כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין
איתא בילקוט שמעוני (תהלים רמז תתמ"ב): יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, ולמה משל ימין יותר משל שמאל - אלא מפני שהימין שולטת בכל המצות, לכך נאמר רבבה מימינך, אבל שמאל שאינה שולטת אלא במצוה אחת - לכך נמסרו לשמאל אלף. ע"כ. וכתב הרמב"ן (בראשית לה, יח) במהות השם 'בנימין' - בן הכח או בן החוזק, כי הימין בו הגבורה וההצלחה, כענין שכתוב לב חכם לימינו (קהלת י, ב), ימינך תמצא לכל שונאיך (תהלים כא, ט), ימין ה' רוממה (תהלים קיח, טז). וכן ע"פ סוד גדולה מעלת הימין, הרומז לחסד בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ועולם חסד יבנה. תורה נתנה בימין ועוד.ואחז"ל (סוטה טו ע"ב) נכנס להיכל ופנה לימינו וכו'. מ"ט? דאמר מר: כל פינות שאתה פונה, לא יהו אלא דרך ימין. ובמס' יומא (נח ע"ב) אמר רמי בר יחזקאל: ים שעשה שלמה עומד על שנים עשר בקר שלשה פונים צפונה ושלושה פונים ימה ושלשה פונים נגבה ושלשה פונים מזרחה והים עליהם מלמעלה וכל אחוריהם ביתה. הא למדת שכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, למזרח. ע"כ. ופירש"י (ד"ה עומד) דבים של נחושת שעשה שלמה כתיב שלשה פונים צפונה וגו' (דברי הימים ב ד), מקרא זה מונה והולך דרך ימין המקיף את הים ובא מצפון למערב וממערב לדרום, ומדרום למזרח דרך ימין מקיפה. ע"כ.
והנה ע"פ ים של שלמה היה נראה דדרך ימין היינו מימין לשמאל, דפתח בצפון וסיים במזרח, וכן ביאר הלבוש (סי' תרעו סע' ה), שהיה הכהן עולה בכבש שהיתה בדרום, והתחיל בקרן דרומית מזרחית, ואח"כ מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, ואם היה יכול הכהן לעמוד במקומו ולזרוק - הרי הוא ממש כמ"ש מדרך הכתיבה, שלעולם צריך אדם להתחיל מכנגד ימינו והלאה כדי שימשיך ימינו אצלו, אלא מפני שהמזבח היה גדול לא היה אפשר לזרוק בעומדו במקום אחד, היה צריך להלך ולהקיף המזבח על דרך זה שהיתה הפנאת גופו גוררת אחר ימינו שהרי היה צריך לזרוק בימינו, עכת"ד. ולדבריו הסכים הט"ז (שם סק"ו). איברא דלא משמע כן מלשון רש"י (זבחים סב ע"ב ד"ה לא יהו), דז"ל: כי מנינא דקרא דקחשיב ואזיל דרך ימין מצפון למערב וממערב לדרום, וכשאתה מקיף שום דבר ופניך אליו ואתה סובבו מצפון למערב - לימינך אתה הולך. עכ"ל. וזה שלא כדבריהם, אלא דכיון דפניך אל ים של שלמה ואתה פונה מצפון למערב, הרי אתה סובב משמאל לימין. וכן י"ל גבי המזבח, דלא קחשיב פינה שמתחיל לזרוק בה כדברי הלבוש, אלא שפונה תמיד משמאלו לימינו כאשר פניו כלפי המזבח.
ועפ"ז נלמד לעניין הקפת התיבה, דכמוה כהקפת המזבח וים של שלמה. וכ"כ בתרה"ד בתשובה (סי' צח) גבי הקפת הבימה בד' מינים, דנוהגים לסבב מדרום לצפון דרך המזרח, דס"ת על הבימה והוי במקום מזבח, דכל הצבור הופכים פניהם כלפי הס"ת קודם שילכו להקיף, ואז כשיפנו להקיף תהא פנייתם דרך ימין. עכת"ד. וכ"פ הב"י (סי' קכח). וה"ה להוצאת ס"ת מן ההיכל אל הבימה (עיין ב"י סי' קכח). וכן הוא בכל הקפה, עיין שעה"כ (ע סוע"ג) דהיקף השולחן יהיה דרך צד ימין, כשעומד ופניו אל השולחן.
