נדרשתי לאשר שאלני ידידי הרה"ג … שליט"א, העוסק בחיזוק וקירוב נערי ישראל לאביהם שבשמים, ע"ד מעשה שבא לידו בנער מתלמידיו אשר מבקש לינשא כדמו"י עם פלונית, אותה הכיר במקום עבודתם המשותף. אלא שמדובר בגיורת (אמה הינה גויה, אמנם אביה הוא יהודי, ממשפחת כהונה ה"י), וכמו"כ הנערה הנצבת בזה הינה הרה ממנו, ועומדת בחודש הרביעי להריונה. מה משפט הדבר. מציין כי לבקשתו, בני הזוג מלווים ע"י רבנית אשר ידה רב לה בהדרכת זוגות במצב זה. מציין כי עקרונית הרב הראשי בעירם, מוכן לאשר את רישום הנישואין, בתנאי שיציג בפניו מכתב המלצה עליו ועל פועלו. והנני בקצרה להציג את הנלע"ד בזה.
נראה כי ראשית יש לברר על עצם הגיור, מה תוקפו. הגיור נערך בבית הדין לגיור בעיר... על תעודת הגיור הרשמית חתום הרב ב' מארגון פלוני, וכפי הנשמע אינו נמנה על שלומי אמוני ישראל בעוה"ר, אלא שלדברי השואל, הרה"ג ח"ו שליט"א מעיד נאמנה כי ידוע לו בבירור שהגיור נערך כדת וכדין. יצוין כי בין הדיינים המגיירים - הרב אברהם ח' שליט"א מוכר לנו אישית כת"ח גדול ויר"א מרבים. נטען כי חתימת הרב ב' הנ"ל על תעודת הגיור הינה רק באופן רשמי לצורך הרישום הפורמלי בלבד.
והנה מעיקרא לבי נקפני שמא הגיור דקמן כלל אינו בתוקף, שהרי הבחור אינו שומר תו"מ במוצהר, ולכאורה אם הגיורת דקמן מוכנה לינשא לו, אות היא כי בעצמה אינה שומרת מצוות. ושמא הדבר מהוה סימן וריעותא לקבלת המצות דמעיקרא, המעכבת מדינא לדעת רוה"פ, ואכמ"ל. אמנם הרה"ג השואל טוען כי הדברים מראים כי באמת קיבלה ע"ע עול מצוות באמת ובתמים, אלא שלאחר מכן נחלשה בשמירת המצוות. לדבריו, בני הזוג הופיעו בפניו לצורך הבקשה לסידור חו"ק כדמו"י, והבחורה (שהיתה לבושה באופן צנוע והולם באופן יחסי) טענה להגנתה כי בהיותה בודדה בארץ מבלי מכר וגואל, בהכרח נחלשה בתוקף שמירת המצוות, ותרד פלאים. כמו"כ הנסיבות מוכיחות כי אין מקום להרהר ולערער על תוקף הגיור. וכך כתב אליי הרב השואל. כיום הבחור בן 24, אינו שומר תומ"צ אלא מסורתי, שבת, קידוש, וכדו'. לגבי הבחורה, היא במקור ממדינה באירופה, התחילה תהליך גיור בצבא, אך מכיון שראתה שההליך שם אינו כ"כ רציני, פנתה לרשויות ולבתי דין וביקשה לבצע תהליך גיור אמיתי. היא התחילה את התהליך לפני כארבע שנים, ולאחר שנה אינטנסיבית של למידה, היתה צריכה לגשת למבחן. ואז ביקשה ללמוד עוד שנה כדי לדעת את החומר יותר טוב, ואז ניגשה למבחן בהצלחה. הגיורת לוותה על ידי אחת מנשות חב"ד בעיר, והיא מספרת שבמהלך הגיור היא התארחה אצלה בשבתות, והתרשמותה היתה לטובה, עכ"פ מהלך רצונה אז. לדברי החתן, כיום היא מדליקה נרות שבת ומשתדלת שלא ליסוע בשבת. הרה"ג ח"ו שליט"א אמר לי כך: הרב שגייר אותה בפועל ועקב אחר התקדמותה הוא רב שאפשר לסמוך עליו בעינים עצומות. אמו של החתן יודעת מרצונם להתחתן ואף מסייעת בכך עכ"ד. נמצא כי בהיות ואין בידינו לעמוד על מהלך הדברים דאז, ומאידך לפנינו תעודת גיור החתומה ע"י דיינים מומחים ומובהקים, ומתוכם אחד המוכר לנו אישית כת"ח אמיתי ויר"ש, וגם מעידים ע"כ מצד אחר היינו עדות הרה"ג ח"ו שליט"א, לפיכך נראה כי אין לנו לחוש על עצם תוקף הגיור.
