הקטרה אם הוי בכלל עשיית הפסח
כתב היראים השלם סימן תטו לעשות הפסח. צוה הב"ה לישראל שיעשו את הפסח וכתיב בפרשת בהעלותך ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו ועשיית הפסח היינו שחיטתו וזריקת דמו והקטרת אימוריו אבל לא אכילתו, דכתיב בי"ד לחדש בין הערבים יעשו אותו במועדו ואכילתו לא הוי בי"ד אלא בליל ט"ו דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה, ואע"פ שזריקת דמו והקטרת אימוריו כהנים עושים ולא ישראלים, כיון שהקרבן של ישראל ובמצות ישראל עושין בני ישראל קרינן ביה עכ"ל.ויש להעיר על היראים מזבחים ד ע"ב דאמרי' כללא קמא מרבה עשיות ותו לא כללא בתרא כל לד' ואפי' שפיכת שירים והקטרת אימורים, ומבואר דבכלל עשיה היינו רק ד' עבודות ולא שפיכת שירים והקטרת אימורים, ונראה דשאני בקרבן פסח דאי' בזבחים סג ע"ב דכהן המקטיר פסח על החמץ עובר בלא תשחט עה"ח הואיל וישנו בהלנת אימורים, וברמב"ם בהל' ק"פ פ"א ה"ה מבואר דכהן המקטיר חלב עובר גם אם יש חמץ לאחד מבני החבורה, ודלא כרש"י פסחים שם שכ' דהמקטיר עובר על חמץ שיש לו אם לא היה לאחד מבני החבורה חמץ בשעת שחיטה ויש לו לכהן המקטיר בשעת הקטרה עובר הוא, [ונתבארה מחלוקתם בספרי תוה"ק ח"ג סימן כז בזה, וע"ע ביראים השלם מצוה רצב בדין הקטרה על החמץ, וביארתי דבריו בתוה"ק ח"א סימן נ סק"ז]. ולפ"ז נראה דשאני בקרבן פסח דאיכא דינים בהקטרה כמו לענין מקטיר על החמץ, להכי הקטרה הוי בכלל עשיית הפסח, משא"כ בשאר קרבנות. ועוד נראה דלהנך ראשונים דס"ל דגם חלק הבעלים מעוכב לאכילה עד הקטרת אימורים, א"כ בפסח דעיקרו לאכילה קאי, כיון דעיכוב האכילה והיתרו נעשה ע"י ההקטרה, להכי בפסח ההקטרה הוי בכלל עשייה, משא"כ בשאר קרבנות דעיקרן אינו לאכילה, אע"פ שחלק הכהנים מעוכב עי"ז ולכש"כ בקרבנות דאין בהם דין אכילה, אין ההקטרה בכלל עשיית הקרבן.
והנה בפסח מצרים נחלקו הראשונים בפסחים צו ע"ב אם האימורים היו נאכלים, עי"ש ברש"י ר"ח ומאירי, ולפי' הר"ח אכלו האימורים, ולמאירי צלאום בשפוד ושרפום לגבוה, ואם נימא דבפסח מצרים לא היה הקטרת אימורים, א"כ ל"ש בפסח מצרים דין היראים, ונראה דלהכי כתיב קרא דלא תזבח על חמץ דם זבחי בפ' כי תשא, ולא בפ' בא, כיון דמקרא דדם זבחי ילפי' לאיסור מקטיר על החמץ, ובפסח מצרים להר"ח לא היה הקטרה, להכי הך קרא לא כתיב בפ' בא בדיני פסח כיון דשם לא היה הקטרה.
ומש"כ היראים שם דהקטרת אימורים בכלל עשייה, וגם על אימורין חל הקרא דארבעה עשר לחודש בה"ע יעשו אותו במועדו, והקטרת אימורים היה דינה להיות בפסח בי"ד, צ"ע דהרי הקטרת אימורין כשרה כל הלילה וכדכתיב בקרא לא ילין זבח חג הפסח וגו' משמע דבלילה מותר, אמנם בפסחים נט מוקי הך קרא בי"ד שחל בשבת דחלבי שבת קרבים ביו"ט, אבל בחול דאין חלבי חול קרבים ביו"ט צריך באמת להקריב בחול, ועי' ברמב"ם בהל' ק"פ פ"א ה"ח, ולזה י"ל דנתכוין היראים דהעשיה דהקטרת אימורין צריכה להיות בחול, אך מלשון היראים משמע דהקטרת אימורים מצד עשיית הפסח זמנו בי"ד ולא בלילה כשאר עשיית הפסח, אבל אם רק מצד דאין חלבי חול קריבים בי"ט נקרא דזמן הקטרת האימורים היא גם בלילה, והראי' דבי"ד שחל בשבת קרבים בלילה, ואילו לטעם היראים גם בחלבי שבת אין קרבים ביו"ט, הרי עכ"פ זמן העשיה דחלב צריך להיות בי"ד, ונ"מ גדולה בזה בהקטיר בליל י"ד (שלא חל בשבת) על החמץ אם חייב, דאם נאמר דהוי חסרון בזמן העשייה לא יעבור, משא"כ אם רק אין נקטרים משום איסור שבת, שפיר שייך לעבור בהקטיר על החמץ, עכ"פ כיון דלהדיא כ' קרא דלא ילין לבקר זבח חג הפסח וזה קאי על אימורים כמבואר בפסחים שם, הרי להדיא דשייך הקטרת האימורים בליל יד, ודברי היראים צ"ע.
