הנה ידוע דין "רודף", שמותר וחובה להציל את הנרדף מרודפו[1], ואפילו בנפש הרודף. ומקורו מהפסוק באונס נערה המאורסה "ואין מושיע לה", ודרשו חז"ל "הא יש מושיע לה בכל דבר שיכול להושיע" (סנהדרין עג, א). והרמב"ם הל' רוצח פ"א הל' ו-ט והחינוך מצוה תר הביאו דרשה אחרת, מהפס' בקנס בושת "לא תחוס עיניך", ואפילו להרוג את הרודף.
ובסנהדרין דף פב, א מבואר חידוש גדול, לגבי דין "הבועל ארמית קנאין פוגעין בו" - "נהפך זמרי והרגו לפנחס אין נהרג עליו[2], שהרי רודף הוא[3]". ולא התבאר בגמ' להדיא האם ההיתר הזה הוא דוקא לזמרי, והראשונים כולם נקטו שדוקא לזמרי, כמובא לקמן[4].
ויל"ע בהיתר זה, דוקא לזמרי. ולכא' אם חידשנו חידוש עצום שפנחס מוגדר כ"רודף", מפני טעמים שונים (כגון שהוא רק רשות לקנאי ולא חובה, וראה בר"ן שם, שנקט שהוא מצוה לקנאי אבל בלי רשות ב"ד, מפני הדין שהבא להימלך אין מורין לו, ואינו בר קטלא, וכעי"ז כתב המאירי), עכ"פ היה צריך להיות הדין בלי חילוקים, וכל אדם שרואה את פנחס הולך להרוג לזמרי יוכל להורגו, ולא רק זמרי עצמו[5]. והראשונים נקטו אחרת, שדוקא זמרי, וכמו שיתבאר.
והן אמנם שהבית יוסף (חו"מ סי' תכה) כתב על זה: "זה פשוט ולא ניתן ליכתב לרוב פשיטותו"[6]. ויתכן שהיה פשוט לו מצד הדרכים המבוארים לקמן, או שגם בלי כל זה, שהרי עצם החידוש מהלמ"מ ש"הבועל ארמית קנאין פוגעין בו" ודאי אומר שאם יש בזה היתר (ולר"ן אפילו מצוה) הכוונה שזה בסדר, ולא שייך שיהרגו אותו אנשים כשהוא עושה דבר המותר לפי ההלכה.
ועכ"פ הרי זה פשוט כל כך "ולא ניתן להכתב לרוב פשיטותו" לכאלו גדולים בדרגתו של מרן, רבינו הבית יוסף, שליושר שכלם הרי זה פשוט כל כך, אבל אנחנו הקטנים צריכים לדרכי הסברה בזה.
ונבוא לדון בשאלה זו, שעסקו בה כבר רבותינו הראשונים.
♦
דרך א': אינו רודף גמור
כתב המאירי שם: "ומ"מ אחר[7] שבא והרג את הקנאי נהרג עליו[8], שאין הקנאי רודף גמור". וצ"ב כוונתו שהוא רודף ולא רודף גמור. וכתב בשיעורי הגרש"ר זצ"ל (על סנהדרין עב, א, אות קכו) לבאר שהיינו מדין "הבא להורגך השכם להורגו", והוא דין בפני עצמו, היתר מיוחד לנרדף, מלבד ההיתר הכללי של דין רודף, המתיר לכל אחד[9]. [ויסוד הדברים שיש דין נפרד של "הבא להורגך" נשען גם על המאירי, שכתב במקרה של מקשה ללדת, ואם הוציא ראשו אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש, ואין בו דין "רודף" מפני הסברא של "משמיא רדפו לה", ומ"מ היולדת עצמה אם היא יכולה, מותרת לחתוך את העובר, והיינו היתר מיוחד של "הבא להורגך". ועוד יתכן שזו גם סברת ההוה אמינא לגבי בא במחתרת שרק בעה"ב יוכל להורגו ולא כולם, עיי"ש בגמ' שנצרך לזה ריבוי "והוכה" בכל אדם. והנה בטעם דין בא במחתרת כתבה הגמ' מצד "הבא להורגך", ולכן צריך לחדש שהוא רודף גמור, ויש בו זכות וחובה לכל אדם להורגו].♦
דרך ב': מיתתו מסורה לכל אדם ואין בזה דין רודף
וביד רמ"ה שם כתב: "וכשם שניתן לפינחס רשות להרגו לזמרי כך ניתנה רשות לזמרי להציל את עצמו בנפשו של פינחס. והני מילי זמרי, אבל איניש אחרינא לא, דלאו רודף גמור הוא, דהא ברשות קא עביד[10]. ומאי שנא איניש אחרינא, כיון דלדידיה נמי איכא רשותא למקטליה לזמרי[11] לא אתיהיבא רשותא לאצוליה, אבל זמרי גופיה לא אתיהיבא ליה רשותא למקטל נפשיה[12] הילכך אית ליה רשותא לאצולי נפשיה". והו"ד בקיצור גם ברא"ש סנהדרין פ"ט סי' ד.ומבואר בדבריו החילוק, שכל אדם לא יכול להרוג את פנחס, מפני שגם כלפיו יש את ההיתר להרוג את זמרי, ואילו זמרי, שלא יכול להרוג את עצמו, הוא יש לו את ההיתר להריגת פנחס.