♦
ועתה נבוא לדון על דבר הנישואין. נראה כי יש לתת את הדעת על ד' עניינים.
א. עצם הדבר של סידור קדושין לבני זוג שאינם שומרים תו"מ כדבעי, באשר לכאורה יש מקום לחוש בה משום מסייע בידי עוברי עבירה, שהרי בא עליה בנדתה וכו'. אמנם למעשה כבר פשט המנהג מקדמת דנא להקל בדבר, ומעשים שבכל יום שרבים מגדולי הרבנים בא"י ובחו"ל מסדרים חופה וקידושין לאחב"י הרחוקים מתו"מ ב"מ, ואין פוצה פה ומצפצף, וכנודע. עוד בענין השכנת שלום בית בין בני הזוג שאינם שומרים תו"מ, ע' בשו"ת יביע אומר חלק י"א חאה"ע סימן ע', וע"ע בדברינו בשו"ת פקודי הלוי ח"ב קונטרס השיבה שופטינו כבראשונה אות ל' הערה 25 ע"ש. ועוד בענין סידור קדושין לבני זוג שאינם שומרים תו"מ, ראה מה שהאריך בטוטו"ד הרה"ג רבי אליהו בר שלום שליט"א, רבה של בת ים, בספרו משפט הכתובה ח"ח מעמ' תפ"ז והלאה. עוד בענין זה, ראה מה שהובא בקובץ יוסף לקח עמ' ק"ה-ק"ו הערה י"א (י"ל ע"י אאמו"ר שליט"א לז"נ הגרי"י צובירי זצ"ל, ב"ב תשע"ה) ע"ש באורך.
ב. ענין ההריון. הצורך ב'הכרת אבהות' בפני בית הדין הרבני, היינו שהאב יצהיר בפני בית הדין ובמעמד האם, כי ההריון הוא ממנו, וכי הוא מתחייב לזון את הילד כדין. ובמקום אחר הארכתי בענין זה. וכן שמעתי מאאמו"ר שליט"א כי בפועל ע"פ הנוהל הרב רושם הנישואין מפנה את הזוג במקרים הללו אל ביה"ד הרבני לשם הכרת אבהות. יצוין כי שמעתי מיודע דבר כי נוכח לדעת שגם בבד"ץ ב"ב הרב המאשר את סידור הגט לא הסכים לאשרו קודם שיפנה האב לביה"ד הרבני לבצע הכרת אבהות עכ"ד. על עצם נישואי אשה במצב זה, נראה לציין לדברי השו"ע באה"ע סימן קע"ז ס"ה: הנטען על הפנויה, י"א שלא לכנוס משום לזות שפתיים, שנראה שמחזיקים הקול. וי"א שמצוה לכנוס. הגה, והסברא ראשונה עיקר. ובמקום שיש לחוש שלא תצא לתרבות רעה, מותר לכונסה. כל זה בקול בעלמא, אבל אם ודאי בא עליה, מצוה לכונסה, אבל אין כופין על כך ע"כ. נמצינו למדים כי אם כבר נעשה מעשה, מצוה לעודדם לינשא זל"ז. ומינה לנ"ד.
