וכתב המאור ושמש ריש פ' פקודי דבני ישראל הביאו תרומתם בהשתוקקות והתלהבות גדולה, וע"י כוונתם ואהבתם ויראתם היה בהם כח להמשיך קדושה גדולה כל כך על כל דבר ודבר כדי להמשיך השכינה למטה על מעשיהם, והיה כוונתם אז השראת השכינה על מעשי ידיהם, והותיר עוד קדושה על ידי מחשבתם, להמשיך גם כן קדושה לדורות הבאים גם כן.
וזו כונת הכתוב בפרשת ויקהל [שמות (ל"ו, ד')] ויבואו כל החכמים העושים וגו' איש איש ממלאכתו וגו' אל משה ויאמרו מרובים העם להביא מדי העבודה למלאכה רצה לומר, שהחכמים הבינו בעת מלאכתם והרגישו גודל הקדושה בכל דבר ודבר מנדבת המשכן, שהאירו בני ישראל בכל דבר כל כך קדושה רבה אשר יש די והותר מן הקדושה אשר צריך לעת עתה להשראת השכינה, רק היה כוונתם בגודל התלהבותם בנדבתם שיאירו עלינו עד סוף כל הדורות בעת לימוד התורה של מלאכת המשכן ונדבת המשכן, מאיר לנו ללבבנו גודל אהבה ויראה שלהם, עד שיאיר לנו גם כן איזה הארה בעת לימוד מעשה המשכן למשוך עלינו מעט קדושה בכל עת לימוד התורה הזאת.
וכן מצינו, שכן צוה לנו הקדוש ברוך הוא שעסק התורה יהיה חשוב לפניו יתברך שמו כאלו עשינו המעשה בידים, כי כך אמרו חז"ל [מנחות (ק"י ע"א)] זאת תורת העולה [ויקרא (ו', ב')] כל העוסק בתורת עולה, כאלו הקריב עולה וכו', רק שצריך לזה כונת הלב, לכוין בעסק התורה באהבה ויראה גדולה, כדי להמשיך הקדושה הזאת עלינו כמו בעת שהיה הדבר בפועל.
וכך עשה משה בכותבו התורה הניח קדושה גדולה, שהבין ביתר שאת ועוז ותעצומות של ישראל בנדבתם, הכל הניח בתורתינו הקדושה כדי שנוכל לעורר לבבינו בעת עסקינו בפרשיות אלו במעשי המשכן, למשוך עלינו כמעט השראת השכינה ולעורר היחודים שנעשו מאז וכו', אבל לזה צריך אדם התעוררות גדול בכל שנה ושנה בעת עוסקו בפרשיות אלו, וצריך ללמוד בכל שנה ביתר תשובה ואהבה ויראה משנה שעברה, כי בשנה שעברה עדיין לא מצא הקדושה שהניח משה רבינו וכל ישראל במלאכת המשכן, על כן צריך כל אדם לפסול את הלימוד שלמד אשתקד ולמצוא לו איזה חסרון בלימודו, וילמוד עתה ביתר שאת ועוז ותשובה יתירה, אולי ימצא הקדושה זו למשוך עלינו קדושת המשכן וכלים לקבל איזה השראת אלהותו יתברך שמו מזה.
הרי לן גודל וקדושת וחשיבות ההתעסקות במעשה המשכן, והנה מצינו כמה דברים שהיו במשכן, ולא נכתבו במפורש בתורה.
♦
א.
לשכות במשכן
מצינו במשניות תמיד ומדות שהיו לשכות בבית המקדש לכל מיני צרכים. וכתב הרשב"א בתשובות החדשות מכת"י (סי' צ"ז), וז"ל ואפשר שהיתה שם [במשכן] לשכה כלשכת פרהדרין שהיתה במקדש, שלא היתה קדושה.גם במשך חכמה פ' צו (ח', ל"א), כתב ודע כי לשכות הפתוחות להיכל לא היו אוכלין בהן בקדשי שעה, דאינן פתח אהל מועד כמבואר זבחים (נ"ו ע"א). ועיי"ש, שמשה רבינו אכל נמי בלשכות.
ועיין תוספות רי"ד יומא (ו' ע"א) ד"ה הכי קאמר, שכתב דעיקר אכילת הקדשים היה בלשכות, דאסור לשבת בעזרה, ואכילת קדשים בעינן למשחה, כדרך שמלכים אוכלים. – וא"כ לסברתו י"ל נמי דהיו לשכות במשכן, דאף במשכן אסור לישב, כמבואר בגמ' קדושין (ע"ח ע"ב) דפריך האיך יכול היה שמואל לשכב במשכן.
