כבר דנו קמאי דקמאי בענין שבע ברכות, אם הן צריכות סעודה או לאו. ורבו הדעות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, ואמרתי אסדרם אחת לאחת, ומה שנ"מ לדינא מזה. והנה בס' שובע שמחות להגר"ש דבליצקי זצ"ל (פ"א אות כ"א) הביא הרבה מן הדעות בזה, אך הניח מעט מקום להתגדר בזה.
♦
א.
וזה החלי. הרמב"ן והרשב"א והר"ן והריטב"א ורבינו קרשקש ונמוקי יוסף (כולם בכתובות דף ז) הביאו, שנהגו בשבת אחר בהכ"נ ללוות את החתן לביתו ומוציאין את הכלה לתוך העם ומברכין הברכה. והם קיימו את המנהג ע"פ המבואר במס' סופרים פי"ט הי"א: "נהגו רבותינו לומר בבקר ברכת חתנים על הכוס בעשרה ובפנים חדשות כל שבעה, וכן בערב קודם סעודה".
ומוכח מזה דאינו תלוי בסעודה כלל, רק על שעת שמחת חתן וכלה, ובענין הנ"ל יש שמחה גדולה, ויכול לברך. הרי מבואר מכל הנך ראשונים דא"צ סעודה כלל. ובריטב"א הוסיף דעכ"ז בדרך כלל אין אנו מתאספים לשמחת חתן וכלה אלא בשעת סעודה, וע"כ אין אנו מברכים בדרך כלל אלא בשעת סעודה.
♦
ב.
וברא"ש (שם סי' י"ג), ומשם לטור (אה"ע סימן סב), הביא תשובות ר' האי גאון על מנהג זה לברך בלא סעודה בשבת, שכתב שאינו מנהג יפה אלא שאין איסור בדבר[1]. וביאר הטור דלפנים חדשות צריך להרבות בשבילם, וכיון שלא הרבה בשבילם אוכלין אינם נקראים פנים חדשות[2]. וכן משמע ברא"ש שם בשם י"א, שכתב לאחר שהביא תשובת רב האי: "וי"א הא דמברכין ע"י פנים חדשות, דהיינו דוקא לאחר הסעודה".
ונראה מזה דשיטת הטור וי"א שברא"ש, ואולי כ"ה שיטת ר' האי גאון, דמצד עיקר דינא דז' ברכות אינו צריך סעודה כלל, דאם צריך סעודה היה לו להקשות בפשיטות דאין כאן סעודה. רק כך ס"ל, דכיון שצריך פנים חדשות, ומדיני פנים חדשות צריך להרבות בשבילם, אינו נקרא ריבוי בשבילם אלא א"כ הרבה באוכלים[3]. ונראה דכן הוא ביאור דברי הטור שם, שכתב: "ומברכין אותן כל ז' אחר אכילה, והוא שיהיה שם פנים חדשות שלא אכלו בחופה, אפי' היו בשעת ברכה, ואינו נקרא פנים חדשות אלא א"כ מרבים בשבילם". ר"ל דמברכין אותו אחר אכילה מדיני פנים חדשות, וכנ"ל. ודלא כמוש"כ בשובע שמחות שם, דדעת הטור היא דשבע ברכות טעונות סעודה.
ועיין ברא"ש שם, שמיד שאחר הביא את הי"א הנ"ל, הביא את דברי מס' סופרים, ויש לבעל דין לומר שכוונתו להביא ראיה דלא כזה, מדברי המס' סופרים 'קודם הסעודה', וכשאר ראשונים הנ"ל, וא"כ י"ל דאף הרא"ש ס"ל כן. אמנם בטור כשהביא הך דעה דהי"א הסכים עמו, ומשמע דלא ס"ל שאביו הרא"ש חלק עליו.
♦
ג.
והנה בתוס' פסחים (דף קב: ד"ה שאין), הביאו את שיטת רבינו משולם, שמברכין על כוס אחת ברכת המזון ושבע ברכות, אע"ג דאמרינן התם דבקידוש וברכת המזון צריך ב' כוסות, כאן דומה יותר לקידוש והבדלה דמברכין על כוס א', אף כאן "חדא מילתא היא, דברכת המזון גורם ברכת נישואין". ובתוס' שם כתבו דלא נהגו כן, וכן הביא בהגהות מיימוניות (הל' ברכות פ"ב ה"י) על שם ר"ת, וכן פסקינן ברמ"א סק"ט. ולכאורה נראה דיש ראיה מזה דאנן סבירא לן שאין הסעודה וברכת המזון הגורם לז' ברכות, וכראשונים הנ"ל, ומטעם זה אנו חולקים על רבינו משולם הנ"ל. וכן משמע קצת בספר הבתים על הרמב"ם שם, דצריך ב' כוסות, ד"דומה לברכת המזון וקידוש שהם ב' מצוות", אף כאן ב' מצוות נפרדות הן, משא"כ "קידוש והבדלה, שהכל מצוה אחת היא". ר"ל דאינו נגרם מכח ברכת המזון, רק חיוב אחרינא הוא.