ג. נוסח הכתובה לגיורת, ודרך כתיבת שמה. לדברי הרב השואל שמה מעיקרא היה שם אחדולאחר הגיור הוסיפו לה הדיינים שם נוסף וכיום שמה המלא הוא צירוף שני השמות יחד, וכך הוא מופיע במסמכים רשמיים, כגון תעודת זהות. לדברי בני הזוג, בפועל היא מכונה בקיצור של שמה שקדם לגיור. נראה כי יש לכתוב את שני שמותיה המלאים בת אברהם אבינו, וכנהוג בכתובת גיורת. ומקור הדין לגבי גט, עי' בשלחן ערוך אה"ע סימן קכ"ט סעיף כ': בגט גר כותב פלוני בן אברהם אבינו, ומקורו בב"י בשם תשובת הרא"ש כלל ט"ו סימן ד'. ועי' ב"ש סקל"ט שכתב: ואם לא כתב אבינו צריך לכתוב הגר ואם לא כתב גר פסול דמשמע שהוא בן אברהם. והנה לכאו' מדברי הב"י והב"ש משמע דאפשר לכתוב גם 'הגר' כאפשרות נוספת, אך עי' בספר ברכת המים (סימן כ"א סוף אות א') שכתב שאם עדיין לא ניתן הגט, ואפשר לכתוב גט אחר ללא טרחה גדולה, יש לכתוב גט אחר ע"פ הנוסח המקובל דהיינו 'בן אברהם אבינו'. אמנם במק"א הבאנו חילוקי מנהגים בענין גט מומר האם יש להזכיר בן אאע"ה או לא. והא בנדון דקמן אינה שומרת תו"מ כדבעי, כיעוי' בתורת גיטין (ביאורים סוס"ק י"א) שכתב בנדון דידיה, ואין לחוש שמא יאמרו שהמגרש הוא גר שהמיר דעל זה ובודאי לא היו כותבין בן אברהם אבינו דבקהל כזה ודאי לא ייחד כבודו ואין מייחסין מומרים אחר אברהם אבינו, ובודאי היו כותבין שמו ושם אביו בגיות ע"כ. שמעת מינה כי אין לכתוב בן א"א לגר שחזר לסורו. וכסברת התו"ג כתב גם בשדי חמד (מערכת גט סימן ג' אות י"א) בשם שו"ת חיים ושלום ח"ב סימן ס"ח, דאף לפי דברי הלבוש (סעיף ט') שכותבים לשתוקי ואסופי 'בן לאברהם אבינו', אע"פ שהוא ספק ממזר, מ"מ בודאי אין נכון לכתוב ע"ש אברהם אבינו עליו השלום כי אין זה כבודו וכו', וה"ז כמבואר.
וע"ע להג"ר יוסף גולדברג שליט"א אב"ד ת"א מלפנים, במאמרו שבספר שורת הדין ח"ד עמוד רמ"ה שכתב בנדון דידיה: הנה בבתי הדין בתל אביב שבו נעשה הגט הנ"ל הנהיג האב"ד הגאון רבי יוסף צבי הלוי זצ"ל לכתוב בגט כדברי התורת גיטין, דבגט מומר ואף בגר המחלל שבת בפרהסיא דנעשה מומר לכל התורה כולה אין כותבין בגט בן אברהם אבינו אלא פלוני הגר בלבד, והנה על מעשה בית דין של הגירושין הנ"ל חתומים האב"ד הגרי"מ אהרנברג זצ"ל הגר"מ הכהן קפלן זצ"ל ו(יבלחט"א) הגר"מ ציוני (שליט"א) ואמר לי הגר"מ ציוני (שליט"א) כי המנהג בבית דינם ששואלים את הגר האם שומר תורה ומצוות, ואם אמר ששומר תורה ומצוות כותבין בן אברהם אבינו, ואם אומר שאינו שומר תורה ומצוות כותבין פלוני הגר בלבד. ובגט הנ"ל, מאחר שכתוב בת אברהם אבינו בודאי אמרה בפני בית הדין ששמרה תורה ומצוות, ומשו"ה כתבו בת אברהם אבינו ע"כ. וכן מנהג הג"ר שלמה פישר (שליט"א) אב"ד ירושלים, כמובא ע"י הגר"מ רלב"ג שליט"א ראב"ד ירושלים בספר אבני משפט סימן ד' עמוד פ' ע"ש. וכן ראיתי בפנקס ביה"ד פתח תקוה מאת הגר"ד אוחיון זצ"ל (בתוך ספר חיי דוד עמוד רס"ט) שכתבו: גיורת שאינה שומרת תו"מ כתבנו הגיורת (וכן הגר). וע"ע בדברינו בשו"ת פקודי הלוי חלק ב' חאה"ע סימן מ"א ענף א' אות ג' וענף ב' אות ס"ה, וש"נ.