ברם בתורת מרדכי קונטרס חיבת הקודש (סי' ו', אות ה') מבואר דבמשכן לא היו לשכות. גם בעזרת כהנים מדות (פ"ה מ"א) [ע' שי"ד], בהערה, כתב דלא היו לשכות בחצר אהל מועד.
ולגבי משכן שילה, עיין שמואל א' (פ"ג) דשמואל שכב במשכן, ופירש במצודות דוד (שם, ב') ועלי שוכב במקומו, במקום שהכהנים שוכבים, לפנים מן הלוים. וכן (שם, ג') ושמואל שוכב, במקום אשר הלוים שוכבים. ובקדושין (ע"ח ע"ב) פרש"י בד"ה ושמואל שוכב בהיכל ה', במקומו בבית משמר הלויים שהיו שומרים את הבית. וכן תרגם יונתן בעזרת ליואי. – הרי שבמשכן שילה היה עוד בתים שצירפו אותם למשכן.
♦
ב.
מקום מושב הסנהדרין – לשכת הגזית
איתא במכילתא [יתרו (סוף פ' י"א)] ואלה המשפטים אשר תשים, נמצינו למדין שסנהדרין באין בצד מזבח [ובילקוט שמעוני פ' יתרו (רמז ש"ו) שסנהדרין מסדרין דירתן בצד מזבח], אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר [מלכים א' (ב', כ"ח)] וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח.ואת דברי המכילתא הביא הרמב"ם בהקדמה למנין המצוות, בשינוי קצת, וז"ל ושם אמרו גם כן מנין שתהא סנהדרין סמוכה למזבח ת"ל מעם מזבחי. וכן הביא רש"י ריש פ' משפטים (כ"א, א').
גם המאירי יומא (כ"ה ע"א ד"ה ולענין ביאור), הביאה, וז"ל כמו שאמרו במכילתא, מניין לסנהדרין שיושבין בלשכת הגזית סמוך למזבח שנאמר לא תעלה במעלות על מזבחי ואלה המשפטים וכו'.
ועיין נמי תנחומא פרשת חקת (פ' כ"א) ומנחליאל במות אלו סנהדרין שבעזרה בצד המזבח.
ועיין זבחים (נ"ד ע"ב) סבור למבנייה בעין עיטם דמדלי וכו', גמירי, דסנהדרין בחלקו דיהודה ושכינה בחלקו דבנימין, ואי מדלינן ליה מתפליג טובא וכו'. ופרש"י בד"ה ואיכא דאמרי, האי דלא בנאה בעין עיטם, משום דרחיק שם נחלת בנימין מנחלת יהודה יותר משיעור הר הבית, ו[אי][1] אפשר לסמוך לשכת הגזית לעזרה, ואנן בעינן סנהדרין בעזרה דכתיב [דברים (י"ז, ח')] וקמת ועלית וגו', וצריכה להיות בחלקו של יהודה כדמפרש ואזיל גמירי סנהדרין בחלקו של יהודה כדכתיב [בראשית (מ"ט, י')] ומחוקק מבין רגליו.
וכ"כ בכסף משנה ה' סנהדרין (פי"ד הי"א) שכתב ומ"ש והוא שיהיה ב"ד הגדול שם בלשכה שבמקדש, כך אמרו [דברים (י"ז, ח')] וקמת ועלית אל המקום, מלמד שהמקום גורם.
ובעזרת כהנים מדות (פ"ה מ"ד) [עמ' תי"ב] ד"ה הנה, מאריך בסיבת עשיית לשכת הגזית חציו בקודש, וז"ל ונראה לי לומר בטעם עשייתה באופן הזה אפילו אי לא היו צריכין לעשות שמה הפייס, והוא משום דכבר ידוע דמקום סנהדרין צריך להיות במקום מקודש, ואולי הוו יכולים לעשותה בעזרה גופה היו עושים, אכן לא יכלו לעשות כן משום דאין ישיבה בעזרה, ולא יוכלו לישב שם, ודיינין צריכין להיות בישיבה, וכמו שמבואר בגמרא במסכת סנהדרין ובפוסקים, ולכן עשו אותה אצל העזרה והיה רצונם לקרבה אל העזרה בכל האפשרי שלא יפסיק ביניהם אפי כותל דק כמלא נימא וכו', משום הכי בנו חצי הלשכה בקודש שהוא בעזרה, ומקום ישיבתם שבחוץ פרוץ במלואה אל מקום הקודש, היינו אל חציה שבקודש, כדי שתהיה סמוכה לגמרי אל הקודש אפילו בלי הפסקת כותל כקליפת השום. ומטעם זה אפשר לומר שהוכרחו לבנות חצי קודש גדול כמו חצי חול, כדי שתהי חשובה סמיכתה כסמיכתה אל הקודש, דאע"פ דאם היה שלישיתה בנוי בקודש היתה ג"כ קודש, וכמ"ש התוספות ישנים שם ביומא ד' כ"ה בד"ה חציה, מ"מ היה השליש שבקודש נראה כבטל במיעוטו אל שני שלישים שבחול, ולכן טפי ניחא להו לבנות את החלק שבקודש ממש כשיעור שבחול וכו'.
