כתב מרן רבנו יוסף חיים זצ"ל בשו"ת רב פעלים (ח"ד או"ח סימן ד) לעניין שאדם שצריך להפסיק לקדושה האם יפסוק גם לפסוק ימלוך בקדושה של יוצר, ומביא שם את הפוסקים שאומרים שאין לו להפסיק, שהרי אין אומרים המלאכים ימלוך אלא רק ישראל אומרים אותו על כן אין מקום לאומרו. וכתב שם וז"ל 'ובסה"ק מקבציאל כתבתי בס"ד כי כוונות של רבינו האר"י ז"ל בפסוקים הנזכרים נראה כי פסוק ימלוך הוא סיום כוונות של שני פסוקים קדוש וברוך, משמע דתלת פסוקי הנזכ' שייכי אהדדי וכיון דעונה קדוש וברוך צריך שיענה גם פסוק ימלוך, מיהו אין בדבריו הכרח לזה, ולכן כיון דלסברת הפשטנים דעיקר שלא יענה להפסיק בפסוק ימלוך, ואין לנו בדברי רבינו האר"י ז"ל דבר ברור שחולק עליהם, לכן כתבתי כל כהאי גוונא שב ואל תעשה עדיף משום חשש הפסק, ולכך יאמר פסוק ימלוך בהרהור הלב וכו' עכ"ל.
ולעומת זאת, ראה למרן הגרב"צ זצ"ל בספרו אור לציון (ח"ב מבוא ענף ה) שקי"ל כדברי האר"י ז"ל ונוהגים בדבריו כאילו הם ודאי גמור, ולכן קי"ל שלא אומרים ספק ברכות להקל נגד דברי האריז"ל, כמ"ש מרן החיד"א בשיורי ברכה או"ח סימן תכא, וכ"כ בשו"ת רב פעלים ח"ד סימן ד, אף במקום שיש מחלוקת בין מרן להאריז"ל, נקטינן כדברי האריז"ל, כמ"ש מרן החיד"א בברכ"י בסימן מו אות יא וכו'. והוסיף לומר שם וז"ל 'אולם נראה דהיינו דוקא בדבר המפורש בדברי האריז"ל, אבל דבר הנרמז או המובן מדבריו אין לקבוע הדברים כודאי, כיון שיש מקום לפרש דבריו באופן אחר, ואפילו אם אנחנו לא יכולים לפרש, אולי יבוא אחר ויפרש, ויש לילך אחר דברים מעין אלו כפי מה שאנו נוהגים בדברי מרן, דאזלינן בתר דבריו כאילו הם שיטת רוב הפוסקים, ויש לפסוק כדבריו, אך כיון שאין זה בתורת ודאי, שהרי מיעוט פעמים אין הפירוש כך אמרינן סב"ל וכדומה, ולכן אעפ"י שרב פעלים (שם) כתב שמדברי האריז"ל משמע שזמן ברכות השחר כל היום, ולכן רצה לומר שמברכים עליהם כל היום, מ"מ נראה שכיון שאינו אלא מובן מדברי האריז"ל הדרינן לכללא דספק ברכות להקל, והוא הדין לעניין מש"כ בא"ח שנה ראשונה פרשת חוקת אות כ', שמי ששכח רצה והחליצנו בסעודה שלשית, צריך לחזור ולברך, משום שע"פ הסוד אין חילוק בין סעודה שלישית לשתי סעודות הראשונות, נראה שאף שבשער הכוונות מפורש שגם סעודה שלישית חייבת בפת, מ"מ כיון שלא מפורש שאם שכח צריך לחזור, אין הדבר נחשב ודאי, שאפשר שאינו נחשב חיוב אף לענין שצריך לחזור ולברך, וספק ברכות להקל, וכן יש לדון בכמה מקומות לפי כלל זה' עכת"ד.
מסביר רבנו האור לציון, שמה שקבלנו הוראות רבינו האריז"ל, שזה רק במקום שמפורש בדבריו, משום שבמקום שאינו מפורש ויש מקום לפרש כך או אחרת אמרינן שהדברים אין כודאי גמור, ולכן אמרינן סב"ל, משום שיש חולקים בהבנת דבריו.