אולם נראה דאין מכך ראיה, די"ל דסבירא לן כמוש"כ ביש"ש בכתובות שם, דכיון שהברכות נתקנו ג"כ תחת החופה כשאין אוכלין, א"כ אע"פ שעכשיו החיוב בא מחמת הסעודה, תרי קדושות הוא, דהברכות האלו אינן מיוחדות לסעודה, משא"כ ברהמ"ז[4]. ומידידי ר"פ שטרן שמעתי לבאר את שיטתינו באופ"א, שברש"י ורשב"ם בפסחים שם כתבו דקידוש והבדלה די בכוס אחת, דאף בהבדלה אנו מזכירים קדושת יו"ט, דאמרינן 'המבדיל בין קודש לקודש'. וא"כ י"ל דכאן, אע"פ דיש להם גורם אחד וכדברי רבינו משולם הנ"ל, עכ"ז כיון שאין מזכירין הסעודה בהז' ברכות, אינם יכולים לברכן על כוס אחת. ועכ"פ אי משום הא או הא, אין משם ראיה כל כך.
♦
ד.
אך לכאורה מדברי רבינו משולם מבואר כהצד השני, דהסעודה וברכת המזון גורמות את החיוב לברך ז' ברכות. אמנם בהגהות מיימוני שם הביא את רבינו משולם בנוסח אחר, דלא דמי להא דקדוש וברכהמ"ז, ד"תרי מילי נינהו, דהתם זה קודם הסעודה וזה אחר הסעודה". וכנוסח הזה כתב הר"ן בכתובות שם, ובעל העיטור מדנפשיה בהל' ברכת חתנים (אות תתנ"ד במהדו"ח)[5]. ומשמע דמשא"כ בז' ברכות וברכהמ"ז, דאומרים שתיהן אחר הסעודה, יכול לברך על כוס אחת. ולפי"ז י"ל דאין הביאור שברכת המזון גורמת את החיוב לומר שבע ברכות, רק דכיון דאומרים את שתיהן אחר הסעודה, יכול לברך על כוס אחת. משא"כ בברכת המזון וקידוש, דאחד בא על סעודה א' ואחד על סעודה ב', נקרא ב' קדושות, ואינו יכול לברך שניהם על כוס אחת.
וכן נראה לכאורה מדברי הריטב"א. דהא הריטב"א הנ"ל כתב שאין צריך לברך בשעת סעודה, רק דכן נהגו להתאסף לשמחה בסעודה כנ"ל, ואח"כ כתב לבאר את המנהג לברך ז' ברכות וברכת המזון על כוס אחת, "דכיון שברכת המזון בא לאחר הסעודה והיא הגורמת, וברכת חתנים בא ג"כ על הסעודה והיא הגורמת, כחדא מילתא חשיבי". ולפו"ר הני מילתי סתרי אהדדי. אלא על כרחך צ"ל כנ"ל, דאין הכוונה שברכת המזון גורמת את החיוב, רק כיון שמשמחין בדרך סעודה, ועל סעודה זה אנו אומרים את השבע ברכות, יכולין לומר ברכת המזון על כוס זה נמי. וכן בר"ן ובבעל העיטור שם, אע"ג דס"ל כרבינו משולם, כתבו להליץ על המנהג הנ"ל לעשות את הברכות בשבת בלי סעודה.
♦
ה.