והנה במשכן לא נתפרש בפירוש שהיה מקום מושב הסנהדרין ליד המזבח. ברם ראיתי בשו"ת חיים שאל למרן החיד"א ח"ב (סי' ד', דין א') שכתב בפשיטות בזה"ל אבל כי הוו [סנהדרין] במשכן ושילה וקביעות מקומם היה שם, אימא דשוה ללשכת הגזית. הרי דפשיטא ליה שהיו הסנהדרין מקומם במשכן.
ועיין נמי העמק דבר במדבר (ט"ז, י"ב) שכתב דמשה ובית דינו היו ליד המשכן, עיי"ש[2].
ושו"ר דלגבי משכן שילה מפורש כן בזבחים (קי"ח ע"ב) אמר רב אדא מאי קא קשיא ליה דלמא שכינה בחלק בנימין וסנהדרי גדולה בחלק יוסף מדמצינו בבית עולמים דשכינה בחלקו של בנימין וסנהדרין בחלק יהודה.
ולגבי גבעון כן מפורש בירושלמי מכות (פ"ב ה"ו) [ז' ע"א], דאיתא אמר רבי תנחומא [יואב דכתיב ביה [מלכים א' (ב', כ"ח)] וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח] לסנהדרין ברח וכו', ומניין שהיתה סנהדרין גדולה אצל המזבח, ולא תעלה במעלות על מזבחי [שמות (כ', כ"ג)] ומה כתיב תמן [שם (כ"א, א')] ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. הרי דס"ל להירושלמי דיואב ברח לסנהדרין שהיתה ליד המזבח, ומיירי בגבעון.
ושו"ר שחקר כן בספר גיצי אורה עה"ת [להגה"צ רבי אליקים געציל פריעד שליט"א מטעלז – קליבלנד] ריש פ' משפטים [וחקר גם מהו גדר אצל המזבח], והביא את הפסוק מפ' פנחס בבנות צלפחד (כ"ז, ב') ותעמדנה בנות לפני משה ולפני אלעזר ולפני הנשיאים וכל העדה פתח אהל מועד. וכל העדה היינו סנהדרין, כדאיתא יומא (ע"ג ע"ב) דדריש וכל העדה דאיתא במדבר (כ"ז, כ"א) זו סנהדרין. הרי לן פסוק מפורש דמשה רבינו והסנהדרין ישבו בפתח אהל מועד.
ומביא עוד את דברי הרמב"ן פ' בהעלותך (י"א ט"ז) עה"פ אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, והתיצבו שם עמך. וכתב הרמב"ן: וקבלו רבותינו [סנהדרין (ב' ע"א)] כי כל סנהדרי גדולה היושבת בבית השם במקום אשר יבחר לשכנו שם כן יהיה מנינם שבעים, והנשיא על גביהם כמשה רבינו, והנה הם שבעים ואחד. הרי מבואר דס"ל להרמב"ן דהסנהדרין של משה היו יושבין באהל מועד.
ברם עיין מדרש רבה פ' פקודי (נ"א ב') דאיתא: נכנס משה אצל בצלאל ראה שהותיר מן המשכן, אמר לפני הקדוש ברוך הוא ריבון העולם עשינו את מלאכת המשכן והותרנו, מה נעשה בנותר, אמר לו לך ועשה בהם משכן לעדות, הלך משה ועשה בהן, כיון שבא ליתן חשבון אמר להם כך וכך יצא למשכן, וביתר עשיתי משכן לעדות, הוי אלה פקודי המשכן משכן העדות. ומובא נמי בילקוט שמעוני שם (רמז תי"ד).
ובחת"ס בתורת משה פ' פקודי עה"פ ויביאו את המשכן אל משה, מביא את דברי המדרש, ומביא דהגליון פי' שעשה במשכן העדות בית המדרש ללמוד שם תורה ברבים. ועיי"ש שמפרש למה הקדימו אהל העדות התורה הזה לאהל המשכן השני.