וכן ראה שהסכים לסברתו הראשל"צ, הרב יצחק יוסף שליט"א, בספר אגרות הראשון לציון (תקס עמוד קנא) שכתב וז"ל 'ושמעתי מספרים שהרב 'וישב הים' (הרב הלל שליט"א) דן עם הגרב"צ אבא שאול זצ"ל על שיטתו המחודשת שכל המבואר מדברי רבינו האר"י נחשב ודאי גמור, וכל דברי חכמי הפשט כמאן דליתא, ושכן יש לנהוג גם כלפי דברים שלא מפורשים בדברי רבינו האר"י רק יוצאים מתוך דבריו, והגרב"צ אבא שאול השיב לו בכעס ובשלילה שאין זה נכון כלל, גם למקובלים שס"ל שאפשר לפסוק ע"פ הסוד, וזהו רק בדבר המפורש להדיא בדברי האר"י, ולא בדברים היוצאים מתוך דבריו, ושגם זה אינו בתורת ודאי גמור, לכן יש לומר ספק ברכות להקל, שיש לחוש גם לדעת הפשט.
ויש בזה גם סברא שאף אם גדול אחד הבין שכך הפשט בדבר האר"י, ושיוצא מזה כך וכך, הרי אינו מוכרח שכן הבינו שאר הגדולים, ורוב הדברים שעליהם דנים בדורינו אינם דברים המפורשים בדברי רבינו האר"י ז"ל שעליהם דיבר החיד"א ושאר הגדולים שכתבו להכריע בהלכה ע"פ הסוד, אלא הם דיוקים מתוך דברי קדשו של האר"י' עכ"ל הראשל"צ.
ויש לשאול ולהתלמד בדברי האור לציון, שהרי לכאורה הרואה בתשובת הרב פעלים גופיה שגם הוא לא מכריע כרבינו האר"י ז"ל אלא במקום שמפורש בדבריו, שכתב (לעיל) ' ואין לנו בדברי רבינו האר"י ז"ל דבר ברור שחולק עליהם, לכן כתבתי כל כהאי גוונא שב ואל תעשה עדיף משום חשש הפסק'. וכן תראה בסימן ט', שכתב וז"ל 'וכל כהאי גוונא דלא נתפרש הדבר בפירוש בדברי רבינו האר"י ז"ל וספרי המקובלים יש לומר שב ואל תעשה עדיף דאית לן למיחש לדברי הפוסקים הפשטנים'. וכן בסימן טז 'כי לא נתפרש בדברי האר"י ז"ל להדיא עכ"ז הנה כלל גדול מסור בידינו שב ואל תעשה עדיף'. וכן תמצא ברב פעלים (חלק ג או"ח סימן א). ואם כן איני מבין את תלונתו של הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל על דברי רבנו יוסף חיים זצ"ל, שהרי גם הוא מסכים שרק בדבר מפורש ברבינו האר"י ז"ל נפסוק כדבריו.
ובלומדי את הדברים, ראיתי למרן רה"י הגרי"ח סופר שליט"א בהערותיו לספר דברי שלום (ח"א הערות אות ב) שמבאר את מחלוקתם, והביא שיש סמך לדבריו מדברי מרן הב"י (או"ח ר"ס קנט ד"ה ומ"ש רבינו דקל"ד ע"א) שהביא את דברי תרומת הדשן (סימן רפא) שכתב 'מאי דאשכחנא בהדיא בפסקי הגאונים לאיסור, ולא אשכחנא בפסקי גאון אחר בהדיא להיתר, אלא דייקינן מינה בהוכחה דהכי סבר, וקשה לסתור בזה דברים מפורשים להדיא' עכ"ל. ומרן ז"ל סיים וכתב 'ואיני יודע מדוע אינו מחשיב דברי הרא"ש והטור מפורשים להיתר שהרי על כרחך צריך לפרש כן וכו', וכיון דעל כרחין צריך לפרש כן כדבריהם כאילו הוא מפורש בהדיא הוי' עכ"ל.