♦
דרך ימין כאשר פניו אל הרוחות
כתב המהרי"ל בתשו' (סי' מ) דבלולב מקיף ג"כ דרך ימין, דהיינו שמנענעו למזרח דרום מערב צפון. וכ"פ בשו"ע (סי' תרנא סע' י) דיקיף דרך ימין בנענועו - מזרח, דרום, מערב, צפון. עכ"ל. וכ"כ בטוש"ע (או"ח סי' קכח סע' יז) גבי נשיאת כפים: וכשמחזירין פניהם בין בתחלה בין בסוף לא יחזירו אלא דרך ימין. ע"כ. וכתב הב"י וז"ל: וראיתי טועים לפרש בלשון זה דהיינו לומר שצריך להחזיר פניהם לצד שמאל, ושיבוש הוא בידם, ואין להם על מה שיסמוכו. אבל הדבר פשוט דהיינו לומר שיחזיר פניו לצד ימינו. וכו' עיי"ש. ומביא ראיה לדבריו, דכשמוציאין ס"ת ואחוריו להיכל, מחזיר פניו לימינו, וכן הוא בהקפת התיבה בימות החג כמ"ש בתרה"ד (סי' צ"ח). ע"כ. וע"ע מה שהאריך בזה בשו"ת אבקת רוכל (סי' טו).אולם רבי אליהו ב"ר בנימין הלוי [ואפשר שאליו כיוון באבקת רוכל הנז', ע"ש סי' קט] כתב בזקן אהרן (סי' פד) דלעולם דרך ימין הוא מן הימין אל השמאל, למעט הדלקת נר חנוכה שהסכים לדעת מהר"ם, דהוא דומיא דהמזבח שהיה הכהן מניח קרן דרומית מערבית ופונה לדרומית מזרחית - דהיינו לימינו, כן תנועת ההדלקה ראוי שתתנועע אל הימין. ע"כ. [ומקוצ"ד לא השגתי את עומק דבריו, שהרי לביאורו שם כל פניית הכהן אל הימין בתחילה אינו אלא ההיכי תמצי בכדי למשוך אח"כ את הימין לשמאל, משא"כ בהדלקת נרות חנוכה]. וכעין דבריו כתב גם רבי שמואל אלגאזי מקנדיא, בעל התולדות אדם (עיין שם הגדולים בערכו), בפסק אודות דרך ימין ופירושה (נדפס בספר באר אברהם בכרך), ושם האריך בכמה ראיות דדרך ימין פירושה לעולם לנענע צד ימינו אל צד שמאלו. וכן דייק מלשון הטור (סי' תרנא) שכתב: והנענוע הוא שמוליך ידו מכנגדו להלאה, וינענע שם ג"פ בהולכה וג"פ בהובאה. ואח"כ מטה ידו לצד צפון ועושה כן ג"פ, וכן לצד דרום, וכן לצד מערב וכו' ע"כ. ותמה הר"ש אלגאזי מדוע ידלג מצפון לדרום, דהיה לו לילך כסדר, מערב ואחריו בדרום. ומכח קושייתו זו בחר להגיה בדברי הטור, דצ"ל וכן לצד מערב וכן לצד צפון. והוסיף לדחות את דברי המהרי"ל והב"י, ותו"ד דדרך ימין היינו להניע את צד הימין, וכשמניע את צד ימינו הרי הוא פונה לשמאלו. ועד"ז ביאר את היקף המזבח (זבחים נג ע"א) דפני הכהן למקום אליו הוא הולך ולא אל המזבח, וא"כ מפנה את הימין אל השמאל. ולדבריו הסכים הרמ"ע מפאנו, והאריך בראיות נוספות בחיבורו ימין ה' רוממה, והניף ידו שנית בספר ימין ה' עושה חיל (גם הם נדפסו בבאר אברהם הנז'). ושם מבואר דהוא סובר כן בכל עניין, ואפי' בהדלקת נר חנוכה, דעיקר כמנהג בני אוישטריי"ך (עיין מ"ש לקמן לעניין הקפה ביד). וכן דעת הלבוש (סי' תרעו סע' ה ובסי' קכח סע' יז) דבנטילת לולב טבעו של אדם שיפנה מימינו לשמאלו, דהיינו מזרח צפון מערב דרום. ולדבריו דמי להקפת המזבח שהכבש היתה בדרום, וסבב הכהן דרומית מזרחית אח"כ מזרחית צפונית אח"כ צפונית מערבית כו', ועפ"ז כן יהיה היקף הלולב. וגם הוסיף ליתן בזה טעם ע"פ סוד.
ובבאר שבע (סוטה טו ע"ב) דחה את דבריהם בתוקף, ובתו"ד ביאר ע"פ רש"י הנז' (זבחים סב ע"ב ד"ה לא יהו), דבמצוות בהן אין פניו כלפי הניקף אלא כלפי הרוחות, כגון בהגבהת ס"ת ובנטילת לולב - יהיו הפניות הפוכות ממצוות בהן פניו כלפי הניקף, דאף שתמיד פונה לימינו, מ"מ הוא עומד בצד הנגדי ונמצא שכיווני הרוחות אליהן הוא פונה שונות זו מזו. וכן רבי יוסף ב"ר בנימין סאמיג"א בספרו דרך ימין האריך לבאר היטב היטב הדק על דרך הנז' ממש, באופן שכל ראיותיו נסוגו אחור. והביא ראיה להחילוק הזה ממש מלשון תרה"ד (סי' צח) גבי היקף הבימה. והוסיף דלדברי הר"ש אלגאזי דדרך ימין היינו שמניע ימינו, א"כ כהן שעולה על הכבש שבדרום ופניו אל הצפון, וברישא פונה לקרן דרומית מזרחית, הרי שהניע בתחילה את שמאלו. והיאך פירש"י שם (זבחים נג ע"א ד"ה ובא לו) דפניה זו היא דרך ימין. וע"ש שהאריך ליישב את דברי הטור הנז' (סי' תרנא), וצ"ב ואכ"מ, דעכ"פ לק"מ. גם התוס' יו"ט (סוכה פ"ג מ"ט) כתב דהקפת המזבח שאני, דמבחוץ מסבב, ונמצא שפונה לימינו בזה הסדר. אבל עם הלולב הוא עומד בפנים ומסבב הרוחות בתוכם. והוסיף דאין ראיה מהחוש למצות מלך עלינו. וכ"כ הט"ז (סי' תרנא סקי"ג) דלא דק הלבוש בראיה זאת. וכן הוא בפר"ח (סי' קכח סע' יז), שכל שמקיף שום דבר ופניו כלפי אותו דבר הניקף ואחוריו כלפי הרוחות, כשמקיפה דרך ימין, דומיא דהיקף המזבח וההזאה שממזרח לצד צפון הוי דרך ימין. אבל כשפניו כלפי הרוחות ורוצה להפך עצמו לצד אחר פשיטא ופשיטא דממזרח לדרום הוי צד ימינו ומיקרי דרך ימין. עכ"ל.