ושם עה"פ אלה פקודי המשכן [הדיבור השלישי] מפרש בזה את כפילות המילות בפסוק, אלה פקודי המשכן משכן העדות, דרמז כאן שני משכנים, א' בית המדרש שבנו אותו סמוך למשכן ממותר הנדבה, ב' משכן אוהל מועד ממש, עיי"ש שמפרש את הפסוקים לפי"ז.
ועיין רש"י על המדרש רבהג בראשית (פ"ג ט') ד"ה ראשון לכהונה, שמביא ששמע דכל שבעת ימי המילואים הקריב משה על המזבח דתוך אותו אוהל מועד שנטה לו מחוץ למחנה. והיינו אוהל העדות הנ"ל.[3]
וכתב בספר מהר"י שטייף עה"ת פ' תרומה (דרוש ד', הערה מ"א) דכמו שהיה מזבח באהל מועד, כן מצינו שעשה משה עוד ארון הקודש, כמו שכתב רש"י פ' עקב (י', א'), וי"ל שהיה הארון באותו אהל מועד. וכתב דאפשר דה"ה נמי לכל הכלים. וצ"ע.
מ"מ מבואר לנו מדברי רש"י בשם השמועה ששמע, שהיה למשה רבינו מזבח באוהל המועד שהיה בית מדרש.
וא"כ לפי"ז מצינו בודאי שישבו סנהדרין ליד מזבח ממש, באוהל העדות, דהוא בית המדרש, ולא במשכן עצמו.
♦
ג.
עזרת נשים
בזית רענן (לבעמח"ס מג"א) על הילקוט שמעוני, גרס בפ' נשא (רמז תשי"ב) שבני אהרן נדב ואביהו מתו בעזרת נשים, וכתב ע"ז בזית רענן: ולא ידענא היכן היה במשכן עזרת נשים, ועיי"ש מה שפי'.גם ביפה מראה על הירושלמי פסחים (פ"ה ה"י) כתב דהא דכתיב [שמואל א' (א', ט')] ועלי הכהן יושב על הכסא, היינו שישב בעזרת נשים.
ברם בפני יהושע שבועות (י"ד סע"א) כתב דבמשכן לא אשכחן עזרת נשים. וכ"כ נמי בעזרת כהנים מדות (פ"ב מ"ה) בפי' בני יוסף, ד"ה עזרת הנשים.
♦
ד.מקום טבילה
במתני' יומא (ל' ע"א) איתא דכל טבילות של הכהן גדול ביום הכיפורים היו בקודש בגג בית הפרוה חוץ מהראשונה, ובגמ' שם (ל"ב ע"ב) ילפינן לה מפסוק.וא"כ ע"כ דהיה מקום טבילה במשכן. ועיין בקונטרס סדר עבודת יום הכיפורים [געפנער, וארשא תרס"א] (אות י"ג) שכ"כ, וכתב דהיה המקוה מבארה של מרים, עיי"ש. ועיין במדבר רבה (פ"א ב') לגבי בארה של מרים, והיאך היתה הבאר עשויה סלע כמין כוורת היתה, ומתגלגלת ובאת עמהם במסעות, וכיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד, היה אותו הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד, והנשיאים באים ועומדים על גביו ואומרים עלי באר, והיתה עולה. ועיין תוספתא סוכה (פ"ג ה"ג) דהיה מקום הבאר כנגד פתחו של אהל מועד. ובברייתא דמסכת מדות (י"ט) איתא: הבאר היתה בפתח החצר סמוכה לאהלו של משה וכו', נהר אחד יוצא ומקיף את מחנה שכינה.
♦
ה.
המשכן היה גבוה משאר המחנה
במדרש רבה פ' חוקת (י"ט ט"ז) איתא: אף על פי שהיה הענן עושה כל המדבר מישור היה מניח מקום גבוה למשכן שהוא חונה שם.ועיין אבן עזרא פ' קרח (ט"ז, י"ב) עה"פ שאמרו דתן ואבירם לא נעלה, שכתב: יתכן שהיה אהל מועד בתוך המחנה במקום גבוה, על כן מילת העלו מסביב. וכ"כ רבינו בחיי, וז"ל: ויאמרו לא נעלה, היה אהל מועד במקום גבוה, וכן אמר למטה (פסוק כ"ד), העלו מסביב.
ועיין נמי בהעמק דבר שכתב: לא נעלה, שהמשכן היה עומד במקום גבוה כמו בית המקדש, ומשה ובית דינו היו בהר[4].
♦ ♦ ♦