אלא אפילו מקום שאין רגיל להשתמש בו חמץ כל השנה, רק שיש לחוש שמא הכניס שם חמץ באקראי, גם כן צריך בדיקה. ולקמיה (ס"ק יט) כתב לגבי חורי הבית דאם ידוע לו שנשתמש בהן בחמץ באותה שנה אפילו פעם אחת, הרי הם צריכים בדיקה. ובבית שהתינוקות מצויים בו, בכל גווני צריך בדיקה, שמא הניחו התינוקות מעט חמץ.
ומכל הני מילי נמצא דפשוט שיש לבדוק גם את חנותו של האדם, וכן את המכונית, כי מצוי שיש בה חמץ. וכן העלו פוסקי זמננו בפשטות דחייב לבדוק בהן, אלא אם כן מוכרן לנכרי כדת וכדין לכל ימי הפסח ואינו נכנס אליהן, דפטור מחובת הבדיקה. ובספר הליכות מועד (אדר תשע"ז, פרק ו אות ו) כתב דיש להקפיד כבר מזמן איסור ההנאה מן החמץ בערב פסח שלא יכנס, וכן שמעתי מפי חכם אחד זצ"ל, והוא על פי טעם מקור ההלכה, שמא יראה מאכל חמץ ויבוא לאכלו. אלא שממורי ההוראה שליט"א שמעתי כמה אופנים - יש שהורו דאמנם ראוי לנהוג כן, אבל אם מוכרח בכל זאת להיכנס אחר זמן זה מותר, כיון שקודם הפסח אינו באיסור כרת וקל יותר איסורו. ויש הסוברים דאין לסמוך על כך, דמיהו איסור לאו איכא בכל גוונא, ועל כן אין להקל להיכנס אל הבית כבר מזמן איסור ההנאה בערב פסח.
ברם יש לדון לענין הברכה. דלכתחילה ודאי שבברכת בדיקת החמץ שבבית יכוון גם על בדיקת המכונית. אך אם אינו בודק את הבית כלל, וכגון שמוכרו לנכרי לכל ימי הפסח או שאין לו בית, יש לעיין האם יברך על בדיקת המכונית לבדה. והנה פסק הרמ"א (סימן תלג סעיף יא) שגם כיסי הבגדים שנותנים בהם לפעמים חמץ צריכים בדיקה. וכתב במגן האלף (סימן תלו ס"ק ט) דמכל מקום אינו מברך על בדיקה זו. וכן כתבו בפתחי עולם (ס"ק מג), בכף החיים (ס"ק צט) ובהליכות שלמה (פרק ה סעיף ה). וטעם הדבר מתבאר בחק יעקב (ס"ק יז), שכתב דמה שבודק בכיסים אין זה עיקר בדיקה, דכיון דכתיב (שמות יב, טו) תשביתו שאור מבתיכם, עיקר המצוה לבדוק ולבער החמץ מהבית ממש. וכן הוא בחיי אדם (כלל קיט סעיף יח), ועיין באורך בזה בקובץ אור ישראל (מונסי, ז, עמ' צג ואילך).
ולפי דבריהם כתב בספר אוצר הלכות (עמ' קנח) שלא יברך על בדיקת המכונית לבדה, דהוא הדין שאינה בכלל תשביתו שאור מבתיכם, דבעינן בית דוקא. אכן יש להעיר שציין גם לחק יעקב, אולם בדבריו לא נכתב הדין שאין לברך, אלא רק דעיקר המצוה היא לבער את החמץ מהבית ממש וכו'.
אמנם בקובץ קול התורה (מ, ניסן תשנ"ו, עמ' רד) הובא מעשה באדם שבדק את ביתו ולמחרת נזכר שעדיין לא בדק את מכוניתו, והורה מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל שיבדוק שם עם ברכה, מאחר שהסיח דעתו מהבדיקה של הלילה. וחילק מדין בדיקת הכיסים שאינו מברך, משום שמכונית נחשבת כרשות. וכן הובא שם (קובץ סא עמ' צד) בשם הגרח"פ שיינברג זצ"ל דיש לברך על בדיקת המכונית, וכך שמעתי ממורי הוראה, שהרי בכל השנה אוכל כדרכו במכונית ובפרט כן הוא אם אין לו בית, וחייב לבדקה כביתו ממש. ובשו"ת משנת יוסף (חלק ו סימן צה אות ו) ביאר בכוונת החק יעקב דלא הוי ביתו לגבי חיוב הבדיקה אור לארבעה עשר לאור הנר, דתקנת חז"ל על הבדיקה היא בביתו דוקא, הגם שעצם דין תשביתו שייך ודאי בחמץ שבכל מקום. ולגבי מכונית כתב דיש סברא להחשיבה לביתו, על פי מה שכתב בשו"ת מהרש"ם (חלק ד סימן קמו) דאפשר להדליק בה נר חנוכה, וסבירא ליה דיש לבדקה מחמץ אף בברכה.