ולמעשה כדעתם כתב גם הרדב"ז (חלק ד סימן טו), וכ"ה הסכמת המג"א (סקכ"ה), הגר"א (שם) והגר"ז (סי' קכח סע' כו). וכן הסכים הט"ז (סי' תרנא סקי"ג), וכתב דלא דק הלבוש בראיותיו. והגם שכתב גבי נר חנוכה שמתחיל בנר שלימינו וממשיך לצד שמאל, וכדעת הלבוש [כדלקמן], הטעם הוא שברר לו הימין ואח"כ היה מוכרח לפנות לשמאל, משא"כ הכא שממשיך לנוע לימינו, דהיינו מזרח, דרום, מערב, צפון. ובשלט"ג (סי' קכח אות יג) כתב דעדיין צ"ע בדברי הב"י כאן שמדמה נשיאת כפים להולכת ס"ת סביב לבימה - הרי דאינו מחלק בין מקיף דבר או עומד במקומו. וא"כ יוקשה מכל הנהו מקומות שמוֹרִים כלבוש. ויישב ע"פ דבריו באבקת רוכל הנז' (סי' טו), שהוכיח דכל היכא דאתמר כל פנות שאתה פונה - דהיינו ממזרח לדרום, אך בנר חנוכה, דאינו מקיף רק מפנה פניו אל רוח אחת - צריך לפנות מהשמאל לימין. ולקמן יבואר.
והנה הרמ"ע מפאנו ממארי קבלה איהו, אולם לא קיבל מהאריז"ל או מתלמידיו המוסמכים, אלא מהר"י סרוק, וכידוע לא דייקינן בדבריו אלא בדברי הח' שערים לבד. וא"כ צ"ע אם דעת האריז"ל מסכמת עימו. ואחר העיון הנלע"ד דאין דעת האר"י שווה אליו בזה. חדא, דכבר נתבאר דדעת הרמ"ע דידליק את הנרות מימין לשמאל, וזה היפך דברי האריז"ל דידליק משמאל לימין [כדלקמן]. ועוד, ע"פ דברי הרמ"ע בתשובה (סי' ג) דכתיב גבי אדה"ר אחור וקדם צרתני אלמא, קומתו בין מזרח ומערב היתה מונחת לארכה, וכשעמד על רגליו היו פניו למזרח וימינו לדרום, ותחלת פנייתו היתה לימין המזרח, והיא פנייה פנימית לזרוע ימין, שהרי אחוריו פונים למערב ופניית אחוריים לאו שמה פנייה וה"ה למצדד אצדודי, עכ"ל. וביאור דבריו, דכיון שאדה"ר נברא כשראשו למערב ורגליו למזרח [כמ"ש אח"כ להדיא], לכשנעמד היו פניו אל המזרח, ופנה אל ימין המזרח - דהיינו לצפון, וכפי שביאר דהיא פנייה פנימית לזרוע ימין. ומוסיף לבאר דכפי שלא נקבע צד הפנייה ע"פ הצד אליו אחורי האדם פונים, כך לא מקרי פניה לצד אחורי היד. אולם עיקר דבריו סותרים הם לדעת האריז"ל (שעה"מ פ' בראשית) דענין נתינת המטה בין צפון לדרום, הוא דוגמת אדם הראשון כשנברא, וכדוגמא שיעור קומה העליונה. ראשו למזרח, כנגד הדעת הנקרא מזרח, ממזרח אביא זרעך. ורגליו למערב, יסוד ומלכות כנזכר אצלינו בענין נטילת הלולב. וידו הימנית בדרום, שהוא החסד. ויד השמאלית בצפון, שהיא הגבורה. עכ"ל.
והלום ראיתי בכמה ספרים, דאף שדעת השו"ע להקיף דרך ימין בנטילת לולב, דעת האריז"ל (שעה"כ קכג ע"ד) ומנהג ירושלים להקיף דרום צפון מזרח מעלה מטה מערב. ומשמע מדבריהם דדעת האריז"ל לחלוק. ולכאו' אינו כן, דגם לדבריו יש להקיף דרך ימין. ופשוט.
והנה ע"פ כל הנ"ל צ"ב באופן הגבהת הס"ת. דאיתא במס' סופרים (פי"ד ה"ח) מיד גולל ספר תורה עד שלשה דפין, ומגביהו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו וכו', ע"ש. והרמב"ן פי' עה"פ (דברים כז, כו) ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, על החזן שאינו מקים ספר תורה על הצבור להראות פני כתיבתו לכל, כמו שמפורש במסכת סופרים וכו' ע"ש. וכ"כ בב"י (סי' קלד) ובשו"ע (סע' ב) כלשון הזה: מראה פני כתיבת ס"ת לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו. ע"כ. וכתב הפר"ח (שם) דכשמראה הספר תורה לעם והוא עומד במזרח התיבה יקיף ממזרח ולדרום, וכמ"ש גבי נשיאת כפים (סי' קכח סע' יז). וכ"כ המאמ"ר (סי' קלד אות ב) והמשנ"ב (סק"ט).
