בדבר מה ששאלתם, על חתן ביום חופתו, האם יוכל להיפטר מהתענית על ידי שיעשה סיום מסכת.
שאלתי את מו"ז מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א שאלה זו, והשיב לי: אם החתן תכנן לצום כרגיל, אך ביום החתונה היה לו סיום מסכת, אז הוא יכול להיפטר מן התענית ולאכול. אך אם הוא סיים את המסכת לפני כמה ימים, אך הוא שייר כמה שורות ליום חתונתו במיוחד בשביל להיפטר מן הסיום, הוא אינו נפטר וחייב להתענות.
וארחיב בס"ד את הסוגיא על פי דבריהם של רבותינו מאורי הגולה:
♦
טעמי המנהג שחתן מתענה ביום חופתו
המהר"י מברונא (סימן צג) כתב ג' טעמים. טעם ראשון הביא שצריך להתענות כדי שלא יאמרו שהחתן השתכר, ואז הקידושין יהיו קידושין טעות ושאר חששות. וגם כשיראה את מי הוא מקדש, על פי הגמרא בקידושין (דף מא ע"א) שמצווה לראותה לפני שיקדשנה, לכן צריך שיהיה צלול בדעתו[1].ועוד כתב טעם, על פי הירושלמי (בכורים פרק ג הלכה ה), ושם נאמר שהמתעלה עוונותיו נמחלים. וכיון שהחתן עולה לגדולה, חוששים אולי יגרום החטא ויתבטל, לכן מתענה ומקבל עליו תשובה.
וטעם שלישי כתב על פי הגמרא בשבת (דף קל ע"א), ששם נאמר: תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל מצווה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב וכו' עדיין עושים אותה בשמחה, וכל מצווה שקבלו עליהם בקטטה, כגון עריות דכתיב (במדבר פרק יא פסוק י) "וישמע משה את העם בכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו" עדיין עושין אותה בקטטה, דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא ע"כ. ולכן חתן צריך להתענות ביום החופה, שיש בה פורענויות, ולכן הוא מתענה כדי לבטל את הפורענות.
המהר"ם מינץב (סימן קט) הביא עוד טעם, שהיום הזה הוא יום דין לגבי החתן, ולכן הוא צריך להתענות בו כמו ביום כיפור, וכמו שדרשו על הכתוב (בראשית פרק כח פסוק ט) "ויקח את מחלת וגו'" מלמד שנמחלו לו כל עוונותיוג.
הרוקח [2](הלכות אירוסין ונישואין סימן שנג)[3] כתב על פי אגדה, שהטעם הוא 'מפני שמצווה חביבה עליהם, כדרך שעושין חסידים הראשונים, שהיו מתענין על מצווה החביבה, כגון לולב ושאר דברים[4]'. וכן התשב"ץ (סימן תסה) כתב שהוה כמו שהתענו ישראל במתן תורה, כך יתענה החתן, שבמתן תורה בני ישראל היו נשואין, דכתיב "אהבת כלולותיך".
ולכאורה היה נראה שתלוי מה הטעם שחתן מחוייב להתענות, שבזה תלוי האם הוא יכול להפטר מן התענית על ידי סיום. לפי הטעם של שמא ישתכר, לכאורה לא נראה שיועיל סיום מסכת, שהבעיה היא בדעת המקדש שתהיה ברורה וצלולה.
אבל לפי הטעם השני שצריך להתענות כיון שלא יגרום החטא, והרי תורה מכפרת על העוונות כמבואר בגמרא במסכת ברכות (דף ה ע"ב): תני תנא קמיה דרבי יוחנן: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו, מוחלין לו על כל עונותיו. ובהמשך, דכתיב "בחסד ואמת יכפר עוון", חסד זה גמילות חסדים, אמת זו תורה שנאמר וכו'.
וביומא (דף פו ע"א) הגמרא מביאה את סוגי העוונות ותשובתם: שאל רבי נתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש, אמר שלשה הן, ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על עשה ושב, אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר וכו', עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום כיפור מכפר, שנאמר וכו', עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכיפורים תולין, ויסורין ממרקין, שנאמר וכו'. אבל מי שיש חילול השם בידו, אין לו כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכיפורים לכפר ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנאמר וכו'.
אבל רבינו יונה בשערי תשובה (שער ד אות טז) הביא שיש תשובה שמועילה על חילול השם וז"ל: והנה הקדמנו כי יש לו רפואות וכו', עוד תמצא לו כפרה בהגיונו תמיד בתורה ויגיעתו בה, כאשר אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ראש השנה יח ע"א – ושם הגמרא מבארת את הפסוק בשמואל א, פרק ג אות יד) "אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה", בזבח ובמנחה אין מתכפר, אבל מתכפר בדברי תורה וכו', והנה כי התורה רפואה לכל מכה נחלה מאד וכו'. מוכח שאפילו עברה חמורה כזו של חילול השם שאין עליה כפרה מלבד מיתה, התורה מכפרת עליה.
וכן מבואר במדרש משלי (פרק ו סימן ג) על הפסוק "עשה זאת אפוא בני והינצל כי באת בכף רעך, לך התרפס ורהב רעיך": ואבות העולם משיבין להם לישראל ואומרים להם, הואיל ונתפשתם במצודת יום הדין, אין לכם אלא לישב ולהתעסק בדברי תורה, למה, שהתורה מכפרת עוון. וישנם עוד מקורות לכך אכמ"ל.
והטור (או"ח סימן תקפא) מביא את המנהג שנוהגים להתענות בערב ראש השנה, ומסביר שהטעם שמתענים הוא לצורך כפרה. וכתב במטה אפרים (שם סעיף לט): נראה לכאורה שהוא הדין בערב ראש השנה דמותר לאכול בסיום מסכתא אף מי שנוהג להתענות, וכן ראיתי למורה אחד שהורה כן, עכ"ל. רואים שסעודת סיום מועילה לפטור מן התענית שנועדה לכפרה, וכמו שתענית ערב ראש השנה נפטרת על ידי סיום, כך גם תענית חתן.
ולפי הטעם השלישי שצריך להתענות כדי לבטל את הפורענות, והרי מצינו בכמה מקומות שלימוד התורה מציל מפני הפורענויות[5], ואולי על ידי לימוד התורה חתן יפטר מן התענית מהטעם הנ"ל.
אמנם נראה לי להוסיף דבר חדש, שאף שהחתן נפטר מן התענית על ידי סיום מסכת, מכל מקום יש לו להימנע מריבוי אכילה ושתיה. וזאת על פי הבאר היטב (אבן העזר סימן סא ס"ק ה) שכתב לגבי חתן שמתחתן בימים אשר אסור להתענות בהם (כגון איסור חג וראש חודש) וז"ל: ובימים שאין מתענים צריך ליזהר שלא יהיה רודף אחר מותרות מאכל ומשתה [שלא ישתכר].
♦ ♦ ♦