ולדברי היראים שכ' דבפסח ההקטרה הוי בכלל עשיית הקרבן, נראה להעיר דבר חדש לענין אם הקטרה דפסח הוי דבר הנדור במתפיס, דבנדרים יא ע"ב אמרי' דבמתפיס בבשר שלמים לאחר זריקה לא הוי מתפיס בדבר הנדור, והביאור הוא דאיסור קודש פקע משעת הזריקה, ואח"כ הוי איסור חדש לאסור באכילה עד אחר הקטרה, אבל אין זה מחמת איסור נדר דפקע אחר הזריקה, ומעתה נראה דבפסח דגם ההקטרה הוי בכלל העשייה, א"כ נמשך איסור ודיני פסח עד אחר הקטרה דהוי בכלל עשיית הפסח, והנה ברא"ש בנדרים שם הק' דקודם הקטרה אסור, ותי' דכיון דבנטמאו או אבדו מותרים לא הוי דבר הנדור, ונראה דלהכי לא כ' הרא"ש הטעם דלעיל, משום דנ"מ לגבי פסח, ולהכי כ' הטעם רק משום דבנאבדו או נטמאו דאז שרי הבשר, ומוכח דאין האיסור בגוף החפצא כלפני זריקה אלא הוי איסור אחר, וה"נ בפסח.
עוד נראה נ"מ דלדברי היראים דהקטרת הפסח היא בכלל עשיית הפסח, א"כ לענין דין מילת בניו ועבדיו המעכבו בק"פ, גם היכא דקנה עבד לאחר זריקה קודם ההקטרה, מילת עבדי אלו יעכבו בהקטרת הפסח, כיון דההקטרה היא בכלל עשיית הפסח, ונכלל בפסוק המול לכם כל זכר ואז יקרב לעשותו.
♦
אכילת פסח בליל י"ד
בקרבן פסח נאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה, ונראה דהא דאסור לאוכלו בט"ו אינו רק משום דהוי נותר, אלא משום דנאמר ואכלו בלילה הזה, וגם אלמלא דין נותר אינו יכול לקיים בו מצות אכילה אחר ליל י"ד, ונראה דחל עליו דין פסוה"מ, ועי' בפסחים עא. דפריך מי איכא מידי דבשר אפסיל מאורתא וכו', אמנם י"ל דאף דאינו מקיים אחר ליל י"ד מ"ע דואכלו בלילה הזה, מ"מ מותר לאוכלו כשאר קדשים קלים, וזו סברת האו"ש בהל' חמץ מצה פ"ו שכ' דאחר חצות נאכל מדין שלמים.וברש"י במתני' פסחים סה ע"ב כ' שחיטתו וזריקת דמו א"א אלא ביום דכתיב ביום צוותו להקריב וגו' ביום ולא בלילה, ובר"ח ביומא כט. כ' דתמיד ששחטו בלילה פסול משום את הכבש הא' תעשה בבקר, ולא צריך לדין ביום צוותו, וא"כ ה"ה בן בתמיד של בה"ע, וה"נ בפסח יהא פסול מדין זה ול"ל ביום צוותו, וברש"ש עמד בזה, ונראה דדין בה"ע נאמר רק על שחיטה שנ' ושחטו אותו בה"ע וגו' ולא על זריקה, ובזריקה פסול רק מהדין הכללי שנאמר בכל הקדשים ביום ולא בלילה.
ונראה דשירים והקטרת אימורים בפסח ודאי לא תליא בדין י"ד, אלא דיכול להקטיר גם אח"כ, ואפי' אחר הפסח באופן דלא יפסלו בלינה, וכ"נ במנ"ח מצוה פט, והכי נמי בדם למ"ד דאין לינה מועלת במזבח, בזבחים פז ע"א, ה"נ אם ישאר הדם על המזבח ויזרוק בט"ו יהא כשר ויקיים מצות פסח, אמנם הרי הך פסח אינו נאכל בט"ו, ויש לפרש כן בברכות ט. דפסח יהא נאכל בט"ו, ויש לפרש עפ"י האו"ש הנ"ל דיהא נאכל מדין שלמים, וא"כ יוכל לזרוק מדין קק"ל ויהא כשר לאכילה, אך יש לדחות דדוקא היכא דחל דין אכילה מדין פסח יכול לאוכלו אח"כ מדין שלמים, אבל אינו יכול לכתחילה לזרוק לשם שלמים.
♦ ♦ ♦