אכן למנהג בני ספרד שגב הס"ת כלפי המגביה, כשפונה לימינו, הרי הוא גם מקדים להראות את הכתב לעומדים מימינו. אולם למנהג בני אשכנז שפני הס"ת למגביה, כאשר מראה את הכתב לעומדים בימינו - הרי הוא מקדים לפנות לשמאלו, דלא כהמבואר גבי נשיאת כפים. ועיין בשו"ת אבן ישראל (ח"ח סי' יא) שפירש דכונת הפר"ח והמשנ"ב לומר שיפנו לצד שמאל להראות את הכתב לעומדים לימינם, ודלא כדברי המאמ"ר, דהיינו כמנהג בני אשכנז שפני הס"ת כלפי המגביה. ובמחכ"ת דבריו דחוקים, דהפר"ח והמשנ"ב ביארו דיקיף ממזרח לדרום כנ"ל בסי' קכ"ח גבי כהנים, ולדבריו הוא הפך מנהג הכהנים. אכן כדברינו פי' בשו"ת משנה הלכות (חי"א סי' קג), דפונה לימינו ואח"כ מימינו לשמאלו. וכן הבין בדברי המשנ"ב. וכ"כ בשבט הלוי (ח"ט סי' כו) דלדידן שאנחנו עומדים בשעת הגבהה במערב התיבה, א"כ ימין הוא דרום ושמאל צפון לפניו מזרח ולאחריו מערב. עכ"ל. והנלע"ד ליישב את מנהג אשכנז לדברי המס' סופרים דהוי כנר חנוכה, שפונה לשמאלו בתחילה מעט, והוא ההיכי תמצי לפנות אח"כ לימינו בסיבוב שלם. ועפ"ז שפיר אמרינן לימינו ולשמאלו ולפניו ולאחריו, דכשפונה בתחילה מעט לשמאלו, מראה את הכתב לעומדים לימינו, ואח"כ חוזר לימינו בלי עיכוב ומראה לעומדים בשמאלו, ושוב ממשיך לנוע לאט לימין, ומראה את הכתב לעומדים לפניו, וכשמסיים את הסיבוב מראה את הכתב גם לעומדים לאחריו. שו"ר בספר באר אברהם (בכרך, עמ' 441) אופן נוסף, והוא להנוהגים להביא את הס"ת לתיבה כשהוא פתוח, ואז בעת שמוליך את הס"ת מראהו לעומדים לימינו ולשמאלו, ושוב מגביהים אותו בתיבה. ועיין בא"ח (ש"ב תולדות אות ט"ז) וכה"ח סופר (סי' קלד אות י ואות יג).
♦
הקפה ביד
בברייתא מס' יומא (נח ע"ב) מחלוקת רבי עקיבא ור"י הגלילי אם מקיף את מזבח הפנימי דרך ימין או דרך שמאל, ושם מבוארים ב' טעמים בדעת רבי עקיבא: חדא דלא ילפינן מהקפת מזבח החיצון להקפת מזבח הפנימי, ולכן יקיף דרך שמאל, משום אין מעבירין על המצוות. ואי בעית אימא דלא ילפינן יד מרגל לענין הקפה דרך ימין.ועפ"ז תמהו במאמ"ר (סי' תרעז סק"ו) ובחמד משה (סי' תרע"ו סק"ג) ובחכמת שלמה (סי' תרנא סע' י) דמבואר להדיא דבמה דהוי ברגל לא ביד - לא שייך ביה הך דינא להקיף דרך ימין. וכבר קדם להם רבי יעקב גלהויזין, דודו של המהרי"ל, וז"ל (מהרי"ל במנהגים, הל' חנוכה אות ב) והתחיל בהדלקתו בצד שמאל, והיה פונה ומסיים בצד ימין, לקיים כל פנות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין. ואמר שהקשה אליו דודו מה"ר יעקב גלהויזין מנין דין זה, דהא דאמר בגמרא כל פנות כו' נאמר על שעשה המצוה דרך הילוכו, כגון גבי זריקת הדם שהיה כ"ג עולה בכבש בדרום ופונה לו לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית כו', דאחוריו היה לצד הפתח ופניו כלפי שכינה במערב. אבל העומד במקומו ועושה מצוה - מנלן דיפנה לימין. ואמר דתירץ לו ג"כ מעבודת כהן גדול במסכת יומא ס"פ הוציאו לו, דאשכחן דעמד במקומו וזרק דרך ימינו. ע"כ. ועיין עליו בריש תשובתו (סי' מ) מה שכתבת מנר חנוכה דפונין לימין, כן כתב מהר"ם וזה ימים רבים שאחד מן המורים תמה על זה אם יצטרך לפנות לימין כיון שעומד על עמדו. והבאתי לו ההיא דהוציאו לו פלוגתא דרבי עקיבא ורבי אליעזר ור"י הגלילי אמתן דם קרנות מזבח הזהב ביום הכיפורים, דלמקצת לישני דהתם בגמרא פליגי בהקפה ביד אי שמיה הקפה, ע"ש ותמצא מבואר בכמה לישני. ע"כ. והחת"ס (ח"א או"ח סי' קפז) האריך לבאר את כוונת מהרי"ל, ותו"ד דבהקפת הרגל בעינן שיפנה לימינו, כדי שיתחיל ויסיים בימין, דאילו היה פונה לשמאלו, היה מתחיל ומסיים בשמאל. אולם בהקפת המזבח הפנימי, שעומד במקומו ומקיף בידו, אם יפתח בימין יסיים בשמאל, וע"כ יתחיל בשמאלו ויסיים בימינו, והו"ל פונה לימין. ור"י הגלילי ס"ל לחד לישנא דילפינן יד מרגל וצריך להקיף ביד מימין אעפ"י שמסיים בשמאל, אך לא קיי"ל כוותיה, דהלכה כר' עקיבא. והוסיף דגם לאינך לישני ר' יוסי הגלילי גופיה לא פליג בהא, נמצא מוכח מסוגיא דהתם דהעומד במקומו מקיף משמאל ומסיים בימין. עכת"ד. וכעין דברי החת"ס כבר כתב באבקת רוכל (סו"ס טו) דכשרוצה להקיף דבר אז צריך לפנות אל הימין להלוך בצד ימין תחלה, משום כל הפונות. אך כשאינו רוצה להקיף דבר, רק עומד תמיד נגד רוח אחד כנר חנוכה, וכוונתו לפנות מאותו רוח לבד - אז צריך בהכרח להתחיל מנר של צד שמאלו כדי להפנות אל הימין, משום כל הפונות. ע"ש. ועיין בחכמת שלמה (שם) שתירץ באופן אחר. והנפק"מ גבי ימין והעברה על המצות איזה מהם עדיף, דלדעת החת"ס ימין עדיף, ולדעת החכמת שלמה העברה עדיף. וצ"ע.