עכ"פ לענין הלכה נראה כי יש לכתוב כמ"ש, כיון דלכאורה אע"פ שמעט נחלשה בשמירת המצוות, מ"מ לכלל מומרת ח"ו לא באה, ומוקמינן אדינא, והנלע"ד כתבתי.
שו"ר שכבר קדמוני רבנן בזה, ולמדו מענין גט לענין כתובה. ע' בשו"ת הרא"ש כלל ט"ו סימן ד' לגבי גט גיורת כי יש לכתוב 'גיורתא' כדי למנוע שתינשא לכהן. ועי' באחרונים שכתבו דהוא הדין והוא הטעם בכתובת גיורת, כ"כ בשו"ת מהר"י ברונא סימן רמ"ג, ובפירוש הר"ד עראמה על הרמב"ם בפ"ד מיבום וחליצה הלכה ל"ד. וכ"ה בספר כרם חמר (חלק עט סופר דף נט: ד"ה אם) וכן בספר נאה משיב סימן ז', ובנחלת צבי ח"א עמ' קי"ב. וכיו"ב כתב בשו"ת הרדב"ז ח"א סימן ק"פ וז"ל: שאלת ממני אודיעך דעתי בגיורת שנשאת ונתגרשה ועתה באתה לינשא כותבין לה הגיורת או הגרושה, תשובה לכאורה היה נראה לומר דאין קפידא בדבר דטעמא הוי כדי שלא תנשא לכהונה ושתיהם אסורות לו. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דראוי הגיורת שלא תשתכח שם גרות מעליה דלמחר יגרש אותה זה ותנשא לגר ובתו פסולה לכהונה דקי"ל כר' אלעזר בן יעקב דאמר ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה ע"כ. ותו איכא נפקותא דאם תשתכח שם גירות מעליה לא תוכל להנשא לקרוביה מצד האב אבל אם שם גיורת עליה תנשא לקרוביה מצד האב דלא גזרו בגר בשאר האב כלל ואפי' בשאר האם איכא נפקותא דאין איסורייהו אלא מדרבנן אבל מן התורה הכל מותר דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי הילכך לעולם צריך לכתוב לה הגיורת כדי שלא נשכח ייחוסה ואין צריך לכתוב גרושה דבכלל גיורת שאסורה לכהונה היא וכן אשה גרושה ואלמנה צריך לכתוב הגרושה אעפ"י שנתגרשה ואח"כ נתאלמנה ואין צריך לכתוב מתרכתא וארמלתא אלא מתרכתא לבד ופשוט הוא וכן כתב מהר"ר ישראל ז"ל ע"כ.
