א.
בזבחים לד, ב אמרי' אין לך דבר שעושה שירים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפגולו, ובטה"ק ושפ"א הסתפקו לענין שלא לשמה אם עושה שירים, ומסברא י"ל דהיכא דהמעשה הוא בפסול אינו עושה שירים דלא חשיבה עבודה כלל, ודוקא היכא דהוה עבודה אלא הוי בפסול עושה שירים, ושלא לשמה הוי עבודה ובפסול ועושה שירים, אך לפי הטעם דמרצה לפגולו צ"ע.
והנה בטמא אמרי' דהואיל וחזי לעבודת צבור עושה שירים משא"כ כל הפסולים, וא"כ ה"נ י"ל בשלא לשמה כיון דבשאר קרבנות דינו דכשר ולא עלו לבעלים לשם חובה, ורק בפסח וחטאת פסול, מקרי שפיר עבודה ועושה שירים, ולפ"ז יל"ע בשלא לשמה בכל הקרבנות לענין שיעלה לחובה לבעלים אם מהני לחזור ולקבל ולזרוק או דעושה שירים, וכיון דפסול בכל הקרבנות א"כ אינו עושה שירים, ועדיף בזה מחטאת, וכן בשוחט לשם חולין בחטאת [וכן מקבל וזורק אם נאמר דהאי דינא איתא גם בשאר עבודות], יהני לחזור דאינו עושה שירים ועדיף משלא לשמו, וי"ל בזה דכיון דהקרבן כשר א"כ שפיר מקרי עבודה אלא דפוסל לענין שלא יעלו לבעלים לשם חובה ולכ"ע עושה שירים ולא מהני לחזור ולקבל. והשפ"א הנ"ל חקר רק בפסח חטאת, ומשמע דלא מיבעיא ליה באינך דפשיטא דאינו עושה שירים, והיינו דדוקא היכא דהוא פסול בקרבן כגון פיגול טמא ושלא לשמה בחטאת, אבל בשלא לשמה בעולה ושלמים דהוי רק פסול בבעלים לענין הרצאה י"ל דיהני לחזור ולזרוק, מיהו י"ל דלענין דאינו עולה לבעלים זהו פסול דידיה וכדכ' הרמב"ם בהל' פסוה"מ פט"ו דהוי כמטיל מום בקדשים, להכי ל"ש שוב הרצאה לבעלים וכההיא דזבחים כו, ב לענין שלב"מ.
וברמב"ם פסוה"מ פי"ח כ' דבשלא לשמה עובר בלאו דלא תאכל כל תועבה, ומשמע דהוי פסוה"מ, דאם מהני לחזור ולקבל הדם ליכא לאו דלא תאכל כל תועבה, וע"כ דהוי פסוה"מ ול"מ שוב קבלת הדם. עוד יל"ע להרגמ"ה בש"מ מנחות ה, ב שכ' דזר אינו מפגל, וע"כ דמתני' דזבחים ריש פ"ג בכל הפסולים וכו' מיירי בשלא לשמה, וא"כ מוכח דעושה שירים, וכ"נ להדי' בתוספתא זבחים פ"ג ה"ד ע"פ פי' המנחת בכורים דבשלא לשמה עושה שירים, אולם עי"ש בהגר"א וחס"ד.
ובמנחות מח, ב לגבי כבשי עצרת ששחטן שלא כמצוותן דפסולים ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה פרש"י דהיינו ששחטן שלא לשמה, ומבואר ברש"י דשלא לשמה ל"ה פסולו בגופו ולהכי בעי עיבור צורה, והתוס' שם חלקו על רש"י בזה, וס"ל דשלא לשמה הוי כפיגול ופסולו בגופו, וכפיה"נ רש"י ס"ל דבשלא לשמה עוקר הסתמא והפסול שלא לשמה הוא משום דליכא לסתמא, ורש"י לשיטתו בחולין יב, ב ד"ה קטן דל"ש סתמא לשמן בקטן, ובתוס' שם ד"ה קטן הוסיפו דסתמא דקטן גרע דהו"ל מתעסק עי"ש. ובפסחים בשלהי פרק אלו דברים מבואר דבשלא לשמה הוי פסולו בגופו, ונראה דהתם קאי לרבי יוסף בן חונאי דס"ל בריש זבחים דבשלמים ששחטם לשם פסח פסול, ואם נאמר דשלא לשמה עוקר הסתמא מאי נ"מ אם שחטן לשם עולה או לשם פסח, הא עקר את הסתמא דשלמים, ולדידיה ע"כ דשלא לשמה הוי מחשבה הפוסלת ובלשם פסח גמירי לן דפסול, ולהכי דוקא לדידיה שלא לשמה חשיב פסולו בגופו.