אכן לענין נר חנוכה נחלקו בזה בני אוישטריי"ך ובני ריינוס, כפי שהעיד בתרה"ד (סי' קו), דבני אוישטריי"ך נהגו לפתוח בימין ולסיים בשמאל כדרך כתיבה, ולדבריהם הסכים הלבוש (סי' תרעו סע' ה), וכ"כ הט"ז (שם סק"ו) שמ"ש חכמים כל פינות וכו' - פירוש התחלת הפינה ויש לך ימין ושמאל, אז אנו אומרים כל שאתה מתחיל תפנה לימין, והיינו בפעם הראשון שיש ב' או יותר לפניך - תדליק היותר ימיני שלך. ואילו נפרש שתדליק ראשון בשמאלי כדי שאח"כ תפנה לימין, קשה למה יהיה הסוף עדיף יותר מהתחלה של ההדלקה שהיא עיקרית. אלא ודאי מסתבר לפרש על ההתחלה, כשאתה בא ויש לפניך שני צדדים - תקח לך הימין, ואח"כ תלך לשמאל של אותו ימין. עכ"ל.
אולם מנהג בני ריינוס לפתוח בשמאל ולילך לימין, וכדעת מהר"ם (מרדכי שבת סי' רסח) מהרי"ק (שורש קפ"ג) ומהרי"ל (בתשו' סי' מ). וכ"פ בב"י (סי' תרעו) ובשו"ע (שם סע' ה), וכן הסכמת הרמ"א (דרכ"מ אות ב), וכן הכריע האריז"ל (שעה"כ קח ע"ג). וטעמם דא"צ לברור את הימין, אלא להניע ידו אל הימין, דהיינו שיברור את השמאל ואח"כ יפנה אל הימין, וכפי שביארו בהקפת המזבח שהולך מן השמאל אל הימין.
אלא דעפ"ז יש להקשות מדוע כתיבת בני ברית מימין לשמאל, וכפי שנסתפק מהרי"ל גופיה (סי' מ, ועיין שו"ת חת"ס שם). ועיין עליו שם שתירץ: ושמא משה רבינו ע"ה עיניו ראו את פני מורו ית', ופנה לימינו. שרא לי מר. עכ"ל (עיין יומא נג ע"ב). ועיין מ"ש עליו בתיו"ט (סוכה פ"ג מ"ט). ועי' במלבושי יו"ט, הו"ד באליה רבה (סק"י), שהאותיות עצמם נמשכים ונכתבים משמאל לימין. וכתב החת"ס (שם) דמ"מ לא נתיישב מ"ט אנו כותבים ומסדרים השורות מימין לשמאל. וביאר דסיום השורה אינה סיום הכתיבה, כי אם סיום הספר. וכיון דאנו מסיימין באמצע השטה, נמצא שמסיים בחציה הימני, ושפיר אמרינן דמסיים בימין, משא"כ אם היתה הכתיבה משמאל לימין שאז היה מתחיל בשמאל ומסיים בשמאל עכת"ד, עיי"ש. והנלע"ד ליישב באופן נוסף, דכיון שתורה היא עיקר כלפי הכותב שתפל לה, צריך שיהיה נכתב משמאל לימין ביחס לתורה שהיא מול פני הכותב. נמצא שכלפי התורה נכתב משמאלה לימינה, וכפי שנותן הכהן על אזן המטהר הימנית אף שהיא לשמאלו. ע"ע לקמן.
ובעניין מקום הנחת מנורת החנוכה, הלכה פסוקה בתלמוד (שבת כב ע"א) דמניחה משמאל, כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין. אמנם אם אין שם מזוזה שוב מניחה בימין, כ"כ הטור (סי' תרעא) בשם ראבי"ה (חנוכה סי' תתמג), ומרדכי (סי' רסו) בשם רבינו יקיר, וכ"פ בשו"ע (שם סע' ז).
ואגב אורחיה אמרתי לבאר עניין אחד שנתקשו בו ההולכים לאור דברי האר"י שבחבורה, דכתב בשעה"כ (קח ע"ג) וז"ל: בלילה הראשונה ידליק הנר שבצד ימינו שהוא היותר רחוק מן הפתח מכל שבעת הנרות. ובליל ב' ידליק נר השני לו שהוא יותר סמוך אל הפתח יותר מן הראשון, ואח"כ יפנה לימין וידליק הנר הראשון. וכן ע"ד זה כל שאר הלילות, עד שנמצא כי בלילה האחרונה מדליק הנר שבצד שמאלו, שהוא הנר היותר קרוב וסמוך אל הפתח, ומתחיל בו ונפנה לצד ימינו הקרוב קרוב קודם. ונמצא כי הנר הראשון מכולם שהוא בצד ימין המדליק, הוא נדלק אחרון בלילה האחרונה. עכ"ל. ולכאו' הדלקה באופן זה מתקיימת רק כאשר הוא מדליק בתוך הבית, שהרי אם הוא מחוץ לבית ופניו לפתח, ונר חנוכה עומד משמאל לנכנס, בליל א' כשמדליק את הנר שלימינו מדליק את הנר היותר סמוך לפתח. ובליל ב' כאשר ידליק הנר של אותו היום, ידליק את הנר שיותר רחוק מן הפתח.