אולם בשבות יצחק (הלכות פסח פרק ד אות ב) כתב בשם מרנן הגר"מ פיינשטיין והגרש"ז אויערבאך זצ"ל, דאין מברכים על בדיקת המכונית שכן היא נחשבת ככלי גדול. וכן הוא במסורת משה (חלק א עמ' קמה) בשם הגרמ"פ, אך שם (חלק ב עמ' צט) נכתב שחזר בו והורה לברך, שכן הרכב קובע מקום לעצמו ואינו בטל לבית. וכן מובא בהגדה של פסח על פי הוראות מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל (מהדורת תשע"ז, עמ' כח), דיש לברך על בדיקת החמץ במכונית כיון שהיא נחשבת לרשות שלו.
ויש לדון עוד אף לפי הדעות שאין מברכים על בדיקת המכונית, שמא לכולי עלמא יש לברך אם אין לו בית כלל והמכונית היא ביתו, דשפיר חשיב רשותו.
♦
ולגבי מי שקנה בית ונחשב בבעלותו, אלא שהבית נמצא בתהליכי בנייה ועדיין אינו ברשותו, והפועלים העובדים בו אוכלים שם חמץ. לכאורה יש לחלק בזה בשאלה האם יש לו רשות להיכנס אל הבית, וממילא שמא ירצה לבוא אליו במועד, ועל כן הוא צריך לבדקו מחמץ קודם החג, או שאין לו רשות ונמנע ממנו הדבר כל זמן שאין הבית בנוי לגמרי, ואינו נחשב ברשותו לגמרי.
ונראה דיש ללמוד מן המבואר במשנה ברורה (סימן תלז ס"ק ו), שהמשכיר בית לחברו ומסר לו את המפתח, אף שאין דעתו לכנוס לדור שם עד אחר הפסח, בכל זאת עליו לבדוק אותו מן החמץ. ולכאורה הוא הדין הכא, דאי הבית ברשותו יש לו לבדקו. ומסירת המפתח מעכבת דוקא בשכירות, מה שאין כן ברכישת בית, וכמו שכתב במשנ"ב (שם ס"ק ג). וכן נקט בספר סידור פסח כהלכתו (חלק א פרק יב סעיף ב), דלפי שחיוב הבדיקה הוא אפילו אינו משתמש בבית בפסח, לפיכך גם הקונה או השוכר בית החייב בבדיקה ועדיין לא השתמש בו, וגם אין בדעתו לגור בו בפסח, אף על פי שהחמץ אינו שלו, חייב לבדוק ולבער את החמץ מהבית. ועוד כתב (בהערה ה) דנראה שגם בבית חדש שטרם גרו בו חייב לבדוק, כיון שהפועלים העובדים שם מכניסים בו חמץ. והעלה דבריו גם בפסקי תשובות (שם אות ד), אלא שהוסיף דאם קשה הדבר יכולים למכור את הדירה לנכרי במכירת חמץ. ויש שחילק בזה כאמור לעיל, דאם יש צד שיכנס לדירה בפסח חייב לבדקה, אלא אם כן מכרה לנכרי, אולם באופן שלא יזדמן אל הבית בימי הפסח ויש לו טעם שמפניו לא יוכל לעשות כן בכל אופן, וכגון שהוא נמצא במקום רחוק וכדומה, פטור מן הבדיקה. ויש מקום לומר כן גם באופן שאסור לו להיכנס אל אזור הבנייה, דלא מסתבר שיכנס דוקא בפסח וממילא פטור לבדוק את הבית. וכזאת שמעתי מחכ"א זצ"ל, שמחויב בבדיקת הבית, אלא אם כן הוא מוכרו כהלכה.
מאידך, בספר מסורת משה (חלק א עמ' קמא) הובא שנשאל מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל אודות קבלן שנמצא עם פועליו העובדים בחול המועד, ומכניסים למקום הבנייה חמץ. והשיב דמאחר שאינו חפץ לקנות את החמץ הזה אינו קונהו, ומצד החשש שמא יאכלוהו, גזרה זו אינה שייכת אלא בדירתו וכיוצא בה, אבל בבית שעדיין לא נשלם אין המלאכה שבו נחשבת כעבודה בדרך דירה, ואין איסור בזה. אולם יש הסוברים דסוף סוף יש בו ארבע אמות על ארבע אמות ואפשר להשתמש בו כמחסה מפני הגשמים וכיוצא בזה, ועל כן נחשב דירה ואין לפטור מטעם זה.