ובזבחים כז. אמר ר' יוחנן הכל מודים בניתנין שלא כמצותן דלא יאספנו ופרש"י כגון במחשבה או בשמאל, וע"כ הכוונה לענין מחשבה שלא לשמן, ומוכח דאינו עושה שירים, ומ"מ ל"מ דיחזור ויזרוק דכיון דניתן במקומו אזדא ליה תורת זריקה.
ולענין מתעסק אם עושה שירים, נראה דמתעסק אין זה פסול מחשבה אלא דין מיוחד דבעי שיידע שהם קדשים וילפי' כן מושחט את בן בקר וכו', וגם במקום שאין בו פסול מחשבה כגון במנחת העומר, מתעסק פוסל בה, ונראה דבמתעסק אינו עושה שירים דנחשב כאילו לא עשה את העבודה כלל, ויהני דיחזור ויאסוף הדם שזרק, מיהו י"ל דלא יהני דכבר קלטו מזבח, ועי' זבחים כז. לגבי שלב"מ אם יחזור ויאספנו. ובזה יש ליישב קו' הרע"א תניינא סימן סד דל"ל קרא לפסול קטן מעבודה תיפ"ל מדין מתעסק, דאכן קטן הוי פסול יותר ואיצטריך קרא דל"מ לאוספו. [א"ה ועי' תורת הקודש ח"ג סימן כד אות ה].
♦
ב.
ובעיקר דברי הגמ' הנ"ל דאין לך עושה שירים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפגולו, צ"ע דבשלמא בכל הפסולים נ"מ דאם אינו עושה שירים שאר הדם כשר ויכול לזרוק משאר הדם, אבל בפגול הקרבן נפסל וא"כ גם אם אינו עושה שירים אינו יכול עוד לזרוק, ובשם הגאב"ד דבריסק שליט"א [זצ"ל] שמעתי דנ"מ בחשב חצי זית חוץ למקומו וח"ז חוץ לזמנו דחל עליה פסול דמחשבות מצטרפות זו לזו, ואם היה הדין דזריקת פיגול אינו עושה שירים אז אם יעשה זריקה אחרת ויחשב בה חצי זית חוץ לזמנו היה מצטרף עם חצי זית ראשון והיה דין פיגול, אבל אם נימא דעושה שירים אינו מצטרף דהדם אינו ראוי לזריקה ואינו חל על הדם פסול מחשבה ע"כ.
ונראה דנ"מ בזה דהרי בפיגול בעינן כהרצאת כשר כך הרצאת פסול, וא"כ בפיגל בקבלה ונשפך הדם, יוכל לעשות קבלה חדשה למיהוי כהרצאת כשר להיות דין קרבו כל מתיריו, אם האיסור הוא רק משום פגול, אבל אם נעשו שירים א"כ דם פסול הוא, ואם זרק מדם זה לא קרבו מתיריו ול"ה פיגול, אמנם כ"ז בקבלה, וברמב"ם וראב"ד פסוה"מ פ"א פליגי אם טמא עושה שירים בקבלה גרידא, וא"כ ה"נ בפגול כן דבקבלה גרידא אינה עושה שירים. ונראה דנ"מ דאם עושה שירים אם עלה ירד, משא"כ משום פגול גרידא אם אינו עושה שירים אם עלה לא ירד.
♦ ♦ ♦