פסחים דף ק"ח ע"ב א"ר יהודה אמר שמואל ארבעה כוסות הללו וכו' שתאן בבת אחת רב אמר ידי יין יצא ידי ארבעה כוסות לא יצא. וכ' התוס' ד"ה ידי יין יצא - פי' ידי שמחת יו"ט דס"ד הואיל ותקנו ד' כוסות לא נפיק מידי שמחת יו"ט אלא א"כ יצא ידי ד' כוסות, והיינו דכ' התוס' דקאמר רב ידי יין יצא היינו ידי שמחת יו"ט דהיה ס"ד דכיון שתקנו ד' כוסות לא יקיים שמחת יו"ט אלא בד' כוסות וקמ"ל דמקיים אף בלא קיום ד' כוסות. ולכאורה הדברים תמוהין דמאי שייכא ד' כוסות לשמחת יו"ט, וצ"ע.
ומ"מ מבואר דשמחת יו"ט שייכא לדין ד' כוסות ונהי דבלא קיים ד' כוסות מבואר בגמ' דיצא ידי שמחת יו"ט, מ"מ משמע דקיום מצות שמחת יו"ט לכתחילה הוא ע"י קיום מצות ד' כוסות.
ובחידושי הגרי"ז (פ"ז מחמץ ומצה ה"ז) הביא מש"כ התוס' בריש פירקין (צט:) ד"ה לא יפחתו לו מד' כוסות, דמתוך הלשון לא יפחתו לו משמע קצת שאין נותנין לבניו ולבני ביתו כי אם לעצמו והוא מוציא את כולם בשלו וסברא היא דמאי שנא ד' כוסות מקידוש דכל השנה דא' מוציא את כולם וכו' ע"ש, עכ"ד. והביא מאביו הגר"ח שתמה על דברי התוס' דמאי ענין ד' כוסות לקידוש דכל השנה דהתם המצוה היא הברכה וזה עיקר הקידוש ובזה הוי דינא דשומע כעונה, אבל בד' כוסות הלא עיקר המצוה היא השתיה של הד' כוסות ומאי שייך להוציא בזה, והוכיח מזה דס"ל להתוס' דגם בד' כוסות אין עיקר המצוה בשתיית הכוסות רק בהברכות שעל הכוסות והוי ממש דוגמת קידוש של כל השנה וכל כוסות של ברכה, עכ"ל.
מבואר יסוד הגר"ח דדין ד' כוסות הוא דין ברכות על ד' הכוסות, ומעתה קשה ביותר דלכאו' מבואר בהדיא דאי"ז משום שמחת יו"ט כלל דהא עיקר דינא הוא הברכות ולא השתיה עצמה, וא"כ כיצד יפרנס את דברי התוס' דידן דמבואר דעיקר קיום שמחת יו"ט הוא בד' כוסות.[1]
וי"ל בזה דלא סתרי כלל, דנהי דיסוד חיוב ד' כוסות הוא חיוב ד' הברכות וכמש"כ הגר"ח, מ"מ הא דתקנום על ד' כוסות הוא משום שמחת יו"ט, דהא היכן מצינו שתקנו הלל על הכוס, וכן גאולה על הכוס, אלא משום שמחת יו"ט הוא.
נמצא א"כ דיש דין שתיית ד' כוסות משום שמחת יו"ט וא"כ הדרא קושיית הגר"ח לדוכתיה כיצד כתבו התוס' דיכול להוציא לבניו ולבני ביתו בד' כוסות, ונהי דבברכות יכול שפיר להוציאם וכדתירץ הגר"ח, אך מ"מ קשה דבדין שמחה אינו יכול להוציאם, וא"כ אמאי לא נותנין לכל אחד ד' כוסות בפנ"ע.[2]
וי"ל דבאמת שפיר איכא נמי דין שמחה בד' כוסות, אבל הא דתנן לא יפחתו לו ד' כוסות מן התמחוי זה אינו מחמת הדין שמחה שבו, אלא מחמת דין הד' ברכות שתקנום על הכוסות שזהו עיקר דין הד' כוסות [כמש"כ הגר"ח], דבזה נאמר שחייבים ליתן לו ואפי' מן התמחוי, ובזה מוציא שפיר לבניו ולבני ביתו, אבל בדין שמחה לא נאמר דין לא יפחתו לו ואפי' מן התמחוי.
♦ ♦ ♦