וכשהצעתי את הדברים בפני מורי הוראה השיבוני כמה דעות. יש שסברו דכל זמן שיש ביד הקבלן את האפשרות לעכב את מסירת הדירה, וכגון שעדיין לא שילם לו, הרי אין זה נחשב ביתו ופטור, ומכל מקום לרווחא דמילתא ירשום גם זאת במכירת החמץ. ויש שהורו בתחילה שאין צריך לבדוק כלל דירה זו. וכששאלתי שהרי יש בה ארבע אמות להסתתר מפני הגשמים, ומדובר שהדירה אכן בנויה וגם הפועלים יכולים לעבוד שם אף בפסח עצמו, השיבו שלמעשה ירשום בשטר מכירת החמץ גם את הדירה הזו, אבל ודאי שאינו צריך לבדקה, כי אין החמץ שלו ואינו זוכה ולא מתכוון לזכות בו, וגם אינו משתמש במקום זה בפסח. ולכן הורו שיש למכור את הבית לגוי ולא להיכנס אליו בימי הפסח ובזה סגי, כיון דסוף סוף החמץ אינו שלו וקיל טפי.
ומפי אחד מגדולי הרבנים שמעתי שאם כל הפועלים גויים, הרי שאין איסור כאשר החמץ שלהם נמצא בבית ישראל ופטור מלבדוק, אך אם יתכן שיש בהם יהודים אזי צריך לבדוק, וכדעת הגר"א (סימן תמג סעיף ב), דיש חיוב מן התורה לבער חמץ של ישראל הנמצא בביתו הגם שאינו שלו, עיין משנ"ב (שם ס"ק יד) ושער הציון (ס"ק כ). ושוב הורה דמהיות טוב ודאי עדיף שימכור את כל הבית לנכרי ויצא מידי כל הספקות, עכ"ד. וכן השיבוני עוד שיש למכור את הבית לנכרי, אי נמי שיפקירנו קודם הפסח, ובהא אתי שפיר.
ומאי דנקטי להיתרא בגוונא דהוי חמץ של גויים, הנה כן הוא בשלחן ערוך (סימן תמ סעיף ג) בזה"ל: אינו יהודי שנכנס לבית ישראל וחמצו בידו, אינו זקוק להוציאו אף על פי שהישראל רואה חמץ של אינו יהודי אין בכך כלום, אבל אסור להעלותו עמו על השלחן וכו', ע"כ. אמנם במשנ"ב (ס"ק יג) מבואר דבעינן מחיצה להיכרא בכהאי גוונא, אולם לעיל מינה (סימן תלה ס"ק ג) כתב דמי שלא בדק את החמץ ומת, אם לא כיוונו היורשים לזכות בחמץ אין צריכים לבער, כל זמן שאין משתמשים באותו חדר. וכיוצא בזה כתב (בסימן תמב ס"ק נא) לענין כלים שמניחים בהם פת, דיש להטמינם בחדר שאינו רגיל לילך שם. הנה כי כן מבואר דאינו חייב לבדוק בחדר שאינו משתמש בו, ולכאורה הוא הדין הכא. וראה עוד בדברי הגרד"ל שליט"א שנדפסו בגיליון אהלי מועד (פסח תשפ"ג, עמ' ז), ובהם הצעה מחודשת לנדון הפוסקים בחמץ נכרי שברשותו.
♦
תמצית כל האמור: א. חיוב בדיקת חמץ הוא בכל מקום שיש לחוש שמא הכניסו לשם חמץ, והוא הדין לחנות ומכונית. ב. בדיקת חמץ במכונית נפטרת בברכת הבדיקה שבבית, ואם אינו בודק בבית נחלקו הפוסקים לגבי ברכה על בדיקת המכונית לבדה. ג. אם מוכר את החנות או המכונית לנכרי כדת וכדין, ראוי שלא להיכנס אליהן כבר מזמן איסור ההנאה בערב פסח, אך אם יש לו הכרח לכך יש אומרים שיכול להיכנס. ד. מי שביתו בתהליכי בנייה ויש בו פועלים המכניסים חמץ, לרוב הדעות צריך לבדוק אותו, אלא אם כן אינו יכול להיכנס אליו בכל ימי החג, וכן כאשר כל הפועלים אינם יהודים והוא לא זוכה בחמצם. ובכדי להיפטר מכל הספקות, ימכור את הבית לנכרי, ויכול גם להפקירו.
♦ ♦ ♦