ומשם לדעת הרמב"ם. בהל' ברכות פ"ב ה"ט כתב דאומרין אותו אחר כל סעודה וסעודה[6]. וע"ז לכאורה יש לדחות דכוונתו כהריטב"א הנ"ל, דבדרך כלל כך מתאספין לשמחה, בסעודה. אולם מפורסם ע"ש הגרי"ז לדייק מהא דכתבו הרמב"ם בהל' ברכות, ולא בהל' אישות פ"י אצל ברכת נישואין שאומרים תחת החופה, וכן מסידור הר"מ שכתב שבשבת מוסיפין רצה, וביו"ט יעלה ויבוא וכו', ואח"כ כתב שבבית חתנים מוסיפין ברכה זו, משמע דנתקן כחלק מברכת המזון. ואולי יש לדחוק, דכיון שכך נהגו בוודאי, לסדר את הברכות לאחר ברכת המזון, ומטעם הריטב"א הנ"ל, ממילא סדרו הרמב"ם כאן.
אך בשם הגרי"ד בנו ראיתי שעיקר דיוק אביו היה על דברי הרמב"ם ש"ברכה זו שמוסיפין בבית חתנים, היא ברכה אחרונה משבע ברכות של נישואין". ר"ל דדוקא ברכת אשר ברא נתקנה בכלל ברכת המזון, אבל שאר הברכות אינו תלוי בברכת המזון כלל. ונראה להמתיק את הדברים ע"פ דברי הר"ן, כי הלא הר"ן ס"ל דאין ז' ברכות תלויות בסעודה כלל וכנ"ל, ועכ"ז כתב בכתובות שם, דלברכת אשר ברא צריך ג', ופסק כן הרמ"א על פיו בסעיף ד'. ואם אינו תלוי בסעודה, למה צריך ג' לזמן עליו, אפי' באחד סגי. אך להנ"ל ניחא, דברכת אשר ברא, כשאומרין אותה לחוד, היא תקנה אחרת לגמרי מתקנת ז' ברכות, ובזה מודה הר"ן דנתקנה בברכת המזון. וע"ע בלשון רבינו מנוח על הרמב"ם שם, דמשמע דצריך ג' מטעם דצריך ג' לברך 'שהשמחה במעונו', ה"ה לאשר ברא. והוא ג"כ כנ"ל, דתקנת אשר ברא היא תקנה בברכת המזון לכו"ע, כמו שהשמחה במעונו.
ובהכי ניחא ג"כ המנהג הפשוט המובא בדרכי משה (אות י"ג), ומשם לרמ"א (ס"ט) וב"ש (סקי"ב), דאע"פ שנוהגים לברך ז' ברכות וברכת המזון על שני כוסות, עכ"ז אשר ברא וברכת המזון מברכין על כוס אחת. והוא מטעם הנ"ל, דאשר ברא לחוד תקנה אחרת היא, דשם י"ל שפיר כרבינו משולם שברכת המזון היא גורם הכוס. אולם מש"כ הרמ"א שם דטוב להחמיר, י"ל דעכ"פ יש א' מהטעמים הנ"ל לחלק, שעדיין צריך ב' כוסות. ויסוד זה, ש'אשר ברא' תקנה חדשה היא ובסעודה, מבואר מהיש"ש הנ"ל באות ג', דכשאומרים ז' ברכות אומרים אותן על כוס אחר, כיון דאומרים אותן תחת החופה, א"כ אינו שייך דוקא לברכת המזון. משא"כ אשר ברא, דכשאומרים אותו לחוד, רק בסעודה נתקנה. הרי דאע"פ שאומרים אשר ברא תחת החופה, אין ענין אשר ברא זה, לברכת אשר ברא שאומרים לחוד.
וא"כ לפי"ז י"ל שהרמב"ם מודה לכל הראשונים הנ"ל שאין תקנת ז' ברכות תלויה בסעודה, אלא רק תקנת אשר ברא. אולם יש לדחות בקל, כי הרמב"ם ממשיך וכותב בד"א כשאין פנים חדשות, אבל כשיש, אומרים כל ז' ברכות. וא"כ שפיר י"ל דקאי על כל הברכות. אבל עכ"פ כבר כתבתי סימוכין לדעה זו, ועל כן אינו מוכח בדברי הר"מ היכן דעתו נוטה.
♦
ו.
ובכתובות שם (דף ח.) איתא: "איתמר, אמר ר' יצחק א"ר יוחנן, חתנים מן המנין ואין אבלים מן המנין. מיתיבי, חתנים ואבלים מן המנין. כי תניא ההיא בברכת המזון, כי קאמר רבי יוחנן בשורה". וברש"י פי' דברכת המזון ר"ל שחתנים ואבלים מצטרפין לזימון, דחייב בכל המצוות. וכבר הקשו תוס' שם דמאי קמ"ל פשיטא, וביארו באופ"א, דר"ל ברכת אבלים שמוסיפין בברכת המזון, אז הוי מן המנין, משא"כ בהברכה שמברכין בשורה. ולכאורה לפי"ז ברכת חתנים ג"כ נתקנה על ברכת המזון, דבחדא מחתא מחתינהו בברייתא.