וצריך ביאור כוונתו[13]. ויתכן לבאר שזמרי נחשב כלפי כל אחד כמו גברא קטילא, שמותר להורגו, ומה שייך לבא בטענת רודף כלפי פנחס. והוא כעין תרתי דסתרי. ורק זמרי, שכלפי עצמו אינו מחוייב מיתה מפני שאסור להרוג את עצמו מדין קנאי[14], לכן יכול לבא בטענת רודף לפנחס.
וצ"ב עדיין דרך ההסבר הנכונה בדברי הרמ"ה, ולכאורה ניתן להבין בכמה אופנים את טענתו. וע"ע מש"כ בזה מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, בית זבול, ח"ב סי' ב דף ז עמוד ב בספר, בשיעורי הגר"ש רוזובסקי זצ"ל על סנהדרין עב, א, אות קכו, הערה רלח, ובשיעורי הגר"ח קמיל זצ"ל על סנהדרין עמ' רכ.
♦
גדר יכול להרוג בעצמו
ויל"ע קצת האם מותר לזמרי מצד "הבא להורגך השכם להורגו" גם לשכור שומרים שישמרו עליו ויהרגו את פנחס כשירצה לתוקפו. ויל"ע האם מועיל בלי דין שליחות. וכן יל"ע האם נצרך דין "שלוחו כמותו", והאם הוא בגדר אין שליח לדבר עבירה. ובפשטות אי אפשר להסתייע באחרים. וצ"ב בכל זה, ואכמ"ל[15].♦
קים ליה בדרב מיניה אצל פנחס
ועוד יל"ע, האם יש פטור קלב"מ לגבי פנחס. דהנה התחדש חידוש גדול במשנה בסנהדרין פרק ח' לגבי בא במחתרת, שיש גם בדין רודף קלב"מ, ואם אין לו דמים ושיבר כלים במחתרת הרי הוא פטור מתשלומין. והוא חידוש גדול, שהרי אינו מחוייב במיתת ב"ד, ומנין לחדש בזה קלב"מ[16]. ואפ"ל שקצת רמוז בתורה בפרשת בא במחתרת בפרשת משפטים, שאם בא במחתרת ויש לו דמים (כגון אב הבא על הבן) צריך לשלם על הגניבה, ואפשר לדייק שאם אין לו דמים פטור מתשלומין[17].וכל זה ברודף ובא במחתרת, שכל אחד יכול וצריך להורגו בשביל הצלת הנרדף. ויל"ע האם יש קלב"מ לגבי זמרי, שרק "קנאין פוגעין בו", ורק רשות בידם. ובזה ידוע שחידשו רע"א וההפלאה תחילת פרק שלישי בכתובות, שיש בזה דין קלב"מ. ועדיין צ"ע האם יש קלב"מ לגבי פנחס, שרק זמרי יכול להורגו, כמבואר לעיל בהרחבה. וה' יאיר עיננו במאור תורתו.
♦
[לרגל גליון המאה, ב"ה, אכיר כאן טובה רבה וגדולה לעורך ולחברי המערכת היקרים של "ירחון האוצר", יישר כח על כל הדבר הנפלא הזה, הגורם לזיכוי הרבים והגדלת תורה והאדרתה, הן אצל הכותבים הן אצל הקוראים, יבואו על הברכה ויזכו לכל מילי דמיטב משמיא וימשיכו ברוממות ובשמחה את מפעל התורה הקדוש הזה, באחדות ישראל ותלמידי חכמים המרבים שלום ביניהם].
♦ ♦ ♦
נישואין ♦ יוחסין ♦ יבום