והנה מכל המקובץ עולה כי לכתחילה יש לכתוב 'גיורתא פלונית בת אברהם אבינו'. אמנם להלכה דעת רבים מרבותינו כי למעשה בגיורת אין לכתוב 'גיורתא' אלא רק 'בת אברהם אבינו', שכ"כ להלכה בספר בארות המים (אה"ע סימן נ"ב) והיד אהרן (סימן ס"ו הגה"ט אות ל"ט) והכנה"ג (סימן ס"ו הגה"ט ס"ק ל"ט) והנוה שלום (דיני כתובות אות ג') ועוד, והיינו טעמא דבכך מתכבדת יותר. והנה כבר הזכרנו בריש אמיר כי אמה של הכלה דנן הינה גויה, אמנם אביה הינו יהודי גמור ממשפחת כהנים ה"י. והנה מעיקרא הוא אמינא כי לא יאות לכתוב בכה"ג 'בת אברהם אבינו' דהא אית לה אב מזרע ישראל, ולכאורה מיחזי כשיקרא. ושו"ר דכיו"ב העלה בספר נהר מצרים (הלכות כתובות אות י"ז) לגבי גיורת בת יהודי (ואמה גויה) שאין לכתוב 'בת אברהם אבינו' אלא רק 'גיורתא', דאיך נכתוב בת אברהם ואביה עצמו הוא יהודי אחר, ובפרט שמצד הממשלה צריך לכתוב דוקא את שם אביה הידוע ע"ש. אמנם כמדומה הלכה רווחת דלא כוותיה, עי' בספר משפט הכתובה כרך ז' פרק ס"ד דין ט"ו בהערה, ודו"ק.
שוב בא לידי מש"כ בזה גיסי היקר והנעלה הגרא"ח שליט"א בכיו"ב, וז"ל: בש"ע סימן קכט סעיף ט כתב דאם לא הזכיר שם אבי האיש או שם אבי האשה כשר, ולפיכך גר או שתוקי או אסופי אין כותבין אלא שמותיהם בלבד, ע"כ. ובפשטות יש לחלק ביניהם, דיש שאין ידוע שם האב אך יש שידוע שמו אלא שהוא גוי, שבזה אין כותבים שם גוי בגט. ויש לדון מדוע בגר לא יכתבו בן אברהם אבינו. ובאמת לקמן סעיף כ העלה הש"ע דבגט גר כותב פלוני בן אברהם אבינו, והרי זו סתירה לדבריו כאן. ועוד יש לדון לפי זה דאף בשתוקי ואסופי אפשר לכתוב בן אברהם אבינו, דהוא אב המון גויים. אמנם בגט פשוט (ס"ק מח) כתב דאף דמשמע כן בלבוש, מכל מקום לא ידע מה עניין אב המון גויים לשתוקי ואסופי, ואדרבה ייראה דיש חשש של פיסול דיאמר הרואה דגט זה הוא לגר. ועי' בתשו' עין יצחק (תנינא ח"א סימן כו) שנשאל במגרש שהוא בן אינו יהודי הבא על בת ישראל ונכתב בגט בן אברהם אבינו, והשיב שבאמת היה להם לכתוב רק שמו וכעין שתוקי או אסופי, אך לאור דברי הגט פשוט אליבא דהלבוש (ואף דאיהו גופיה פליג עלה) יש לסמוך על זה במקום עיגון. וכתב הבית שמואל שם (ס"ק לט) דאם לא כתב אבינו צריך לכתוב הגר, ואם לא כתב הגר פסול, דמשמע שהוא בן אברהם. אמנם בתשובת הרא"ש (כלל טז סימן ד) כתב דנוהגין לכתוב בכתובות וגיטין של גרים פלוני בן אברהם ושמו המובהק כותבים ואב המון גויים הוא אבי כולם, ע"כ, ולא הוסיף תיבת אבינו, ורק הב"י העלה בשם תשובות מהר"י מינץ ועוד שצריך לכתוב בלשון דלישתמע מיניה שהוא גר. ואולי ס"ל דאף הרא"ש מודה דבכה"ג שאין כותבים אבינו צריך לכתוב פלוני הגר בן אברהם, וצ"ת. אלא שבברכת המים (סימן כא) נקט דאם עדיין לא ניתן הגט ויוכלו לכתוב גט אחר בקל, אזי אפילו אם כתב פלוני הגר ולא כתב בן אברהם יש לכתוב אחר, מאחר שנוהגין לכתוב לכתחילה בן אברהם. אכן באופן שלישי, אם כתב פלוני הגר בן אברהם אך לא כתב אבינו, בכה"ג אפילו עדיין לא ניתן אין צריכים לכתוב גט אחר ואע"פ שלכתחילה נוהגין לכתוב בן אברהם אבינו. והאידנא יש מחלקים אם הגר שומר תורה ומצוות אם לאו, דאם שומר תומ"צ כותבים בן אברהם אבינו כמקובל אבל אם אינו שומר תומ"צ כותבים פלוני הגר בלבד.