וכן כתב הי"א שבר"ן: "וי"א שאין מברכין ברכת חתנים אלא בברכת המזון כדאמרינן הכא 'כי תניא ההיא בברכת המזון', ולא כמו שנהגו עכשיו לברך ברכת חתנים בששי ובשבת שלא בשעת סעודה". ונראה דכן פי' דברי הגמ' הרמ"ך, שבהגהותיו על הרמב"ם שם כתב, "לפי סוגיית ההלכה, ברכת חתנים בסעודה נתקנו", ולא ידעתי שום משמעות בגמ' רק מהכא. ולכן כתב הרמ"ך "ובשבת בשעה שיוצאים מבהכ"נ חוזרים אותם, ולא ידעינן טעמא מאי". וכן ציין הגר"א לגמ' זו, על מה שכתב המחבר (סעיף ה) דמברכין ז' ברכות אחר ברכת המזון.
ובר"ן שם דחה האי י"א דליתא, וסתם ולא פי' את דברי הגמ' הנ"ל. ונראה דס"ל להר"ן וכל הני ראשונים דל"ק כלל, דברכת חתנים לא שייכת אלא בחדא גוונא, רק בברכת אבלים יש תרי גווני, בשורה ובברכת המזון. וכל סתירת הגמ' הייתה מאבלים, ולזה תי' דהברייתא איירי בחד גוונא, ור' יוחנן באידך, אך בחתנים בוודאי הכוונה לאותה ברכת חתנים הידועה, שאינה באה בברכת המזון דוקא. וראיה לדבר, דבר' יוחנן דאוקמינן אותו דאיירי בשורה, ובוודאי בחתנים אין שום שורה, ודוק.
♦
ז.
ובספר שובע שמחות הנ"ל כתב דכן היא משמעות מס' סופרים שם כפי הגהות הגר"א, שהגיה במקום 'לפני הסעודה', 'אחר הסעודה'. ואני בעניותי לא ידעתי אם יכולין לצרף זה לכאן, כי הלא כל הנוסחאות שוות לגרוס 'לפני', וכן הביא כל להקת הראשונים הנ"ל ראיה מדברים אלו של מס' סופרים, ולא אסיק אחד מהם אדעתם לשנות את הגירסא.
וראיתי בספר אחד שכתב שכגירסת הגר"א כן גרס בר"ן הנ"ל, ושקר ענה בו, וז"ל הר"ן: "ליתא שהרי שנינו במסכת סופרים, 'ונהגו (ז"ל) לומר בבקר ברכת חתנים על הכוס בעשרה ופנים חדשות כל שבעה', אלמא קודם סעודה היו מברכין אותה, לפי שהיו רגילים להתאסף בבית החתן בבקר ובערב לשמח החתן וכלה, והיו מברכין אע"פ שאין אוכלין". כן היא הגירסא בר"ן הישנים וכן הוא בב"י, ולא הביא כלל הך מילים 'ובערב קודם הסעודה', רק בוודאי שלא גרס 'לאחר הסעודה', דא"כ איך דייק מיניה דקודם הסעודה היו מברכים. ולפי גירסא זו צ"ל דדייק מלשון 'בבקר', דלא משמע דבסעודה איירי. ויותר נראה דעיקר הגירסא בהר"ן, כמו שהגיה בדרך תמים על הגליון שם, להוסיף בדברי הר"ן את המילים 'ובערב קודם הסעודה', וכהגירסא לפנינו ובשאר ראשונים.
גם נראה שהגר"א ז"ל לא ברירא ליה הך גירסא, שהרי כתב בביאורו [ס"ק י"ד] על מש"כ המחבר דמברכין אחר ברכת המזון: "והר"ן הקשה ע"ז ממס' סופרים". ולמה לא תי' דעיקר הגירסא הוא 'אחר' ולא 'קודם', ונפלה ראיית הר"ן. אלא נראה דדברי הגר"א בהגהות למס' סופרים הם רק הצעה לתרץ את שיטת הרמב"ם, שלא תקשה עליו קושיית הר"ן ושאר ראשונים.
♦
ח.
העולה מכל זה, דמצינו בזה ג' שיטות בדברי הראשונים ז"ל.