אולם קשה לומר שכוונת רבנו האר"י שידליק בתוך ביתו, שזה היפך דברי הגמ' (שבת כא ע"א) דמצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. והגם דבשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו, היאך נאמר דסודם של דברים קאי על שעת הסכנה ולא על עיקר התקנה, וכפי שתמה רבי אהרן פיררה בס' מעיל קדש ובגדי ישע (דף ס ע"ד, וע"ש מה שתירץ). והלום ראיתי בירחון יתד המאיר (כסליו תשע"ד, עמ' 74) מה שכתב בזה הגר"ש דבליצקי זצ"ל, ותו"ד דודאי לא יאמר רבנו האר"י הפך דברי הש"ס, וכפי שהעיד קדוש ה' מכובד רבי צבי הירש מזידיטשוב [שהיה חוזר הש"ס ז' פעמים בשנה] שהאריז"ל לא אמר דבר אחד נגד הגמ', ואפי' כל שהוא. והוסיף הגר"ש דבליצקי דראיה זו שדעת האר"י להדליק מבפנים יש לדחותה וליישבה בכמה אופנים. ע"כ. אלא שלא ביאר מהם האופנים הנ"ל.
ובביאור האופנים הנ"ל, יש הנוהגים להדליק על פתח הבית מבחוץ, אך באופן שהמנורה תעמוד במאונך לפתח, ולא במקביל אליו, כגון אם הפתח במזרח, יהיו הנרות מסודרים ממזרח למערב, והמדליק יעמוד ופניו לדרום. ובאופן זה אתי שפיר דברי האריז"ל בהדלקה מבחוץ. והנלע"ד דיש ליישב באופן נוסף, והוא בהדלקה בתוך חלל הפתח, והוא כעין מה שכתב רבנו זלמן בפסקי הסידור, המנהג הנכון לדבק הנרות או לתלות המנורה בעובי המזוזה בחלל הפתח. ע"כ. ועיין בס' ים החכמה (תש"ע, עמ' רנט והלאה) שביאר דכשידליק המנורה בתוך חלל הפתח בטפח הסמוך למזוזת השמאל, אזי כשעומד מבחוץ ומדליק הוא על דרך דברי האריז"ל ממש. ועיי"ש.
והלום ראיתי בספר דרך ימין ביאור מחודש בדברי תרה"ד (סי' קו) במנהג בני אוישטריי"ך, ותו"ד דאין כוונת מהרא"י להליץ בעד סברתם שזו דרך ימין, אלא דכיון שאין להם מזוזות במקום שהם מדליקים, ולכן היו מדליקין מימין לנכנס מצד פנים של הבית, נמצא ידליקו מן השמאל אל הימין, ידליקו הנר שהוא רחוק מן הפתח בתחילה, ויסיימו בנר שהוא סמוך לפתח שבו עיקר המצווה, ונמצא שהדליקו נרות ההידור קודם נר של מצוה. וע"כ היו מתחילים בנר הימני שלהם. וע"ז כתב מהרא"י דאפשר חשיב לה כה"ג פונה דרך ימין, כיון שהנר שלימינו הוא הסמוך לפתח וביה בלחוד סגי. ואח"כ בנרות ההידור לא קפדינן כולי האי שיהיו על דרך ימין. אולם למהר"ם שהיה מדליק על פתח שיש בו מזוזה, היה מדליק משמאל הנכנס, ולכן הנר שלשמאלו הוא הסמוך לפתח, ויכול להתחיל בו ולפנות לימין. עכת"ד, שפתים ישק. ועפ"ז מבואר יוצא בדיוק נפלא טעם שהאריך האריז"ל לבאר את אופן ההדלקה שהוא על דרך זה ממש, דהיינו שידליק משמאל לנכנס בפתח שיש בו מזוזה, ובאופן שידליק קודם נר המצוה ואח"כ נרות ההידור, ועכ"ז יהיה דרך ימין. וזה דבר אומרו בשעה"כ (שם) דהיה נוהג כנוסח הכתוב בבית יוסף על הטורים וגם בספר שלחן ערוך. וק"ל. אכן בתרה"ד כתב להדיא הנפק"מ באופן שהנרות עומדים במאונך לפתח וכנ"ל.
עוד רגע ואדברה נפק"מ נוספת בדין הקפה ביד, והיא גבי אופן הסטת הפרוכת שעל פני הארון. עיין בפרישה (סי' קכח אות כג) שכתב דיש נוהגים להסיטה משמאל לימין, ויש הנוהגים מימין לשמאל כדרך כתיבה. וסיים דלפי מה שכתב הב"י בסימן קכ"ג דנותנין שלום לצד שמאל תחלה ולית ביה משום כל פינות יהיו לצד ימין כיון דאינו פונה לשום צד, הכי נמי בפתיחת ופינת פרוכת מצפון לדרום אין קפידא, דהא גם כן אינו פונה, עכ"ל. ואפשר דכוונתו גבי מ"ש הב"י שם (ד"ה וכתוב) שיפסע תחילה ברגל שמאל, דהכא אינו פונה לשום צד, ע"ש. אולם גבי נתינת שלום, אדרבא מבואר שם דאיכא מ"ד דמקדים הימין, ומ"ד דמקדים השמאל הוא משום דהוי ימינו של הקב"ה, ועיין לקמן. וא"כ אינו עניין לנידו"ד, דשפיר אמרינן גבי הפסיעות שאינו פונה, אולם גבי נתינת שלום הוי פנייה, וכן לעניית הסטת הפרוכת, דמאי שנא מהדלקת נר חנוכה ודו"ק. אכן בדרישה (סי' תרנא אות ג) כתב בסתם דפותחים את הפרוכת שלפני הארון משמאל לימין. שו"ר מ"ש בשו"ת תפילה למשה (ח"ד סי' ז אות ב), והנלע"ד דהעמיס בדברי הפרישה דברים שלא עלו על ליבו. גם מה שחילק שם בין דבר הנעשה בפעולה אחת לדבר הנעשה בב' פעולות או יותר, מחודש הוא ולא נמצא לו ראיה. ומה שכתב אח"כ דסוף דבר כאשר יחזור ויפרוס את הפרוכת על הארון שוב יפנה מימין לשמאל, וא"כ עדיף שיתחיל בימין, תמה אני, דזה נכון גם בנותן שלום אחר תפילתו, שאחר שחזר לצד א', שוב חוזר לצד ב'. אלא ודאי בתר קמייתא אזלינן.