והוסיף הרב שליט"א וכתב 'ולי נראה ברור בס"ד שיש לצמצם המחלוקת בין שתי השיטות הנ"ל, ואף שיטה הראשונה האומרת שעושים כרבינו האריז"ל רק כשהדבר מפורש ולא כשלא באו הדברים מפורשים, היינו בדבר הסתום וסובל כמה ביאורים, והיינו דווקא כדכתב 'בדבר הנרמז או המובן מדברי האר"י ז"ל, כיון שיש לפרש דבריו באופן אחר', מיהו כל שאינו מפורש להדיא, אבל הדברים מוכרחים ואין לטעות ולפרש אופן אחר, הן מתוך טעם הדבר וזיל בתר טעמא, או שהדבר מוכרח מכח שקלא וטריא ודיוקי והכרחי הלשונות, אזי גם לשיטה זו עבדינן כרבינו האר"י ז"ל, וכמו שכתב מרן שכל שעל כרחין צריך לפרש כן בדבריהם כאילו הוא מפורש בהדיא הוי', כי כל דבר 'שבעל כרחין צריך לפרשו כך ואין לנו דרך אחרת', מפורש מיקרי. ודוק היטב.
ויודע אני את מיעוט ערכי ותולה אני במיעוט הבנתי, שהרי בתשובת הרב פעלים שהביא האור לציון כבר כתוב הנ"ל, שכתב וז"ל 'וכל כהאי גוונא דלא נתפרש הדבר בפירוש בדברי רבינו האר"י ז"ל וספרי המקובלים יש לומר שב ואל תעשה עדיף דאית לן למיחש לדברי הפוסקים הפשטנים'. מבואר בנידון דידן יש לנו הכרח שזו דעתו של רבינו האר"י ז"ל, ואפילו הכי לא סמך על כך סמיכה יתרה לפסוק כדברי הדיוק הנ"ל. וכן ראה מש"כ ברב פעלים (ח"ב או"ח סימן יא) מפורש לעניין ק"ש, וז"ל 'הנה כי כן גם בנ"ד כיון שאנחנו רואין טעם מספיק כפי הסוד מדברי רבינו האר"י ז"ל לברך אפילו אחר ד' שעות, אע"פ שלא נתפרש ד"ז להדיה בדברי רבינו האר"י ז"ל, יש לנו לסמוך על כמה גדולים דס"ל מדינא כך צריך לברך, וגם על האחרונים דהכריעו להלכה כוותיהו, ולפחות לתפוס סברא האמצעית דאמרו לברך עד חצות' עכ"ל.
וכן בתשובה הנ"ל רואים מפורשות שרבנו יוסף חיים זצ"ל דייק בדברי רבינו האר"י ז"ל והכריע כדבריו, אבל לא סמך על הדיוק לבדו, משום שאינו מפורש להדיא.
ולולא דמסתפינא מרבינו הגדול שליט"א, ליבי אומר לי שאולי אפשר ליישב את הדברים, שרבנו יוסף חיים זצ"ל ס"ל שקבלנו הוראות רבינו האר"י ז"ל בדבר מפורש בלי פקפוק, אבל בדבר שאינו מפורש, אם מדברי הפשטנים יש מקום גדול להכריע כך ולסמוך עליהם, ובדברי רבינו האריז"ל יש טעם חזק, יבואו דברי רבינו האריז"ל, אפילו שאינו מפורש בדבריו, ויכריע בין הפשטנים. דהיינו, קבלנו הוראות רבינו האר"י בתורת ודאי בלי פקפוק, ואין לחשוש לסב"ל. אבל במקום שאינו מפורש בדבריו אבל יש טעם חזק להכריח בדבריו, יכריע רבינו האריז"ל בין הפשטנים עד כמה שאפשר ודוק. ובמקום שהדיוק בדברי רבינו האר"י ז"ל אינו מוכרח וקלוש, אזלינן בתר הפשטנים. וכן תראה שבספר רב פעלים (ח"א או"ח סימן נד) כתב וז"ל 'והרב החסיד מהרא"ש ז"ל בדברי שלום דף סד, יצא לדון בדבר חדש בדעת הרא"ש והטו"ר, אשר לא שערוהו הפוסקים ראשונים ואחרונים, ומחמת דקדוקים קטנים שדקדק בדברי רבינו האר"י ז"ל, כתב שיש לפרש שגם דעת רבינו האר"י ז"ל כן ע"ש, ואחמ"ר מכבוד תורתו וחסידתו אין דבריו מחוורין בזה, וכן המנהג פשוט אצל העולם, וגם לכל הולכים בעקבות דברי רבינו האר"י ז"ל דלא כדבריו, ואין צורך להאריך בזה'. וכן משמע בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה סימן לה).
והשם יאיר ענינו בתורתו אמן כן יהי רצון.
♦ ♦ ♦