ישתבח הבורא ויתהלל היוצר אשר נתן לנו תורתו תורת אמת, בהגלות נגלות אור יקרות, ירחון "האוצר" גיליון ק"א - אדר התשפ"ה, האוצר בתוכו חידושי תורה יקרים בכל מקצועות התורה, שנתחברו בידי אומן, ע"י חובשי בית המדרש ותופשי התורה די בכל אתר ואתר.
♦
אמרו חז"ל (חגיגה ט ע"ב):
אמר ליה בר הי הי להלל: מאי דכתיב: ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו, היינו צדיק היינו עובד אלהים, היינו רשע היינו אשר לא עבדו! - אמר ליה: עבדו ולא עבדו - תרוייהו צדיקי גמורי נינהו. ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד. אמר ליה: ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו? אמר ליה: אין, צא ולמד משוק של חמרין: עשרה פרסי - בזוזא, חד עשר פרסי - בתרי זוזי.
וביאר מרן הסבא מנובהרדוק זצ"ל (מדרגת האדם, תיקון המידות פרק ה):
ולכאורה אם שנה את המאה פעמים ולא שנה גם האחד מדוע קוראים לו "לא עבדו". אלא שזה הוא טבע הדבר, כיון ששייר את האחד מסתמא יש בו דבר המעכבהו לקיים גם האחד, והמפריע הזה אשר פעל עליו בל ילך מעלה, הוא בעצמו יפעול עליו לילך מטה מטה.
מקובלנו מרבותינו שהעיקר בעבודת ה' אינו כמה פעמים למדת, ומה עשית בעבר, אלא לאן פניך מועדות! וזה ההבדל העמוק בין המספר מאה, שמסמל ריבוי אך לא יותר מזה, למספר מאה ואחד, שמסמל המשכיות והתקדמות. זוכים אנו, כלל ישראל, להמשיך ולהוסיף בתורה מדי חודש בחודשו, וגם בחודש זה ובגיליון זה, גיליון המאה ואחד, המבטא את הקביעות וההמשכיות של עסק התורה והשעבוד לה' ולדברו שבתורה.
מרן המשגיח, ר' ירוחם ממיר זצ"ל, לימד כי שעבוד זה, שעבוד ה"מאה ואחד" – הוא הדרגה שזכה לה כלל ישראל ביציאת מצרים, והיא מתחדשת בכל שנה ושנה (דעת חכמה ומוסר א, מג):
הרי שפעם אחת משנה את כל המצב, שאם יחסר לו רק פעם אחת עדין אינו "עבד", דאינו פנוי עדין כלו לרשות רבו, כי להיות "עבד" צריך שיהי' כולו ברשות רבו, וזהו שונה פרקו מאה פעמים וא', והיינו שמסיים שם בגמ' צא ולמד וכו', שפעם א' משנה המצב כלו לגמרי.
ומתבאר מזה שכל גדלות האדם היא להיות בדרגת "עבד", ודרגא זו זכו לה ביצי"מ להקרא "עבדי הם", וזוהי סגולת ישראל על כל העמים שרק הם זכו להקרא עבדים, אבל כל הדורות שלפני יצי"מ לא נקראו בשם זה. "וקרבתנו מלכנו לעבודתך" - לזה זכו רק ביצי"מ וכיון שכן הפי' של "להעשות מיוצאי מצרים" הוא להעשות עבדים. ומזה יתבונן האדם איזו עבודה קשה מוטלת עליו בחג הפסח להכנס בדרגא שרק יחידי סגולה זכו לה, והיא מה"עבודות הקשות שבמקדש". בל יסתפק האדם באמונה בלבד, רק שהאמונה תהי' אצלו כאמצעי בכדי להעשות "עבד". ומצות חג הפסח היא אחרת לגמרי מכפי שהורגלנו, ענינה הוא "עבדות". ומזה נוכל להתבונן גדל העבודה המוטלת על האדם להגיע לדרגת עבדות שמהותה הוא שיהי' פנוי כלו לרשות אדוניו.
יהי רצון שגיליון המאה ואחד יסלול דרך להמשך עסק בתורה, לימודה וכתיבתה על לוח ליבנו באהבה וביראה. ובימים אלו, ימי 'בין הזמנים', נוכיח את דבקותנו בתורה, שקיימת ועומדת בתוך תוכנו גם בימי שמחתנו ומועדינו.
♦ ♦ ♦
דרוש לשבת הגדול - מחיבור בגדי שרד (כת"י)♦ בדין הקטרת קרבן פסח♦ בדין לשמה בקדשים ופסח♦ בעניין ארבע כוסות♦ זכייה ובעלות באיסורי הנאה