♦
הקדמת הימין בדברים שאינם דרך היקף
עוד מצינו דין הקדמת הימין אף בדברים שאינם בדרך היקף. מדין תורה הוקדמה הימין בטהרת המצורע, דכתיב ביה (ויקרא יד יד, ושם כה) ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית. ולמדו חז"ל (מנחות י ע"א) בגזרה שווה לקמיצה חליצה ורציעה. והגם שהכהן הוא הנותן, מ"מ נותן לאזן המטהר הימנית, שהיא בשמאלו של הכהן.וכעי"ז מצינו במס' יומא (נג ע"ב) וז"ל: המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו, ואחר כך יתן שלום, ואם לא עשה כן ראוי לו שלא התפלל. ומשום שמעיה אמרו שנותן שלום לימין ואחר כך לשמאל, שנאמר מימינו אש דת למו ואומר יפל מצדך אלף ורבבה מימינך... רבא חזייה לאביי דיהיב שלמא לימינא ברישא. אמר ליה: מי סברת לימין דידך? לשמאל דידך קא אמינא, דהוי ימינו של הקדוש ברוך הוא. ע"כ. ופירש"י שהמתפלל רואה עצמו כאילו שכינה למול פניו, שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד. וכעי"ז איתא בזוהר (פ' פינחס רכט ע"א, ועיין כה"ח סי' קכג אות ז), וכ"כ הרי"ף (ברכות כד ע"ב) הרמב"ם (תפילה פ"ה ה"י) הרא"ש (ברכות פ"ה סי' כג) ובטור (סי' קכג) בשם ראבי"ה (ברכות סי' צו), ובשו"ע (שם סע' א). וקמ"ל דבדוכתי אחריני מקדים את הימין, וכפי שכתב בשעה"כ (סז ע"א, מזולתו) דיאמר בואי כלה מימין בואי כלה משמאל בואי מן האמצע. וכן המנהג בקדושה כשאומרים וקרא זה אל זה ואמר להפנות ראשו לימין ולשמאל, וכפי שכתבו בשו"ת רבבות אפרים (ח"ה סי' קג) ובספר שיבת ציון (שער ז אות קז ובהערה שם). והביא משם רבי סלמן מוצפי ראיה מהזוה"ק (פ' נח עא ע"ב) דהמלאכים אהדרו לדרום אמרו קדוש, אהדרו לצפון אמרו קדוש, אהדרו למזרח אמרו קדוש, אהדרו למערב אמרו ברוך. ע"כ. וכיון דאנו דומים למלאכי השרת בזמן הקדושה, לכן אנו פונים כדוגמתם לימין לשמאל ולאמצע.
ולקושטא דמילתא, הן בבואי כלה והן בקדושה, אינו מחוור לי כ"כ שצריך להפנות את גופו לשום צד. והגם שמצאנו בשעה"כ הנז' (סז ע"א) רמז לזה, בשער התפילה מכ"י מהרח"ו לא מצאנוהו בפנים הדרושים כי אם בדרושים מזולתו (קס"ג ע"ב בדפי כתה"י, ובמהד' אהבת שלום תשס"ח עמ' תט), ואף שם אינו מבואר להדיא שצריך להפנות את גופו. ובקדושה לא בא אף ברמז בספרי הקדמונים. אכן הבא"ח (ש"ב וירא אות ב) כתב דנוהגים העולם לצדד פניהם וכו' ויש סמך לצידוד ימין ושמאל ואמצע מדברי רז"ל בשער הכונות וכו', עיי"ש, ומשמע שאינם שוחים לשום צד. כן דייק הגרע"י בהליכו"ע (ח"ג עמ' סח), ושכ"כ בשלמי חגיגה (קצב ע"ג) בשם החמ"י, דאין לשחות כשאומר בואי כלה, והשוחה גוערים בו, אלא יטה ראשו מעט, עיי"ש. והוא מטעם דאין לשחות אלא במקום שאמרו חכמים. וכ"כ משמו בכה"ח פלאג'י (סי' כח אות ח), והוסיף דבעולת שבת (של"ט ע"ב) הביא מנהגו של הרב מר אביו, לומר שלש פעמים בואי כלה, ובפעם ראשונה שוחה לשמאלו, ובשניה לימינו, ובשלישית משתחוה לפניו, עכ"ל. ובהליכו"ע הנז' הכריע כדברי העולת שבת, וכמנהג החכם צבי כמבואר בסידור יעב"ץ. והגם שכתב דנראה שעולת שבת סובר דדמי לנותן שלום בסוף התפילה, ראיה ליתא. ומ"מ למדים אנו דאלמלא רואה עצמו כאילו שכינה מול פניו פונה לימין.
ובגמ' שבת (סא ע"א): אמר רבי יוחנן: כתפילין כך מנעלין. מה תפילין בשמאל, אף מנעלין בשמאל. מיתיבי: כשהוא נועל - נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל! אמר רב יוסף: השתא דתניא הכי, ואמר רבי יוחנן הכי, דעבד הכי - עבד, ודעבד הכי - עבד. אמר ליה אביי: דילמא רבי יוחנן הא מתניתא לא הוה שמיע ליה? ואי הוה שמיע ליה - הוה הדר ביה. ואי נמי שמיע ליה, וקסבר: אין הלכה כאותה משנה. אמר רב נחמן בר יצחק: ירא שמים יוצא ידי שתיהן. ומנו - מר בריה דרבנא. היכי עביד? סיים דימיניה ולא קטר, וסיים דשמאליה וקטר, והדר קטר דימיניה. אמר רב אשי, חזינא לרב כהנא דלא קפיד. תנו רבנן: כשהוא נועל - נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל, כשהוא חולץ - חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין. כשהוא רוחץ - רוחץ של ימין ואחר כך רוחץ של שמאל, כשהוא סך - סך של ימין ואחר כך של שמאל והרוצה לסוך כל גופו - סך ראשו תחילה, מפני שהוא מלך על כל איבריו. ע"כ.