והעיר הרה"ג ר"ז אורנשטיין שליט"א וז"ל: הרה"ג וכו' דן בגט של שתוקי ואסופי האם שייך לכתוב בן אברהם אבינו, דהלבוש נקט דשייך משום שכל האומות יכולים להתייחס אליו שכן קראו ד' אב המון גויים, והג"פ כתב ע"ז שלא ידע מה עניין אב המון גויים לשתוקי ואסופי, עכ"ד. משמע דאיירי בשתוקי שלא ידוע האם אביו ישראל או גוי, ודעת הלבוש דאף להצד שאביו גוי שייך לכתוב בן אברהם אבינו, ונראה דהטעם הוא משום שהוא אב לכל הגויים, דהיינו שהוא הראש שלהם, וכדברי חז"ל שהובאו ברש"י (בראשית יח, ז) גבי סדום, וז"ל, קראתי אותו אברהם, אב המון גויים, ואשמיד את הבנים, ולא אודיע לאב שהוא אוהבי, עכ"ל. מבואר שאברהם אבינו הוא אב לכל העולם. אכן הג"פ י"ל שנסמך על מש"כ הרמב"ם (ביכורים פ"ד ה"ג) הגר מביא [ביכורים] וקורא, לפי שנא' לאברהם אב המון גויים נתתיך, הרי הוא אב כל העולם כולו "שנכנסין תחת כנפי השכינה", עכ"ל. מבואר דס"ל שאברהם אבינו נקרא אב רק לגרים ולא לכל הגויים, דכיוון שהוא אב לעם ישראל, נמצא שמחמתו נכנסו תחת כנפי השכינה [וגויים מישמעאל ועשיו, אע"פ שהם מזרעו אינו נקרא אב להם, משום דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע]. ולכן בשתוקי ואסופי שאינם גרים לא שייך לכתוב בן אברהם.
אולם הרה"ג ר"א לוי שליט"א העיר ע"ז דאפשר שהלבוש קאי אף לדעת הרמב"ם, וס"ל דבשתוקי ואסופי אפי' אם יודעים שאביו ישראל, שייך לכתוב בן אברהם אבינו, דכיוון שא"א לכתוב שם אביו האמיתי, לכן יש לכתוב עליו את האב הרוחני [אברהם] כמו בגר. והג"פ י"ל דקאי אף לפי הסוברים שאברהם הוא אב לכל העולם, אלא דס"ל שרק לגר שאין לו כלל אב [שהוא כקטן שנולד] שייך לכתוב את האב הרוחני, כיוון שהוא האב היחיד שלו, אבל שתוקי ואסופי כיוון שיש להם אב הוי כמו כל אחד מישראל שאין ראוי לכתוב עליו בן אברהם אבינו. ודפח"ח. עכ"ד הגרא"ח הנ"ל.