א. כל הראשונים בכתובות, והם רוב המפרשים המפורסמים, וגם בעל העיטור, ס"ל דאינו צריך סעודה כלל וכלל, רק צריך שמחת חתן וכלה. וכן מבואר במס' סופרים לגירסת הראשונים ושלנו. ואולי כן ס"ל לר"ת והתוס' בפסחים, ור' האי גאון והרא"ש.
ב. שיטת הטור והי"א שברא"ש, דמצד דין פנים חדשות צריך סעודה, ולא מצד השבע ברכות עצמם, ואולי כן ס"ל לר' האי גאון.
ג. שיטת רבינו משולם, כפי דברי התוס' דלא כהגהת מיימוניות שמביאו באופ"א, והי"א בהר"ן והרמ"ך, ודיוק הגרי"ז בהרמב"ם, דהוא נתקן על הסעודה דייקא בברכת המזון.
♦
ט.
ויש בזה ג' נפק"מ לדינא.
א. אם רוצה אחד לעשות שבע ברכות בשמחה בלבד בלי מאכל, רק לעשות למשל קומזיץ או כדו', וכולם מתאספים לשמחת חתן וכלה לדבר הזה. לשיטה א' יברכו דא"צ סעודה, אך לשיטה ב' אין כאן פנים חדשות, וכ"ש לשיטה ג' דצריך סעודה.
ב. אם עושים שבע ברכות עם מאכל אך בלי פת, רק בעוף ובשר בלבד. לשיטה א' בוודאי יברכו, ולשיטה ב' נמי, דהא נתרבה המאכל בשבילם והוי פנים חדשות, ורק לשיטה שלישית אין מברכים, דהא צריך סעודה וברכהמ"ז, וליתא.
ג. כתב באג"מ (או"ח ח"א סימן נ"ו) דחיוב הברכות חל על כל אחד האוכל בסעודה, וא"כ הרוצה לעזוב את החתונה אינו יכול עד שיברך. ונתן עצה שיכול א' להסתלק עצמו מן הזימון, ואז כיון שפטור מן הזימון אינו חייב על הברכות. ולכאורה עצה זו לא יתכן אלא לשיטה ג', דהוא מכלל ברכת המזון. אך לשיטה א' דהברכה על שמחה היא באה, הלא א"א להסתלק מן השמחה, דאם אינו משמח למה אוכל, וכל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר על חמשה קולות. וכן לשיטה ב' ג"כ, הלא מרבים בשבילו, ולא מהני סילוק.
ובשובע שמחות שם כתב עוד ב' נפק"מ:
ד. כשבירך ברכת המזון וז' ברכות, ואח"כ נזכר ששכח לומר רצה, וצריך לחזור לומר שוב ברכת המזון, לשיטה ג' לא יצא לכאורה, דהא לא אמרו בברכת המזון[7], ולשיטה א' וב' יצא, דאינו תלוי בברכת המזון.
ה. בשבע ברכות ביום האחרון, ולילה בא, ולכן רוצים המסובים לאמרו תוך הסעודה בלי ברכת המזון, ולא לברך ברכת המזון עד סוף הסעודה, אחר שעבר ז'. לשיטה ג' לא יצא, ולא' וב' יצא. כן כתב בשובע שמחות על שם הגרש"ז אורבאך. ואולי י"ל לאידך גיסא, דלשיטה ג' יכול לאמרו אפי' לאחר שקיעה, אע"פ דאינו תוך ז', כיון שעדיין יכול לברך, והחיוב על ברכת המזון נתקן, רק לשיטה ב' וא' בוודאי אינו יכול, כיון דאינו תלוי בברכת המזון כלל.
וצ"ע לדינא, דהלא רוב רובן של הראשונים ס"ל כשיטה א' או עכ"פ כשיטה ב', וכמעט שלא מצינו חולק מפורש מן הפוסקים המפורסמים וכנ"ל, ולכאורה הוה לן לנקוט כהך שיטה להלכתא. אך בשובע שמחות שם נקט דהוי ספיקא דדינא, וספק ברכות להקל, ויש לילך בכ"א מהנפק"מ לקולא, ר"ל שלא לברך. ואפי' לדבריו ז"ל, צ"ע מה יעשה בשבע ברכות ביום אחרון, אם כנים דברי הנ"ל, דלחד שיטה צריך לברך דוקא קודם שקיעה, ולשיטה שניה דוקא אחר שקיעה.
♦ ♦ ♦