ולמעשה הרי"ף הרמב"ם והרא"ש השמיטו דין זה. אולם רבינו יונה בספר היראה כתב שיש לנהוג כירא שמים שיוצא את כולם, וכן פסק השו"ע (או"ח סי' ב סע' ד. ולעניין רחיצה סי' ד סע' י). ובשעה"כ (ב ע"ג) כתב שאף את מלבושו יטול בימין וילבשנו ואח"כ יטול השמאל וילבשנו. ופי' ר"י (תוס' ד"ה דעבד הכי עבד) מי שרוצה לחבב של שמאל משום מצות תפילין הרשות בידו, ומי שרוצה לחבב של ימין יותר משום חשיבות של ימין הרשות בידו. וסייג ריב"א (תוס' ד"ה וסיים) דדוקא לענין קשירה הוא דחשיבא של שמאל טפי משום דחשיבות תפילין הוא בקשירה, אבל איפכא לא. ולהאי טעמא יש לנעול של ימין תחלה במנעלים שאין בהן קשירה. וכ"כ רבינו יונה (ספר היראה בראשו), אגודה (שבת פ"ו סי' פט) טור (או"ח סי' ב) שו"ע (ב, ד), לבוש (שם אות ד) וחיי"א (כלל א' אות ח). ובשעה"כ (ב ע"ג) הביא לזה טעם ע"פ סוד.
ולכאו' צ"ב מדוע במלבושים ומנעלים וכדו' מקדים הימין לשמאל, דנמצא שאח"כ פונה מימינו לשמאלו. והנלע"ד פשוט, דלא דמי למבואר משום כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, כי דרך ימין הוא רק באופן שמתקדם והולך מצד אל צד, יפנה מן השמאל אל הימין. אולם כשבורר לו צד, יברור את הימין שהוא החשוב, הגם שאח"כ יפנה אל השמאל. וזה בכל ענין, וכמ"ש בשו"ת תורה לשמה (סי' כב) דישא הס"ת ואפילו שאר ספרי קודש בימינו, דכתיב מימינו אש דת למו, שהתורה ניתנה בימין. וכן איתא גבי נטילת ידים (שו"ע סי' ד סע' י ובב"י שם) דיקדים הימין. והגם דלענין הפסיעות שאחר התפילה נחלקו, דיש אומרים שיקדים הימין ויש אומרים שיקדים השמאל, עיין ב"י (סי' קכג) הטעם למ"ד דיקדים השמאל משום שהוא מפורש במדרש שוחר טוב (תהלים לה, י). וע"ע כה"ח (שם אות כג).
שו"ר לדברי הגה"צ הרי"מ מורגנשטרן (דעה חכמה לנפשך ויחי תשע"ג עמ' לח) שבעל הסולם נהג להדליק נר חנוכה מימין לשמאל, הפך דברי האריז"ל, וטעמו דבכל מקום הקדים האריז"ל הימין לשמאל, שזהו בחי' תיקון הקוים, שמתחיל בצד ימין ואח"כ צד שמאל ואח"כ אמצע. וע"כ העדיף להתנהג ע"פ דברי האריז"ל המבוארים בשאר מקומות, אף שיהיה קשה ממקום אחד, ולא להתנהג כהאריז"ל במקום אחד ויהיה קשה בכל שאר מקומות. ולכאו' יש לתמוה, דדבר בדוכתיה עדיף, אלא דיש חילוק שצריך להבינו. ולי הקטן אינו קשה כלל, דבחינת הקוים דומה להאי דנותן שלום אחר תפילתו, דהיינו שג' קוים ימין שמאל ואמצע אינם דרך היקף כלל, ולכן יש להקדים בהם צד הימין, כדין מלבושים ומנעלים, וכנתינת שלום אלמלא אמרינן בה שכינה מול פניו. דוק' ותמצא.
♦
היוצא מכל האמור
א. כל פינות שאדם פונה יהיו על דרך ימין, דהיינו משמאל לימין. ולכן, כאשר מקיפין דבר כגון התיבה עם ד' מינים וכדו' - יפנה לימינו, והניקף יהיה לשמאלו. והוא הדין בהוצאת ס"ת, ובריקודים של מצווה. ב. גם כאשר אין פניו אל הניקף אלא כלפי הרוחות - יפנה לצד ימינו תמיד, ולכן בנטילת הלולב והכהנים בנשיאת כפים יפנו מצד אל צד דרך ימינם. וכן בהגבהת הס"ת יקיף משמאל לימין. ג. הקפה ביד שמיה הקפה. ולכן גם בנר חנוכה - פותח בשמאלי ביותר וממשיך לימינו. וכן ראוי לנהוג בהסטת הפרוכת של ההיכל, להסיטה משמאל לימין. וטוב שיעמוד משמאל לנרות, וכן משמאלה של הפרוכת, בכדי שישלח ידו לימין. ד. גם בדברים שאינם דרך היקף, כגון מלבושיו ומנעליו טוב להקדים את הימין מפני חשיבותה. וכן ברחיצה וסיכה, אחר שרחץ או סך לראשו יקדים אברי הימין לאברי השמאל. אולם בקשירת המנעלים טוב להקדים את השמאל. ה. בסיום התפילה בעת אמירת 'עושה שלום', יקדים לפנות לשמאלו, משום שבעת התפילה שכינה מול פני המתפלל, ודרך כבוד היא לפנות לימינו של הקב"ה.♦ ♦ ♦