ד. לענין ז' ברכות בכה"ג. הנה בהיות והכלה אינה בתולה, לכאורה אין מקום לברך ז' ברכות שבעה ימים, וכהדין המבואר בשו"ע באה"ע סימן ס"ב. ולענין כלה גיורת, ע' בספר אהלי ישורון דיני שבע ברכות פרק א' ס"ב, ובספר הנישואין כהלכתם פרק ט"ז סעי' נ"ב ע"ש, ובספר תשובות והנהגות ח"ד סימן ר"צ. אמנם להלכה בנ"ד לכאורה פשוט דיש לברך ז' ברכות שבעה ימים, שהרי החתן הוא בחור. וכך שנינו בשו"ע אה"ע סימן ס"ב ס"ו: עד כמה מברכים ברכה זו אם היה אלמון שנשא אלמנה, מברכין אותה ביום ראשון בלבד. ואם בחור שנשא אלמנה או אלמון שנשא בתולה מברכין אותה כל ז' ימי המשתה ע"כ. וכ"ה ברמב"ם בפרק י' מהלכות אישות הלכה י"ב. וכ"ה בדברי רבוותא קמאי, וכמ"ש הריטב"א בכתובות ז. ד"ה איבעית אימא וז"ל: לפום פשטא דשמעתא משמע דהני תרי פירוקי איתנהו ולא פליגי כלל, ואף על גב דבבחור שנשא אלמנה נפישי יומי דברכה מיומי דשמחה, הא לא קשיא כלל, הא כדאיתא והא כדאיתא, כי ענין ברכה תלוי בין בדידיה בין בדידה דכל היכא דאיכא בחור או בתולה איכא ברכה כל שבעה, אבל ענין השמחה אינו תלוי אלא בדידה דלתקנת בנות ישראל נתקנה, ולפיכך אפילו אלמנה שנשאת לבחור אין לה אלא ג' ימים לשמחה, והיא הנותנת שכל בתולה אפילו נשאת לאלמון יש לה ז' לשמחה ע"כ. וכ"מ ברמב"ן שם בשם רבי שמואל הנגיד. וכ"ה בר"ן שם וברא"ה ע"ש. ומינה לנ"ד. אמנם לכאורה אכתי איכא למידן בה מצד אחר, והיינו כיון דבנ"ד הוא נושא בעולת עצמו, ובכה"ג ליכא כלל חיבת ביאה. ובאמת אשכחנא דפליגי בה האח', עי' בשו"ת שמש צדקה שעמד בענין בחור שנא בעולה דידיה וכתב דמברכים ז' ברכות שבעה ימים כיון דעיקר הברכות הן על חיבת הנישואין ולא על חיבת ביאה, והא חיבת נישואין קיימא. אמנם בנו של הגאון בעל שמש צדקה פליג עליה וס"ל דאין לברך אלא יום אחד, דבכה"ג הוי כאלמן שנשא אלמנה ע"ש. וכן פסק בשו"ת נודע ביהודה תנינא חלק אה"ע סימן פ"ב דבכה"ג מברכים יום אחד בלבד. ולענין המנהג למעשה, הלכה רווחת כדעת המקילים דיש לברך ז' ברכות שבעה ימים. עי' בשלחן העזר סימן י"ב סעי' א' שמלה לצבי ס"ק ב' שהאריך להוכיח שכ"ה דעת רוב הפוסקים הלכה למעשה, ע"ש. וכן נקט הראש"ל שליט"א בילקו"י שובע שמחות (פרק א' סעי' י"ז) ע"פ שו"ת יבי"א (ח"ה חאה"ע סימן י"א), ע"ש.
♦
ועלה בידינו להלכה. א. המנהג להקל לסדר חו"ק לבני זוג אף שאינם שומרים תו"מ. ב. יש להצריכם לערוך הכרת אבהות בבית הדין הרבני. ג. יש לכתוב את שם הכלה בשני השמות שלה, ולהוסיף: 'בת אברהם אבינו', בלא להזכיר בהדיא תיבת 'גיורתא'. ד. מברכים ז' ברכות שבעה ימים אף שהינה בעולת עצמו. צור יצילנו משגיאות ומתורתו יראנו נפלאות, אכי"ר. אלול תשפ"ד בתוספת נופך תשרי תשפ"ה.
♦ ♦ ♦